טוב.. זוהי הביקורת האחרונה בשטף הנוכחי שמתייחס לספרות ילדים. אח"כ אני אהיה רצינית ואכתוב על ספר מופלא יחיד ומיוחד שאני קוראת במקביל ולאט לאט כדי שהעונג בקריאתו יימשך.

אני אוהבת את ספריה של נורית זרחי, כיוון שבכל ספריה פוטנציאל הפרשנויות לטקסט הנו רחב. למי שמחפשים משמעויות עמוקות המשובצות באופן גלוי ו/או סמוי, סימני -שאלה להוויית החיים והחברה. ולמי שקורא כפשוטם זה -נונסנס,  ואיני מזלזלת בכך כי הם מביאים עימם צחוקים,  חיוכים וממזריות, ואם כך -דהיינו. ואני אוהבת את שתי הגישות.  

וזה מתחיל כך :

"שתי ג'ירפות טיילו ביום שמש מזהיר. 'אני רוצה שאף פעם לא יגיע החושך, ' אמרה שירה.  
'גם אני, ' אמרה מירה.  
'בשביל זה צריך להגיע למדלק של האור. '
'אבל לשם אי אפשר להגיע ברגל,  צריך אופניים, ' אמרה שירה.
'נכון, ' אמרה מירה,  'רק תזכרי שאנחנו לא רוצות להתחרות. '
'אז ניקח דופניים מרחוב פנקס, ' אמרה שירה. "

ומכאן מתחיל מסען -הגי'רפות רוכבות על אופניים כדי להגיע ל'מדלֵק של האור'-היא השמש ולמנוע את בוא החושך. הן מדוושות ברחובות על דופנים - כפולי מושב.  אבל חילוקי דעות בניהן על מהירות הרכיבה,  על עצמת הדיווש,  על כיוון הרכיבה ועל תשומת הלב של המובילה גורמות להן לאבד שוב ושוב את שיווי המשקל ולהתרסק על הכביש.  רק אחרי שהדופנים מתפרקים,  וכל אחת מהג'ירפות רוכבת על חד-אופן מאולתר - הרכיבה צולחת, והן מתקדמות בשמחה אל האופק הבהיר.

הקורא את הספר יכול לפרש משפטים כמו :

-"רק תזכרי שאנחנו לא רוצות להתחרות. "-על רעיון התחרותיות

-"על מה אתן מתווכחות ? שאל השוטר שעבר בדרך..
... אתה, איך תדע? -אמרה שירה -אנחנו רוכבות ואתה הולך ברגל ".  -על רעיון השוני בזוויות הראיה של כל אחד ומכאן הצורך לכבדו.

כשהדופנים התרסקו -" אין לי אומץ לעלות " אמרה שירה.
ולי אין אומץ ליפול -אמרה מירה "... את יודעת מה? אמרה מירה - נעצום עיניים ונעלה... נכון אמרה שירה - כי מה שלא רואים זה לא מפחיד ".
בחלק הזה מחשבותיי ותחושותיי התחברו מיד לקראת המסע להודו בשבוע הבא.  אם הייתי בזמן אחר ובמקום אחר סביר להניח שהייתי מפרשת אחרת את המשפטים הללו. וזהו כל היופי בספריה של זרחי. כאן ועכשיו אפשר לפרש אחרת והכל נכון ולגיטימי.

איוריה של הילה חבקין הנם חלק בלתי נפרד מטקסט של זרחי.  הצהוב שולט על גווניו ברקע של כל איורי הספר.  אלה צבעי הג'ירפות עצמן, בניינים, חלונות, סוככים, כבישים, מדרכות והשמיים עצמם.  בכל עמוד ובאין תזכורת בטקסט מופיעים ברקע :ארנבון כחול -לבן מחזיק חבל קפיצה, בלון כחול ילד קטן סקרן,, חתולה מנוקדת, שפן לבן, ציפורים לבנות עפות, חמניות צהובות.
בתחילה- מופיעה רק דמות אחת בדף הראשון ואח"כ בכל דף ודף נוספים ונוכחים כל הדמויות הללו.  מה תפקידן בעלילה -איני יודעת. כל קורא והפרשנות שלו. אבל אין ספק שזוהי חווית הרפתקה לדפדף ולנחש -מי יהיה בדף הבא ?.

הספר הזה הנו ספר שני- ל"שתי ג'ירפות בליל ירח מלא" (2011),  סדר קריאת הספרים אינו מחייב בעלילה.  רציתי לראות מה כתבתי אודות הספר הראשון באתר -אבל לא מצאתי את הביקורת ואני בטוחה שכתבתי אותה -כי התלהבתי מהספר, אבל זה לא העיקר.

העיקר -ההנאה המבוטחת בקריאת ספריה של זרחי.