|
|
|
הייתי מאחוריך |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 3466 |
|
|
"בגיל שלושים חטפתי את החיים בפרצוף. רק אז הפסקתי להתייחס לעצמי כמלך העולם והפכתי לאדם בוגר כמו כולם, שעושה כמיטב יכולתו עם מה שהוא. חיכיתי לגיל שלושים כדי להפסיק לתהות מה זה בדיוק סבל ודאגה, חיכיתי לגיל שלושים כדי להתחיל לחפש, כמו כולם, אחר האושר.
מה קרה? לא נאלצתי להתמודד עם מלחמה, לא עם אובדן של אדם קרוב, לא עם מחלה קשה, שום דבר. שום דבר פרט לסיפור פשוט של פרידה ופגישה."
גבר צרפתי נשוי בן שלושים פוגש סטודנטית איטלקייה בת עשרים. סיפור בנאלי אך מסעיר על בגידה וקנאה, ועל אהבה והתאהבות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הייתי מאחוריך - ניקולא פארג
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2015
העלילה בשני משפטים- מונולוג של בעל שבגד באשתו, ושהיא בגדה בו, הוא מספר על פגישה עם צעירה באיטליה, כשהוא נמצא שוב רחוק מאשתו.
לפני כמה שבועות העלתי ביקורת על ספרו החדש של פארג, "עוד תראה", אותו קבלתי במסגרת היותי קורא משפיע, בעקבות המלצות שקבלתי בתגובות, קראתי גם את הספר הזה. שני... המשך הביקורת
העלילה בשני משפטים- מונולוג של בעל שבגד באשתו, ושהיא בגדה בו, הוא מספר על פגישה עם צעירה באיטליה, כשהוא נמצא שוב רחוק מאשתו.
לפני כמה שבועות העלתי ביקורת על ספרו החדש של פארג, "עוד תראה", אותו קבלתי במסגרת היותי קורא משפיע, בעקבות המלצות שקבלתי בתגובות, קראתי גם את הספר הזה. שני הספרים מאוד דומים – גם חיצונית וגם פנימית. חיצונית - שניהם קצרים יחסית (170 ו190 עמודים), בשניהם הדפים עבים, ושולי הדף רחבים מאוד והטקסט הוא רצוף, ללא פרקים ורק עם הפסקה לפסקה מדי פעם. ספר כזה לכאורה קל לקרוא, ספר שייקרא ביום-יומיים, אך כאן מגיע הדמיון הפנימי- הטקסט הוא מפוזר לכאורה- קופץ מנושא לנושא, פותח וסוגר עוד סוגריים ועוד סוגריים, מתקדם לאט לאט בעלילה, שבין התקדמות להתקדמות מספר עוד על רגשות, מנתח עוד מצב, ובעיקר לא עוזב אותך ונשאר איתך כל היום.
את "עוד תראה" הצלחתי בכל זאת לסיים מהר, אבל משהו ב"הייתי מאחוריך" חזק יותר ומטלטל יותר. אולי בגלל ש"עוד תראה" נכתב לבן המת של המספר, וכאן ההוא נכתב (או מסופר) לדמות עלומה, שלכאורה קרובה יותר לאשתו הנבגדת מאשר אליו, אולי בגלל שהנמען הוא בוגר, הטקסט הרבה יותר קשה. כמה פעמים במהלך הקריאה הרגשתי שאני צריך רגע להניח את הספר, שהוא הטיח בי קצת יותר מדי ממה שאני יכול לשאת. הטקסט לא מתנצל לרגע, לא מנסה להיות נעים, לא מנסה להיות פוליטקלי קורקט, לא מנסה להקל. בועט לך בפרצוף בכל העוצמה, מנתח בסכין חדה יחסים בין גברים לנשים, בין גבר שמנסה להיות עדין ונחמד לאשתו התובענית, צמד אחד נכנס באישה בטקסט, אך כשהוא עומד מולה הוא שוב רופס, וזה בועט, וזה מרגיז אותך כי בא לך לטלטל אותו ולצעוק עליו. הספר גם מפעיל עלינו מניפולציות. אולי בגלל ש, כמו שאמרתי קודם, הוא מסופר למישהו שקרוב יותר לאישה, הוא מתחיל בהאשמה מרוככת לאישה, עובר לאשמת המספר, ואז לאט לאט מרעיל אותנו נגד האישה, במנות קטנות וחזקות. כפי שכתבתי, כמו ב"עוד תראה" הספר קופץ מנושא לנושא, אך עדיין הוא יותר מהודק, מטפל בעיקר ביחסים בין גברים לנשים, בקשר בין שני אנשים שונים שהתחברו, ובלי להתנצל בכלל גם בקשר בין שחורים ללבנים, גם בין עצמם וגם אחד עם השני, עם סטיגמות ללא בושה, בשפה בוטה וחזקה. הספר שופע בתובנות, שופע במחשבות שגורמות לך הרבה מחשבה, שאתה שואל את עצמך שאלות. לא עם הכל תסכים, אולי אפילו לא עם הרוב, יהיה לך מאוד קשה איתו, אבל הספר מחזיק אותך חזק, ולא מוותר לך, מכריח אותך לחשוב, מכריח אותך לראות את עצמך ולגרום לך לחשוב מה אתה היית עושה. אצטט רגע מהספר, בשביל להטיב לתאר את החויה שעוברת עליך בקריאה: "כתיבה מיומנת, ברגע שהצלחת לפענח אותה, היא פורשת לפניך את כל המרחב של בן השיח שלך, אין משהו שמטיב ממנה לעורר את אפשרויות הרוח ואת כוח הדמיון, זאת תעודת הזהות הכי טובה שלך, הפרשן הכי טוב שלך, הדובר הכי טוב שלך, וגם גלאי השקרים הכי טוב שלך".
שורה תחתונה: בכלל לא קליל, אבל עוצמתי ונשאר. שווה לאללה.
תאריך הכנסה לאתר 11/05/2013
לא פעם נשאלת השאלה "למה סופרים כותבים", ואם הם כבר כותבים, אז למה הם מפרסמים את כתביהם. האם זה הצורך לשתף אדם אחר? האם הצורך הוא להוציא את מה שיש בך, לשפוך הכל על דף לבן, והפירסום הוא עניין שולי?
בראיון עם ניקולא פארג על הספר הוא מציין שיש בו אלמנטים ביוגרפיים,... המשך הביקורת
לא פעם נשאלת השאלה "למה סופרים כותבים", ואם הם כבר כותבים, אז למה הם מפרסמים את כתביהם. האם זה הצורך לשתף אדם אחר? האם הצורך הוא להוציא את מה שיש בך, לשפוך הכל על דף לבן, והפירסום הוא עניין שולי?
בראיון עם ניקולא פארג על הספר הוא מציין שיש בו אלמנטים ביוגרפיים, ושכתיבתו היוותה בעצם טיפול. אם כך - למה הוא בחר לפרסם אותו? הפרסום הוא חלק מהטיפול? האם לא מספיק להוציא את הכל החוצה, צריך שזה יעבור הלאה לקוראים אחרים?
הסיפור שנפרש לפנינו הוא פשוט, אבל כמו שכולנו יודעים, שום דבר לא פשוט בחיים. הספר כתוב כמונולוג אחד בן 196 עמ'. המספר מספר, יש מאזין שלפעמים המספר פונה אליו, אך לא ידוע לנו מי הוא ומהו תפקידו בכח.
הספר נפתח במסעדה באיטליה, בה סועד המספר עם אביו, אימו החורגת ואחיו הצעיר. בסוף הארוחה ניגש המלצר לשולחן, ומגיש לו כרטיס ביקור של המסעדה שבצידו האחורי כתוב "הייתי מאחוריך", עם שם של בחורה ומספר טלפון.
מכאן ואילך אנו נחשפים לסיפור חייו של המספר. הוא נשוי ואב לשניים, ועולמו התהפך עליו כשגילה שאשתו בגדה בו. הו - הנה אפשרות לפתח הזדהות, או כל רגש אחר, כלפי המספר. זה נמשך מספר עמודים, עד שהוא מועיל בטובו לספר לנו, שהוא היה זה שבגד בה ראשון. ועם עד עכשיו היינו בצד שלו, כעסנו ביחד איתו, בכינו ביחד איתו, עכשיו הכל נעלם.
אז מה יש לנו פה? בעל בוגד ונבגד, בעל פגוע (משום מה) שמנהל רומן עם סטודנטית שצעירה ממנו ב 10 שנים, משבר בחיי הנישואים, פרידות, חזרות לקשר, שוב פרידות, שוב אמון שמופר. לא סיפור גדול, ולצערי, גם לא סיפור מעניין.
אולי אם הוא היה כתוב בצורה אחרת, ולא כמונולוג ארוך, היה אפשר להוציא ממנו משהו יותר טוב, אבל 196 עמ', בלי חלוקה לפסקאות, בלי מספר שלוקח לפעמים אוויר לנשימה ומאפשר לקוראים לנשום ביחד איתו - זה מעייף.
אז אולי כתיבת הספר היוותה טיפול לניקולא פארג, אבל אם כך, אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה - אם הכתיבה הייתה הטיפול, בשביל מה לפרסם את זה?
קשה להתעלם מהעובדה שהספר קיבל תשבוחות ופרסים מכאן ועד הודעה חדשה, ואני, מצידי, אניח אותו בצד ואומר לו את המשפט האלמותי "זה לא אתה, זו אני", אבל היי, לפחות הכריכה שלו יפה.
תאריך הכנסה לאתר 11/05/2013
`הייתי מאחוריך`, הוא ספר המגלם כרוניקה של זוגיות מעוותת, פגיעות רגשית עמוקה של שני בני הזוג, בגידות וקשר זוגי רגשי סדו מזוכיסטי. האור בקצה המנהרה הוא התאהבות בצעירה בת עשרים, התאהבות מקרית, ותקווה ליחסים תקינים ונורמליים, יחסי אהבה עם `הבחורה האחרת`.
... המשך הביקורת
`הייתי מאחוריך`, הוא ספר המגלם כרוניקה של זוגיות מעוותת, פגיעות רגשית עמוקה של שני בני הזוג, בגידות וקשר זוגי רגשי סדו מזוכיסטי. האור בקצה המנהרה הוא התאהבות בצעירה בת עשרים, התאהבות מקרית, ותקווה ליחסים תקינים ונורמליים, יחסי אהבה עם `הבחורה האחרת`.
הדמות הראשית מספרת במונולוג אינסופי, את התרחשות האירועים, החל מאירוח באיטליה אצל אביו ובת זוגתו, הליכה איתם למסעדה, וקבלת פתק מהמלצר עם טלפון של בחורה שראתה אותו במסעדה וכתבה שהיתה מאחוריו במסעדה עם טלפון שלה, ועד יצירת הקשר עם הבחורה, פגישה איתה, ולסירוגין הסיפור על היחסים הזוגיים המעוותים עם אשתו החוקית.
אשתו החוקית התעמרה בו, כפתה עליו לעשות את רצונותיה והשפילה אותו. כל מה שהוא עשה עבורה, לא היה טוב מספיק. הוא בגד בה עם זמרת והיא גילתה זאת, הוא אמר שהוא רוצה לעזוב אותה וחזר בו, אך מאז למרות הבטחותיה לסלוח לו, היא התעמרה בו שוב ושוב, והתיחסה אליו כמו כלב שפוט והוא בגלל רגשות האשמה נענה לה. כאמור בד בבד הוא רקם קשר עם האישה שהכיר באיטליה בביקור שלו אצל אביו ובת זוגתו, אך הפעם הקשר הנרקם היה בריא ולא חולני, ולאט לאט נרקם סיפור אהבה יפה, מלא חמלה,תוגה וכיסופים.
את יתר ההתרחשויות, מה עלה בגורל הקשר עם האשה החוקית, מה עלה בגורל הרומן החדש ומה באשר לאשתו החוקית שגם כן בגדה עם בחור שחור והתאהבה בו עד כלות, מה זה גרם לזוגיות שלהם, כשהבחור שמתדווה במונולוג גילה זאת?, כל זאת אשאיר לכם לקרוא, כדי לא לקלקל את חוויות הקריאה והגילויים שלכם הקוראים.
חוות דעתי על הספר: הספר מצד אחד מושך לקריאה, אך מצד שני מייגע. הוא לא מתאים לכל אחד, מאחר והכתיבה כמונולוג אחד ארוך, כתיבה צפופה, וזרם התודעה לא מתאים לכל קורא, הספר למעשה מכיל גם הרבה מרגשותיו והגיגיו של המספר מהפרספקטיבה שלו.
אין הרבה התרחשויות חדשות, אלא יותר זרם מחשבות, מצד שני הוא לא נמנה על ספרות המופת כמו זרם התודעה של וירג`יניה וולף ובכל זאת ייאמר לזכות הספר שהוא מעורר מחשבה, על מהי זוגיות נכונה, מהי זוגיות טובה, ומה הגברים רוצים? כי למעשה הגיבור הראשי בספר לא היה `רודף שמלות` ממוצע, הוא נקלע לקשרים אחרים ו"בגד", על רקע הזנחה רגשית והתעמרות של בת הזוג והיו לו המון רגשי אשמה על הבגידות שלו והמון רצון לרצות את אשתו ולקבל את מחילתה, אך כאשר ראתה שהיא לא משתנה וההתעמרות והאכזריות מצדה לא מסתיימת לעולם, הוא שינה את התיחסותו ונקט צעדים מסוימים בקשר, שעליהם יש לקרוא. הספר כתוב גם בצורה זורמת ומעניינת לקריאה, ובכל זאת אני מציעה לקוראים לבחון את הספר בחנות או בספריה ולראות אם הוא מתאים, מכיוון שספר הכתוב בזרם התודעה ובו מנעד שלם של רגשות ומחשבות בלי הרבה התרחשויות לא מתאים לכל אחד.
קהל היעד שבכל זאת אוכל להמליץ על הספר בלב שלם, הוא קהל קוראי הרומנים הפסיכולוגיים, אנשים שאוהבים לנתח את אישיות הגיבורים, ואוהבים לחתור לדעת מה מנעד הרגשות ואיך הרגשות יניעו למחשבות ולפעולה. כאמור אנשים אלה יכולים לאהוב מאוד את הספר.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|