שתי ג'ירפות טיילו בלי ירח מלא.
'אני כל כך רעבה', אמרה מירה.
את יודעת מה הייתי הכי רוצה לאכול?
את החביתה שנוצצת שם למעלה, על קציפת העננים'."
כמה גבוהים צריכים להיות כדי להגיע לאן שרוצים?
סיפורן של שתי ג'ירפות המנסות לעשות את הבלתי אפשרי...
נורית זרחי היא כוס התה שלי!
כתיבתה תמיד מהלכת עלי קסמים . והפעם מדובר בשתי גי'רפות שירה ומירה , הנתקפות רעב כשהן מטיילות לאור ירח המלא .
ולירח העגול יש קונוטציה של אוכל: לחביתה עגולה מעל קציפת עננים,לסוכריה עגולה שמבריקה , לפיצה, לאשכולית נוצצת, לקסטה ועוגת גבינה .
בכל פעם הן מנסות לשרבב את לשונותיהן ולנגוס במטעמים המדומים בשמיים אך ללא הצלחה . תוך שימוש בשרבב,כ יסא וסולם, כדי להגביהה את עצמן, הן מועדות, נחבלות ונעזרות בדוקטור ששם להן פלסתר ותחבושת חינניים.לאחר שהצליחו לטפס על ענן ורגע לפני שנפלו שוב, מתייאשות הגי'רפות ומחליטות שאינן רוצות לאכול .כ י הירח נראה כמו סופגנייה ישנה שמישהו כבר נגס בה ,א ו פנקייק קרוע שמישהו לעס אותו והולכות ללקק גלידה .
לכאורה סיפור פשטני , אבל לא אצל זרחי . תמיד אפשר למצוא אצלה פרשנויות מגוונות לעלילת הסיפור . מהתמימות הילדית ועד מלוא אוונגרדיות מחתרתיות,{שזה אני הכי אוהבת }. וגם לאחר מכן לחוש שלא הבנת את הטקסט עד הסוף ויש בכך משהו שמהלך עלי קסמים כל הזמן בספריה .
אפשר בפרשנות אחת של הסיפור באמירת הגי'רפה מירה לחברתה , אחרי שזיהו את הירח כראוי למאכל : " מה הבעיה ?...הרי אנחנו הכי גבוהות בסביבה ", כלומר טקסט של התנשאות ויהירות . או בניסיונות החוזרים להשיג את המטרה במשפט הכי מנצח בסיפור: "אומנם אנחנו גבוהות מלמטה למעלה , אבל לא מלמעלה למטה ". או בתובנה שאפשר לקבל את הכישלון לעזוב את המטרה , או לאבד עניין וללכת ללקק גלידה וליהנות מדברים אחרים בחיים .
הקסם של הספר מתחיל כבר בהיותו יוצא דופן בפורמט המוארך, משל הקורא מרגיש שהוא נמצא בגובה העיניים מול הגי'רפות , וממשיך בכפולת איוריה של הילה חבקין שהינם יפים, מרתקים, לא -צפויים, משעשעים ובעלי פרטים קטנים בדמויותיהן ובלבושן של הגי'רפות, ש"עושים" את הסיפור ליותר מסקרן, פרוע ובלתי צפוי בכל עמוד .ב איורים נוכחים גם שתי דמויות שאינן "מדברות "בעלילה : ילדה סקרנית שאולי היא המספרת /המסתכלת, ובת-יענה חצי עירומה הנושאת עימה כל הזמן עיתון אשר בסוף נזרק לפח ,ושלא עמדתי על תפקידה בעלילה .
לספריה של זרחי ישנם שני מחנות . האוהדים המושבעים {כמוני}שאוהבים את המחתרתיות , האוונגרד ,האווירה הלא חינוכית והמתמרדת כביכול בכתיבתה .ו המחנה השני שרואה בטקסטים שלה כתיבה הזויה ואינה בהירה ומובנית, בטח לא לילדים.
אני אוהבת את ספריה כולל זה מאחר והינם מעוררי כישוף, תובנות נסתרות, שפה ועלילה שבכל פעם מפתיעים מחדש .
