היה מספיק במלים אלה שהתפרסמו ב"חדש על המדף" שבאתר זה, כדי לגרום לי לרצות לקרוא את הספר. הזמנתי אותו בדואר מבלי לעיין בו ולהפוך בדפיו. הרושם הראשוני הוכיח את עצמו: זו הייתה הצלחה! הספר אכן ראוי מאד לקריאה.
האם בזכות הגיבורים כובשי הלב המוזכרים בקטע שלמעלה? ואולי בזכות הכתיבה הרעננה של ג'ני ולנטיין והתרגום הקולח של מאירה פירון?
איני משוכנעת שחשוב לי לענות על שתי השאלות שניסחתי כאן, אני יודעת שלעתים רחוקות אני מתרשמת כל כך לטובה מספר. מי שחושב ורוצה להתחשבן איתי על טעמי הספרותי ויכולתי האינטלקטואלית ולסכם ולהגיד (או יותר טוב לכתוב כאן בהמשך...) מה כבר אפשר לדרוש ממרשמלו?
מוזמן לעשות זאת.. אך לפני זאת אני הוסיף כמה מילים המתארות את הספר:
הספר הוא ספר הסובב סביב שכול. כשהתחלתי לקרוא וכמעט כל מילה שנייה (אני מגזימה) הייתה: ג'ק וסיפורים בשבחו, הייתי קצרת רוח שג'ק ידבר בשם עצמו ויכנס בפועל לסיפור ולא רק כאזכור.. כשזה לא קרה, די מהר הבנתי שג'ק הוא אחיה המת של המספרת. מותו של ג'ק הוא הציר המניע את העלילה. גורם לה להיות כואבת ומטלטלת וכל כך אנושית.
לפני שאסתכן בספוילרים אני ממהרת להביא מספר ציטוטים מהספר שיראו מה כוונתי באומרי שלמרות התוכן שיכול להתחרות בכל סדרה רגשנית ב-t.v. הספר הזה הוא רענן ומקסים.
המספרת רואן אומרת בעמ' 38-39 - מה שבדיעבד יתברר כאמת גדולה: "אני לא חובבת צירופי מקרים וגורל וכל זה. זה גורם לי להרגיש שאין טעם לעשות כלום, אם אי אפשר לשנות דברים, אם לא שולטים במצב אפילו טיפ-טיפה, חוץ מזה אני יודעת שאם יש צירוף מקרים, יש גם אנטי-צירוף מקרים – מה שלא קרה לעולם אלא כמעט קורה, ומאחר שלא ציפית לזה אין לך מושג שזה כמעט קרה."
הקטע שלמעלה הוא רעיון. אך יש גם התנסחויות קצרות שבזכותן הספר הוא כל כך מיוחד: "הם העמידו אותי על קצה צוק ההרגשה הזאת של להישאר בחוץ." או התיאור הבא: "קצה ראשה הציץ ראשון ואז הגיחו הפנים שלה כאילו היא נולדה מתוך צווארון עגול"(ע' 122).
התיאור היא כיצד רואן מלבישה את אחותה סטרומה בת השש. אך זה גם יכול להיות תיאור של לידה.. לדעתי הספר הזה יולד את עצמו כל הזמן מחדש.
הפתעת המחץ באה לי כעשרה עמודים לפני סוף הספר.
אהבתי לקרוא את הספר: יש בו זר יפה תואר, נערה מספרת שמתנסחת ברעננות, תקרית מוזרה ששניהם מעורבים בה, כי הרפר הזר (אמריקאי שגר באמבולנס) מכריח את רואן הלונדונית לקבל ממנו את מה שהוא חשב שנפל מתיקה. רואן מקבלת את הנמסר לה ובכך למעשה מתחילה הטלטלה הגדולה של חייה ושלנו הקוראים.
