|
|
|
|
|
| שפת הפרחים |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 6797 |
|
| |
ורד הוא ורד הוא ורד
שפת הפרחים הוויקטוריאנית שימשה להעברת מסרים רומנטיים: יערה למסירוּת, אסתֵר לסבלנות, ורדים אדומים לאהבה. אך את ויקטוריה ג'ונס היא שימשה בעיקר לביטוי תחושות כמו יגון,
אי־אמון ובדידות. אחרי שבילתה את ילדותה המצולקת בבתי אוֹמנה, היא אינה מסוגלת להתקרב לאיש, והקשר היחיד שלה עם העולם הוא דרך פרחים ומשמעויותיהם.
בת שמונה־עשרה כעת, ואחרי שיצאה לחיים עצמאיים, לוויקטוריה אין לאן ללכת והיא ישֵנה בפארק ציבורי, שם היא מטפחת גן קטן משלה. עד מהרה מגלה שוזרת פרחים מקומית את כישרונותיה, ומתחוור לוויקטוריה שחוננה ביכולת טבעית לעזור לאחרים באמצעות פרחים שהיא בוחרת למענם. אלא שאז היא פוגשת מוכר מסתורי בשוק הפרחים, וההתאהבות בו מעוררת בה תהיות לגבי מה שחסר בחייה ומובילה אותה להתעמת עם סוד כאוב מעברהּ. האם היא תסכן הכול בתמורה להזדמנות לאושר?
שפת הפרחים טווה עבר והווה לכדי דיוקן צלול של אישה בלתי נשכחת שכישרונה המיוחד מסייע לה לשנות את חייהם של אחרים, גם כשהיא נאבקת להתגבר על עברה המיוסר שלה עצמה.
"עתיר קסם, מרומם נפש ומרתק מאין כמוהו, רומן הביכורים המופתי של ונסה דיפנבאו הוא עדות נוקבת לתעלומות הרבות הטמונות בלבו של אדם."
בוקליסט
ונסה דיפנבאו היא מורה לאמנות ולכתיבה, אֵם אומנת בעצמה. חיה עם בעלה ושלושת ילדיהם בקיימברידג', מסצ'וסטס. זהו הרומן הראשון שלה.
עוד לפני צאתו לאור נמכרו זכויות התרגום שלו ל־27 מדינות.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
שפת הפרחים - ונסה דיפנבאו
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 16/07/2020
אני לא זוכרת מתי קראתי ונהנתי כל כך מסיפור כמו סיפורה של ויקטוריה. היא שבתה את לבי מהרגע הראשון ואהבתי אליה צמחה עם כל עמוד שעבר
ויקטוריה נמצאת בהשגחת מחלקת הרווחה של סן פרנסיסקו, קליפורניה, מאז ננטשה כתינוקת. במהלך השנים היא מועברת ומוחזרת מבתי אומנה בהם ההורים האומנים אדישים, מתעללים... המשך הביקורת
אני לא זוכרת מתי קראתי ונהנתי כל כך מסיפור כמו סיפורה של ויקטוריה. היא שבתה את לבי מהרגע הראשון ואהבתי אליה צמחה עם כל עמוד שעבר
ויקטוריה נמצאת בהשגחת מחלקת הרווחה של סן פרנסיסקו, קליפורניה, מאז ננטשה כתינוקת. במהלך השנים היא מועברת ומוחזרת מבתי אומנה בהם ההורים האומנים אדישים, מתעללים פיסית ונפשית. ויקטוריה מאבדת אמון באהבה, לומדת לשרוד, ובעיקר נמנעת ממגע גופני או גילויי חיבה. היא נאבקת בחרדת נטישה והערכה עצמית נמוכה ובמעשיה הנוראיים היא מאבדת בהיותה בת 10, את הסיכוי האחרון והיחיד שלה לפיתרון קבוע.
הספר עוקב אחר חייה של ויקטוריה החל מיום הולדתה ה-18 תוך שזירת סיפור שנות ילדותה וחייה עם אליזבת, נקודת אור אחת, הורה האומנה הקרוב ביותר שהיה לה כאימא אמיתית. ויקטוריה הצעירה פגועה רגשית ואינה מסוגלת לקיים מערכות יחסים בריאות. היא בוחרת בהתנהגות של הרס עצמי ומרחיקה את עצמה מאלה שאכפת להם ממנה. אין לה חברים והיא נמנעת מאינטראקציה עם אנשים כי היא חוששת לשוב ולהתאכזב ולהיפגע, כפי שקרה בעבר, ולכן היא בוחרת לפגוע באחרים.
בגיל 9 היא מגיעה לביתה של אליזבת, שמצליחה בסבלנות רבה וללא שיפוטיות לחדור את השריון שויקטוריה מקיפה בו את עצמה. היא מלמדת אותה את שפת הפרחים ולראשונה בחייה ויקטוריה מסוגלת לתקשר באופן חיובי. עם זאת, כאשר מערכת היחסים מאוימת, היא חוזרת להתנהגותה ההרסנית, ומאבדת את המקלט הבטוח שמצאה אצל אליזבת, והיא חוזרת אל עולמה המוכר והמנוכר מהעבר.
ביום הולדתה ה-18, היום בו מדינת קליפורניה סוף סוף משחררת את עצמה מלדאוג ל"רווחתה" של ויקטוריה, היא אינה מגיבה בבהלה כפי שהעו"ס ציפתה שיקרה.
נהפוך הוא. ביום העזיבה, היא עוברת עם אוסף הפרחים שבחדרה לפארק ציבורי שם היא מטפחת גן קטן משלה, באזור די נסתר, וחיה כחסרת בית וחסרת פרנסה. כשהיא נתקלת ברנאטה, בעלת חנות פרחים, היא משכנעת אותה לקחת אותה כעוזרת בסופי השבוע, לאחר שהיא מדגימה את כישוריה יוצאי הדופן בהכנת זרי פרחים שמשדרים משמעות עמוקה. בשוק הפרחים אליו היא הולכת עם רנאטה היא פוגשת מוכר צעיר, שמדבר ומבין את שפת הפרחים ולאט לאט נרקמת ביניהם מערכת יחסים שמובילה אותה להתעמת עם סוד כאוב מעברהּ. היא מוצאת עניין ותשוקה בפיענוח שפת הפרחים הוויקטוריאנית וזה פותח בפניה דרך לחיים חדשים.
אהבתי את ויקטוריה מהפרק הראשון למרות שהיא לא דמות חביבה ולא קל לאהוב אותה. היא פגועה, כועסת וחסרת ביטחון, ובכל זאת חזקה ונאמנה לעצמה. כל חייה התמודדה עם דחייה והיותה לא ראויה להיות אהובה. תאור חייה הצעירים מעורר אמפתיה וחמלה למרות היותה ילדה קשה, בעייתית ומוזרה. לא הסכמתי עם הרבה מהדברים שהיא עשתה בצעירותה ועל אחת כמה וכמה בבגרותה, והיו רגעים שרציתי לנער אותה כדי שתתאפס על עצמה גם אם מובן שהם תולדה של עברה. היה עליה לעבור מסע כדי למצוא אושר וסיפוק אמיתי.
אהבתי את אליזבת, אם האומנה האחרונה של ויקטוריה, על חוסר השיפוטיות והרצון לעטוף את ויקטוריה למרות הקושי האישי איתו היא התמודדה. אליזבת לימדה אותה שהתנהגותה הייתה בחירה, לא מי שהיא..אהבתי את גראנט על הסבלנות ואורך הרוח
הסיפור נבנה בצורה מושלמת ויש בו סוג של תעלומה. הוא נע קדימה ואחורה בזמן ובמקום, וחושף לאט לאט את השכבות המרכיבות את חייה של ויקטוריה. אנו יודעים שמשהו נורא קרה, אבל נחשפים לדבר בשלב מאוד מאוחר בסיפור.
"שפת הפרחים" הוא סיפור מהפנט ובלתי נשכח, עדין ושקט למרות הסערה המתוארת בו. ילדה קטנה שהולכת לאיבוד בעולם המבוגרים, ובחוקי מחלקת הרווחה, בו כולם מחליטים על גורלה עד שמגיע היום בו היא יכולה לקבל את ההחלטה בעצמה.
סיפור מדהים המשלב יפה את העבר וההווה ומספר על נטישה, הישרדות, לידה מחדש, שייכות, משפחה וסליחה.
הכתיבה נהדרת, העלילה צובטת לב, והדמויות בלתי נשכחות. קשה להאמין ש"שפת הפרחים" הוא רומן בכורה ואין ספק שהחוויות והתובנות וניסיונה של הסופרת עצמה כאם אומנה תרם רבות לכתיבת הספר. חשוב לציין שהיא הקימה עמותה בשם "קמליה" (שפירושה- גורלי בידיך בשפת הפרחים) שמטרתה גיוס כספים עבור ילדי אומנה שעוזבים את המערכת ויוצאים לעצמאות:
בונוס מיוחד הוא "מילון הפרחים של ויקטוריה" בסוף הספר.
אם עדיין לא קראתם את הספר ההמלצה שלי היא רוצו מהר וקיראו...לא תתחרטו!
מתוך וויקיפדיה:
"שפת הפרחים היא צורת ביטוי באמצעות פרחים, שהייתה פופולרית בתקופה הוויקטוריאנית. השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית.
בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה. אולם פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעיתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אומנותיים או במכתבים."
***
ונסה דיפנבאו היא מורה לאמנות ולכתיבה, אֵם אומנת בעצמה. היא חיה עם בעלה ושלושת ילדיהם בקיימברידג, מסצ´וסטס. "שפת הפרחים" הוא הרומן הראשון שלה.
תאריך הכנסה לאתר 09/05/2020
ויקטוריה ג'ונס בת 18, וסוף סוף לאחר 8 שנים, היא עוזבת את בית האומנה בו היא חיה. היא לא ממש משתפת פעולה עם העובדת הסוציאלית. וכך היא מוצאת את עצמה בפארק ציבורי, עצמאית לחלוטין ובודדה. ויקטוריה מסתובבת עם המון משקעים, בעיקר כלפי עצמה. היא מתקשה ליצור קשרים עם אנשים ושונאת מגע איתם. לויקטוריה יש... המשך הביקורת
ויקטוריה ג'ונס בת 18, וסוף סוף לאחר 8 שנים, היא עוזבת את בית האומנה בו היא חיה. היא לא ממש משתפת פעולה עם העובדת הסוציאלית. וכך היא מוצאת את עצמה בפארק ציבורי, עצמאית לחלוטין ובודדה. ויקטוריה מסתובבת עם המון משקעים, בעיקר כלפי עצמה. היא מתקשה ליצור קשרים עם אנשים ושונאת מגע איתם. לויקטוריה יש כישרון מיוחד עם פרחים, היא יודעת להתאים לאנשים את הפרחים הדרושים להם בהתאם לאופי המיוחד של הפרחים ולמסר המיוחד הטמון בכל פרח. ויקטוריה מנהלת גן משלה בפארק, עד שיום אחד היא פוגשת ברנאטה, שוזרת פרחים שמגלה את הכישרון הזה של ויקטוריה ובוחרת להעסיק אותה. עד כמה שנדמה לויקטוריה שהיא בלתי יוצלחית, רנאטה רואה את הכישרון של ויקטוריה להגיע באופן מדויק אל ליבם של אנשים. חוץ מאשר ללב שלה עצמה – כי הרי אדם קרוב אצל עצמו. עד שיום אחד, ויקטוריה פוגשה בגרנט. לגרנט יש קשר לעברה, בימים שבהם חיה אצל אליזבת. הספר נע בין העבר, בימים שויקטוריה חיה אצל אליזבת, שלימדה אותה על סודם של הפרחים לבין ההווה.
מה קושר בין גרנט לויקטוריה? מה בעברה של ויקטוריה כל כך מעיק עליה? למה ויקטוריה עברה לבית אומנה? והאם ויקטוריה סוף סוף תצליח לגלות את עצמה דרך הפרחים ומעבר להם ולגלות את שפת האהבה האנושית? זהו ספר קסום ומלא בחן. הלוקח אותנו לשפה המיוחדת של הפרחים, למסע של גיבורה המלא בכאב אך לא מוותרת על התקווה, גם אם בלי ידיעתה. על משמעויות של אהבה, משפחה וחברות.
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2015
העלילה בשני משפטים- נערה יתומה מגיעה לגיל 18, יוצאת לעולם ומתחילה להסתדר בעצמה, יחד עם זה מסופר סיפורה בעבר ובמיוחד הקשר שלה עם אם מאמצת ספציפית.
הבאתם פעם לחברים שלכם סחלב? ידעתם שאם הייתם מביאים אותו במאה ה18 למעשה אמרתם להם שהם חושניים בעיניכם והתחלתם איתם? מסתבר שלפרחים יש... המשך הביקורת
העלילה בשני משפטים- נערה יתומה מגיעה לגיל 18, יוצאת לעולם ומתחילה להסתדר בעצמה, יחד עם זה מסופר סיפורה בעבר ובמיוחד הקשר שלה עם אם מאמצת ספציפית.
הבאתם פעם לחברים שלכם סחלב? ידעתם שאם הייתם מביאים אותו במאה ה18 למעשה אמרתם להם שהם חושניים בעיניכם והתחלתם איתם? מסתבר שלפרחים יש שפה משלהם. סתבר שכל פרח מייצג משהו, סוג של מסר שמעבירים למקבל הפרח. זה מה שעומד בבסיס הספר הזה. אותה נערה מחליטה לעסוק בפרחים, בדיוק כמו שאותה אם חורגת למדה אותה, והייחוד שלה הוא שהיא אינה מוכרת רגילה, אלא שהיא מעבירה פרחים עם מסר, וכך היא מצליחה הרבה יותר. ההשפעה של אותה אם גדולה יותר ממה שהיא חושבת. איך שני החלקים מתחברים? לא ארחיב, רק אגיד שהקריאה בספר שווה לגמרי. רומן חביב מאוד, קיטשי אבל נחמד, כדאי לקרוא, יש משהו מאוד ייחודי וקסום בשפת הפרחים הזו ובכל הפרחים שמוזכרים בספר וזה ממש מוסיף קסם לספר, והופך אותו מעוד ספר רומנטי וקיטשי למשהו מיוחד.
מילה קטנה להוצאה – בסוף שמתם "מילון" לשפת הפרחים, שזה ממש ממש נחמד, וכיף גם לקפוץ לשם לפעמים באמצע הספר, אבל פספסתם במשהו- המילון מסודר לפי שמות הפרחים באנגלית, כמה שמות פרחים אני כבר מכיר באנגלית? אם המילון היה מסודר לפי אותיות עבריות זה היה הרבה יותר ידידותי.
שורה תחתונה- מי שלא אוהב קיטש שידלג, מי שרוצה ספר שיגרום לו קצת לחייך וקצת כיף, שילך על זה.
תאריך הכנסה לאתר 10/07/2014
"אולי המנותקים, הדחויים, הלא אהובים, יכולים ללמוד להעניק אהבה לא פחות מכל אחד אחר" ונסה דיפנבאו "שפת הפרחים"
בהתחלה לא הצלחתי להבין למה הדמות הראשית כל כך אוהבת את הסבל שלה.
היא כל הזמן התחמקה מלהיות מאושרות כי הרגישה אשמה. ... המשך הביקורת
"אולי המנותקים, הדחויים, הלא אהובים, יכולים ללמוד להעניק אהבה לא פחות מכל אחד אחר" ונסה דיפנבאו "שפת הפרחים"
בהתחלה לא הצלחתי להבין למה הדמות הראשית כל כך אוהבת את הסבל שלה.
היא כל הזמן התחמקה מלהיות מאושרות כי הרגישה אשמה.
כשכבר סיימתי את הספר הצלחתי להבין שחוץ מלנסות להתחמק מאושר היא גם ניסתה להתחמק מהכעס שלה כלפי עצמה.
היא הוציאה את הכעסים שלה דרך ההתנהגות הרעה שלה כלפי כולם. בסופו של דבר היא הבינה כמה חשוב זה לסלוח לעצמך ולהתחיל לתקן את כל מה שעשית בחיים.
ספר דרמתי מאוד.
ילדות קשה והרבה כאבי לב.
לא הצלחתי שלא לרחם על הדמות הראשית למרות שהייתה מאוד ילדותית, אנוכית וקשת אופי.
מאוד אהבתי את שפת הפרחים שהכותבת הצליחה לקשר לסיפור.
אני מאוד אוהבת צמחים ופרחים וכל מה שקשור לטבע, אהבתי את הקשר בין צמחים לרגשות, ומאוד אהבתי את זה שהסופרת גורמת לדמויות לדבר בשפה הזאת כי בשפה הרגילה לפעמים באמת קשה להסביר המון דברים.
ספר מקסים, מוזר קצת, ודרמתי מאוד.
הכותבת - לילך
תאריך הכנסה לאתר 07/05/2013
אף אחד, אבל אף אחד, לא יגרום לויקטוריה ג'ונס להאמין שלמישהו אכפת ממנה. כנערה שנכנסה ויצאה מכמה בתי אמנה, היא למודת אכזבות.
היא בת שמונה עשרה עכשיו, ואין לה איש בעולם מלבד מרדית, העובדת הסוציאלית שהיא לא סובלת. ... המשך הביקורת
אף אחד, אבל אף אחד, לא יגרום לויקטוריה ג'ונס להאמין שלמישהו אכפת ממנה. כנערה שנכנסה ויצאה מכמה בתי אמנה, היא למודת אכזבות.
היא בת שמונה עשרה עכשיו, ואין לה איש בעולם מלבד מרדית, העובדת הסוציאלית שהיא לא סובלת.
ויקטוריה, בדומה ללא מעט נפשות פצועות אחרות, לא ממש מחבבת בני אדם, ובעיקר – לא יודעת להתמודד איתם. הדרך היחידה בה היא מסוגלת לדבר, ולעשות זאת היטב, היא בשפת הפרחים הויקטוריאנית.
שפת הפרחים, כשמה כן היא. היא נוצרה בתקופה הויקטוריאנית ושימשה כדרך להעברת מסרים בימים בהם לא היה כל כך פשוט לדבר אחד עם השניה. כשחושבים על זה, גם היום זה לא הכי פשוט….
בכל מקרה, גם ויקטוריה מגלה שיש כמה אנשים טובים באמצע הדרך, והיא מתחילה לעבוד בחנות פרחים. מתברר שגם אנשים שאינם מכירים את שפת הפרחים מושפעים ממנה, ו-ויקטוריה מגלה שהיא טובה בעזרה לאחרים.
יש האומרים שעזרה לאחרים מביאה מזור לנפש דואבת. במקרה של ויקטוריה, היא כל כך רדופה ברגשות אשם עד שיעבור זמן רב, אם בכלל, עד שתרפה ותגלה שכן, גם לה מגיע להיות מאושרת.
בניגוד למה שכתבתי עד כה, הספר הוא לא בהכרח קלישאה גדולה. אהבתי את העובדה שהספר מחולק לארבעה חלקים:
1. קוצן פשוט (מיזנתרופיה).
2. לב בוסר.
3. טחב (אהבת אם).
4. התחלות חדשות.
אהבתי לגלות דברים לגבי פרחים: הידעתם, לדוגמה, שדבקון (Mistletoe), אותו צמח תחתיו מתנשקים בחג המולד, פירושו "דבר לא יעמוד בפני"? תודו שהפירוש של הצמח בהחלט נותן משמעות מחודשת לנשיקה … אגב, אוהבי הלוונדר- הידעתם שלוונדר מצביע על אי אמון?
לסיכום 1, אם היה עלי ליצור זר לונדה דיפנבאום, הסופרת, הייתי שוזרת בו פעמונית (הכרת תודה), ציפורן אדומה (ליבי נשבר), מנטה (תחושת חמימות) וצבעוני (הצהרת אהבה).
לסיכום 2, מזמן לא קראתי ספר שלא רציתי שייגמר.
5 ברבורים
תאריך הכנסה לאתר 05/05/2013
בשורה האחרונה : *בוברדיה, טופח רחב עלים, לימון ואננס.
*ולמי שאין את מילון שפת הפרחים: התלהבות,הנאה מתמשכת,להט וקסם, מושלמות
רשת הקמליה
בשפת הפרחים קמליה פרושה גורלי ביידייך, הספרת ונסה... המשך הביקורת
בשורה האחרונה : *בוברדיה, טופח רחב עלים, לימון ואננס.
*ולמי שאין את מילון שפת הפרחים: התלהבות,הנאה מתמשכת,להט וקסם, מושלמות
רשת הקמליה
בשפת הפרחים קמליה פרושה גורלי ביידייך, הספרת ונסה דיפנבאו משיקה את "רשת הקמליה" במטרה להקים תנועה כלל-ארצית שתתמוך בבני נוער בשלב המעבר ממערכת האומנה לחיי עצמאות
"ורד הוא ורד הוא ורד"
ויקטוריה היא ילדה יתומה ובלתי רצויה שמועברת מבית אומנה אחד לשני, בלי שאף אחד באמת ירצה אותה, בגיל 10 היא מגיעה לאליזבת, אישה בודדה בעלת כרמים ויקב, היא פוגשת אדם שונה, היא פוגשת אישה חמה ואיכפתית, אוהבת סבלנית נדיבה ואוהבת.
בינה לבין אליזבת נרקמת מערכת קשרים חמה, ואליזבת מלמדת אותה על שפת הפרחים, שפה בה לכל פרח יש משמעות משלו, כשאליזבת מחליטה לאמץ אותה לאחר תקופת מה, קורה אירוע המשפיע על כל עולמה של ויקטוריה ושל אליזבת וגורם לכך שויקטוריה נלקחת מאליזבת ובמשך 8 השנים הבאות היא חיה בבית יתומים עד ליציאתה לחיי עצמאות בגיל 18.
ויקטוריה חיה פרחים, נושמת פרחים, והקשר שלה עם העולם ועם אנשים סביבה הוא דרך הפרחים, את מעט הכסף שהיא מרוויחה היא מוציאה על פרחים.
ביום עבודתה הראשון בחנות פרחים, פוגשת ויקטוריה מוכר פרחים, שמכיר כמוה את שפת הפרחים ובינהם מתפתחת שיחה "פרחונית" הוא מגיש לה פרח והיא מגיבה בפרח משלה.
במהרה מתברר כי מוכר הפרחים קשור לסוד בעברה שגרם לאי אימוצה על ידי אליזבת, וויקטוריה חוששת מהקשר, למרות פחדיה מאנשים וקשרים ויקטוריה ומוכר הפרחים מחליטים לתת הזדמנות לקשר בינהם.
הכתיבה של ונסה נעימה, אפילו ריחנית, וזורמת, ובימים האחרונים כשהגינה שלי מתחילה לפרוח בפרחי החורף רקפות מקדימות, נץ חלב מבצבץ לו ואפילו התחלה של צבעונים, אני ממש חשה את הפרחים בכתיבתה, ולמרות שהספר אינו ספר מתח יש בו איזה מתח מסויים שהחזיק אותי צמודה לספר עד שסיימתי אותו.
הסיפור נע בין עברה של ויקטוריה בחייה עם אליזבת, לבין חייה העכשויים וטיפין טיפין מתגלים דברים וכמו שהרקפת מורידה את ראשה בביישנות אבל פריחתה מרהיבה, כך גם ויקטוריה שמגלה את עצמה ואת יכולתה לקיים מערכות יחסים עם אנשים הופכת לאישה מדהימה.
הספר מומלץ מאוד לקריאה ונהניתי ממנו מאוד בכל רגע של קריאה, אוסיף ואומר שבתי בגיל העשרה התלהבה מהרעיון שלכל פרח יש משמעות, והעתיקה לעצמה את מילון שפת הפרחים שנכתב בעמודים האחרונים, כדי שתדע לשלוח לחברותיה פרחים עם משמעות.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
