|
|
|
צליחה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 3539 |
|
|
צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים היתה אולי המערכה הקשה ביותר שידע צה"ל מעודו. היא היתה חסרת תקדים בעוצמתה ובשחיקת הכוחות הלוחמים והמפקדים שפעלו בה. וכדרכן של מערכות קשות היא העלתה שאלות קשות ומחלוקות שחלקן מהדהדות עד היום. 37 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים עדיין נאבקות יחידות שנטלו חלק במערכה הזאת על השורה שלהן בהיסטוריה, ופצעיהם של רבים מהלוחמים עדיין מדממים נפשית, פיזית ומטפורית. לא מעטים "נשארו שם" בין הדיונות לצירי האספלט והחול. צליחה הוא הסיכום המוסמך, האמין והאמיץ ביותר של אותן 60 שעות באוקטובר. מחברו ראיין את הדרגים הבכירים ביותר שהשתתפו בתכנון מהלך הצליחה ובביצועו, את חברי המטה הכללי של אותם ימים, את מפקדי האוגדות ועוזריהם ואת הלוחמים בשטח. קולותיהם, גבורתם, תסכולם, מחדליהם והצלחותיהם מקבלים כאן ביטוי. המפות נסרקו, התכנונים נבדקו, הפרוטוקולים של הדיונים בחמ"לים נבחנו, רשתות הקשר הצה"ליות הורצו שוב ושוב. התוצאה היא מסמך חריג שחלק ניכר מהחומרים שמופיעים בו נחשפים כאן לראשונה. זהו מסמך שבוחן את שלושת הימים שבין 15 ל־18 באוקטובר כמו לוויין ריגול: בראייה כוללת, בו־זמנית, של ההתרחשויות השונות במוקדים השונים של הלחימה, אך גם בדיוק ובפרטנות כאילו הונחה זכוכית מגדלת על מפת הקרבות. עמירם אזוב הוא ד"ר להיסטוריה, חבר קיבוץ משמר העמק, בן 59 ואב לשלושה, קצין חי"ר ותותחנים בעת שירותו הצבאי. מרבית מחקריו נעשו עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, חלקם הגדול חסוי עד היום. זהו ספרו הראשון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 16/07/2015
הרגע בו גלגל המערכה שינה את כיוונו
בר לב היה הגיבור האמתי של מלחמת יום כיפור, הרעים בקולו מאיר פעיל, המורה שלי למלחמות ישראל, קורס בו לקחתי חלק כסטודנט להיסטוריה. בנקודה הזאת קולו עלה, והוא שאג בטמפרמנט האופייני לו, אילו אריק היה חוצה את התעלה כפי שרצה, בעיתוי הלא נכון בו המצרים... המשך הביקורת
הרגע בו גלגל המערכה שינה את כיוונו
בר לב היה הגיבור האמתי של מלחמת יום כיפור, הרעים בקולו מאיר פעיל, המורה שלי למלחמות ישראל, קורס בו לקחתי חלק כסטודנט להיסטוריה. בנקודה הזאת קולו עלה, והוא שאג בטמפרמנט האופייני לו, אילו אריק היה חוצה את התעלה כפי שרצה, בעיתוי הלא נכון בו המצרים היו עם כוחות רבים ממערב התעלה, הוא היה גורם לאסון לעם ישראל. בר לב בלם אותו, בכך שהמתין לעיתוי הנכון לצליחה, מצב בו הכוחות המצרים עברו מזרחה.
האמירה הנוקבת של מאיר פעיל מבטאת את עובדת היותה של מלחמת יום כיפור, טראומה לאומית, המעוררת עד היום מחלוקות אמוציונאליות. השלב שלגביו קיים קונצנזוס, הוא חציית התעלה שהייתה מהקרבות הקשים והדרמטיים ביותר בחזית הדרומית. אך גם לגביה ישנם ויכוחים, כמו קרב החווה הסינית, המעורר עד היום מחלוקת לאופן התנהלותו וגיבוריו האמתיים, הצנחנים שזכו לתהילה במורשת הקרב, לעומתם השריונרים שנשארו באלמוניותם עד לשנים האחרונות.
בהיסטוריה צבאית קיים עניין רב ברגעים שבהם גלגל המערכה התהפך, ושינה את פניה של המערכה כולה, כך היו שישים השעות הדרמטיות של מהלך קרב הצליחה, ששינו את תמונת המצב, מתבוסה אפשרית, למצב של נטילת יוזמה, והפיכת מצבם של המצרים קרובים להתמוטטות ותבוסה, מה שאפשר את סיום הקרבות, וכניסה לתהליכים מדיניים, מעמדה צבאית שהעניקה יתרון משמעותי לישראלים.
מלחמה היא כאוס, כך התנהלה הצליחה בתחילתה, בכול מה שקשור להערכות, לתנועה על הצירים, והשימוש באמצעי הצליחה. עמירם אזוב מתאר את הצליחה כעוף החול הקם מתבוסה ובונה את עצמו בתושייה רבה ממצבים כמעט בלתי אפשריים, למהלך מכריע שיצר את מפנה המלחמה.
אזוב, השכיל לבנות סיפור תיעודי בו עלילה קצבית. למרות שאנו מכירים את הסוף, אנחנו נסחפים למרוץ הצליחה נגד השעון. הצורך להקים גשר תוך ארבעים ושמונה שעות, בכדי שיתרון ההפתעה ישמר, והמצרים לא יתקפו את ראש הגשר קודם להשלמתו. כול עיכוב עלול לגזור את גורלם של אלפי אנשים שיצאו למבצע המכריע, ואת גורל המלחמה. יש רגעים, בהם הצלחת המבצע הייתה על סף כישלון, והציבה דילמה, לבטל או להמשיך. בכל זאת הוחלט להמשיך מתוך אמונה, שהסיכון הכרחי, שהבלתי אפשרי, הוא אפשרי, כסיכוי היחידי להפוך את מהלך המלחמה על פניה.
התעלה הייתה, מכשול מים ענקי שרוחבו כ- 180 מטר. מעולם לא היה ניסיון צהלי, לצלוח תחת אש מכשול מים מורכב, ובמצב שהאויב יושב בשתי גדותיו. צהל יצר טכנולוגיית צליחה חדשנית - גשר הגלילים שנוסה בתנאי תרגיל בלבד. היו קיימים, אמצעים נוספים, תמסחים, ודוברות, שהוזנחו בגלל ההחלטה לתת לגשר הגלילים עדיפות. עם אזוב אנו עוברים בצירים, כעת שלושת האמצעים נדחפים אל התעלה, בצירים פקוקים, ותחת אש. מי מהם יאפשר את חציית התעלה בלוח הזמנים המתוכנן ?
קרב הגנרלים הוא כינוי ליחסי הגומלין הקלוקלים בין האלופים שהתקיימו מאחורי הקלעים של המלחמה הזאת, ובמהלך קרב הצליחה. מאיר פעיל התייחס לכך בבוטות ובנחרצות. בתמונת הכריכה של הספר, בר לב ואריק עומדים פנים אל פנים, אריק בהקשבה, בר לב מסביר. התמונה הזאת מרמזת על משהו אחר. חייבים לקרוא את הספר ולהבין עד כמה המורכבות בין שני המפקדים האלה, הייתה גורם המפתח להצלחת הצליחה.
עמירם אזוב, מעביר אותנו בין המפקדות, בין בורות החמ"ל, מתאר בחדות את הדינאמיקה שהתהוותה במפקדות, פאניקה, אצל גורדיש בימים הראשונים, חששות המפקדים האחרים, שליטה וקור רוח, אצל שרון, ששפע ביטחון, הקרין החלטיות, והתקפיות, שהיו חיוניים למלחמה בחזית הדרומית. הוא היה כמו סוס פרא ששאף לרוץ קדימה, גם במחיר של חיתוך פינות. רק בר לב הזהיר והשקול ידע בתחכום לתעל את כישרונו כמפקד. היחסים בין השניים היו אומנם מתוחים, אך הם יצרו סינרגיה מפתיעה ואפקטיבית, שאפשרה את מפנה המלחמה. כמו יחסי הגומלין בין דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר מצביא שקול, ודיפלומט שקשר את הקצוות, ופיקודו ג'ורג' פטון, פרא אדם, מפקד אגרסיבי, שהציל את המצב בקרב הבליטה, בו היה מצב נואש.
אזוב יודע לתאר רגעים דרמטיים, באמצעותם ניתן לחוש בהתרוממות הרוח של הלוחמים היוצאים לצליחה כקרב משנה מצב, הם פוחדים פחד מוות, וחוששים שמהמשימה הזאת הם לא יחזרו. אזוב מתאר את הצליחה, שלב אחר שלב, באופן שגרם לי להרגיש את דרמת הצליחה בצורה מוחשית. שמעתי ברשתות הקשר את מילת הקוד אקפולקו - המציינת כי הצנחנים חצו לגדה המערבית, והתרגשתי מהרגע בו ההיסטוריה עצרה את נשימתה. ספר מצוין באומץ הניתוח ובעצמתו.
תאריך הכנסה לאתר 11/03/2014
"כדי לפתוח פרוזדור לצליחת התעלה ולהקים ראש גשר מעברה השני, לחם צה"ל באזור 'החווה הסינית' במשך שישים שעות. היו אלה שעות של כאוס, של שחיקה נוראה, של אבדות רבות. צה"ל יצא לקרב הצליחה בחופזה, אבל תורת הלחימה שלו עמדה במבחן, היעדים שהותוו בתוכנית 'אבירי לב' הושגו, והמטרה האסטרטגית- לגרום- למצרים... המשך הביקורת
"כדי לפתוח פרוזדור לצליחת התעלה ולהקים ראש גשר מעברה השני, לחם צה"ל באזור 'החווה הסינית' במשך שישים שעות. היו אלה שעות של כאוס, של שחיקה נוראה, של אבדות רבות. צה"ל יצא לקרב הצליחה בחופזה, אבל תורת הלחימה שלו עמדה במבחן, היעדים שהותוו בתוכנית 'אבירי לב' הושגו, והמטרה האסטרטגית- לגרום- למצרים לזעוק בבקשה להפסקת אש- הושגה. אבל לא תורת הלחימה היא זו שקבעה את גורל הצליחה, אלא הרוח והדבקות של הכוחות הלוחמים. גם כשנתקל במכשולים שלפרקים נתפשו בלתי עבירים, גם כשספג אבידות בסדרי גודל שאיש לא צפה, גם כשיחידות שלמות התפרקו- צה"ל זרם מערבה, ולא חדל מזרימתו עד שהוכרזה הפסקת אש. אין להסביר את הזרימה הבלתי פוסקת הזאת רק בתוכנית קרב שעלתה יפה, אלא ברוח הלוחמים. כשישים ציונים לשבח מסוגים שונים, כולל עיטור הגבורה, חולקו למפקדים ולחיילים שלחמו באזור הצליחה בין החמישה עשר לשמונה עשר באוקטובר." (עמוד 276).
"צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973" הוא ספר שנכתב בידי ההיסטוריון הצבאי, ד"ר עמירם אזוב. הספר מתאר את מבצע אבירי לב, הקרב לצליחת תעלת סואץ בידי כוחות צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים. בספרו מתאר אזוב את מלחמות הגנרלים במלחמה ואת מהלכי האוגדות של צה"ל שלחמו בקרב הצליחה. בין היתר מתוארים בספר דוד אלעזר, אריק שרון, אברהם אדן, דני מט, אמנון רשף, יעקב אבן, שמואל גונן וחיים בר-לב. בין הקרבות שחקר אזוב בספרו מתוארים בין היתר: קרב החווה הסינית, פיתוחו של גשר הגלילים והשימוש בו במהלך המלחמה, כיתור הארמייה השלישית של מצרים, המארב לחטיבה 25 המצרית, קרב סרפאום והפשיטה על בסיסי הטילים במצרים ב-16 באוקטובר 1973. אזוב טוען בספרו כי: "זו הייתה אולי המערכה הקשה ביותר שצה"ל ידע מעודו." (עמוד 15), וכי: "קרבות הצליחה הביאו למהפך במלחמה- לא יימצא מישהו שיטיל ספק בכך- אבל גבו מחיר כבד." (עמוד 275). כמו כן טוען אזוב בספרו כי הצלחת צה"ל לצלוח את התעלה ולהכריע את צבא מצרים, התבצעה נוכח תנאים קשים, אתגרים, מכשולים ואויב כה עדיף בכוחו עד כי: "קצין הנדסה בכיר אמר בדיעבד ש'אילו היו מכניסים למחשב את נתוני החמישה עשר באוקטובר ומבקשים לדעת אם הצליחה תצליח, היה המחשב נשרף." (עמוד 14). אזוב קובע בספרו כי האלוף אריק שרון היה מכריע בחשיבותו למהלך צליחת התעלה בשל היותו יוזם והתקפי, אולם לא היה גיבור יחיד של המערכה כפי שהצטייר לאחריה.
המחבר, עמירם אזוב, יליד 1952 וחבר קיבוץ משמר העמק, הינו בעל תואר דוקטור בהיסטוריה צבאית בתחום רומא העתיקה מאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת בצה"ל כקצין בחי"ר ובתותחנים, והינו רס"ן במילואים. במלחמת יום הכיפורים שירת בפיקוד המרכז. אזוב עבד ארבע עשרה שנים במחלקת היסטוריה של צה"ל ופרסם במסגרת זו מספר מחקרים על מלחמת יום הכיפורים שנותרו חסויים, ובהם המחקר "בלימה" והמחקר "מגננה". כן עבד אזוב החל משנת 2006 על מחקר הנוגע לצליחת התעלה במבצע אבירי לב. בעקבות מחלוקת עם ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל, פרופסור אלון קדיש, על הנוסח האקדמי של המחקר החליט האחרון לגנוז אותו. אזוב פנה בנושא לרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי ולשר משה יעלון ואף למבקר המדינה, אולם לבסוף לא הושגה פשרה והדבר הוביל להתפטרותו של אזוב ולהחלטתו לפרסם את המחקר כספר, ללא מקורות המידע החסויים שברשות צה"ל. כתגובה החליטה מחלקת ההיסטוריה להגיש כנגדו תביעה על הפרת חוזה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אזוב טען מנגד כי נעשה ניסיון להגביל את החופש האקדמי והספרותי שלו, וכי החלטת מחלקת ההיסטוריה לגנוז את מחקרו אינה רלוונטית לזכותו לפרסם את ספרו. השופטת יהודית שבח פסקה בשנת 2011 לטובת הנתבע.
הספר, אף כי נכתב כמחקר היסטורי אקדמי לעילא ולעילא, נקרא בנשימה עצורה. מהלך הקרבות המכריע ויכולתו המופלאה של אזוב לתאר את רצף האירועים ולתפוס את דמותם של האישים המרכזיים בדרמה שנתחוללה יוצרים חווית קריאה ייחודית. ספר כתוב היטב, מומלץ בחום המתאר פרשיות מרתקות במורשת הקרב של מדינת ישראל. מומלץ לקציני צה"ל, חובבי מורשת קרב והיסטוריה צבאית וגם לבני הנוער הרוצים להרחיב ידע.
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2013
הטרגדיה של מלחמת יום הכיפורים אינה מגולמת באלפי המסמכים שנכתבו אודותיה, לא בערימות המאמרים שניסו להסבירה ואף לא בהררי הניירת שנערמו במסדרונותיה של ועדת אגרנט, שעסקה כידוע בה ובהשלכותיה מרחיקות הלכת על הציבור בישראל; תמציתה של המלחמה מסוכמת, למרבה הזוועה, בקירות הזיכרון המציגים... המשך הביקורת
הטרגדיה של מלחמת יום הכיפורים אינה מגולמת באלפי המסמכים שנכתבו אודותיה, לא בערימות המאמרים שניסו להסבירה ואף לא בהררי הניירת שנערמו במסדרונותיה של ועדת אגרנט, שעסקה כידוע בה ובהשלכותיה מרחיקות הלכת על הציבור בישראל; תמציתה של המלחמה מסוכמת, למרבה הזוועה, בקירות הזיכרון המציגים את שמותיהם של הבוגרים/הנופלים, בכל תיכון ממוצע בארץ : בשעה שבכל מלחמה שנערכה מאז הקמתה של מדינת ישראל נימנו מספר חללים ספורים, הרי ששמות חלליה של מלחמת יום הכיפורים תופסים את רובו של הקיר... מחזור שלם של מתגייסים נמחק בניסיון לבלום את המתקפה המשולבת המצרית/סורית ולהם נוספו עוד מאות רבות של אנשי מילואים, שחלקם נאספו בחופזה מבתי הכנסת השונים, בהם שהו לרגל היום הקדוש. אלה אינן גוזמאות וגם לא שכתוב של האירועים - ככה בדיוק זה קרה וכמה מצערת העובדה שכיום איננו מסוגלים עוד להיזכר בתחושות החרדה הקיומיות שחווינו, שפינו מזמן את מקומן לאסקפיזם הזוי ולבהלת קניות בלתי נגמרת... ישראל של אז וישראל של היום בתמונה אחת מייצגת.
ספרו של ההסטוריון עמירם אזוב אינו מחדש הרבה עבור מי שמלחמת 73 עניינה אותו ממילא - והוא גם אינו מתיימר לכך. מה, רובנו לא שמענו על "סיפורי שרון" מהימים ההם, הפורסים מערכת יחסים עכורה שלו עם כ-ל גוורדיית הפיקוד הבכיר של צה"ל והמתארים אותו כמנהל מערכה סמי-עצמאית בשטח, מבלי לתת דין וחשבון למפקדיו (אח"כ הוא חזר על "התרגיל" בעוד יותר גדול, בימי מלחמת לבנון הראשונה) ? מה, לא הכרנו את "עלילות דדו", שהצניח למערכה בתפקיד "מפקד החזית" את חברו מילדותם המשותפת ביוגוסלביה, חיים בר לב, על אף שבשטח נמצאו כבר סגן הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד ושלושה אוגדונרים (כולל שרון) עתירי ניסיון ותהילה ?!...
אלא שאזוב הצליח לחבר את האירועים המוכרים הללו לכדי עלילת מצבים טראגית-קומית, תוך שהוא מתבסס בעיקר על עדויות ממקור ראשון ועל פרוטוקולי ישיבות מפורטים, שהגיעו הישר מהחמלי"ם השונים (היה יותר מחמ"ל אחד בחזית הדרום, כמסתבר). בכך, לדעתי, טמונים חידושו העיקרי של הספר וגם צליחתו, תרתי משמע, את סכנת השיעמום : שהרי אילו היה מספק אך ורק עובדות יבשות על מערכי כוחות, מספרי אוגדות ושמות צירים ונון-צדיקים מרכזיים, הייתי מטיס אותו מיידית אל מדף "ספרי העיון", מקום טוב באמצע ליד "מסעות ומערכות בימי קדם" ו"אטלס כרטא לתולדות מלחמות ישראל בעת המודרנית"... יש גבול.
ספר חובה גם עבור כל מי שטען שהליכלוך שצף בעת תהליך בחירתו/פסילתו של אלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, היווה איזשהו חידוש מסוכן ומפתיע (ומכוער) באופן התנהלותם של אלה המכוונים את חיינו והאחראים לשלומנו, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי. הצחקתם יפה את עמירם אזוב ואת כל מי שהספיק לקרוא את ספרו זה.
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2013
על המחבר: עמירם רוזוב הוא ד"ר להיסטוריה, חבר קיבוץ משמר העמק. בשירותו הצבאי שימש קצין חי"ר ותותחנים. חוקר והיסטוריון שערך מס' רב של מחקרים עבור מח' ההיסטוריה של צה"ל שחלקם חסוי ולא פורסם עד כה. ספר ראשון פרי עתו.
לא אגזים ואומר כי אירוע צליחת תעלת סואץ, במלחמת יום... המשך הביקורת
על המחבר: עמירם רוזוב הוא ד"ר להיסטוריה, חבר קיבוץ משמר העמק. בשירותו הצבאי שימש קצין חי"ר ותותחנים. חוקר והיסטוריון שערך מס' רב של מחקרים עבור מח' ההיסטוריה של צה"ל שחלקם חסוי ולא פורסם עד כה. ספר ראשון פרי עתו.
לא אגזים ואומר כי אירוע צליחת תעלת סואץ, במלחמת יום הכיפורים, הינו האירוע שמשך את מרבית קולמוסי הכתיבה וכמויות אדירות של דיו.
אירוע זה, שכעולה מהספר הינו בעל מס' רב של רבדים הכוללים גם את אירוע הקרבות, המהלכים, הלוחמים וכלי המלחמה בצד מלחמות הגנרלים, השגיאות האנושיות, ושאר המימדים האנושיים שאירוע מלחמתי יודע להפיק מבני אנוש.
למחבר הוענקה הזכות לקבץ את פרטי הספר כאשר מימד המרחק והזמן פועלים כמו בחבית יין. החמרים שבידיו בתוספת המרחק אפשרו להביא תיאור וניתוח אמינים, יסודיים ואובייקטיבים, וזאת אומר לאחר שנקראו על ידי מס' רב של כתבים בנושא הספר.
לקורא החדש הספר עוסק באירועים והקרבות שאירעו בשטח צר שנמצא למול האגם המר, חלק מתעלת סואץ, וזאת במועד שבין ה-15.10.1973 ל- 19.10.1973, ובתיאור כל המהלכים והאירועים שהביאו לצליחת תעלת סואץ מהצד המזרחי של סיני לצד המערבי, לב ליבה של מצרים. קרבות אלה והצעד הצבאי, נועדו לאגף את כוחות הצבא המצרי בסיני ולאלצם לסגת ו/או לחדול ממאמציהם להעמיק את חדירתם לסיני תוך כיבוש ופגיעה במאחזי צה"ל בסיני.
בספר תיאור שוטף של מהלכי הקרבות, תנועת הכוחות הלוחמים, הנופלים והפצועים שנתנו מכוחם ומדמם והביאו להצלחת המהלך, כולל קרב הצנחנים על החווה הסינית, שייזכר לדיראון עולם.
המחבר מוליך את הקורא ביד ומעבירו בין המקומות, הקרבות, המפקדים והנופלים. כתיבתה שוטפת מביאה את הקורא לחוש כאילו הינו חלק משתתף באירועים המתוארים, והכל "בטמפו" הולם כזה שאינו מניח להפסיק את הקריאה.
יכולת הכתיבה המקצועית שמפגין המחבר מביאה בפני הקורא ספר דינאמי, מעניין, ומרתק, כתוב בצורה קולחת בלווי תרשימים והסבירים הנותנים את כל התמונה.
לסיכום- זהו אחד הספרים שבורכו במחבר בעל ידע עמוק בנושא ובעל כושר כתיבה מרשים ומרתק. טוב היה לו פורסמו עוד כתבים מפריו. לו נתבקשתי הייתי ממליץ בחום על קריאת הספר הן למי שהנושא חדש לו וגם בהחלט לאלה שחתרו מתי שהוא במאורעות מלחמת יום הכיפורים. .
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2013
הספר מתאר את מלחמת יום הכיפורים, החזית הדרומית, למעשה – 60 שעות גורליות, מכריעות, בתאריכים: 15.10.73-18.10.73 .
"זו הייתה אולי המערכה הקשה ביותר שצהל ידע מעודו. חסרת תקדים בעוצמתה, בשחיקת הכוחותהלוחמים והמפקדים...היא העלתה סימני שאלה רבים,... המשך הביקורת
הספר מתאר את מלחמת יום הכיפורים, החזית הדרומית, למעשה – 60 שעות גורליות, מכריעות, בתאריכים: 15.10.73-18.10.73 .
"זו הייתה אולי המערכה הקשה ביותר שצהל ידע מעודו. חסרת תקדים בעוצמתה, בשחיקת הכוחותהלוחמים והמפקדים...היא העלתה סימני שאלה רבים, השגות, חילוקי דעות, שכמה מהם הדהדו לאורך ימים רבים וממשיכים להדהד עד היום."
כמה ימים לפני כן, הצליחו הישראלים להדוף את הסורים ברמת הגולן, אולם בחזית הדרומית המצב היה בכי רע. מתקפות הנגד הישראליות נכשלו תוך ספיגת אבדות קשות.
המחבר מתאר בדקדקנות את מצב המפקדות הישראליות, על שלל אלופיה ויתר הבכירים.
לדוגמא – על חיים בר לב ("הוצנח" כמפקד העליון של החזית) נכתב – "אין ספק שכניסתו...עשתה את שלה והאווירה הכאוטית והטעונה הפכה עניינית ורגילה".
אזוב מתאר את הימים שקדמו לצליחה, הישיבות בממשלה, במטכ"ל, בפיקוד דרום, תוך כדי תאור מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות.
מערכת יחסים מיוחדת מתוארת, בין הרמטכ"ל לשעבר –חיים בר לב, לרמטכ"ל ב1973-דוד אלעזר.
מלבד תיאורי המפקדים יש לא מעט סיפורי קרבות של הלוחמים בשטח, חלק גדול מהם מתאר סיפורי גבורה והקרבה.
כמובן שאריק שרון מקבל סיקור נרחב בספר, כולל יחסו למפקדו, לפקודיו, התנהלותו בקרבות, והתנהגותו בכלל לפני, תוך ולאחר המלחמה, יחסיו עם התקשורת ומנהגו לקרב אליו עיתונאים.
בספר מתואר אחד האירועים המתוקשרים במלחמה – פציעתו (הקלה מאוד) של אריק שרון בראשו ועקב כך – התחבושת הענקית ששמו עליו ותצלומו התפרסם בכל העולם (גם על כריכת הספר).
עלי לציין למרות זאת שהמחבר נוטה שלא לצדד באף אחד מאילו שניהלו את המלחמה.
אזוב מתאר בפירוט את מלחמת המוחות בין הפיקוד הישראלי למצרי: "הפיקוד המצרי לא זיהה בריכוז הכוחות של צה"ל בגזרה הדרומית של הארמיה השנייה, פעולה שיעודה צליחה".
פרק נכבד מוקדש לנושא אמצעי צליחת התעלה ולניסיונות הפיתוח שבסיומן פותחו שלושה סוגים:
הדוברות, גשר הגלילים ו"התמסחים".
גם כאן (איך לא?) הדבר לווה במלחמות גנרלים שעל המלאכה מנצח האלוף ישראל טל:
"העדות של המהנדס...מצביעה על הדומיננטיות של האלוף טל בקביעת סדר עדיפויות ובהשתקת קולות אחרים..."
המשפט הבא, מאפיין את המשך הספר: "כמו את צהל כולו גם את חיל ההנדסה מצאה המלחמה בלתי מוכן כשפרצה"...
אחד הקרבות שזוכה להבלטה בספר הוא זה שהתחולל במתחם שכונה "החווה הסינית", עליו נכתבהמשפט הממצה "נפתחו שערי הגיהינום"...בספר (כמובן) מתואר הקרב בהרחבה רבה.
"אתר "החווה הסינית" היה זרוע בעשרות כלי רכב וכלי שריון פגועים ושרופים, מצריים וישראלים.
טנקים, משאיות, תותחים, נושאי גייסות, נגמשי"ם, טילים וגוויות..."
המחבר מתקדם עם שלבי הצליחה, תוך תיאור האנדרלמוסיה, היחסים המתוחים בין המפקדים, הטעויות שמאפיינות מערכות גדולות, ההרוגים הרבים מאש כוחותינו.
נדמה שדבר לא השתנה ב40 שנים האחרונות...
אחד הדברים שאהבתי בספר הוא תאור ההנהגה המצרית: הנשיא סאדאת, הרמטכ"ל – שאזלי, הגנרל "גמסי הטיל את האשמה בכישלון על טעות בהערכת המצב של מפקדי הארמיות בשטח".
המלחמה המצטיירת בספר היא של שריון, חי"ר, הנדסה, תותחנים, (כמעט) ללא מטוסים, ללא קרבות אויר, האמרה " הטיל כופף את המטוס" מורגשת היטב כאן.
לסיכום: זהו ספר לאוהבי הז'אנר, מעניין, קריא מאוד, מעורר כבוד כלפי הלוחמים שם.
ממליץ בחום
שמואל
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|