סדרה איכותית ומשובחת מאוד יש להליקון. חגיגה אמתית לאוהבי תרבות וקריאה.
שירים, טקסטים, תמונות, ציורים של יוצרים שונים, המביאים לידי ביטוי, כל מה שעולה על דעתם בנושא אחד.
מאוד אוהבת את הצורך והניסיון, לקחת סוגיה אחת ו"לטפל" בה ברצינות הראויה לה.
גם הבחירה בנושאים וביוצרים מעניינת מאוד. נבחרו נושאים המעלים סוגיות חברתיות שמעסיקות לא מעט את רובנו. הפעם הקובץ יוחד כולו ל"רשות היחיד" ובלי להתכוון קראתי לצדו ספר שעסק דווקא בהפקעת "רשות היחיד", "המין האנושי" של רובר אנטלם . השניים יחד היוו עבורי, מסע אנתרופולוגי מרתק, שבמרכזו הדו שיח הכמעט אינסופי, בין רשות היחיד לרשות הרבים. אני מודה שהמורה לאזרחות שעוד נותרה בי והחינוך לדמוקרטיה שתבוע היטב בבשרי, מובילים אותי תמיד בבחירת העדפותיי בקריאה.
לפי ויקיפדיה הפירוש המילולי ל"רשות היחיד" הוא, "שטח סגור המוקף במחיצות, כדוגמת בית או חצר".
כלומר, טריטוריה אישית, מרחב אישי, רכוש פרטי.
הכריכה מוקפדת ותמיד מרשימה. הפעם נבחרה תמונה של האומן הלל רומן, נחש בהיר הכרוך ראש וזנב על רקע כהה. מדוע נבחר הנחש, האם הוא שומר על "רשות היחיד", או מאיים עליה?
הקובץ מאגד בתוכו טקסטים מכל העולם, מתורגמים לעברית. לא תמיד היה לי קל לעקוב אחר החוט המקשר בין המילים.
החיפוש אחר המכנה המשותף, "רשות היחיד", בטקסטים השונים, היה לעתים מאתגר במיוחד. מודה שלא תמיד הבנתי מדוע נבחרה יצירה מסוימת להיכלל בקובץ הזה.
אהבתי מאוד את רישומיו של הלל רומן. רומן מחבר בסדרת רישומיו "מאחז" את הקולוניאליזם, עולם הסחורות, הקפיטליזם חסר החמלה ומראות המלחמה. הסדרה מדגישה את חוסר הפשר וחוסר המשמעות בתרבות בת זמננו.
המאמר "כמו עץ ביער, כמו איתן בטבע" של אמיר אור ריתק אותי וריגש אותי מאוד. הוא נכתב ברגישות ובאהבה רבה לזכרו של הסינולוג, מתרגם וסופר דו דאור, שיצירותיו והטקסטים שתרגם מפארים את הקובץ.
ויותר מהכל אני מודה שהזדהיתי עם הטקסט שכתב אדמיאל קוסמן: "תחליטו אתם: מבוא לשלושה שירים":
"ביני לבין שירי שררו מאז ומתמיד כללי התנהגות ברורים שלא יכולתי להפר. אחד מהם היה שאינני כותב אותם לעולם. כלומר: שעליהם להיכתב מעצמם. הכלל הוא כזה, שהם מחליטים מתי. ככה שהם נופלים לתוך הראש שלי בזמן המתאים להם-ותמיד זה בא בהפתעה גמורה. כאילו שהם מתכננים, שם למעלה, את זה. לפעמים נדמה לי שהם ממש אוהבים להתעלל בי וצוחקים מאחורי הגב שלי-שם למעלה-בסלון של המוזות." (רשות היחיד, עמ' 93)
האמת, לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.
אדמיאל קוסמן
משירי סדום:
אומרים שאנשים קטנים כמוני
1
אומרים שאנשים קטנים כמוני
שאבדו את הבושה מזמן אומרים
הנה אנחנו ראשונים ברחוב לפני
כולם אנחנו נאבד ברחוב
את שמץ הבושה
אוקי בסדר
אם אתם רוצים בתוך
הרחוב באספת ההמונים
אז גם אנחנו נהיה לרוב
אותם הראשונים שנאבד
לפני הכל את הבושה
על איזה קרום בתולין
קטן או כל סימן חולשה
כדי להיות ראשונים אנחנו
בהחלט גם מוכנים כפי
שאמרנו קודם
לאבד אותה ברחוב
כלומר את שמץ הבושה
לפני כולם באספת ההמונים
אמנם נכון אם להודות הרי
בפנים.
זה חרא הרגשה ממש
עזות פנים פשוטה.
*
קירקה/דוריס קרבה
מאסטונית יעל גלוברמן ודוריס קרבה
לא הולכתי אותך שולל,
אודיסאוס.
הייתי מי שאני-מכשפה.
כולם שתו מאותו
גביע זהב.
רק אתה העמדת פנים
כאילו שתית מתוכו.
אני אוהבת חוכמה ואומץ,
אודיסאוס.
השמחה שהבאת
שווה כל מה שתרצה לבקש.
אתה רשאי להישאר- ורשאי גם ללכת.
*
אמנות עכשווית, מתריסה ופורצת גבולות.
ממליצה!!
