|
|
|
|
|
| הבארשבעים |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3585 |
|
| |
"הוא לא האמין שבן אדם יכול להסתובב עם כאלה מחשבות בראש
ואף אחד לא רואה כלום..."
אמנון גאוכמן, רופא בן 37 מבאר שבע, נשוי ואב לשניים, נתקל באחד הימים בעותק ישן של "הפרוטה והירח" ומתחיל לקרוא בו. סיפורו של הבריטי, שנוטש יום אחד את משפחתו שבלונדון ועובר לפריז בלי להשאיר עקבות, מטלטל את עולמו המסודר. יש כאלה שחומקים באישון לילה ומשאירים מכתב, יש שנעלמים כשהאישה נוסעת עם הילדים לבריכה, אבל גאוכמן יוצא מחייו בדלת הקדמית. באחד הבקרים, בשעה שהוא מכין לילדיו ארוחת בוקר, הוא מודיע להם בפשטות: הוא עוזב לאמריקה. עוד היום.
עשרים שנה אחר כך, בתו דניאלה — צלמת, מציצנית — עומדת לחגוג את יום הולדתה השלושים. שנים לאחר שנאחזה באחיה הבכור אידו כדי לצלוח את ילדוּתם החבולה, אביהם מגיע ארצה לביקור נדיר, ודניאלה נחשפת לשכבות של מציאוּת שלא העלתה על דעתה את קיומן.
הבארשֶבעים הוא רומן יפהפה, חכם ורך על משפחה קטנה
בבאר שבע של תחילת שנות התשעים. בעדינות מופלאה ממגנטת אותנו גיא עד לדמויותיה, שמתמסרות לחיים באדיקות מכמירת לב, וטווה לעינינו סיפור ישראלי מזהיר בבדידותו.
גיא עד היא כלת פרס ראש הממשלה. זהו ספרה הרביעי אחרי אגו מלגו (1999), הרימון 7 (2004) וספר הנוער דן שחור־לבן (2011).
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 13/12/2020
לפעמים אני רוצה לשלוח את עצמי לפינה כסוג של עונש, אבל השנה האחרונה היא כל כך חתיכת עונש, אז סידרתי לעצמי נסיבות מקלות. ובכל זאת שאלתי את עצמי: איך, איך לכל הרוחות נתקלתי בספר של הסופרת גיא עד רק עכשיו?
הבארשבעים מספר את סיפורה של משפחת גאוכמן. משפחה הכי נורמטיבית מבאר שבע. האבא אמנון רופא... המשך הביקורת
לפעמים אני רוצה לשלוח את עצמי לפינה כסוג של עונש, אבל השנה האחרונה היא כל כך חתיכת עונש, אז סידרתי לעצמי נסיבות מקלות. ובכל זאת שאלתי את עצמי: איך, איך לכל הרוחות נתקלתי בספר של הסופרת גיא עד רק עכשיו?
הבארשבעים מספר את סיפורה של משפחת גאוכמן. משפחה הכי נורמטיבית מבאר שבע. האבא אמנון רופא בסורוקה. האמא לילי ספרנית . אידו תלמיד כיתה ז', ודניאלה תלמידת כיתה ג'. שגרת חייהם הופרה כשאמנון מודיע בוקר אחד לבני משפחתו תוך כדי ארוחת הבוקר, שהוא עוזב. לאמריקה. לבדו. למה? כי ככה. הוא רוצה לחיות לבדו. קם ועשה. ודווקא הסיבה לעזיבה החפוזה הזו, הסיבה הזו שהיא נטולת כל דרמה מותירה אחריה כזה הד רועם. אנחנו יודעים, וקל לנו יותר- להתמודד עם דברים שאנחנו מכירים. עם עובדות. קשה להתמודד אל מול אמת כזו. אין אישה אחרת שאפשר להטיח בפניה: בגללך. או לתלות את העזיבה בכל מיני גורמים ולהשתמש בהם כקולב.
הסיפור מתרחש בשנות התשעים של המאה הקודמת, ונע על ציר הזמן עשרים שנה קדימה. היום אידו נשוי לסמדר ואב לגדי, ועובד ברשות המסים. הוא נשאר בבאר שבע. גם לילי נשארה בעיר. היא עדיין ספרנית. אבל שלא כמו אז - כשהיתה ספרנית רפואית בספריית בית החולים, היום היא ספרנית בספרייה ציבורית בשכונה ד'. ודניאלה הפכה את התחביב מימי נעוריה - הצילום, למקצוע. היא עברה לתל-אביב, גרה ברחוב ז'ן ז'ורס עם כלבת הזאב האילמת והמזדקנת סוזי (לא רק הכתיבה הנהדרת של גיא עד, גם בחירת הרחוב הזה. חלום חיים הרחוב הזה!) דניאלה יכולה לשבת במרפסת ביתה שעות, מוסתרת מבעד לעלוות העצים חמושה במצלמה שלה, מחכה שמישהו ייכנס לפריים.
"היה ברור שאקלוט שם דרמות פרטיות שאף אחד לא חלם שרואים אותו מככב בתוכן. דרמות שהגיבורים שלהן עוד יערכו במהלך חייהם, ירטשו, ילטשו, יכחישו, ישכחו, מה שצריך." (עמ' 99)
ועכשיו, אחרי עשרים שנה דניאלה חוזרת לעיר הולדתה עקב קריאת עבודה מהמקומון הבאר שבעי. היא עומדת רגע לפני יום הולדתה השלושים, אך בתוך תוכה היא עדיין הילדה הקטנה מכיתה ג', שכל מה שהיא רוצה כמתנת יום הולדת זה שמשפחתה תתאחד מחדש לארוחה במסעדה. כאילו שדניאלה רוצה להקפיא את הזמן, והיא מבינה בזה דבר או שניים מעצם היותה צלמת שהמומחיות שלה ללכוד רגעים ולהקפיא אותם לנצח.
דניאלה, שהמצלמה משמשת לה כפרוטזה, כזו המתווכת בינה לבין העולם, משמשת לה כחוצץ, ודניאלה חיה את חייה דרכה. ככל שהמצלמה חושפת בפניה דברים, דניאלה נשארת כקלף חתום.
החיים מזמנים לנו בחינות מדי יום, ולכל מעשה והחלטה יש תג מחיר. העצוב הוא שאת המחיר צריכים לשלם אלו שנשארים מאחור, ולעיתים המחיר הוא כבד. למרבה האבסורד האב שיצא את דלת ביתו בראש זקוף לחיות את חייו כפי שרצה- דן את משפחתו לחיות חיים מוסתרים ומוכחשים.
זה סיפור יפהפה על משפחתיות, על יחסי הורים ילדים, זוגיות ואחאות, הכתוב בלשון נקיה ומדויקת, הנוגע בנושאים רגישים , כאלו שכל אחד מבין בהם, אך לא נופל לרגשנות.
"בן אדם מוליד אותך, בסך הכל עוד טריק שהגוף יודע לעשות, ואז הופך להיות אחד הדברים הכי קריטיים בחייך. ולא משנה אם הוא חי או מת, נוטש או נשאר , פושע או קדוש." (עמ' 131)
גיא עד, זכרו את השם. כתיבה משובחת, ועכשיו צריכה להשלים חוסרים ולקרוא את כל מה שיצא תחת המקלדת של הסופרת המוכשרת הזו.
תאריך הכנסה לאתר 07/07/2013
הכותבת- דורית אופק
הספר מעלה שאלה נצחית. היכן עובר הגבול בין המחויבות לעצמך לבין מחויבות למשפחתך, לילדיך. טובתו של מי קודמת, ומה מוסרי יותר, ללכת אחר האמת הפנימית שלך, אחר מצוות ליבך, או שמא לחיות בשקר, בהעמדת פנים ולמלא אחר ציווי חברתי כלפי הזולת.
... המשך הביקורת
הכותבת- דורית אופק
הספר מעלה שאלה נצחית. היכן עובר הגבול בין המחויבות לעצמך לבין מחויבות למשפחתך, לילדיך. טובתו של מי קודמת, ומה מוסרי יותר, ללכת אחר האמת הפנימית שלך, אחר מצוות ליבך, או שמא לחיות בשקר, בהעמדת פנים ולמלא אחר ציווי חברתי כלפי הזולת.
האם חוסר הנאה מחייך, צרכים גופניים, תאוותנות לשמה, או התאהבות במישהו אחר הם צידוק מספיק לבגידה?
אולי בגידה היא בגדר ונטילציה, רע הכרחי שמאפשר את שרידותו של התא המשפחתי? לפחות אצל חלק מהדמויות נראה שכן.
חיי משפחה מוצגים בספר באופן בעייתי. לא משנה מהי הדרך שנבחרה, יש בצידה מחיר הרסני.
כמעט כל הדמויות בספר בוגדות בבני זוגן.
אמנון, שלא בוגד במובן הרגיל של המילה, עושה דבר שהוא עצמו מגדיר כגרוע יותר, הוא נוטש את משפחתו כי הוא רוצה לחיות לבד.
אמנון, הרופא המומחה לפריון, דווקא משחית את פריו. קורבנות הנטישה שלו הם אשתו וילדיו. האישה, לפחות חלקית משתקמת. היא עושה שינויים בחייה, ומצליחה להגיע לאיזון. לילדים קשה יותר. כל אחד מהם מגיב באופן אחר על נטישת האב.
דניאלה מתנהלת בעולם חמושה במצלמה, מתבוננת מהצד, מציצה באחרים, לא לוקחת חלק. היא חיה בתלישות , ללא אחיזה. בת לווייתה הקבועה היא הכלבה שלה סוזי. כלבה אילמת, מובסת, חסרת אונים. היא מקיימת קשרים רציפים עם אביה, שאותו היא מתקשה לראות בעין ביקורתית.
אידו, אחיה, בוחר צד בצורה ברורה. הוא מתנער מאביו הנוטש, וחי בנאמנות מוחלטת כלפי אימו ואחותו, מנהל חיים מושלמים לכאורה, של רואה חשבון, עובד מדינה, בעל ואב, אבל גם הבחירה שלו, הפשוטה והמתבקשת לכאורה, כרוכה במחירים כואבים.
ברקע דמויות נוספות, כל אחת מהן ניצולה של חיי המשפחה שלה. לדוגמה
ורדה, שלמרות ששילמה בילדותה מחיר כבד על בוגדנותו של אביה ועל תגובותיה של אמה לבוגדנותו, מוכנה לשלם מחירים כבדים אף יותר כדי לדבוק בארוסה.
בספר יש זרימה בלתי פוסקת קדימה, כמו בחיים, החיים הרי לא נעצרים, ללא קשר לחריפותם של הקשיים הפוקדים את הגיבורים.
הספר עכשווי, משכנע, נוגע, מעורר מחשבה, ונקרא בנשימה אחת.
על השאלה הנוקבת שהוא מעלה, נותר לקורא למצוא את התשובה
תאריך הכנסה לאתר 11/05/2013
הספר ריתק אותי כבר מקריאת השורות הראשונות. השפה פשוטה וקולחת, הדימויים מיוחדים ומענגים כמו : .."עיניים פקוחות וגופי הלגום"..(עמ'167) לאחר שתיה מרובה או: "עקיצת יאוש" (עמ'177).
הספור עצמו- זורם , דינמי, מתובל בהומור ובתובנות רבות , אלה גרמו לי לעצור את הקריאה ... המשך הביקורת
הספר ריתק אותי כבר מקריאת השורות הראשונות. השפה פשוטה וקולחת, הדימויים מיוחדים ומענגים כמו : .."עיניים פקוחות וגופי הלגום"..(עמ'167) לאחר שתיה מרובה או: "עקיצת יאוש" (עמ'177).
הספור עצמו- זורם , דינמי, מתובל בהומור ובתובנות רבות , אלה גרמו לי לעצור את הקריאה ולהתענג מהן. כמו:...זוועת יכולות להתחולל ותמיד תתקיים זוית אחת לפחות שממנה הדברים
ייראו בסדר גמור"(עמ'40). או:..."ילדים של אחרים זה שעמום אחד גדול"..(עמ' 149).
אז על מה הספור?
משפחת גאוכמן בת 4 נפשות : אם, אב: אמנון –רופא בן 37, בת: דניאלה - צלמת ובן בכור: אידו.
המשפחה גרה בבאר שבע, ו ואוהבת לבקשר במסעדת הפרה השמחה.
במקום שרחוק מהמרכז- יש פחות סדר, פחות מדינה בניגוד למרכז התל-אביבי. נושא שנמצא ברקע.
האב,קם יום אחד מחליט לחיות בארה"ב ונוטש את אשתו וילדיו. בעצם ממשיך את חייו אבל... לבד. לאחר שקרא ספור על בריטי שעוזב בחשאי את משפחתו לפריס בספר "הפרוטה והירח".
הילדים והאשה נתקפים בחוליים שונים: כאבי ראש, הקאות של הבן וגרודים נוראים של דניאלה עד להתאוששות איטית של האם.
לאחר 20 שנה מגיע האב לביקור הבן ממשיך להתנכר ודניאלה נחשפת לאמיתות משפחה חדשות ומרסקות , אותן תגלו עם קריאת הספר.
דמותו של האב מצטיירת כאדם מנוכר המממש עצמו בכל מחיר , והמחיר הריי כבד כאן ביותר, הוא אינו מבטא שום רגש חם לילדיו או צער כלשהו .לסביבה ולתגובותיה אין שום משמעות.
הקורא מוזמן לעסוק בשאלת המימוש העצמי הטוטאלי לטוב ולרע.
האם, נמנעת בכל מחיר מלדבר על הנטישה, מראית העין לסביבה חשובה לה ביותר ו-.."לא מדברים- לא קרה"....(עמ' 42) כך חושבת האם המשפחה לא תתפרק, אלא שכמובן ילדים
מרגישים גם אם אין לכך בטוי במה שמתרחש.
למרות שההתרחשות טראגית , יש לא מעט הומור בכתיבה ואין לקורא תחושת כובד או מועקה כי הריי "לא צוחקים במהלך טרגדיה", וכך זוית הקיום החדשה מעוררת צחוק והקלה.
כבר ציינתי? ספר שכולו תענוג מומלץ בחום רב בגלל העלילה ,בגלל הדמויות בגלל ההומור , התובנות , השפה היפה והמיוחדת והנושאים שעולים מבעד לעלילה.
תאריך הכנסה לאתר 11/05/2013
"הוא לא האמין שבן אדם יכול להסתובב עם כאלה מחשבות בראש ואף אחד לא רואה כלום"
אם הייתי צריכה לסכם את הספר במילה אחת, הייתי כותבת עליו "עדין". ואתם תשאלו ובצדק, איזה מין הגדרה "עדין" לספר, ואתם תצדקו. אבל כאשר... המשך הביקורת
"הוא לא האמין שבן אדם יכול להסתובב עם כאלה מחשבות בראש ואף אחד לא רואה כלום"
אם הייתי צריכה לסכם את הספר במילה אחת, הייתי כותבת עליו "עדין". ואתם תשאלו ובצדק, איזה מין הגדרה "עדין" לספר, ואתם תצדקו. אבל כאשר סיימתי לקרוא את הספר, כך הרגשתי.
תמיד נשאלת השאלה, מה כדאי לקרוא, על מקומות רחוקים ולא ידועים או על משהו קרוב ומוכר.
כאן בפר, כמובן שזה משהו קרוב מאד ומוכר מאד.
באר שבע של שנות 90, ובאר שבע של היום. היות ואני גרה בנגב, ובאר שבע היא בירת הנגב, הקשר שלי עם הספר ברור מאד.
אהבתי את הספר, אהבתי מאד.
את הסיפור מספרת דניאלה (דני) היום בת 30, אז בת 9.
דני גדלה במשפחה נורמטיבית. אבא רופא בן 37 בסורוקה. אמא ספרנית בספריה הרפואית. אח גדול – אידו. הכל טוב ויפה, משפחה אוהבת.
יום אחד, האב, נתקל בעותק ישן של "הפרוטה והירח" של סומרסט מוהם ומתחיל לקרוא בו. הספר 'הפרוטה והירח' נכתב בשנת 1919 בהשראת חייו של הצייר פול גוגן. המספר מתאר סוכן בורסה בורגני לונדוני עם משפחה מסודרת של אשה ושני ילדים שלפתע בגיל 40 מחליט לעזוב את ביתו ולעבור לפריס. מספר הספר מתואר כידיד המשפחה שנשלח לשכנע את האיש, צ'ארלס סטריקלנד שמו, לחזור למשפחתו. המשפחה בטוחה שהאיש ברח עם מלצרית, אך התברר שהאיש ברח אך ורק כדי לצייר.
הספא השפיע מאד על האב, אמנון גאוכמן . באחד הבקרים, בשעה שהוא מכין לילדיו ארוחת בוקר, הוא מודיע להם בפשטות: הוא עוזב לאמריקה. עוד היום. הוא עזב כדי לחיות לבד. פשוט כך.
בבאר שבע נשארים האם, הבן והבת. הבת קשורה לאביה, הבן מנותק ממנו לחלוטין. והאב? אדיש.
הספר מתאר את באר שבע של אז, את האווירה, איך הם גדלו.
הספר מתאר גם את באר שבע של היום, כאשר דני הפכה להיות צלמת (ומציצנית) בעלת כלבת זאב זקנה שגרה בתל אביב ואידו הוא רואה חשבון במס הכנסה, נשוי ואב לילד שנשאר לגור בבאר שבע.
הספר מתאר את היחסים בין דני ואידו, התערבויות שלהם, הקרבה ביניהם.
בעיני הוא ספר יפהפה, נוגע ללב, דמויות מקסימות, אווירה שאני מכירה, אותי הספר מגנט.
אהבתי – כבר אמרתי?
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
