הספר הוא אסופה של תשעה סיפורים קצרים המחולק לשלושה פרקים.

הוא נקרא בשם הזה על פי הסיפור המצוי בסופו של החלק השני. זהו סיפור על נערה בת 12 שהנזירות לא מצליחות להציל.

הספר נפתח בסיפור "בריאה"  על זוג הנופש בעיירת נמל, הם לא מצליחים לאשר את טיסתם בחזרה 72 שעות לפני ההמראה וכתוצאה מזה, הם אינם עולים לטיסה. הם לוקחים מוונית  אל בית מלון, ואליהם מצטרפת אישה נוספת. למחרת בבוקר הם שוב בנמל התעופה, אך שוב לא נמצא מקום עבורם. והדבר חוזר על עצמו, האישה טסה בחזרה והגבר נותר עם האישה הגרמניה שהצטרפה אליהם, הם שבים וחוזרים לנמל התעופה מבלי יכולת להמריא משם.

שני הפרקים הראשונים של הספר מעולים, השלישי כמו חוזר במשהו על הסיפורים הקודמים.

ציטוטים מהסיפור האחרון "מזת רעב"

"כשהיא שכחה משהו שהיא רצתה לספר לו, היא חזרה למקום שבו צצה המחשבה המקורית, למטבח, לחדר האמבטיה, לחדר השינה, וחיכתה שהמחשבה תצוץ פעם נוספת."

"הוא לא זז. רק ישב והתבונן. זה נראה פשוט מאוד, אדם עומד  בחדר, ענין של יציבות ואיזון. אבל ככל שחלף זמן,  היציבה שלה נטענה במשמעות, אפילו בהיסטוריה,"

הסיפורים בספר כתובים בלשון רזה ברובם, הם מטיבים להביא אל הקורא תחושות ודעות ודווקא בשל הבחירה בסגנון הכתיבה הזה.

הסיפורים גורמים לי כקוראת לשוב ולתהות על טיב החיים. על טיבם של אנשים ואמונה.