|
|
|
מטאטא וסיפורים אחרים |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 3787 |
|
|
מבעד לזווית התבוננותו הייחודית מצייר לאוניד פקרובסקי את הישראליוּת על כל גווניה ומתווה אותה בקווים שיש בהם הומור, אהבה ופיכחון. בין גיבורי סיפוריו אפשר למצוא אמנים, רבנים, פקידים ממשלתיים, יצאניות, רוכלים בשוק ובעלי ממון. כל אלה מרכיבים תמונה עקומה-ישרה בגוון מיוחד במינו.
בכנות נוגעת ללב מתאר פקרובסקי את חוויית ההגירה, שעל אף הייסורים וקשיי היום יום, יש בה חירות המחשבה, מעוף הדמיון ושמחת הדברים הפשוטים. כשהנפש מבקשת למצוא מחדש את הכוח ואת המשמעות, היא פונה אל האמנות, הפילוסופיה והיצירה, ואז – מן היומיומי עולה הנשגב, ומתוך הכאב – השֹחוֹק.
"איזה כוח אדיר ואיזו פשטות נאצלת. אתה מרגיש את כנף הנשר של התרבות הרוסית מצליפה על פניך, ואת הכנף השבורה, האחרת, של המציאות הישראלית".
בני ציפר, עורך "תרבות וספרות"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מטאטא וסיפורים אחרים - לאוניד פקרובסקי
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 01/10/2018
לאוניד פֶּקָרובסקי עלה לישראל מאוקראינה בהיותו בן ארבעים וארבע. בקייב רכש תואר שני באמנות, ובמסגרת עבודתו היה אוצֵר תערוכות. בארץ לא מצא עבודה בתחומו, והועסק תחילה כגנן בבית קברות, אחר-כך כעובד דפוס, ובמשך מרבית השנים כשומר. עיסוקיו אלה, המצויים לתפיסתו, ולא רק לתפיסתו, סמוך מאוד... המשך הביקורת
לאוניד פֶּקָרובסקי עלה לישראל מאוקראינה בהיותו בן ארבעים וארבע. בקייב רכש תואר שני באמנות, ובמסגרת עבודתו היה אוצֵר תערוכות. בארץ לא מצא עבודה בתחומו, והועסק תחילה כגנן בבית קברות, אחר-כך כעובד דפוס, ובמשך מרבית השנים כשומר. עיסוקיו אלה, המצויים לתפיסתו, ולא רק לתפיסתו, סמוך מאוד לתחתית ההיררכיה החברתית, משמשים עבורו נקודת תצפית על עצמו ועל החברה הישראלית, ותצפיותיו מבוטאות בסיפוריו.
אודה ואבוש, היתה לי דעה קדומה כלפי הספר. חשבתי שההתיחסות לסיפורים תהיה חייבת להיות מעורבת בהתיחסות לביוגרפיה של הסופר, כפי שכל סקירה או ביקורת של שירי שיבטה טויו אינה יכולה להיות משוחררת מן הידיעה שהכותבת שלחה ידה בכתיבה רק בהגיעה לגיל תשעים ושתיים. מתברר שלדעה קדומה זו לא היתה אחיזה כלשהי במציאות. פקרובסקי אמנם מרבה לספר על חוויותיו האישיות, ולפער שבין העיסוק הפשוט לרוח הממריאה אל על הוא מתייחס בהומור נוגה, אבל הסיפורים פשוט מצוינים מן ההיבט הספרותי הנקי, והרקע האישי שמאחוריהם הוא עובדה, לא גימיק פיקנטי.
הספר נפתח בסיפור "בודקה", שמתאר איך השתנה היחס כלפי השומר לאחר הפרסום הראשון של סיפור משלו – "המטאטא" – בעברית, ומסתיים בסיפור "נעליים", שבו הוא מתבשר על החלטתה של ההוצאה לאור לפרסם קובץ מסיפוריו. בין שני אלה משובצים עשרים ושישה סיפורים נוספים, שהמשותף לכולם, בהכללה, הוא השילוב היומיום של המספר עם תצפיותיו בסביבתו ועם הרהורים הגותיים הנשענים על ידע תרבותי נרחב. הנה כמה מנושאי הספר: בסיפור "להתראות בגן עדן", שהוא אחד הארוכים בקובץ, פקרובסקי מספר על עבודתו הראשונה בארץ כגנן וכחופר קברים, "מתייהר" או "מתנחם" בעובדה שמקצוע הגננות – ולא מקצוע הזנות - הוא המקצוע העתיק ביותר, שהרי אלוהים הטיל על אדם הראשון לעבוד את גן העדן, שוטח את מחשבותיו בעודו מנסה למצוא שיטות לא להרדם בתפקידו כשומר, ותוהה אם אכן הובילה אותו פורטונה לגן עדן. בסיפור "מצבה", שהוא אחד הקצרצרים בקובץ, הוא ניצב מול חלקת קבר ובה מצבה שהכינו לעצמם בני זוג בעודם בחיים, והוא כותב על הכפילות המטושטשת הזו של אדם חי וקבר הממתין לו. ב"בורשט" הוא מספר על ארבע זונות אוקראיניות. ב"אלברכט דירר" הוא מתאר אדם בן דמותו שחוקר את אמנותו של דירר. "החור" הוא סיפור כמעט אפרים-קישוני, אך בנופך הגותי, על התלאות עם הנגר ועם האינסטלטור. "חס וחלילה" הוא סיפור אוטופי-אירוני על השלום העתידי שיצמח מאהבתם של חס, נצר לחלוצים ציוניים, ושל חלילה, בתו של בכיר חמאס. הנושאים, כפי שאפשר להתרשם, מגוונים, אך כולם ניחנו בעומק, בריאליזם, באבחנות שנונות, ובשילוב של אירוניה עצמית עם ביקורת חברתית.
מצאתי בסיפורים רוח אליטיסטית, שאין לטעות בינה לבין סנוביזם. פקרובסקי אמנם מתקשה בלימוד השפה העברית - בראיון תיאר את תחושתו כ"אני כמו כלב חכם, שאתה מסתכל בעיניים החכמות שלו ואומר לו 'נו, אני יודע שאתה רוצה להגיד לי משהו'. אבל הוא לא יכול" – ומועסק בעבודה שאינה מנצלת את כישוריו, אבל הוא מכיר בערך עצמו, נשען על בסיס תרבותי רחב ואיתן, ואינו מתפשר. כמי שלא נולד בארץ יש לו נקודת מבט "מבחוץ" על התרבות הישראלית, והוא אינו מהסס לנעוץ סיכות בתופעות של גאווה מנופחת ושל יומרנות. הוא ניחן בכושר להבחין בפרטים ולתאר אותם, למצוא יופי בטבע העירוני המצולק, ולהעביר אל הנייר ואל הקורא את עולמו הפנימי, שאינו כבול אל הבודקה של השומר.
לטעימה מן הסיפורים, הנה קישור אל "נעליים", ופיסקה שאהבתי – אחת מני רבות – ושצבטה את לבי, מתוך "גן העדן שנשרף":
כמה פעמים, מאז שעלית לישראל, שכנעת את עצמך שאתה אדם בעל שלמות פנימית, שעולמך הפנימי לא מפחיד אותך אלא להפך – אתה שואף אליו, שההתעמקות בו היא אולי השמחה היחידה של האדם הרוחני (שזה אתה), ושהבדידות לא מכבידה עליך אלא אולי דווקא קוסמת לך? תיזכר כיצד ברגעי יאוש התרופה למכאוביך היתה הפילוסופיה של הסטואיקנים. ואיך הדפים הלוהטים מ"אמרות השפר של תורת החיים", של שופנהאואר, חיממו את נשמתך הקופאת ב"כפור הנצחי" של הסביבה הזרה. עכשו, כשאתה יושב פה, בחשכה מוחלטת, תודה לפחות בפני עצמך: נסחפת. לא באמת הצלחת לסלק מתוכך את "האנושי, האנושי מדי". כן, כן, כן! חסר לך, כמו לגימת מים, איזשהו פטפוט שולי ואווילי עם טיפש מוחלט. הרי לךָ הבדידות שלך: היא יוצאת ממך כמו אבן כליה, עם דם ועם כאב שלא ניתן לשאת...
טניה חזנובסקי ותומר שריג תרגמו להפליא, וסיפוריו של לאוניד פקרובסקי מענגים ספרותית ואינטלקטואלית. שמחתי לגלות אותם, ואשמח לקרוא עוד.
תאריך הכנסה לאתר 08/07/2013
זהו סיפור סינדרלה של הסיפורת הישראלית העכשווית, אבל לא בטוח שהסוף הנו בבחינת :"עושר ואושר עד היום הזה ".
וכך מתאר המחבר ליאוניד פקרובסקי בסיפורו הראשון -"בודקה ":
"היה היה בממלכה אחת, במדינה מזרח-תיכונית דמוקרטית אחת, שומר. ישב השומר ימים רבים... המשך הביקורת
זהו סיפור סינדרלה של הסיפורת הישראלית העכשווית, אבל לא בטוח שהסוף הנו בבחינת :"עושר ואושר עד היום הזה ".
וכך מתאר המחבר ליאוניד פקרובסקי בסיפורו הראשון -"בודקה ":
"היה היה בממלכה אחת, במדינה מזרח-תיכונית דמוקרטית אחת, שומר. ישב השומר ימים רבים בבודקה אשר נמצאת בחלק הדרומי של עיר ים-תיכונית יפה בתוך חניון בטון. השומר לא אהב את הבודקה, היא הזכירה לו צינוק בבית הסוהר. . . לעתים היה השומר מפנה שאלה לאשה אלגנטית ולא צעירה היא היא הפורטונה שלו: למה היית צריכה לשים אותי בבודקה? האשה לא ענתה רק חייכה במסתוריות. והרי השומר לא נולד בשביל הבודקה. הוא הרגיש שיש בתוכו יכולות וכוחות גדולים. הוא ידע שאם המדינה הדמוקרטית היתה מנצלת את הכוחות והיכולות האלה, היתה יוצאת נשכרת. אבל המדינה הדמוקרטית לא היתה זקוקה לשומר, לא לכוחותיו ולא ליכולותיו".
פקרובסקי נחשב כאישיות אמנותית/תרבותית ידועה בברה"מ ומחוצה לה, שהתמחה ביצירותיו של הצייר אלברכט דירר- - "הגאון המסתורי של שנות הדמדומים של גרמניה בימי הביניים ". מבקר אומנות מוערך, מעצב תערוכות ובעל מעמד כלכלי איתן. ב-91 עם נפילת השלטון הישן ועליית גורבצו'ב- בהיותו בן 42 בשיאו האמנותי והכלכלי, הוא ומשפחתו נמלטו בעל כורחם מברה"מ.
משהגיע ארצה, היה בטוח שהמדינה תנצל את כישוריו. אבל המדינה הורידה אותו ממרום סולם הפנטזיות על מעמד וקריירה, ותייגה במשבצת היחידה שנותרה פנויה: פועל-עבודה פיזית.
ואכן פקרובסקי- היה מטאטא רחובות בעיר ת"א, גנן בבית הקברות הצבאי בחולון וחופר קברים לעת מצוא, מעמיס גלילי- נייר כבדים בבית דפוס בבת-ים, ולבסוף במשך 17 שנים שומר בחברת דהייסטו עד היום.
בכל אותן תחנות עבודה -עבר מסכת קשה של התעמרות פיזית ונפשית מצד מעסיקיו הישראליים, וכך הוא מתארם :"בכל מקום אכלו אותי המנהלים הישראלים. מנהל אחד במיוחד. עבדתי בלילה והוא היה בא ושותה את הדם שלי. היו שם גלילים של נייר, טונה כל גליל, ואני בן אדם שנולד עם אינטלקט, לא רגיל לעבודה פיזית".
רק עם הגיעו לתפקידו האחרון כשומר -הוא הצליח לברוא לעצמו גן -עדן קטן משלו בבודקה :כיסא, מדף המשמש כשולחן ועליו מונחים קומקום חשמלי, רדיו המשמיע יצירות- שופן, צלחת- ביסקוויטים, מחברת הדפים הלבנים, עט, בקיר ממול תמונה ממוסגרת של פרנץ קפקא ומפתחות של מכוניות הישראלים הצועקים אליו: "אני רק לרבע שעה, תזיז אותי אם אני חוסם".
השומר-פקרובסקי-בכל השנים שישב בבודקה, חלם, המריא לאופקים אחרים מנותקי- מציאות ובחן את הישראליות והישראלים. את האנשים הקטנים מישראל השלישית- -הרביעית -החמישית בכוכים החשוכים ובסמטאות הנחבאות של החיים בבת-ים ודרום תל אביב, אנשים שקולם לא נשמע בספרות העברית העכשווית: מוסכניקים, זונות, מהגרים קשי- יום, ולהבדיל בוסים קטנים שמתעמרים בעובדים עוד יותר קטנים מהם.
הניגוד בין נשמתו ופנימיותו התרבותית למצוקתו הגשמית ביום -יום של פקרובסקי- התפרצו לסיפורים שאותם הוא כתב ברוסית ופירסמם בעיתונים הרוסית בחו"ל ובארץ.
יום אחד בנו שלח סיפור ל- בני ציפר -העורך המיתולוגי והשנוי במחלוקת של מוסף "תרבות וספרות"-"הארץ". הסיכויים שהסיפור יקרא ע"י העורך היו: %/5. 0. 0 - והוא היה "כבר בדרכו לפח הזבל"-כדברי ציפר, אולם משום מה -ציפר פתח את המייל והסיפור הכה אותו בתדהמה -לדבריו :"זה דבר שלא רואים, כתוב חזק ובסגנון שמזמן כבר לא קראתי".
ואכן סיפוריו החלו להתפרסם במוסף, ומכאן לא רחוק היה החיבור עם הוצאת הקיבוץ המאוחד לכדי הוצאת הספר.
בספר מובאים עשרים ושמונה סיפורים מהוויית חייו של המחבר בארץ למול הישראליות. רוב סיפוריו קצרים עד שני עמודים וחצי ומתאפיינים בכתיבה - בין הנשגב לנמוך, מבנאלי- למשהו בעל ממדים מטאפיזיים כמו בספרות הרוסית הגדולה, בחוש-הומור מצחיק, בעין בוחנת עמוקה, חדה, סרקסטית אולם גם אוהבת את נשואי-סיפוריו.
לא רק תוכנם של הסיפורים מופלאים ומדהימים, אלא טכניקת הכתיבה העשירה בתיאורי- חושים ומראות הגורמת לקורא להגיע לידי חווית נגיעה פיזית בגיבורי-הסיפורים ובתיאורי-מראות ונופים.
לדוגמה -בסיפור "השפם" -שבו הוא מתמקד בסוגי שפמים גבריים תוך הבחנה פסיכולוגית לאישיות בעליהם, הוא קושר בין צורת -השפם, עוביו, רכותו ו-או קשיחותו של שער -השפם ובתנועות הפה והלשון -ליכולת לענג את האישה מבחינה מינית. מה שהדהים אותי הוא היכולת התיאורית בין דבר כל-כך בנאלי כמו שפם -לעינוג מיני- עד תחושת הקורא כאילו הוא חווה פורנו רך לפניו.
לא כל הסיפורים הנם באותה רמת דינמיקה ספרותית. פעמיים הפלגתו של המחבר למרחבי תיאורים מטפיזיים מקשים על הקריאה. על אף פי כן -הסופר הזה מביא לסיפוריו לא רק את תמונת הישראלים והישראליות, אלא משלב לתוכה ידע רב וציטוטים מהפילוסופים היוונים הרומאים, משקספייר, שפינוזה, ניטשה, פרוסט ואחרים בנושאים שונים, באופן שהקורא מרגיש בנוח ובטבעיות בהכלאה בין הפילוסופיה "הרמה" לבין הישראליות "הנמוכה ".
ככלל, אינני מהקוראים האוהבים לקרוא סיפורים קצרים.
אבל פקרובסקי -פשוט גאון ספרותי. מי שרוצה ליהנות מקריאה חושית מגוונת, איכותית, חדה כתער, מפתיעה ומצחיקה- שירוץ לקורא את הספר.
יותר מכך הייתי מרחיקה וממליצה לכל אלו שידם מדגדגת בכתיבה ספרותית לקרוא את הסיפורים ואולי לקבל "כלים לכתיבה"- מבחינה הספרותית ובטכניקת כתיבה.
בעטיפת הספר מופיעה דמות פסל - אל או אלה יוונית או רומית יפת- תואר {שאיני יודעת את זהותו/ה כי ההוצאה לא טרחה לציין את המקור ממנו נלקחה }המבטאת את איכותם ויופיים של הסיפורים.
מומלץ, מומלץ, מומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 08/07/2013
לאוניד פקרובסקי עלה מרוסיה בשנת 1991. ברוסיה הוא עבד כאוצר תערוכות, אך בארץ, פקרובסקי בעל תואר שני בלימודי אמנות, לא הצליח למצוא תעסוקה במקצועו, ולכן פנה לעבודה כמטאטא רחובות, גנן בבית קברות צבאי ובשנים האחרונות הוא עובד כשומר בחניון.
המגע בצדדיה הלא... המשך הביקורת
לאוניד פקרובסקי עלה מרוסיה בשנת 1991. ברוסיה הוא עבד כאוצר תערוכות, אך בארץ, פקרובסקי בעל תואר שני בלימודי אמנות, לא הצליח למצוא תעסוקה במקצועו, ולכן פנה לעבודה כמטאטא רחובות, גנן בבית קברות צבאי ובשנים האחרונות הוא עובד כשומר בחניון.
המגע בצדדיה הלא מזהירים של המציאות הישראלית סיפק לאיש מוכשר זה שלל נקודות תצפית, שהרקע התרבותי העשיר שלו וכישרונו הספרותי הבולט זיקקו ליצירה ספרותית מעניינת ומקורית.
הסיפורים שוזרים עצב, הומור ואירוניה במיטבה, באשר היא גם אירוניה עצמית.
אלמנט בולט נוסף בספר הוא אזכורים רבים של יצירות ספרות ואמנות, שהן נשמת אפו של המחבר ומקור חיותו הרוחנית.
ללאוניד פקרובסקי יש ביקורת חריפה על המציאות הישראלית, ואולם ביקורת זו היא בבחינת "נאמנים פצעי אוהב".
אחד הסיפורים שדיברו ללבי יותר מכל הוא הסיפור "הצייר והמודל" המשקף באורח חינני ועצוב את המפגש בין העולים להוויה הישראלית.
הרב איסר קופרמן הזמין מצייר עולה את ציור דיוקנו. אמנם היהדות אוסרת על עשיית פסלים ותמונות, אך הרבנים הם יוצאי דופן, באשר ציוריהם משקפים את גדלותם המוסרית.
מדוע בחר הרב דווקא בצייר זה? מאריק בלייכמן הוא גם צייר מעולה וגם התעריף שלו זול. אכן, שילוב מנצח.
וכך כותב פקרובסקי :
"הייחודיות בגישה האמנותית של בלייכמן היתה טמונה בכך שהוא נהג לייפות את המציאות. תאמרו ודאי, מה מקורי בזה? הרי לא חסרים אמני קיטש חלטוריסטים. ובכן, אל תמהרו להסיק מסקנות. במודלים שלו ניסה מאריק לראות רק את הדברים החיוביים ולהכפיל אותם פי כמה. לא, בלייכמן לא היה מתחנף : הוא היה יוצר גרסה מושלמת ומראה כיצד יכול היה האדם להיראות אילו רק היה משתחרר מכל תכונותיו הרעות".
מאריק עלה מויטבסק, שם (בניגוד לשאגאל שגם הוא יליד ויטבסק) הוא צייר איקונות וקדושים נוצרים. לעובדה זו עתידה להיות השפעה מכרעת על גורל פגישתם של מאריק והרב.
ואכן, הצייר העולה עשה שטות. בבקשו להתהדר בפרק האמנות הרוסי בעברו, הוא שכח לפני מי הוא עומד, והציג, מבלי משים, בפני הרב המתפלץ גם את ציוריו הנוצריים.
הרב בורח כמי שאחזו שד וגורלו של מאריק האומלל נחרץ לשבט. חדל סדר הזמנות של ציורי רבנים. מעתה הוא יכול לעבוד רק כצייר פורטרטים ברחוב נחלת בנימין.
כך חולפת תהילה קטנה של צייר מן השורה...
בסיפוריו של פקרובסקי מופיעים זה לצד זה עשירים ועניים, תמים ונוכלים, אנשי שררה ועובדי הצווארון הכחול.
ניכר במחבר ששום דבר אנושי לא זר לו.
התלהבתי מאוד מקובץ הסיפורים הנפלא הזה ואני מקווה מאוד שבשנים הקרובות יזכה אותנו המחבר בספרים נוספים מפרי-עטו.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|