"רצה הקיפוד עם מישהו לרקוד,
אך לא מצא חבר כי הוא דוקר"
(מתוך שיר הילדים 'הקיפוד', עממי)

פודי הוא קיפוד מיוחד.
כשהוא עובר ברחוב כולם מסתכלים עליו, יש לו הליכה מיוחדת, עיניים מבריקות וסקרניות, חיוך נעים ההליכה שלו הליכה מגונדרת עם קוצים זקופים כמו חיילים, הוא בכלל לא הבחין שהוא מושך תשומת לב, שידר תמיד ביטחון והקוצים שלו נראו מאיימים ושידרו לסביבה שמסוכן להתקרב אליו כי הוא עלול לדקור.
אבל למרות כל הביטחון הזה, פודי היה מבודד חברתית, היחידה ששיחקה ודיברה איתו זו אמא שלו, אך אט אט ליבה נשבר כשראתה שהיא היחידה שפודי מרשה לעצמו לקפל את הקוצים הדוקרים בקרבתה ולאפשר לה להתקרב אליו.
כמו שאומרים דווקא מי שמראה כלפיי חוץ ביטחון עצמי מוחלט, עלול להתגלות כחסר הביטחון הראשי בקרב כולם, זו פשוט מסכה ופודי שלנו השתמש בקוצים הזקורים כהגנה מפני העולם.
התפנית העלילתית מגיעה כשפודי מוזמן לשחק בבלון עם קיפוד אחר, אבל קוציו החדים מפוצצים את הבלון, פודי בטוח שעכשיו אף אחד כבר באמת לא ירצה לשחק איתו סוף סוף מודה שקשה לו לשמור ולתחזק כל הזמן את התדמית הקשוחה והקוצנית שלו והוא ישמח לחברה חמודה שבפניה יוכל להסיר את ההגנות.
זה ספר ילדים, אז כמובן שהסוף טוב ומשאלתו של פודי למצוא חברה מתגשמת במהרה.

עד כאן התקציר הכללי.
בנימה אישית אני יכולה להבין את פודי ואת הרעיון שמאחורי הסיפור, אבל היו חלקים שחשבתי שהסיפור קצת מורכב מדיי עבור ילדים כי הוא מאבד את עצמו ומתפזר לכמה כיוונים שחלקם פחות רלוונטיים והמשפט החותם את הספר בכלל נראה קצת לא קשור, ובכל זאת אני ממליצה בהסתייגות ועם התאמה כאשר בוחרים להקריא לילדים את הספר בגלל שמשהו לא זורם לגמרי בצורה דיבורית, יש חלקים שכן וההתחלה למשל מצוינת, לעומתם יש חלקים שלדעתי ישעממו ילדים בשנות האלפיים ולכן חשוב להתאים בהקראה כדי שהרעיון החשוב והדיונים המתבקשים מהנושא אכן יוכלו לצאת לפועל...ילדים שכבר קוראים לבד כנראה יוכלו להנות מהספר הזה, למרות שיכול להיות שהמסר יטושטש מהם ללא תיווך, ובכל זאת ועל אף שאני קצת מתלבטת אני עדיין נוטה לכיוון החיובי כשמדובר בספר הזה.