|
|
|
|
|
| כלאדם |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3294 |
|
| |
כלאדם של פיליפ רות הוא גילוי לב אינטימי ועם זאת גם סיפור אוניברסלי על אובדן, על חרטה ועל שלוות נפש.
גורלו הבלתי נמנע של "כלאדם" של רות נפרש החל בעימות המזעזע הראשון עם המוות בחופים הקיציים האידיליים של ילדותו וכלה בימי זקנתו ובייסורי ההתבוננות בהחמרת המצוקות הגופניות שלו ושל בני גילו.
"כלאדם" של רות הוא מעצב גרפי במשרד פרסום בניו יורק, אב לשני בנים, המתעבים אותו, מנישואיו הראשונים, ואב לבת מעריצה מנישואיו השניים. הוא אחיו האהוב של אדם טוב שבריאותו הטובה מעוררת בו קנאה מרה, ובעלן לשעבר של שלוש נשים שונות מאוד זו מזו שנישואיו עמן התפרקו. לבסוף הוא אדם בודד שנעשה מה שאינו רוצה להיות.
הספר כלאדם נוטל את כותרתו ממחזה אלגורי שנכתב על ידי מחבר אנונימי במאה החמש־עשרה, ונושאו הוא הקריאה שנקראים החיים להתייצב בפני המוות.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 07/01/2015
שמו של הספר הושאל ממחזה מימי הביניים, שמחברו אינו ידוע. במחזה נדרש אדם, ששמו כלאדם, להביא הוכחות למעשיו הטובים על מנת שיורשה להכנס לגן-עדן, והוא עורך מעין מסע סיכום בחייו.
ב"כלאדם" של פיליפ רות`, שמו של הגיבור אינו ידוע (פעם אחת בלבד משתמש אחד מחבריו בשמו במהלך שיחה,... המשך הביקורת
שמו של הספר הושאל ממחזה מימי הביניים, שמחברו אינו ידוע. במחזה נדרש אדם, ששמו כלאדם, להביא הוכחות למעשיו הטובים על מנת שיורשה להכנס לגן-עדן, והוא עורך מעין מסע סיכום בחייו.
ב"כלאדם" של פיליפ רות`, שמו של הגיבור אינו ידוע (פעם אחת בלבד משתמש אחד מחבריו בשמו במהלך שיחה, אבל זהו מן הסתם כינוי ולא שם רשמי). הספר נפתח בלוויתו ומסתיים במותו, ובין שני אלה מתוארות תחנות בחייו. מרבית התחנות עוסקות במחלות ובמוות, שכן המוות הבלתי נמנע הוא בעצם הכוח המניע של הספר, השאלה איך חיים עם הידיעה שהמוות הוא מה שמצפה בסוף הדרך.
"כי העוצמה הכי מטרידה של החיים היא המוות. כי המוות כל-כך לא צודק. כי ברגע שטועמים את החיים, המוות אפילו לא נראה טבעי. פעם חשבתי – בחשאי הייתי בטוח – שהחיים נמשכים עוד ועוד".
זהו גם סיפור על זיקנה. גיבורו של "כלאדם" חצה את גיל שבעים. מאחוריו שלושה גירושים, שני בנים מנוכרים ובת אוהבת אחת. הוא עבר בחייו כמה מחלות, חלקן לא קלות (ניתוח שבר כשהיה ילד, תוספתן שהתפוצץ וגרם לדלקת הצפק, עורקים סתומים), ובשנים האחרונות לחייו הוא מתאשפז לניתוח מדי שנה. חבריו מתים סביבו ממחלות קשות, נתקפים שבץ, אחת מתאבדת. כשהוא פורש לגמלאות, הוא מנסה להגשים חלום אמנותי, אך בהדרגה נוטש אותו. שום דבר בעצם כבר לא מתאים לו, והבדידות סוגרת עליו.
"הזיקנה היא לא קרב; היא מרחץ דמים".
גיבוריו של רות` הם בדרך-כלל אנשים ייצריים, המסתערים על החיים בתאוותנות. לפעמים הם הורסים את עצמם, אבל כמעט אף פעם אינם מאבדים את הלהט. גם בספרו הקודם, "החיה הגוועת", העניק לגיבורו המזדקן תשוקה סוערת, ו"זיכה" אותו ברומן לוהט עם נערה צעירה. גיבור "כלאדם" משתוקק לחוש תשוקות כאלה, אבל כשההזדמנות אינה ניתנת לו הוא משלים עם מצבו. למרות הקדרות של סוף החיים, למרות החרטות על שגיאות העבר, יש בספר השלמה מפויסת. אפשר היה לראות בהשלמה הזו כעין יאוש, אבל רות מתמרן את הקורא אל מחוץ למחוזות האלה. ההחמצות מעציבות, אבל את הספר אופף בכל זאת מעין רוגע.
אותי הספר ריגש מן המילה הראשונה עד האחרונה. הנה, לדוגמא, שני קטעים מביקורו של גיבור הספר בקברי אביו ואמו, שיש בהם גם השלמה וגם געגועים צובטי לב:
"הם היו רק עצמות, עצמות בתיבה, אבל העצמות שלהם היו העצמות שלו, והוא עמד קרוב לעצמות ככל יכולתו, כאילו הקירבה עשויה לקשר אותו אליהם ולהפיג את הבידוד שנולד מאיבוד העתיד שלו ולחבר אותו מחדש אל כל מה שהיה ונעלם".
"אמו מתה בגיל שמונים, אביו בגיל תשעים. בקול רם הוא אמר להם, "אני בן שבעים ואחת, הילד שלכם בן שבעים ואחת". "יופי, חיית", השיבה אמו, ואביו אמר, "תסתכל אחורה ותכפר על מה שאתה יכול לכפר, ותוציא את הכי טוב ממה שהשארת". הוא לא היה יכול ללכת. העדנה יצאה מכלל שליטה. וכך גם ההשתוקקות שכל אחד יהיה בחיים. ושכל זה יהיה שוב מההתחלה".
אני נמנית עם אוהביו של פיליפ רות`, והספר הזה לחלוטין עומד בציפיות הגבוהות שלי ממנו.
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2013
המוות מחכה לכולנו. המוות והחיים בספר הזה הנם של גבר מערבי, לבן, אוניברסלי. גבר שהתחתן שלוש פעמיים, בגד בנשותיו אין ספור, שני בניו מנישואיו הראשוניים בזים לו ואינם סולחים על בגידתו באמם, נותרה לו בתו האהובה והנאהבת מנישואיו השניים. עשה קריירה נאותה בתחום הפרסום.
... המשך הביקורת
המוות מחכה לכולנו. המוות והחיים בספר הזה הנם של גבר מערבי, לבן, אוניברסלי. גבר שהתחתן שלוש פעמיים, בגד בנשותיו אין ספור, שני בניו מנישואיו הראשוניים בזים לו ואינם סולחים על בגידתו באמם, נותרה לו בתו האהובה והנאהבת מנישואיו השניים. עשה קריירה נאותה בתחום הפרסום.
בעשור השישי והשביעי של חייו -הגוף ובעיקר הלב מתחילים לבגוד בו והוא עובר סדרת ניתוחים -צנתורים.
ומה יש לו בסוף ימיו ?-תחושת אי שייכות, בדידות, חוסר יכולת ליהנות מהדברים הקטנים של היומיום וגם מהדברים שמביאים מזור לנפש. הוא בודד כגבר, כאיש בלי משפחה, כאב -בלי אהבת ילדיו, כיתום מהוריו, וכחבר -שעמיתיו לעבודה נפטרים בזה אחר זה.
הוא מודע לטעויות שעשה בחלק מחייו -{בגידתו באשתו השנייה המסורה, התועלתנית, בדוגמנית חסרת אישיות ויכולת תפקודית} ואשר בגינו הוא משלם בבדידותו. הולך לניתוח שגרתי -לבדו מנוכח הנסיבות שממנו אינו קם.
רות' -מנסה לצייר את התנהלותו, מחשבותיו ותלישותו של הגבר הממוצע הלבן בתרבות המערבית- בדעיכתו האטית לקראת מותו. אבל רות' נכשל -הוא לא הולך עד הסוף. המוות יפה מדי, הבדידות סינתטית, והחיים סתמיים מדי בטקסט.
מי שחווה מוות של יקיר לו יודע וחש שמשמעות החיים מורכבת יותר לגבי מי שהולך למות, ולגבי מי שנשאר מאחור.
שההתמודדות עם החוסר, האין -היא כאובה, מייסרת את הנפש גם לאחר ימים, חודשים ושנים רבות.
אם רות' כתב זאת מנהמת ליבו כמייצג גבר לבן של התרבות המערבית בסוף ימיו -אז צריך רק לבכות ולהרגיש מיואש על הניכור, הבדידות וחוסר הטעם שמחכה לנו מעבר לפינה.
אבל אני מאמינה, ויודעת שאין זה כך.
ישנה אהבה גדולה שם, יש תמיכה רצופה וללא סייג ביקיר שהולך למותו, ישנם את הדברים -המחוות הקטנות והגדולות במודע ובלא מודע שעוטפים אותו, ישנם את ההנאות הקטנות, הצחוקים והחיוכים, וישנו גם את התסכול השקט, החוסר אונים שאין מה לעשות, זאת דרך חד -סטירית בשבילו ובשביל אלו שנותרים בחיים.
ספרו של רות' -תוצר ספרותי שאמור להתחכך במשמעות החיים והמוות -ולא משאיר מאחוריו שום חווית קריאה ספרותית ופילוסופית.
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2013
הספר כלאדם מדבר על תקופה בחיי אדם שבה הוא זקן אך צלול וחכם מספיק כדי להסתכל על עברו.
הספר מתחיל בלוויה. לוויה יהודית. בלוויה משתתפים ילדיו, עמיתיו ממקום העבודה, חבריו מכפר הגימלאים, אחת מגרושותיו, אחיו הגדול וגיסתו.
"כלאדם" מספר על חשבון נפש... המשך הביקורת
הספר כלאדם מדבר על תקופה בחיי אדם שבה הוא זקן אך צלול וחכם מספיק כדי להסתכל על עברו.
הספר מתחיל בלוויה. לוויה יהודית. בלוויה משתתפים ילדיו, עמיתיו ממקום העבודה, חבריו מכפר הגימלאים, אחת מגרושותיו, אחיו הגדול וגיסתו.
"כלאדם" מספר על חשבון נפש, על ריגשי אשם, על חרטה, על עצב וכאב.
"כלאדם" מספר על שרשרת של מחלות שתוקפות אותו, בריאותו מתערערת, והוא מוצא את עצמו לבד מתמודד עם כל זה, אחרי שהתגרש שלוש פעמים, שני בניו הבוגרים מתנכרים לו, וביתו הצעירה והאוהבת מטופלת בילדים משלה.
סיטואציה זו מותירה אותו מהרהר בהתרחשויות חייו.
הסיפור חזק מאד. פיליפ רות מספר באופן נוקב על מציאות חיים שנוצרה ומביאה להרהור על עברו של "כלאדם" מילדות ועד היום.
הזכרון הראשון הוא הדרך לבית החולים בשנת 1942, לניתוח שבר, בהיותו בן תשע. ומשם עוברים כל חייו בין נישואים, גירושים, והמון ניתוחים. הוא בן שבעים פלוס, והמון ארועים בריאותיים עוברים עליו.
הסיפור מזכיר לי שחברה שלי אומרת שיש לה הסכם עם הוריה הקשישים כשהם נפגשים שמותר לדבר על ילד אחד ועל מחלה אחת. אך כאן מוזכרות מחלות רבות.
יש יותר מדי מחלות בסיפור הזה. כמה מחלות יכולות להיות לאדם אחד?
בסיום הספר חשבתי שחייו להיות כאן משהו מעבר למילים הכתובות. חייב להיות כאן מסר. מעבר לזכרונות לרגשי האשם ולחרטות.
אולי זוהי מעין אזהרה לאדם הצעיר שכל חייו לפניו, להבין שהוא יכול במו ידיו להרוס את עתידו. כך נהרסו נישואיו, בגלל שטות קטנה, וכך נהרסו קשריו עם שני בניו.
אבל אולי זו גם הסתכלות פילוסופית משהו על בדידות בגיל השלישי, עצבות, רצון להיות צעיר למרות בגידת הגוף?
רשימת מחלות שמתוארות בספר:
בגיל 9 ניתוח תוספתן
בהמשך עלה לו לחץ דם, היווצרות בעורק הכליה, וצנתור.
שנה לאחר מכן ניתוח בשל היצרות חמורה-הפעם בעורק הצוואר השמאלי
שנה לאחר מכן עבר צינתור לב
שנה לאחר מכן הוא איבד את ההכרה על שולחן הניתוחים
וכן הלאה וכן הלאה.
אני חושבת שאנשים צעירים לא יתחברו לתיאורי ההזדקנות ולתיאורי המחלות, אך למעשה זו מציאות לעיתים של הגיל השלישי.
אני אהבתי את הספר. (אך מזל שהוא רק 128 עמוד, כיוון שמי יודע כמה מחלות עוד היו מתוארות אם הספר היה גדול יותר?)
תודה לנעמה
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2013
זהו כבר פיליפ רות הבשל כפרי שמאיים להתפקע מרוב עסיס, יודע שעוד מעט ייפול על האדמה, או שייבלע על ידי חך תאוותני. המשפט הראשון של הספר "כלאדם", שם שנלקח ממחזה ישן שמחברו נותר עלום שם, ומבקש לדון בכל ,גבר וגבר באשר הוא שם," אומר הכל. מבט חודר אחורנית, כזה שיודע שכבר אין למה לצפות... המשך הביקורת
זהו כבר פיליפ רות הבשל כפרי שמאיים להתפקע מרוב עסיס, יודע שעוד מעט ייפול על האדמה, או שייבלע על ידי חך תאוותני. המשפט הראשון של הספר "כלאדם", שם שנלקח ממחזה ישן שמחברו נותר עלום שם, ומבקש לדון בכל ,גבר וגבר באשר הוא שם," אומר הכל. מבט חודר אחורנית, כזה שיודע שכבר אין למה לצפות, ועל כן מוטב להביט אחורה, בזעם, ברוך או בהתפייסות, כדי להרוויח עוד קצת מהחיים שעוד מעט יסתיימו להם. בראש מעייניו לא תלונותיו של פורטנוי (מה מעיק על פורטנוי) הצעיר, המתמודד עדיין עם "רוח אמו היהודיה", מתקשה להשתחרר מכבלי ילדותו ונערותו, כבר לא סופר צעיר המקווה להתפרסם, אלא פורטנוי שכבר חווה נישואין ראשונים ושניים והשיג הישגים וכעת מתמודד עם זקנתו בחייו והספר מהדהד התמודדות זו. כך גם גיבור סיפרו.
פתיח הספר מתאר את התבוננות מרירה בלווית גיבור הספר, אבל יש כאן מעין מערכת מראות, שמשקפת את אותו הדבר שוב ושוב. מי הוא הגיבור? מיהו הסופר? מיהו המתבונן בהלווייתו של הגיבור? חוויית המוות, חוויית החיים שנחוו לאורך שנים, מה הספיק הגיבור וגם הסופר, לעשות במהלך חייו, איזה שגיאות וטעויות עשה, למי גרם כאב, מי גרם כאב לו? איזה הישגים הוא יכול להראות? פ. רות מנסה בספר צנוע מידות זה, להתעמת ביושר ובלי מורא עם העובדה שהחיים "אינם פיקניק" וכל מי שצלח אותם מגיל ינקות ועד זיקנה, מזומנים לו כאב, צרות, כשלונות ואכזבות מרות. פ. רות אינו מרבה להתמקד בהיבטים מאושרים יותר, שמחים ואופטימיים יותר שמזומנים גם כן לפחות לחלק מהאנשים במהלך חייהם. הספר נע בין ליריות לגישה פילוסופית, גם אם כתוב בשפה בהירה וישירה. יש ריחוק מסויים בכתיבתו של פיליפ רות, לפחות בספר זה, תיאור של גיבורי הספר, אלה ששייכים למעגל של גיבור הספר הראשי, תיאור אירועים שגם הם כולם סבים סביבו אינם מסופרים מתוך עומס רגשי כפי שניתן היה לחשוב, אלא מתוך אותו ריחוק ואפילו יובש, כאילו הוא מסתמך על דיווח העניינים, שיעשו את שלהם.
פיליפ רות הנו סופר רב הישגים ונושאי ספריו מגוונים, גם אם סגנון כתיבתו נושא את סימניו האישיים ואינו נוטה להשתנות. סופר יהודי אמריקאי שיהדותו בוערת בו ומפכה בספריו והוא אינו יכול להשתחרר ממנה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
