שמות ספריו של חוויאר מריאס, הסופר הספרדי הנפלא, מטעים מאוד. שמות כמו "לב לבן כל כך" או "גבר סנטימנטלי" עלולים לגרום לקורא הבוחן ספרים במדפי החנות שהוא עוד אחד מאותם סופרים שמלטפים את רגשות הקורא על-ידי ריכוז קלישאות רומנטיות ומתיקות אין קץ לספריהם. אך מאחורי כותרות מתקתקות אלה, ממש כמו כותרת ספרו החדש, "התאהבויות", מסתירות ספרים אפלים. אותם רגשות שמשמות מחברי בפרים אחרים להמתיק את ספריהם, משמשות את מריאס ואת גיבורי ספריו למחשבות ולמעשים שאין דבר בינם ובין רומנטיקה.

"התאהבויות" מסופר מפי הגיבורה שלו, מריה דולס, עורכת בהוצאת ספרים (תפקיד שבאופן פרדוקסלי מונע ממנה לקרוא ספרות טובה). במשך תקופה ארוכה היא מבלה בבית קפה בכל בוקר, יושבת מול שולחן שבו יושב זוג, שבעיניה הוא מושלם. זוג יפה, מלא אהבה. היא משליכה עליהם את הפנטזיות הרומנטיות שלה, ומדמיינת את חייהם המושלמים, עד שיום אחד הם מפסיקים להגיע לבית הקפה. כעבור מספר שבועות, מתבררת למריה הסיבה לכך: הבעל, מיגל דסוורן או דוורנה, נרצח בברוטליות על-ידי חסר בית מטורף, שחשב שהוא מישהו אחר. לואיזה, אשתו, מרוסקת מהאבדן ומהכאב, נעלמת, עד שיום אחד מריה רואה אותה והן משוחחות. לואיזה, שכנראה נמאסה על כל חבריה עם דיבוריה הבלתי פוסקים על אבדנה, מוצאת במריה אוזן קשבת, ומזמינה אותה אליה הביתה, שם היא שופכת את ליבה, מעלה תהיות על אבדן, על חוסר, על נחמה.

במהלך הביקור של מריה אצל לואיזה, מגיע לביקור חאווייר דיאס-ורלה, גבר יפה תואר, שהיה חברו הטוב ביותר של הנרצח, וכעת הוא "משגיח" על אשתו. מריה, שממציאה סיפור רקע, שכולו הקרבה וכבוד, לסיבה לביקוריו התכופים של דיאס-ורלה אצל מריה, מתחילה להיפגש איתו, ומגלה שהוא מאוהב באשתו של חברו המת, וסיבת ביקוריו התכופים אצלה היא שהוא ממתין. הוא ממתין שהכאב יידעך כדי שהוא יוכל לתפוס את מקומו של חברו כבן זוגה של לואיזה. למריה זה לא מפריע. היא מתאהבת בו, והופכת למאהבת. המעגל הזה, של ההתאהבויות של מריה בדיאס-ורלה ושל דיאס-ורלה בלואיזה והדברים התמוהים במקרה הטוב, והמחרידים במקרה הרע, שהם עושים בשם ההתאהבות הזאת, הוא הציר של הסיפור.

הספר דן בתירוצים שאנו מתרצים לעצמנו כדי לחרוג מהמעטפת המוסרית שלנו, בשם משהו שבעיניו הוא גדול יותר, בין אם זו התאהבות או תחושת צדק מופרכת (כמו שמשוקף בשתי הקלאסיקות הצרפתיות שנדונות בהרחבה ומנותחות באופן מרתק בספר: קולונל שאבר ושלושת המוסקיטרים). הדיון מרתק, והוא מצדיק את האופן שבו גיבורי הספר נואמים זה לזה, ולא ממש משוחחים. בכך, הם מתארים את מבנה ההצדקה הפנימי שלהם, על כל פיתוליו ושקריו. 

זהו ספר סוחף וחכם, שיגרום הנאה למי שמוכן להתמודד עם בצדדים הלא יפים של הסנטימנטליות.

מומלץ.