כאשר קראתי את "השד מברלין" של ג`ודי טל הופתעתי לגלות ששתי חברות שלי, שממש ממש שונות מאלי, הדמות הראשית בספר, אמרו שהן מזדהות איתה, ומוצאות משהו ממנה בעצמן, ומשהו מעצמן בה. זה קרה לי בספר הזה. אף על פי, שדמויות הספר זרות לי, יש משהו באוירה, בגיל, בסביבה שנתן לי את ההרגשה של שייכת.

אני גם לא אוהבת את ספרי העידן החדש. לא מתחברת. ולכן כאשר ראיתי את שם הספר דיי היססתי. אבל החלטתי - נו, בכל זאת, מה כבר יכול להיות. הכי הרבה - אעזוב באמצע.

להפתעתי, נסחפתי עם הספר.

זהו ספר על זוגות. ועל היחסים ביניהם.

זהו ספר של מני (מנחם) ורויטל. שניהם בסביבות גיל 50. מסודרים כספית. אוהבים. מני הוא מרצה "נודד". (נותן הרצאות יעוץ לגופים שונים) ורויטל  סמנכל"ית. לשניהם יש בן ובת נשואים (ובהמשך בספר גם נכדה), שבאים לבקרם כל יום ששי. הורים זקנים. חיים נוחים, מסודרים, שקטים, בלי הרבה גלים ומספקים. (האומנם?) נכון שהשרירים קצת רפויים, נכון שאין הרבה תשוקה בסקס, אבל עדיין אוהבים. אבל משהו באוירה חסר. גיל מעבר. רוצים. חושקים.

לידם עברו לגור מירב ומעוז. זוג יותר צעיר, חתיכי מאד, ללא ילדים. למעוז אלו נשואים שניים ויש לו ילדים מאשתו הראשונה. מעוז אוהב את אשתו, מקנא לה. אוהב אותה בכוח, משאיר לה סימנים כחולים, עד שהיא אינה יודעת בעצמה האם היא אשה מוכה. "מני, מעוז אוהב אותי בדרכו. פעם אמר שהוא מסוגל למות למעני, פעם אחרת הבנתי שהוא מסוגל להרוג אותי" (עמוד 44)

יום אחד מני רואה מודעה בעיתון, שאשה רוצה להתכתב עם גבר, באנונימיות גמורה. לספר ולדבר על הנפש. בגחמנות של רגע, מני שולח לה מכתב. ולהפתעתו היא עונה לו. והם מתחילים להתכתב. ומתפתח רומן משונה אנונימי אינטימי וחושף נפש ביניהם.

הספר מדבר הרבה על בגידות.  בעצם מה זאת בגידה?  האם התכתבות עם גבר זר (או אשה זרה) רק כדי להוציא מה שיש על הנפש - זו בגידה? אז אולי גם לספר לפסיכולוג הכל זאת בגידה? באיזה שלב "לא בגידה" , ההתכתבות התמימה, הופכת להיות ל"בגידה" , למצב שאתה חושב כל היום על המכותב וחושק בו, אפילו שאינך יודע עליו כלום.

האם גם המחשבה היא בגידה או רק המעשה עצמו?

האם עצם זה שאתה מקיים יחסים על זוגתך, וחושב על אחרת - זו בגידה?

ומה יותר גרוע: חשיפה של הגוף או חשיפה של הנפש?

ולמה לפעמים חשים יותר בוגדים או נבגדים לא בגלל קיום יחסי מין אלה בגלל התערטלות נפשית?

בכלל בספר יש את האוירה "היא בוגדת בי איתי". והאם ההיא בשיר "סיגליות" של דיוויד ברוזה, האם היא בוגדת? האם הכוונה היא חשובה? מחשבה? מעשה? (כמעט רציתי לכתוב, "כל זאת ועוד תמצאו בספר הזה").

בספר יש הרבה אירוטיקה עדינה.

ויש גם מחשבות על אושר.

כמו שכתבתי קודם, אהבתי את הספר. הוא דיבר אלי.