|
|
|
האי של סופייה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 5840 |
|
|
את הסוד שסופייה מגלה בגיל שמונה-עשרה היא מחליטה לנצור בלבה לעד. היא מתנתקת מעברה ונישאת לגבר אנגלי שפגשה באתונה, עוקרת מיוון ללונדון ומקימה משפחה. אבל ערב נישואי בתה, אלקסיס, שב העבר ומתדפק על דלתה.
סופייה מבינה שכדי לאפשר לבתה להכיר את עצמה ולמצוא את דרכה בעולם, עליה להתפייס עם משפחתה ועם תולדותיה. כשאלקסיס מחליטה לנסוע לכרתים, סופייה נענית לבקשתה ומציידת אותה בשמה של חברת ילדותה, פורטיני.
על רקע מי הטורקיז ועצי הזית העבותים המקיפים את הכפר פלאקה מספרת פורטיני לאלקסיס את סיפורה של משפחתה, ובעיקר של נשות המשפחה - סבתה הגדולה אלני, סבתה ואמה.
סיפורן הוא גם סיפורם של האי ספינלונגה, מושבת המצורעים של יוון, של אנשים שהצליחו לקיים בעולמם המבודד וכפוי הטובה חיים עשירים ואמיצים, של מלחמה ושל תשוקה.
דרך עיניה של פורטיני מבינה אלקסיס את עומק הקשר בינה לבין האי ואת כוחו של הסוד שבו היא אחוזה. עברה, הרווי בחולי חשוך מרפא, שאין בו רגע דל מאסונות ומנסים, זוכה בהארה מחודשת ובעלת כוח החלמה אדיר.
על האי (נלקח מהאתר טרקר)
האי ספינלונגה (Spinalonga), או בשמו הרשמי קלידון (Kalidon) ידוע יותר בפי המטיילים בשם אי המצורעים. משמעות השם ספינלונגה באיטלקית הוא קוץ ארוך. האי הוא אי סלעי קטן הנמצא בפתחו של מפרץ אלונדה (Elounda)
בשנת 1579 נבנתה על האי מצודה גדולה על ידי הוונציאנים על חורבות אקרופוליס עתיק יומין, והיא הפכה לאחת הגדולות שבנו הוונציאנים בכרתים. בשנת 1630 היו במצודה 35 תותחים. השלטון באי נשאר בידי וונציה גם לאחר ששאר כרתים נפלה בידי העותומנים בשנת 1669, והוא נשאר בידיהם עד שנת 1715, אז הועברה המצודה לידי התורכים במסגרת הסכם שלום. האי שימש כמפלט לנוצרים שנמלטו אל המצודה מפחד התורכים. המצודה מעולם לא הוכנעה על ידי צבא זר.
בין השנים 1903 ו-1957 ישבה באי מושבת מצורעים, שהייתה מושבת המצורעים הפעילה האחרונה באירופה. ב-1957 פונו אחרוני המצורעים אל בית חולים באתונה. האדם האחרון שעזב את האי היה הכומר של האי, שנשאר שם עד 1962 בכדי לכבד את האמונה היוונית אורתודוקסית האומרת כי יש לעלות אל קברו של מת בתום חמש שנים למותו.
לאי שתי כניסות. הראשונה היא דרך מנהרה ששימשה את המצורעים שנודעה בשם שער דנטה (Dantes Gate). השער נקרא כך מאחר והמצורעים שהגיעו אל האי לא ידעו מה עומד לקרות להם מעבר למנהרה החשוכה. האי עצמו היה דווקא שונה מאד מהתופת של דנטה, והמצורעים קיבלו בו אוכל, שתייה, טיפול רפואי ואפילו תשלום חודשי מן הביטוח הלאומי. כיום האי אינו מיושב יותר, והוא מהווה אטרקציה לביקור של המטיילים באי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האי של סופייה - ויקטוריה היסלופ
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 22/06/2015
לקיומו של הספר "האי" מאת ויקטוריה היסלופ אני מודעת כבר זמן רב, ככה, בשולי התודעה. היה לי איזה רושם שמדובר בסוג של רומן רומנטי, אבל מסתבר שטעיתי מאד.
מחירו של הספר בקינדל ירד מאד לפני כמה ימים, ומכיוון שכאמור הוא היה בשולי תודעתי זמן רב, רכשתי אותו... המשך הביקורת
לקיומו של הספר "האי" מאת ויקטוריה היסלופ אני מודעת כבר זמן רב, ככה, בשולי התודעה. היה לי איזה רושם שמדובר בסוג של רומן רומנטי, אבל מסתבר שטעיתי מאד.
מחירו של הספר בקינדל ירד מאד לפני כמה ימים, ומכיוון שכאמור הוא היה בשולי תודעתי זמן רב, רכשתי אותו וקראתי אותו בסוף השבוע.
"האי" מספר, באמצעות תולדותיה של משפחה אחת, את קורות האי ספינלונגה, אי קטן מול חופי כרתים, בו שכנה עד אחרי מלחמת העולם השנייה מושבת מצורעים. כל מי שאובחן כמצורע ברחבי כרתים (ולעיתים גם ברחבי יוון כולה) נשלח לספינלונגה. היותה של המחלה מידבקת כל כך לא השאירה כל ברירה לחולים ולבני משפחותיהם.
הסיפור הוא הסיפור המשפחתי של משפחת פטרקיס. אלכסיס, צעירה אנגליה בשנות העשרים לחייה, מבקשת לרדת לעומקה של ההיסטוריה המשפחתית המוסתרת של אמה, בת כרתים. בזמן חופשה עם בן זוגה היא מגיעה לכפר PLAKA שמול חופיו יושב האי ספינלונגה ושומעת שם, מאת חברה ותיקה של משפחת אמה, את כל הסיפור המרתק על האי ספינלונגה, על תושביו ועל השפעתו על משפחתה, על הכפר ועל סביבותיו.
הספר כתוב בסגנון יבשושי ולא מלהיב. זו לא כתיבה שמושכת אותי לחפש עוד יצירות של אותה מחברת. אבל הסיפור עצמו מרתק ואני ממליצה.
תאריך הכנסה לאתר 27/03/2013
אמה של אלקסיס, סופיה, אף פעם לא סיפרה לבתה את עברה. לא סיפרה לה היכן וכיצד היא גדלה ולא מי היו הוריה. אלקסיס יודעת שהיא מכרתים, וראתה רק תמונה אחת ברשותה של האם, של דודיה של סופיה ביום חתונתם.
אלקסיס גם לא התעקשה לשמוע את מה שלא רצו לספר... המשך הביקורת
אמה של אלקסיס, סופיה, אף פעם לא סיפרה לבתה את עברה. לא סיפרה לה היכן וכיצד היא גדלה ולא מי היו הוריה. אלקסיס יודעת שהיא מכרתים, וראתה רק תמונה אחת ברשותה של האם, של דודיה של סופיה ביום חתונתם.
אלקסיס גם לא התעקשה לשמוע את מה שלא רצו לספר לה.
הסיפור מתחיל בטיול שאלקסיס עושה ליוון עם בן זוגה אד. היא מגיעה לכפר פאלקה בכרתים ונפגשת עם פוטינה, אשה מבוגרת שהכירה את אמה היטב. פוטינה מספרת לה את ספור נשות משפחתה, אמה של סבתה אלני, וסיפורן של שתי בנותיה, אנה ומרייה. סיפורן קשור קשר חזק לאי שנמצא מול הכפר, ספינלונגה, אי ששימש כמקום מגורם של מצורעים בשנים 1903 ועד 1957, שאז נמצאה תרופה לצרעת והאי נעזב.
על סופיה עצמה, אגב מסופר בסופו של דבר מעט מאוד.
הספר נחמד לדעתי.
מאוד קל, זורם מצוין, מענין. נושא הצרעת מפותח בהרחבה ומאוד מענין. והספר גם מאוד עורר אותי לחשוב על התנהגותן של הדמויות, מתוארים הרבה מצבים שמעוררים מחשבה על איך אני הייתי מתנהגת או על איך אני הייתי מגיבה להתנהגות של הדמויות, וגם על הדיעות הקדומות שלי עצמי בקשר למשל לאיידס (הצרעת מאוד הזכירה לי את האיידס, גם יחס החברה לאנשים חולי איידס, עירוב של אמונות טפלות וגם בורות בקשר לאיך המחלה עוברת וגם העובדה שאדם יכול להיות נשא ולהדביק בלי לדעת והמחלה עצמה לא תתפרץ שנים).
הספר מאוד עשה לי חשק ליסוע לבקר ביוון ובמיוחד בספינלונגה.
העלילה קצת יותר מידי טלאנובלית לטעמי מהבחינה של דמויות שהן קיצוניות בהתנהגותן הטובה או הרעה,
ספוילר
אנה שהיא אגואיסטית כל כך לחלוטין וגם כאילו נענשת על זה בסופו של דבר, ומריה לעומתה שהיא טובה ותמימה גם כן באופן מאוד מוחלט מידי, ומקבלת על זה בסוף פרס. דמויות שהן כל כך טובות או כל כך רעות הן לא מציאותיות וחסרות מימד של עומק.
סוף ספוילר
היא גם לא בנתה את הדמויות הראשיות, אנה ומריה בעיקר באופן שיאפשר לי באמת להבין מה מניע אותן.
הסוף טיפה מואץ מידי וגם קצת שטחי.
תאריך הכנסה לאתר 13/03/2013
השבוע ביקרתי עם בתי בקניון, כאשר חלפנו על פני סטימצקי ביקשה הילדה מתנה – ספר.
ואמא – זו אני, מאוד אוהבת שהילדה קוראת וכמובן שנכנסנו.
ואם היא בוחרת לה ספר, אז מה איתי? בחרתי – האי של סופייה, ספר שניתנו בו כל הסימנים שלי לרכישה.
הכריכה מושכת את העין ... המשך הביקורת
השבוע ביקרתי עם בתי בקניון, כאשר חלפנו על פני סטימצקי ביקשה הילדה מתנה – ספר.
ואמא – זו אני, מאוד אוהבת שהילדה קוראת וכמובן שנכנסנו.
ואם היא בוחרת לה ספר, אז מה איתי? בחרתי – האי של סופייה, ספר שניתנו בו כל הסימנים שלי לרכישה.
הכריכה מושכת את העין
הכתוב מאחור מעניין ומגרה את החושים
מס' העמודים מספק דיו – לא אוהבת ספרים קצרים.
קניתי!
הספר מביא עמו את סיפורן של 5 נשים בנות משפחה אחת, 4 דורות.
הספר נפתח עם אלקסיס, אישה לונדונית צעירה המבקשת לחקור את שורשי עברה של אמא, סופייה.
היא מגיעה ליוון ארץ הולדתה של אמה ופוגשת בפוטיני (אגב, על הכריכה כתוב פורטיני ואילו בכל הספר השם שלה פוטיני) אשר מגוללת באוזניה סיפור מרתק, מעניין, מרגש ומצמרר של אלני סבתה הגדולה של אלכסיס ושל שתי בנותיה – מרייה ואנה.
אלני, בעלה ובנותיה מתגוררים באי קטן בכרתים ובמרחק רצועת ים צרה נמצא אי המצורעים ספילונגה.
לאי זה מוגלים כל המצורעים מכרתים בתחילה ובהמשך מיוון כולה.
הספר מביא את החיים הצבעוניים, המסקרנים, המלאים ריחות וטעמים של שני האיים.
לא אמשיך ואפרט על תוכן הספר ולו בגלל שכל מה שאומר עלול להתפרש כספויילר ואני לא רוצה לקלקל למי שיבחר לקרוא. רק אומר כי לא אחת במהלך הקריאה נפלטה מפי קריאת השתאות/בהלה/צער/עצב.
אני חוככת בדעתי כיצד לכתוב את ההמלצה שלי על הספר.
מומלץ בהחלט כן. התוכן מעניין ומרתק ולראיה, סיימתי את הספר פחות מיומיים כאשר אני מנצלת כל רגע דל לקריאה, מרותקת ומתה לדעת מה יהיה.
מאידך, הכתיבה של הספר אינה כוס התה שלי. הרבה מאוד פרטים מסביב, ולעתים מרגיש כמעין דיווח. האמת, הזכיר לי קצת טלנובלה אך לא של 120 פרקים כמקובל אלא של 60 לערך.
בכל אופן ספר שאני אקטלג אותו כקליל, מרתק, מעניין מאוד (נושא המצורעים שולט מאוד בספר) ומומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 13/03/2013
אני אוהבת לקנות ספרים רק בגלל ששמעתי עליהם המלצות, אך אני לא יודעת עליהם דבר. אני אוהבת לקרוא את העמוד הראשון מבלי לדעת למה לצפות בהמשך. אני נמנעת מקריאה בכריכה האחורית (ותודה למנחם פרי שהשריש אצלי את המנהג הזה), נמנעת מלקרוא סקירות וביקורות, משתדלת לעשות הכל כדי שאהיה מופתעת.... המשך הביקורת
אני אוהבת לקנות ספרים רק בגלל ששמעתי עליהם המלצות, אך אני לא יודעת עליהם דבר. אני אוהבת לקרוא את העמוד הראשון מבלי לדעת למה לצפות בהמשך. אני נמנעת מקריאה בכריכה האחורית (ותודה למנחם פרי שהשריש אצלי את המנהג הזה), נמנעת מלקרוא סקירות וביקורות, משתדלת לעשות הכל כדי שאהיה מופתעת.
הו, איזו הפתעה ציפתה לי כשפתחתי את "האי של סופייה". לא תיארתי לעצמי שאני עומדת לקרוא על צרעת.
כן, אותה צרעת שמלווה את האנושות מאז ומתמיד, אותה מחלה שלוותה בכ"כ הרבה בורות ופחד.
בסרט "דרום אמריקה על אופנוע", מראים את ארנסטו "צ'ה" גווארה מגיע עם חברו אלברטו גראנאדו למושבת מצורעים בפרו. המושבה שוכנת באי, ומולה נמצא ישוב בו הסגל הרפואי מתגורר. הסגל הרפואי מטפל בחולים, אך רק עם כפפות לידיהם. כל מי שראה את הסרט, זוכר את הרגע בו צ'ה גווארה לוחץ את ידו של אחד המצורעים, ולא חושש ממגע ישיר.
לאורך השנים, מצורעים נודו מהחברה והוגלו למקומות יישוב מיוחדים ומרוחקים, לרוב על איים. האי ספינלונגה, שנמצא סמוך לכרתים, שימש כמושבת המצורעים המרכזית של יוון משנת 1903 עד שנת 1957. וזה הרקע לסיפור שלפנינו.
אלקסיס, בחורה אנגלייה מבית טוב, נוסעת לכרתים עם בן זוגה לחיים. לפני נסיעתה היא ניגשת אל אמה ושואלת אותה על עברה, שעד כה נשמר בסוד. אמה, סופייה, מחליטה לעזור לאלקסיס לקבל את הסיפור המשפחתי, אך לא עושה זאת בעצמה. היא מפנה אותו לכפר פאלקה, שנמצא מול האי ספינלונגה, עם מכתב לפוטיני, מכרה של המשפחה, בעלת טברנה בכפר.
בהגיעם לכרתים, אלקסיס משאירה את אד, בן זוגה, מאחור, ונוסעת לכפר. בכפר היא פוגשת את פוטיני, וזו שוטחת בפניה את הסיפור של אמה.
אם עניין הצרעת לא היה עולה והופך את הספר לכ"כ מיוחד, הייתי אומרת עליו שהוא טלנובלה. טלנובלה של 400 עמ'. למזלו של הספר, עניין הצרעת מוסיף לו "בשר", והופך אותו מטנלנובלה משפחתית לספר מעורר מחשבה.
קל לנו מאוד להעביר ביקורות על הבורות שהאנושות לקתה בה בשנים עברו. קל לנו להתחלחל מהנידוי של המצורעים. אך האם היום אנחנו כ"כ רחוקים מזה? אם היום תגלו שחבר קרוב חולה בצרעת, האם תרגישו לידו בנח? ואם נהיה מודרנים יותר - כמה אנשים סולדים מחולי איידס בימינו? כמה מהאנשים חוששים להיות באותו חדר עם חולה איידס, למרות שהמחלה לא נישאת באוויר?
הדמות ששבתה אותי יותר מכל בספר הגדוש הזה, היא יורגוס, סבה של סופייה. דייג פשוט שמתמודד עם כ"כ הרבה. דייג פשוט שלא נותן למחלות עם שם מאיים להפחיד אותו. דייג פשוט שמבין שגם אנשים חולים הם אנשים.
כשאלקסיס מגיעה לכפר פאלקה, היא מבקרת באי ספינלונגה, ומבינה שהיו חיים באי. היו חנויות, היו כנסיות, היה מקום מפגש חברתי, היה בית ספר, היה בית חולים, היו נישואים בין חולים. החולים שהוגלו לאי חשבו שהם הולכים לכיוון מותם, וגילו שאפשר גם אחרת. מעבר לכל הטלנובלה המשפחתית, זה הסיפור המעניין בספר, הסיפור של המצורעים.
ספר מיוחד, ספר מעניין, אך קשה להתחמק מתחושת הטלנובלה.
תאריך הכנסה לאתר 13/03/2013
הספר דן בקורותיה של משפחה אחת לאורך שלוש דורות, עיקר הדיון בו הוא על הצרעת והשפעתה. קראתי הרבה יותר על הצרעת לאחר שסיימתי את הספר מאשר בכל השנים שחייתי לפני שנטלתי אותו לידי. ערכו הספרותי אינו באיכותו אלא בתכנים שהוא בוחר להעלות. המחלה ממשיכה להיות נפוצה (ולא מטופלת) במימדים... המשך הביקורת
הספר דן בקורותיה של משפחה אחת לאורך שלוש דורות, עיקר הדיון בו הוא על הצרעת והשפעתה. קראתי הרבה יותר על הצרעת לאחר שסיימתי את הספר מאשר בכל השנים שחייתי לפני שנטלתי אותו לידי. ערכו הספרותי אינו באיכותו אלא בתכנים שהוא בוחר להעלות. המחלה ממשיכה להיות נפוצה (ולא מטופלת) במימדים עצומים גם היום במדינות העולם השלישי.
אני ממליצה עליו לכל מי שאוהב לקרוא ספר טוב,ומחפש את החוויה האישית שתצליח לגעת בו.
תמונות:
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|