כולנו נתקלים במצבים שאנו מרגישים צורך ודחף להתערב בהם לטובת הצעירים מאיתנו. כנראה זה מובנה בכל מבוגר אחראי שחשוב לו ביטחונם של אלו שניסיונם מועט מזה שלו.

אבל, ברגע שמפעילים שיקול דעת וחושבים לעומק איך זה ייראה שבתור זרים אנו מרשים לעצמנו להתערב, זה נתפס כחוצפה וחריגה בוטה ממקומנו, מחליטים לא להתערב.

האם זה נכון להתערב? האם זה נכון לא להתערב? מתי יש להתערב? האם נתחרט? האם נכה על חטא?

התשובה אינה חד משמעית. לרוב, נמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה כי באמת כלום לא יקרה, לא כזה שידוע לנו בכל אופן.

זה לא המקרה של אלה לונגפילד. בנסיעה ברכבת היא עדה לשיחה בין שני גברים צעירים לבין שתי נערות, אנה ושרה, ובמהלך השיחה היא לומדת ששניהם בדיוק השתחררו מהכלא ומפלרטטים עם הנערות ומציעים להן לבלות יחד. לרגע קט, היא נתקפת דחף עז להתערב ואז מחליטה שלא.

למוחרת היא שומעת בחדשות שאנה נעדרת. אכולת חרטה היא פונה למשטרה ושערי הגיהנום נפערים.
שמה דולף לתקשורת.
הרשתות החברתיות גועשות.
אצבע מאשימה מופנית אליה.
ואם לא די בכך, מישהו טורח לשלוח לה גלויות נאצה.
מבוהלת, מחליטה לא לשתף את בעלה ואת המשטרה... צעד חכם?

מה עלה בגורלה?
לאן נעלמה?
האם נפגעה?
האם נרצחה?

חולפת לה שנה מתוחה שבמהלכה אלה שקועה באובססיביות במחשבות על אנה. ואז בטלוויזיה מעלים תוכנית לכבוד יום השנה להיעלמה של אנה, מה שמעורר גל חדש של התעניינות ומוביל לעוד התפתחויות.

הסיפור מסופר בגוף שלישי מנקודת מבטן של כמה דמויות ובגוף ראשון מנקודת מבטה של אלה. הכתיבה קולחת ומושכת. הפרקים קצרים ואת זה אני מאוד אוהבת. העלילה פתלתלה והסופרת זורקת כמה רמזים (בוטים יש לומר) ואז מנסה למשוך את זה למקום אחר כדי לבלבל את הקוראים ולגרום להם לפקפק במסקנות אליהן הגיעו.

לכל אחת מהדמויות תרומה לעלילה ולכל אחת סוד משלה.

הסיפור שוטח בפנינו כמה נושאים חשובים שיש לתת עליהם את הדעת ולייחס להם חשיבות רבה וכמובן, אשאיר לכם לגלות אותם ולנהל בינכם לבין עצמכם את הדיון המתבקש:
מה אני הייתי עושה?
איך אני הייתי מתנהג?
איך אפשר לוודא שכלום לא נעלם מעינינו?
למי להאמין?
למה להאמין?
למי לתת עדיפות עליונה?
מהו הערך החשוב ביותר בעינינו?

חייבת לציין שהסוף, על אף היותו לא מפתיע במיוחד, לא עבר אצלי בצורה חלקה. היו "אשמים" פוטנציאליים אחרים עם "סיבות" ומניעים יותר חזקים ומשכנעים בעיניי. יחד עם זאת, זהו ספר קצבי, חביב ודי לייט המשלב דרמה בצד המתח כי שזורים עוד אירועים קטנים הגורמים לנו לחשוב, לתהות ולהסתקרן מעבר לקו הראשי. מומלץ בחום למי שמחפש להתוודע לז'אנר המתח אך חושש לצלול לתהומות ההארד קור האהוב עליי, ועיניכם רואות, שאפילו בתור חובבת הארד קור, נהניתי ממנו רבות. מומלץ!

אחרי כל כך הרבה המלצות החלטתי לקרוא. אמרו לי שאסחף מהרגע הראשון, שלא אוכל להניח ספר זה מידיי. האמת, לקח לי זמן לצלול לתוכו. הוא לא ריתק אותי מהמילה הראשונה ובתחילת הקריאה הגשתי שאני קוראת מעט בכוח אבל.. ככל שהסיפור התקדם כן מצאתי את עצמי נהנית מהסיפור.
הסיפור עוקב אחד ניסיון לאתר בחורה צעירה בשם אנה. יום אחד כאשר היא וחברתה שרה היו ברכבת בדרך ללונדון, הן פגשו שני בחורים והחלו לדבר איתם בחופשיות וללא מחסומים. אלה לונגפילד שהייתה נוכחת במקום, צפתה בהן מהצד וכששמעה ששני הבחורים בדיוק השתחררו מהכלא, נורות האזהרה בראשה החלו להבהב. על אף ששקלה התערבות, לבסוף נמלכה בדעתה. במשך תשמע אלה כי אנה נעדרת ואין קצת חוט למציאתה. בעקבות כך מחליטה להתייצב ולספר את שיודעת, ראתה ושמעה, אך האם זה מספיק? ולמה חברתה הטובה, שרה, לא מספרת בהכרח את כל הפרטים ואיך המשטרה מתחילה לחבר פיסות מידע? ומי לעזאזל הבחור המסתורי שמצליח לטלטל כל פעם מחדש את כל מה שאנו יודעים?. 
קשה להגדיר מי גיבור הסיפור מכיוון שהעלילה מסופרת מכמה זוויות ראיה ולכל דמות יש תפקיד ברור ויציב. אנו נחשפים למתרחש בגוף ראשון על ידי העדה, אלה לונגפילד ובגוף שלישי על ידי מספר דמויות: הבלש שאחראי על חקירת היעלמות, טימותי. שרה, חברתה של אנה שנעדרת. אביה של אנה. והזווית שהצליחה הכי למשוך אותי היה זה של העוקב המסתורי. אגב, לא התעניינתי בכל זוויות הראיה ולא כולן משכו אותי באותה רמה.
הכתיבה של הסופרת, תרזה דריסקול טובה ומלוכדת. אמנם ההתחלה לא הייתה בעיניי מושכת אך בהמשך כאשר התחלתי לחוש כמתהלכת על קרקע יציבה מבחינת ההיכרות עם הדמויות והנוחות בעלילה, הכול זרם והיה מעניין, מותח ומפתיע. הסופרת מכניסה טוויסטים קטנים שהצליחו להשאיר אצלי הרבה סימני שאלה לאורך הסיפור ובכך השאירה אותי דרוכה. 
אגב, הכריכה נהדרת.
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל

אלה לונגפילד היא מעצבת פרחים אשר עולה על רכבת בדרכה לכנס בלונדון.
בהיסח דעת היא מקשיבה לשיחה המתנהלת בין שתי נערות צעירות, לבין שני בחורים שעלו לרכבת. כאשר היא שומעת את שני הבחורים מתוודים שהם שוחררו מהכלא באותו היום, היא שוקלת באם, על סמך המידע שקלטה במהלך השיחה, לגבי מגוריהן של הנערות, לפנות להוריהן ולהזהיר אותם. היא מחליטה שלא לנקוט בשום פעולה, אך כאשר היא מגלה לזוועתה, למחרת בבוקר,  שאחת הנערות, אנה, נעדרת, היא פונה למשטרה ומדווחת להם את כל הידוע לה.

עוברת שנה, אנה עדיין נעדרת, ואלה מתחילה לקבל מכתבי איומים שמעוררים בה פחד לגבי חייה, וכאשר משודרת תוכנית טלוויזיה להעלאת הנושא מחדש, עולה החשד כי מכריה של אנה, יחד עם החברה ששהתה עימה בזמן ההעלמות, שרה, ומשפחתה של אנה עצמה, מסתירים מידע אשר קשור לתעלומה.

הספר מחולק לפרקים המסופרים מפי מספר דמויות: אלה עצמה, שרה החברה, טימותי הבלש ואביה של אנה עצמה, וכמובן העוקב המיסתורי, אשר לא ברור אחרי מי הוא ואחרי מי הוא עוקב.

המתח נבנה כבר מהעמודים הראשונים, עד כדי כך שלא יכולתי לעזוב אותו וסיימתי את הקריאה במשך ערב הנמשך לתוך הלילה. כל ניחושיי לגבי החוטף, השתנו לעיתים קרובות, אך עד העמודים האחרונים, בהם התגלה הפתרון, לא הצלחתי לנחש את סוף התעלומה.

הופתעתי, מאוד הופתעתי, בייחוד כקוראת מתח ותיקה שאוהבת לנחש את העומד לקרות, הפעם טעיתי לכל אורך הדרך.אמנם הסיפור מלא ברמזים, אך הם מצליחים לתעתע בנו עד הסוף המפתיע.

זהו בדיוק סוג הספרים שאני אוהבת, מתעתע, מבלבל עד לטוויסט הסופי השופך אור על העלילה.

ממליצה בחום.

"אתם מבינים, יש אנשים שמתנהגים אותו דבר בין שעוקבים אחריהם ובין שלא. אבל רוב האנשים לא. אפשר לדעת איך אדם מסוים יתנהג רק לאחר שעוקבים אחריו הרבה זמן." 

אוקייי. השבת סיימתי ספר מתח טוב/חביב. 

למה? אפרט. קודם כל, המווון בהצלחה להוצאה החדשה 'מטאור' וללינדה המדהימה  

אבל, לספר הזה באתי עם ראש פתוח. למה? לא יודע... המוד שלי היה כזה. כשהתחלתי את הספר אני נורא נורא עפתי (מדבר על ה50 עמודים הראשונים) עליו. אבל, בשלב מסויים הוא התחיל להזכיר לי ספר מתח אחר שקראתי. מבחינת העלילה עצמה. 2 בנות. אחת נחטפת ולא יודעים על קיומה. והשנייה, מסתירה סוד.  הספר הזה נקרא 'חטופה'. 

עכשיו, אני לא אומר שהוא לא טוב. הוא טוב, אבל היה אפשר לשנות לו כמה דברים. 

כמובן, *דעתי האישית בלבד!*

קודם, הספר מבחינתי תפס קצב של מתח היסטרי שאני רציתי פשוט לדעת מה קורה רק מעמוד 191 (כן, זכרתי את זה ). שזה רק אחרי 50% מהספר. וכאילו, היה אפשר לקצץ את החצי הראשון. 

דבר שני, לעשות 5-6 נקודות מבט  זה קצת חופר... היו עושים את הספר כולו בגוף שלישי וזהו. 

הסוף? היה פשוט לי מדי. אבל אהבתי אותו בסופו של דבר. המוח שלי הפעם לא עף ! 

מה הייתם עושים אם הייתם עדים לחטיפה? או בעצם עדים למעשה שלבסוף נגמר בחטיפה? היעלמות? הייתם שותקים? או בעצם, משתפים פעולה. 

אלה, בעלת חנות פרחים מצליחה ועצמאית. היא עדה למקרה שנגמר בחטיפה בסופו של יום. 

חטיפה של נערה אחת בת 16. אנה. 

אנה ושרה, הן החברות הטובות ביותר. אבל, באות מעולם אחר ושונה. משפחות שונות. 

כשהם מוצאות את עצמם על רכבת בלונדון ונתקלות בשתי גברים עם שקיות שחורות שבמקרה, הם גם השתחררו מהכלא על מעשים שונים. זה מתחיל להסתבך. אבל, גיל 16. ואחת מהם מוצאת את עצמה מתמזמזת עם אחד מהם. 

עוברות השנים. ותיק החטיפה ממשיך. ההורים של אנה עברו משבר. גם בזוגיות שלהם וגם בחיי המשפחה שלהם. הם לא האמינו שהבת שלהם נחטפה. ולאט לאט מתחילים החוקרים לחזור אליהם הביתה החוקרים. 

אלה, שוכחת מן המקרה. היא הייתה רדופת בצע על כך שלא דיברה כל התקופה הזאת. והיא מתחילה להיות מותקפת ע"י זר אנונימי ששולח להם גלויות שחורות עם כיתוב זהב שמלאים באיומים על מותה, ומשפחתה. 

העלילה עצמה מתחילה להסתבך, בגלל שיש המוווון פרטים שצריך לזכור והרגשתי שצריך לבוא בראש לפתוח. ולי זה כבר היה יותר מדי. 

כאנחנו מגלים את נקודת מבטה של שרה. החברה של אנה. היא סובלת מדיכאון. היא מאשימה את עצמה באותו הערב. שאנה נחטפה בגללה. 

אבל, כל מה שהם לא יודעים זה... שמישהו, תמיד עקב אחריהם. מישהו שהוא האויב שלהם. ואיך אומרים? האויב הוא תמיד האדם הקרוב אלינו. 

לסיכום, ספר מתח טוב. כמו שציינתי למעלה את ההערות האישיות שלי בלבד!

 היו דברים שהפריעו לי. אם ישאלו אותי על הספר. אמליץ עליו. אבל אצרף לו, ספר מתח הרבה יותר טוב ! 

העלילה בנוייה בצורה טובה. המתח התגלה לי רק אחרי החצי של הספר. וזה היה בסדר.  

*3.5 כוכבים*

יופי של ספר. כזה שהוא לא רק מתח אלא גם סיפורי חיים של אנשים, של משפחות עם שלל החלומות, הפחדים, הצער והתקווה. בעצם זהו רומן מתח.

הספור מסופר מכמה נקודות מבט מבלי לציין שם מפורש. העדה, האבא, החברה, החוקר הפרטי , העוקב. כולם גוף שלישי הווה חוץ מאלה [העדה] והעוקב המדברים בגוף ראשון הווה. אלה היא היחידה  הפונה אל הקוראים ישירות ומשתפת אותם. בכך עוררה את הסימפטיה שלי כלפיה.
הקולות השונים האירו את הסיפור מצדדים שונים והוסיפו לעיבוי והבנת הסיטואציות. 

סגנון הספר טוב והתרגום גם הוא כזה. יש לציין שנעשתה עבודה טובה של ההוצאה בספרה הראשון. [הערה קטנה- את שם המתרגמת לא מצאתי באף פרסום. רק בספר עצמו].
       

אז על מה הספר?
 
ב-יולי 2015 נוסעת אלה לונגפילד ברכבת לכנס ושומעת במקרה ששני הבחורים המפלרטטים עם שתי הנערות ברכבת השתחררו זה עתה מהכלא. זה מעורר את חשדה ובהתחלה היא מחליטה להתקשר להורי הבנות, אך משהו שראתה משנה את דעתה.

למחרת היא מגלה שאחת הנערות – אנה בָּאלָרְד– נעלמה. הספר מתחיל בהצהרתה : "טעיתי". אך מיד היא פונה אל קהל הקוראים ושואלת : מה אתם הייתם  עושים? שאלה קשה הייתי אומרת. לא כולם מתערבים כשלכאורה אין כלום.....
 
שנה לאחר מכן  ביולי 2016 ,אלה עדיין אינה מוצאת מנוח ויש לה רגשות אשם. הסיפור התפרסם ולא כולם מסתכלים על עדותה בחיוב. היא מקבלת מכתבים מאוימים , חושדת במעקב אחריה ופונה לעזרת חוקר פרטי. 

לאט לאט נפרשים חלקים מהפאזל ומסתבר שגם המשפחות כולל שרה החברה ,מסתירות משהו. הסיום  הפתיע אותי . בהחלט לא ניחשתי אותו.

בסיכום: אהבתי את הספר. בנוסף למתח שהולך ונבנה וחלקי התצרף שהולכים ומתגלים ,יש בספר הרבה מעבר. יש סיפורי חיים, הורות ,יחסי הורים וילדים, גיל ההתבגרות ובעיותיו, רגשות ומחשבות. והשאלה שנשאלה בהתחלה- מה אתם הייתם עושים????שאלה שנשארת גם לאחר סיום הקריאה.

מומלץ.

משפט שאהבתי:" ברגע שאתה נעשה הורה , אתה מגלה שאהבה יכולה להיות כרוכה בפחד יותר ממה שאי פעם דמיינת ושלעולם לא תסתכל על העולם כפי שהסתכלת עליו קודם."

שני בחורים מפלרטטים עם שתי בחורות ברכבת. את/ה מגלים במהלך השיחה ביניהם שהבחורים השתחררו זה מכבר מהכלא. מה אתם הייתם עושים? מתערבים, לא מתערבים?  אלה לונגפילד מתלבטת קשות האם להתקשר או לא, ובסוף מחליטה שלא. למחרת, אלה מגלה כי אחת מהבחורות העונה לשם אנה בארלד נעדרת, ואילו הבחורה השנייה שרה חזרה לביתה. הדבר כמובן גורם לה לטלטלה עזה.

חולפת שנה, אנה עדיין נעדרת. ביום השנה משודרת תוכנית של שנה אחרי... בתקווה שיגיעו רמזים חדשים לחקירה המדשדשת. במקביל אלה העדה מתחילה לקבל איומים בדמות גלויות מלחיצות. ואם לא די בכך, היא מרגישה שעוקבים אחריה בעבודה שלה כמעצבת בעלת חנות פרחים. היא שוכרת חוקר פרטי בשם מת'יו שנעזר בחברה שעדיין עובדת במשטרה כדי לסייע להם בפתרון הבעיה. במקביל להטרדות של אלה, התוכנית מעלה שלדים שהוסתרו. הן של החברה שרה, שנראה שהיא פחות תמימה ופחות נערת כפר ממה שנראה. הן של הוריה של אנה. כל פרק מסופר בקול אחר של אלה, של ההורים, של החוקר. מי עוקב אחרי אלה? מה עלה בגורלה של אנה באותו הלילה?

הספר הוא ספר נחמד סה"כ, מתח שכתוב טוב, אך לקראת הסוף הייתה קצת ירידה בכתיבה ולא הגיע לשיא כפי שהייתי מצפה מספר מתח. אבל עדיין נהניתי ממנו והקריאה הייתה קולחת, והמעבר בין הקולות השונים דרך פרקים קצרים סייע לבניית המתח.