הספר מתחיל בערד 1962, עם הקמת העיר ומשלחת ארכאולוגית שחפרה בתל ערד הסמוכה.
"מחקר זה עוסק בחייה המדעים והאישיים של רות עמירן, עבודותיה בתחום הקרמיקה הקדומה כמו גם שמונה עשרה עונות החפירה בערד עשו אותה לאחת מן החוקרות החשובות ביותר בתחום הארכאולוגיה של ארץ ישראל במאה העשרם."
המחברת מתארת את חייה של עמירן, החל מעליית הוריה למושבה יבנאל, בראשית המאה ה20, הולדתה ב1914, ושנות ילדותה המוקדמות, לימודיה בבית הספר היסודי ולאחר מכן – בבית הספר הריאלי בחיפה.
הספר מלווה אותה בלימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר אתה למדו מבכירי הארכאולוגים לעתיד (יגאל ידין מצולם לצדה בקורס רפאות כלים).
הסופרת מתארת את ראשית דרכה בארכאולוגיה מעשית ובמקביל את הארכאולוגיה הארץ ישראלית של אותה התקופה.
החפירות הראשונות: העי המקראית, "גבעת נפוליון" ברמת גן והתמחותה בקרמיקה הקדומה.
החיים בשכונת רחביה, נישואיה והטרגדיה שנלוותה לכך, "רות ודוד גרו בשכונת רחביה שרבים מתושביה נמנו עם מורי האוניברסיטה העברית."
הסופרת מלווה את עמירן ,לאחר קום המדינה עם מנוייה למפקחת על אזור הגליל, שם היא פוגשת לראשונה את הארכאולוג הנודע יוחנן אהרוני.
מלבד תפקידיה השונים, מתוארים בספר סיוריה לחו"ל, במיוחד לביקורים במוזיאונים השונים: באנגליה, קופנהגן, הלובר ועוד...
פרק נכבד מוקדש לחפירות בתל חצור בצפון הארץ, בשנות החמישים: "רות הגיעה לחצור, בגיל 41 מוקפת בסטודנטים צעירים שאחדים מהם היו יכולים להיות ילדיה...רות, חשוכת הילדים שמחה לפרוס עליהם את חסותה"...
כמו כן –מסופר על הספר החשוב שכתבה בתחום הקרמיקה הקדומה וכן – החפירות שניהלה בתל ערד, לצד העיר הנבנית.
הספר נכתב באהבה רבה לרות עמירן, מלווה אותה עד לימיה האחרונים, מתאר את ההיסטוריה הישראלית ובמיוחד – זו הארכאולוגית – לאורך כמעט מאה שלמה.
ספר מומלץ לאוהבי הארכאולוגיה, אוהבי היסטוריה של ארץ ישראל ובכלל...
שמואל
