אני לא יודעת איך לכתוב את הסקירה הזאת על הספר,  מצד אחד הוא כתוב יפה  ומנגד משהו בו הולך לאיבוד.

זהו  סיפורה של בחורה בשם מלי, אמנית בנשמתה, שמחפשת אהבה, ולא תמיד מוצאת.

היא נודדת הן בנפשה והן בגופה ממקום למקום. הספר מחולק למספר פרקים, מספר תקופות.

הפרק הראשון נקרא" היכן שאינם" 

השני "המלאך"

 השלישי  " הלשון"

הרביעי "החדרים"

החמישי " המתבודדים"

והאחרון " היכן שישנם"

מלי נודדת ומגיעה למטותיהם של בחורים שחלקם זורקים וחלקם מקרבים אותה.

היא יצרית אוהבת ליצור ולצייר, הדמות שלה היא דמות תלושה נעה ונדה המחפשת את האהבה ואת אביה כנראה. הכתיבה היא פרוזה לירית  עשירה בדימויים.

אביא קטע מיחסיה עם נדיר, כיצד היא מתארת אותו :

" באותו בוקר בזמן שלבש את הפיג'מה הכחולה, ראיתי שצלעותיו בוקעות מעורו כסכינים. סבלו הרועש צווח בפני גם בשנתו. עיניו השחורות, שברקן  כמעט כבה לגמרי, שקעו בארכובותיהן, כמו ידיו שהונחו בכניעה על חזהו המתנשם. שערו הוטל אל הסדין במניפה שבורה, שערו השחור והארוך שהלבין ונגזר והאפיר ונחרך ממכות חשמל שקיבל בבית המשוגעים. מבט עצוב נחרט על שפתיו. בגדיו הבלויים נזרקו אל פינת החדר מעורערים ומקומטים."

אולי אם " היכן שאינם" היה ספר שירה היה לי קל יותר, כי העולם שמציירת גרוסמן הוא עולם יפה ולירי עד מאוד ומנגד הוא מטשטש היכן שהוא, ומצאתי את עצמי עוצרת ומתקשה להמשיך ולקרוא. אבל אולי זו רק אני.

משאירה את הבחירה בספר לשיקול דעתכם.