|
|
|
|
|
| השען מסמטת המזלות |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 4411 |
|
| |
ויקטור בלום הוא ניצול שואה שעלה לארץ מן הזוועות, הכיר אישה נחמדה ואוהבת, ופתח חנות שעונים בסמטת המזלות ביפו. הוא חי חיים טובים, אבל אינו מצליח להשתחרר מהסיוטים, שעומדים כחומה בינו לבין העולם.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
השען מסמטת המזלות - אביגדור דגן
גבריאל דגן
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 29/04/2014
כתבתי כמה מילים עליו פעם, ואיכשהו נשכחו והלכו לאיבוד. כ"כ אהבתי את הספר, וכמה טוב שמצאתי במקרה , ומכיוון שאני מרכז כאן את ההמלצות שכתבתי על ספרים, אז הנה:
אין לי כח לכתוב המלצה מפורטת וארכנית. אז בקצרה (כמו הספר על 152 עמודיו):
ויקטור בלום, שען מסימטת... המשך הביקורת
כתבתי כמה מילים עליו פעם, ואיכשהו נשכחו והלכו לאיבוד. כ"כ אהבתי את הספר, וכמה טוב שמצאתי במקרה , ומכיוון שאני מרכז כאן את ההמלצות שכתבתי על ספרים, אז הנה:
אין לי כח לכתוב המלצה מפורטת וארכנית. אז בקצרה (כמו הספר על 152 עמודיו):
ויקטור בלום, שען מסימטת המזלות ביפו, אותה הוא חולק עם אוסף בעלי מלאכהמאוסף תפוצותינו. בודדים משותפיו לסימטה מקועקעים במספר על יד ימין. בדיוקכמוהו.
הוא ניצל ממש במקרה, כשהכדורים שהפילו לבור המשותף אתהמוני היהודים סביבו, החטיאו אותו במקרה. הוא נקבר חי בערימה, ואיכשהוניצל. אלא שהמוות מצא משכן בליבו.
גם נסיונו להשתקם לא פשוט. הוא אמנם פוגש אשה שמאד אוהבת ותומכת, פרנסה ומעט חברים, אבל הקושי הוא שלו בלבד.
עד שיום אחד, במקרה, הוא פוגש ילדה קטנה, סקרנית וקופצנית, נכדתו של שכנולסמטה, שבתהליך סבוך ומלא עליות ומורדות מצליחה לטעת בו תקווה.
כהרגלו של דגן, הספר אפוף ברגשות חמלה, חום אהבה ואופטימיות זהירה. בלשון מעודנת ופיוטית ובמעט מילים הוא מספר סיפור גדול.
ספר נפלא. מומלץ בחום
תאריך הכנסה לאתר 11/10/2013
זהו סיפורו של ויקטור בלום. עוד אחד שקם בבוקר, נותן נשיקה לאשתו, אוכל ארוחת בוקר, הולך לעבודה, בערב נפגש עם חברים. אפילו מחייך לפעמים. ויקטור עובד על כולם. כולם חושבים שהוא חי, שהוא כמוהם, אבל ויקטור לא חי. ויקטור לא חי מאז שקעקעו את זרועו, מאז שראה את הרעה.
הוא מתנדנד בין עצב לעצב רב... המשך הביקורת
זהו סיפורו של ויקטור בלום. עוד אחד שקם בבוקר, נותן נשיקה לאשתו, אוכל ארוחת בוקר, הולך לעבודה, בערב נפגש עם חברים. אפילו מחייך לפעמים. ויקטור עובד על כולם. כולם חושבים שהוא חי, שהוא כמוהם, אבל ויקטור לא חי. ויקטור לא חי מאז שקעקעו את זרועו, מאז שראה את הרעה.
הוא מתנדנד בין עצב לעצב רב יותר, בין הזיכרונות שמאיימים להכניע. הוא אפילו מחזיק אקדח טעון. הוא יודע שיש לו ברירה, הוא תמיד יכול לבחור במוות, לשכוח את הזיכרונות.
אז לכאורה זה עוד סיפור על ניצול שואה. סיימתי אותו לפני שעתיים, ומה שהכי אהבתי בו הוא התהליך שעובר הגיבור- בין החיים למוות. בין המוות לחיים. באיזה מסלול הוא יבחר?מה יגרום לו להגיע להחלטתו? אולי סוסים, אולי ילדות קטנות, ואולי בכלל דייג ערבי שמעורב בסמים. את זה תגלו לבד. כשתקראו.
קריאה קצרה ומענגת.
זהו ספרו השני של דגן שאני קוראת (בעבר קראתי את ליצני החצר). בינת השיכווי, ספרו המפורסם ביותר, ממתין לי כבר בקוצר רוח.
תאריך הכנסה לאתר 07/07/2013
ספר זה עונה להגדרה המדוייקת של סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול.
זהו סיפורו של ויקטור בלום, שען ניצול שואה, העובד בחנותו הקטנה שבקצה סמטת המזלות (נתיב המזלות במפה) שביפו. ויקטור נשוי למגדה, חשוך ילדים, כשמוראות השואה מעיבים עליו יום יום ושעה שעה על חייו האפורים.
אלא... המשך הביקורת
ספר זה עונה להגדרה המדוייקת של סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול.
זהו סיפורו של ויקטור בלום, שען ניצול שואה, העובד בחנותו הקטנה שבקצה סמטת המזלות (נתיב המזלות במפה) שביפו. ויקטור נשוי למגדה, חשוך ילדים, כשמוראות השואה מעיבים עליו יום יום ושעה שעה על חייו האפורים.
אלא שלחייו נכנסת יום אחד נכדתו בת החמש של משה צדוק, בעל הפלאפליה השכנה, והסוס שכוכב לבן במצחו. זו מכניסה קרן אור לחייו ונראה כאילו מפנה חל בחייו של ויקטור בלום. אבל כגודל השמחה גם גודל הנפילה הנוראית, המכתב, האקדח והפיצוץ הגדול.
את הספר כתב אביגדור דגן, שכתב את הסיפור המקסים "בינת השכווי". בכתיבה נעזר באחיו גבריאל, ששהה במחנה אושוויץ-בירקנאו ומשם הביא לסיפור את הגיהנום.
הספר יוצא מן הכלל. הדמעות זולגות מעצמן.
תאריך הכנסה לאתר 07/07/2013
הגעתי לספר הזה לגמרי במקרה, ובחרתי בו רק בזכות אחד המחברים, אביגדור דגן, שכתב את "בינת השכווי" הנהדר והמהולל.
לא התאכזבתי.
ויקטור בלום הוא ניצול שואה שעלה לארץ מן הזוועות, הכיר אישה... המשך הביקורת
הגעתי לספר הזה לגמרי במקרה, ובחרתי בו רק בזכות אחד המחברים, אביגדור דגן, שכתב את "בינת השכווי" הנהדר והמהולל.
לא התאכזבתי.
ויקטור בלום הוא ניצול שואה שעלה לארץ מן הזוועות, הכיר אישה נחמדה ואוהבת, ופתח חנות שעונים בסמטת המזלות ביפו. הוא חי חיים טובים, אבל אינו מצליח להשתחרר מהסיוטים, שעומדים כחומה בינו לבין העולם.
בעלי המלאכה בסמטת המזלות רוחשים לו חיבה שהוא אינו מצליח להשיב, ונראה שכל התנהלותו היא מתוך הרגל בלבד. הוא מנומס ואדיב, חביב על כולם, אבל לא מצליח לפרוץ את חומת הבדידות שלו.
יום אחד נכנסת לחנותו ילדה בת 5 עם צמות קשורות בסרט אדום. היא שואלת אם עבר שם סוס במקרה. ויקטור נגרר לשיחה עם ילדה דעתנית וסקרנית שאינה מוותרת ושלא תשכח גם אחר כך שהבטיח ללמד אותה לקרוא שעון. יחד עם ויקטור, אנחנו תוהים אם תצליח הילדה להכניס צבע לחייו האפורים של השען. האם יתגבר על הכאב שבלבו, או לפחות ילמד לחיות אתו בשלום? האם יחליט סוף סוף להביא ילדים עם אשתו שממתינה לכך כבר ארבע עשרה שנה? האם יגיע לחתונתו של עאלי הדייג, שכל יפו מתרגשת לקראתה?
זהו ספר קטן ושובה-לב בתמימותו, עד כדי כך שספק אם היה מתקבל להוצאה, לו היה נשלח כיום בידי סופר אנונימי. אבל הוא כתוב בשפתו הרחוקה והגלותית-משהו של דגן. ותרגומו המיושן של עופר גיא נותן לו טעם של פעם, המשתלב היטב עם האווירה היפואית של שנות החמישים.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
