|
|
|
ארצנו הירוקה והנעימה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 1034 |
|
|
לכל אדם יש מקום שהוא קורא לו בית, אך מי מחליט לאן אתם שייכים? במשך שנים חיו בילאל השאם ואשתו מרים חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי המנומנם אחרית בבל. אבל עכשיו הכול עומד להשתנות. על ערש דווי, אמו של בילאל מושיטה לו את ידה, ובמקום למלמל תפילות פרידה מהעולם היא מטילה עליו משימה: לבנות מסגד בכפר מגוריו. מרים נחרדת לשמע תוכניתו של בילאל. חבריו ושכניו מזדעזעים. קהילת אחרית בבל אחוזת תרעומת, והמצב הולך ומסלים. משאלתה האחרונה של האם חושפת פערים עמוקים בין תושבי הכפר, פערים שבילאל לא העלה על דעתו, ועד מהרה הוא נאלץ לבחור בין זהות לקהילה, בין חברות לאמונה, בין נאמנות לאמו האהובה לבין הערכים המקודשים של המקום שהיה לביתו.
ארצנו הירוקה והנעימה, ששמו מבוסס על שורה מתוך השיר ירושלים מאת המשורר ויליאם בלייק, מעלה שורה של שאלות יסוד: מה הופך אותנו למי שאנחנו, מי אנחנו רוצים להיות ועד כמה נרחיק לכת כדי להשיג זאת. באמצעות סיפור שהוא לפרקים משעשע, לפרקים מכמיר לב, מצליחה עאישה מאליק לגעת ברגישות בעניינים אקטואליים להפליא לימינו אלו ובוחנת ביד עדינה ובלב מלא חמלה את הקשר בין זהות, חברות, משפחה וקהילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארצנו הירוקה והנעימה - עאישה מאליק
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 18/05/2020
"...האם תהיו מסוגלים להבין את בני ארצכם אם רובם ינשלו אתכם יום אחד מזכויותיכם, במטרה להגן על זכויותיהם?" (שאלון, מקס פרוש, מתוך תחילת הספר)
בילאל ואשתו מרים מנהלים חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי והמשעמם אחרית בבל, סביב ברמינגהם, באנגליה. זהו כפר פסטורלי, גרים בו תושבים קבועים שהם נצר... המשך הביקורת
"...האם תהיו מסוגלים להבין את בני ארצכם אם רובם ינשלו אתכם יום אחד מזכויותיכם, במטרה להגן על זכויותיהם?" (שאלון, מקס פרוש, מתוך תחילת הספר)
בילאל ואשתו מרים מנהלים חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי והמשעמם אחרית בבל, סביב ברמינגהם, באנגליה. זהו כפר פסטורלי, גרים בו תושבים קבועים שהם נצר לדורות על גבי דורות והכול נעים ומזמין; ירוק, מלא מרחבים ומקום נהדר (במעט) לגדל ילדים. בילאל ואשתו לא קרובים לדת כלל, עד שאמו, על ערש דווי, מטילה עליו בבקשתה האחרונה לבנות מסגד בכפר מגוריו. זוהי אמו, והיא אינה בין החיים, ועליו להבין, על פי דבריה ודברי משפחתו, שהאמונה יותר חשובה ממספרים. "כי כאשר משהו מת, אין לדעת מה מתעורר לחיים במקומו (עמ' 15)."
כשאימא מתה בפתאומיות, ולא משנה באיזה גיל ילדיה, עולות בהם שאלות רבות על החיים ומשמעותם. למעשה, רעשים שהיו בעבר הופכים לשקט, ושקט הופך לרעש רועם. וזה מה שקרה לבילאל. אמנם הוא ומשפחתו הגרעינית חיים בקהילה תומכת, אך המוות של אמו מהדהד לו כל הזמן. הוא יודע שאולי הזמן עושה את שלו, אך אף פעם לא מתגברים על זה. הוא מרגיש מיותר בחייו שלו, מלא בשאלות ולא מוצא את עצמו. נכון שיש לו משרד מצליח לראיית חשבון, ועובדים תחתיו, ומציאות יציבה, אך זה לא באמת מספיק. אמו יושבת מאחוריו כמו צל מעיק, ומרגישים זאת לאורך כל הספר, שמעלה בין השורות את מחשבותיו.
בילאל נע תמידית במחשבותיו בין ההווה לעבר. חאלה רוחסאנה, דודתו, מגיעה אליו למגורים זמניים עקב מחלתה, והוא שרוי בקונפליקטים תמידיים בין בקשת אמו לבין המציאות. מחשבותיו אף נודדות לקשיי ההגירה שמשפחתו עברה. הוא הגיע ממשפחה פקיסטנית שמדברת פנג'אבית שוטפת. הוא מוצא את עצמו קרוע כל העת בין המסורת לבין חייו המודרניים. דודתו כל הזמן עושה השוואות בין חייה לבין חייהם של "הלבנים האלה", שלא יודעים, בעיניה, להעריך אמונה ומסורת.
למורת רוחה של מרים, אשתו ולמורת רוחם של חבריו ושכניו, הוא מחליט לבנות את המסגד. אשתו של בילאל היא אישה מאוד עצמאית, עומדת בפני עצמה, באה ממשפחה לא תומכת ונחושה תמידית להוכיח את עצמה. בילאל באיזשהו מקום קורא עליה ועל רצונותיה תיגר בעצם בניית המסגד. היא מרגישה בגללו שאין היא כבר שולטת על גורלה.
האמונה החבויה היא שמניעה את בילאל. זאת שלא יוצאת החוצה, אך נמצאת בו עמוק פנימה, ומלאה בכאבי העבר. נשמת אמו היא שמניעה אותו. הוא נחוש להנציח אותה באמצעות המסגד.
במהלך הסיפור המרתק הזה אנו נחווה קהילה מתרעמת, מצב שהולך ומסלים, וזעזוע עמוק של חברים ושכנים. משאלתה האחרונה של האם חושפת פערים קשים בין תושבי הכפר, כאלה שבילאל אפילו לא העלה על דעתו. הספר לכל אורכו מעמת את הקורא עם שאלות של זהות מול קהילה, חברות מול אמונה, ובין נאמנות לאמו האהובה לבין הערכים והחיים המודרניים שאותם הוא חי כיום.
זהו ספר קולח, מהיר ומתורגם בצורה מצוינת. עאישה מאליק לא מתביישת לעמת את הקוראים עם ניפוץ מיתוסים ופרות קדושות. זהו כפר שליו הגועש בסכסוכי שכנים, ומאליק מצליחה להעביר את נפשו של בילאל והדמויות שמלוות אותו- היטב.
הדמויות בספר מתפתחות לכל אורכו, ובניית המסגד היא משל ליחסיו הבעייתיים של בילאל עם אשתו, שלא יודעת איך לעכל את רצונות בעלה, ובמיוחד כי לו יש יחסים אמביוולנטיים עם הדת. זהו ספר שמעלה הרבה חומר למחשבה, בעיקר על אדם ביחס לאמונתו ואיזה מקום היא צריכה לתפוס בחייו. בילאל לא רק נדרש להתעמת עם סביבתו ומשפחתו הגרעינית, אלא גם ובעיקר עם עצמו.
ספר שכתוב היטב, נקרא בנשימה אחת והשאיר הרבה מקום לדמיון וגם הרבה שאלות פתוחות, ובעיקר: עד כמה נרחיק לכת על מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים?
ספר על זהות, משפחה וקהילה, חוצה גבולות ואמונות דתיות ובעיקר- יוצר אפיק מחשבה אחר, תוך קריאה בטקסט אוונגארדי ולא מתבייש.
תאריך הכנסה לאתר 23/03/2020
"כי כאשר משהו מת אין לדעת מה מתעורר לחיים במקומו" (עמוד 15)
ועל זה נאמר לכל אדם ומקום יש תחליף...
הספר מבוסס על שורה מתוך השיר "ירושלים" של המשורר ויליאם בלייק.
הסופרת עאישה מאליק הבריטית מוסלמית, מגוללת את סיפורו של בליאל השאם – אנגלי-פקסיטאני. הוא ואשתו מרים חיים בכפר... המשך הביקורת
"כי כאשר משהו מת אין לדעת מה מתעורר לחיים במקומו" (עמוד 15)
ועל זה נאמר לכל אדם ומקום יש תחליף...
הספר מבוסס על שורה מתוך השיר "ירושלים" של המשורר ויליאם בלייק.
הסופרת עאישה מאליק הבריטית מוסלמית, מגוללת את סיפורו של בליאל השאם – אנגלי-פקסיטאני. הוא ואשתו מרים חיים בכפר אנגלי "אחרית בבל". (שימו לב לשם הכפר).
שניהם יחדיו מגדלים את בנה של מרים מנישואיה הקודמים.
כשסכינה השאם התנדנדה בין החיים למוות, היא נטלה את ידו של בנה בילאל יחידה, שגידלה לבד לאחר שבעלה עזב אותה.
ומה בקשתה האחרונה על פני כדור הארץ?
"תבנה להם מסגד, בטא תבנה להם מסגד אמרה (עמוד 13)
"תראה לאנשים האלה את האסלאם שלנו"... (עמוד 14)
"הכפר הזה", חזרה והאמרה בנשימתה האחרונה, "הוא אפריקה שלך." (עמוד 15)
מלבד המשימה הזו אמו ביקשה שידאג לאחותה חאלה רוחסאנה.
הכיצד? בכפר הזה רק משפחת השאם היא המשפחה המוסלמית היחידה.
ומי בא לעזרתו?
לא תאמינו...
הכומר שהיה חברו הטוב של בילאל.
האם בילאל הצליח לעמוד במשימתו?
המסגד ושם הכפר הם מטאפורות לשסעים הקיימים בגלובוס שלנו. כולנו יכולים לחיות יחדיו ולשמור על המסורת והקוד החברתי משם באנו.
הסיפור המקראי של מגדל בבל, מופיע בספר "בראשית" לאחר סיפור המבול, ומהווה הסבר מקראי למגוון הלשונות של האנושות ופיזורה הפיזי.
הסופרת ליוותה את לב ליבו של הסיפור, בפניני חוכמה שמעלים חיוך וחשובים במיוחד בימים קשים אלה.
אגב, במסגרת שיטוט במרשתת, מצאתי כתבה מ-14.2.2019 במדור ארכיאולוגיה, על ממצאים חדשים המאמתים את סיפור מגדל בבל המקראי. מעניין...
להלן קישור לכתבה:
https://news.walla.co.il/item/3218805
בשורה התחתונה: גם המלך הוא אדם כמוני, וניחוח הסיגלית המגיע לנחיריו הוא אותו ניחוח המגיע לנחיריי (ויליאם שייקספיר)
קריאה נעימה ובריאות.
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 16/03/2020
במשך שנים חיו בילאל השאם ואשתו, מרים, חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי המנומנם 'אחרית בבל'. כשאימו על ערש דווי היא מבקשת שתי בקשות: הראשונה, לדאוג לאחותה והשנייה, לבנות מסגד. בילאל מספיק להגיב לאימו על הבקשה הראשונה אך מיד לאחר-מכן האם נושמת את נשימתה האחרונה. מכיוון שאינו הבטיח לאם לבנות את המסגד... המשך הביקורת
במשך שנים חיו בילאל השאם ואשתו, מרים, חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי המנומנם 'אחרית בבל'. כשאימו על ערש דווי היא מבקשת שתי בקשות: הראשונה, לדאוג לאחותה והשנייה, לבנות מסגד. בילאל מספיק להגיב לאימו על הבקשה הראשונה אך מיד לאחר-מכן האם נושמת את נשימתה האחרונה. מכיוון שאינו הבטיח לאם לבנות את המסגד, בילאל מתלבט רבות האם לבצע את המשימה. אין זו החלטה של מה בכך, הרי הדת והתרבות המוסלמית אינה שולטת באזור מגוריהם. לאחר לבטים רבים בילאל מחליט כי בקשת אימו חזקה יותר מכל ולכן הוא יבצע את בקשתה ומודיע על כך באסיפה. הודעתו מעוררת אצל תושבים לא מעטים כעס, פחד, חשש. על אף התגובות הללו הוא היה נחוש לבצע את שהחליט.
הספר מכיל הרבה יותר מעלילה נקודתית. יש בה רעיונות, מסרים ועומק שמסתתרים בתוך הטקסט, בין המילים, הדיאלוגים בין הדמויות. הדמויות – אלו כתובות היטב, עגולות.
גב הקריאה הצטייר בעיניי כמו ספר שבא "לחנך" ולהתעסק בגזענות, לשמחתי זה לא הורגש בצורה נחרצת אבל התעסק יותר בהיבטים נוספים של הנושא, בתוך מקום קטן שיש בו חיים, התפתחות.
הכתיבה של עאישה מאליק טובה ומלכודת. לעיתים הייתה מאוד שקטה, פסטורלית ורגועה ולפעמים חשתי שסכנה אורבת, הגזענות מכה והיחסים מתערערים. כל אלו יצרו תחושה של תזזיתיות בטקסט. עם כל זאת, נושא הספר פחות עניין אותי ולכן לא נסחפתי בקריאה אבל נהניתי.
קריאה מהנה,
יעל
תאריך הכנסה לאתר 10/03/2020
כמה אקטואלי הספר הזה ונכון כמעט לכל מדינה שיש בה מהגרים או תושבים בעלי דתות שונות, אפשר בקלות לקחת אותו למחוזות שלנו, לעולם התרבותי שלנו כאן בפרובינציה המזרח תיכונית כי גזענות וסובלנות דתית היא משהו שקיים בהרבה מקומות וכמובן קיים באנגליה.
הספר הזה מדבר בדיוק על התנגשות תרבויות או רצון... המשך הביקורת
כמה אקטואלי הספר הזה ונכון כמעט לכל מדינה שיש בה מהגרים או תושבים בעלי דתות שונות, אפשר בקלות לקחת אותו למחוזות שלנו, לעולם התרבותי שלנו כאן בפרובינציה המזרח תיכונית כי גזענות וסובלנות דתית היא משהו שקיים בהרבה מקומות וכמובן קיים באנגליה.
הספר הזה מדבר בדיוק על התנגשות תרבויות או רצון למצוא את עצמך ואת תרבותך גם במקום שונה כביכול מבחינה דתית או תרבותית מאיפה שגדלת.
בכפר אנגלי שקט בשם אחרית בבל מתגורר בילאל.
הספר מתחיל בבקשה מאימו של בילאל ההולכת למות אל בנה והבקשה היא שהוא יבנה מסגד בכפר, משפחתו של בילאל מוערכת בכפר והוא מוכר ואהוב והבקשה של אימו יוצרת אצלו קונפליקט מסוים והפחד שלו מה הבקשה שלו תיצור או תגרום לאיזון העדין בכפר.
כאמור בלאל מודיע באסיפה על רצונו לבנות מסגד וזה לא עובר בשקט, זה יוצר הרבה סערות בכפר וחששות וגם הגזענות עולה וצפה על פני המים.
בלאל מתמודד מעבר לכך עם כל מני בעיות בתוך משפחתו והסיפור הולך ומסתבך.
יש משהו מעניין וסימבולי בשם הכפר "אחרית בבל"
נראה שכמו בבבל עצמה עם בליל האנשים והשפחות וחוסר ההבנה כך גם בכפר האנגלי השקט הכל מתפורר פתאום.
אבל האם ימצא פתרון לחזון של בילאל, האם התושבים יתאחדו מחדש? את זה תקראו אתם אבל אין ספק שמדובר בספר מצוין ומעניין.
מומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 03/03/2020
במשך שמונה שנים בִּילַאל הַאשׁם, אשתו מַרְיָם ובנו החורג האריס, חיו בשקט ובסיפוק בכפר האנגלי הטיפוסי, אחרית בבל, בחוף דורסט. בילאל, איש נוח לבריות, שהיה מוכן להשתלב בקהילה מרגע הגעתו אליה, מקובל על התושבים האחרים, שקוראים לו ביל. הוא פעיל בקהילה, פעיל במועצת הקהילה ותמיד מוכן לעזור... המשך הביקורת
במשך שמונה שנים בִּילַאל הַאשׁם, אשתו מַרְיָם ובנו החורג האריס, חיו בשקט ובסיפוק בכפר האנגלי הטיפוסי, אחרית בבל, בחוף דורסט. בילאל, איש נוח לבריות, שהיה מוכן להשתלב בקהילה מרגע הגעתו אליה, מקובל על התושבים האחרים, שקוראים לו ביל. הוא פעיל בקהילה, פעיל במועצת הקהילה ותמיד מוכן לעזור לתושבי הכפר. עם זאת, אמו סַכּינָה, שגידלה אותו כאם חד הורית בעקבות נטישתו של בעלה לאחר השנה הראשונה לנישואיהם, מעולם לא הצליחה להבין מדוע בחר לעזוב את ברמינגהם “הצבעונית והמעורבת” בה הוא גדל, ולעבור לגור בכפר “לבן” ולפתוח בו את משרד רואי החשבון שלו.
על ערש דווי יש לה שתי בקשות. האחת ,לדאוג לאחותה רוּחְסאנה, ה”חאלָה ” שלו (=דודה)כפי שהיא עשתה מאז ומתמיד, והשניה, לבנות מסגד בכפר כדי שיכיר במחויבותו לאיסלאם ולמורשתו. היא יודעת שהמסורת והאמונה רחוקים ממנו. הוא אפילו מתקשה לדבר בשפת אימו- פונג’אבי.
בילאל מבטיח לקיים את הבקשה הראשונה, אך אמו מחזירה את נשמתה לבורא בטרם נתן את הסכמתו לבקשתה השנייה. המום ממותה ומבקשתה הוא נאבק במחשבות עם עצמו מה עליו לעשות. לבסוף, הוא מחליט שעליו לכבד את רצון אמו, ומודיע על כוונתו לבנות מסגד. מרבית תושבי הכפר ההמומים, מתייצבים נגד הרעיון, ונגדו. מתברר מהר מאוד שרכבת השדים שהוא הפעיל, תשנה אותו, את משפחתו ואת הכפר בדרכים שאיש לא יכול היה לחזות. עד מהרה הסובלנות של תושבי הכפר, והקבלה של המשפחה הלא-לבנה מתערערת בעקבות התחושה המאימת מחשיפה אל תרבות ודת אחרת, וסדקים מופיעים בהרמוניה של חיי הכפר והרעיון של אימוץ וחיבוק אנשים ממוצא שונה מוצא לו מתנגדים מפתיעים מאוד.
בילאל ומשפחתו, שלא חוו עוינות גזענית או דתית, הופכים למטרה של דעות קדומות וקנאות דתית מצד רבים מהאנשים שלפני כן נחשבו לחברים, והאריס, בנו החורג של בילאל, חווה בריונות בבית הספר. ההסלמה מתעצמת עוד יותר כאשר בעקבות נפילה, חאלה רוחסאנה עוברת לגור עם המשפחה. השמלה המסורתית שלה, יחד עם האנגלית המצומצמת מאוד שלה, ממחישים ביתר שאת את הזרות, שתושבים רבים בכפר מתאמצים להשלים איתה.
אף על פי שסגנון הכתיבה קליל, הנושאים שעאישה מאליק מתמודדת איתם כבדים ומטרידים כשהיא בוחנת את התחושה של להיות שונה, להיטמע בחברה זרה, להתמודד עם דעות קדומות, גזענות וקנאות דתית.
דרך עיניה של רוחסאנה הקורא מבין איך הדברים נראים בעיני מהגר שצריך להסתגל לתרבות זרה, במיוחד אם הוא לא דובר את השפה, ובאמצעות בילאל ומרים רואים את המאבקים המתמשכים שעמם מתמודדים בני דור ראשון ושני, שמאמינים שהם עשו הכל כדי להיטמע ובכל זאת מתמודדים עם דעות קדומות וחוסר סובלנות, ודרך תגובת תושבי הכפר, נבחנת צביעותם של אלה שטענו כי התנגדותם לרעיון המסגד נוגעת לשימורה של המורשת הנוצרית של הכפר והמסורות האנגליות ואין להם שום קשר לגזענות או קנאות דתית.
הסופרת מעמידה דמויות די סטריאוטיפיות ובוחנת באמצעותן כיצד אנשים מתמודדים עם שינוי, כיצד הם מגיבים באגרסיביות כשהם מרגישים שאורח חייהם מאוים. עם זאת, היא מראה, שיש גם כאלה שמפגינים סובלנות ונכונות לתמוך במצבים בעייתיים. היא מכירה בכך שלא כולם מסוגלים לעמוד בפני שינוי. יש את אלה שמסתגלים בקלות יחסית, בעוד שאחרים זקוקים לזמן ארוך יותר כדי לשקול את צעדיהם לפני שהם מקבלים החלטה מה נכון עבורם לעשות.
“ארצנו הירוקה והנעימה” הוא מעין תחקיר של עאישה מאליק על בריטניה של המאה העשרים ואחת, שהתייחס בקלילות יחסית לסוגיות די רציניות ששנויות במחלוקת. התרשמתי מאוד מהאופן שבו הוצגו כל ה”בעד-נגד” בעימות, כך שהקורא יכול להבין את המניעים של כל אחת מהדמויות.
בשורה התחתונה השאלה העיקרית היא: מה המשמעות של להיות בריטי ומה הופך אדם להיות חלק מהמקום שנחשב בית. כבר בהתחלה הסופרת משווה את בניית המסגד לעבודתם של מיסיונרים נוצרים בארצות זרות, כשאמו של בילאל אומרת לו כי אחרית בבל היא “אפריקה” שלו. אך למרות הנושאים הרציניים והחשובים שעליהם מדובר בספר, “ארצנו הירוקה והנעימה” הוא סיפור ממש מחמם לב ומיוחד עם מסר של “חייה ותן לחיות” שנכתב ברגישות והומור ואלה הופכים אותו לסיפור מעורר מחשבה על הטבע האנושי. סיפור על מסורת, אמונות, זהות, חשיבות הסובלנות והנכונות להסתגל.
לעיתים היה קשה לקרוא על הגזענות והאיסלאמופוביה שבילאל ובני משפחתו נאלצים להתמודד מול מי שמתנגד בלהט לרעיון שלהם בקשר למיסגד, אך היכולת לסובלנות והכלה מאתגרים לא פחות. אין נסיון ליפות את חילוקי הדעות או נסיון להתחמק מהנושאים שנבחנים, ובמקביל יש תובנה לגבי התרבות האסלאמית והדינמיקה בין תושבי הכפר ובתוך המשפחה המוסלמית.
איך יראה העתיד בכפר האנגלי הטיפוסי, וחשוב מכך, האם המקומיים יוכלו אי פעם לתקן את הנזק שנגרם בגלל חילוקי הדיעות ביניהם?
על כך תקראו בספר.
ממליצה!
תאריך הכנסה לאתר 15/02/2020
על הכריכה כתוב: "לכל אדם יש מקום שהוא קורא לו בית, אך מי מחליט לאן אתם שייכים?"
משפחת מַרים ובילאל האשם, ממוצא פקיסטני, חיים בכפר אנגלי ירוק ושקט - הנקרא בשם המוזר "אחרית בבל" - עם בנה של מרים מנישואין קודמים, האריס (במלרע).
המשפחה אהודה בכפר, בילאל הינו רואה חשבון מצליח, המעסיק... המשך הביקורת
על הכריכה כתוב: "לכל אדם יש מקום שהוא קורא לו בית, אך מי מחליט לאן אתם שייכים?"
משפחת מַרים ובילאל האשם, ממוצא פקיסטני, חיים בכפר אנגלי ירוק ושקט - הנקרא בשם המוזר "אחרית בבל" - עם בנה של מרים מנישואין קודמים, האריס (במלרע).
המשפחה אהודה בכפר, בילאל הינו רואה חשבון מצליח, המעסיק אנגלים "לבנים" במשרדו המשגשג. הוא רכש לאחרונה מכונית יוקרה ומקבל דוחות משטרה על מהירות, כי הוא כל כך נהנה לנהוג בה.
הסיפור מתחיל במותה של אימו של בילאל, סַכינה. וכשעיניה נעצמות לקראת מותה היא מטילה על בילאל משימה לא פשוטה - לבנות מסגד בכפר הזה, שבו הם המשפחה המוסלמית היחידה.
כמעט מחציתו הראשונה של הספר מתארת חיים שקטים בקצב איטי וחסרי דרמות, בילאל הוא פעיל בכפר ומרים עיתונאית מקומית, והכול מתנהל כסדרו. עד אשר יום אחד, קם בילאל במפגש הקהילתי, ובקול רועד הוא מבקש להקים את המסגד, על פי בקשת אימו (לא ספוילר, מופיע בכריכה). ולא רק זאת. עקב קשיים במימון וגם קשיים להשיג שטח מתאים הוא מציע להמיר את כנסיית סנט סווית'ן, אחת משתי הכנסיות בכפר למסגד שהוא מנסה להקים. הכנסייה איננה בשימוש כבר שנים, המתפללים אינם באים, הסביבה חילונית וקיימת גם הכנסייה השנייה.
בילאל לא מפסיק לחשוב על רצון אימו, שעוד בחייה הייתה כורה לעצמה בור ושוכבת בו על מנת לחשוב על אלוהים ועל החיים. לאחר מותה גם הוא חופר לעצמו בור כזה. והוא נשכב בו:
"באותו רגע הבין (בילאל) שלפעמים חללים יכולים לחבר בין אנשים גם אם הזמן מפריד ביניהם" (עמ' 43).
בילאל חילוני לחלוטין אבל על פי אימו:
"בילאל סבל ממחלה שאמו כינתה ייסורי ההיגיון-מחלה שאינה מותירה מקום לאלוהים, שאת קיומו אין לוודא" (עמ' 74).
מרגע שנושא המסגד עולה, ובמיוחד הרעיון להקים אותו במבנה הכנסייה - הצעה זאת נראית חצופה ובלתי אפשרית ומקימה על בילאל גל של שטנה ודחייה, ופוגעת במשפחתו וביחסים בעבודתו. הכול משתנה, הן בחיי המשפחה והן בדינמיקה של הכפר. בילאל ומשפחתו אף מקבלים איומים בצורות שונות.
"אין לי שום בעיה עם ביל (בילאל)....אבל מסגד?" (אחד מאנשי הכפר המיודדים עם המשפחה) (עמ' 167).
יחד עם זאת, דווקא הכומר מראה סובלנות ונכונות לשוחח על הנושא. הוא גם חש מצפונית לא בנוח עקב משיכתו לאחת מנשות הכפר.
"היכן שוכנת מהותו של האדם אם לא בפעולותיו...ומהו הגוף אם לא בגידה במהות הזו...?" (ריצ'ארד הכומר), (עמ'88).
ובנושא המסגד: "ריצ'ארד ידע... כשהקרתנות רבה הקרת סוערת" (עמ' 218).
והאישה של בילאל?
"מַרים הרהרה בפיגמנטציה של עורה...זה לא היה חלק מהעניין כשעברנו לכאן?....שאנחנו נהיה החומים היחידים בכפר? בלי דודות שמתערבות, בלי דודים שיפוטיים?" (עמ' 140/141).
לכפר מגיעה עקב פציעה דמות נוספת, דודתו של בילאל, לבושה בשלוואר. זוהי דמות ססגונית המוסיפה צבעוניות לסיפור ולכפר. למרות הטינה הראשונית המופנית כלפיה היא מצליחה לעורר עם הזמן עניין ואף אהדה בקרב אנשי הקהילה, על אף שאינם מבינים את ההתנהגותה המסורתית ולבושה יוצא הדופן. אף היא מגלה על עצמה דברים שונים עקב הקשר עם האנגלים הלבנים הנוצרים, וכן שגם ביניהם לבין עצמם אפשר למצוא שוני רב.
סביב חילוקי הדעות בנושא המסגד, מתחילה העיתונות והרכילות המקומית להוות רעש לאומי, מוסלמים תומכים, נוצרים מתנגדים, מפגינים מופיעים יש מאין, והעיתונאים מתחילים להראות עניין.
הדיילי ריפורטר – "אחרית בבל... וקיצו של העולם האנגלי הישן..." (עמ' 303).
אלא שלפתע נוצר משבר חדש, בלתי צפוי, אשר משנה את כול התמונה, וגם את היחסים הציבוריים והאישיים של כול הדמויות שבסיפור. והסוף כל כך שונה מההתחלה.
הסופרת, בריטית ממוצא פקיסטני, יודעת היטב על מה היא מדברת. בתוך סיפור שמתחיל כסיפור משפחתי תמים למדי, המתאר שגרה רגילה, נשזרת תמונה של גזענות בצורותיה השונות. היא מקלפת רובד אחרי רובד את הווריאציות השונות שבהן מתגלים סוגים שונים של גזענות, של בעיות בקבלת האחר, בין אם זו שאלת הגזע הלבן והחום, ובין אם אלה הן שאלות הדת, התרבות, הלבוש והיחסים בין האנשים.
לסיכום: ספר מעניין ומאיר עיניים. אומנם מתחיל לאיטו ודורש קצת סבלנות אבל בהמשך הוא מרתק ומעלה מאחורי הסיפור השגרתי בעיות חברתיות, לאומיות, דתיות וגזעיות בצורה מעודנת. הסופרת מדגישה את ההפרדה הקטנה אך המשמעותית בדעות המובעות בתוך הוויכוח, שלכאורה ברור מה יהיה סופו, אלא שלא כך קורה.
בהחלט מומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 12/02/2020
אני נוטה להיות רגשנית כשמדובר בשכונה או כפר או מקום קטן בכלל. זה תמיד מחזיר אותי למחוזות ילדותי בשכונה קטנה בבאר שבע שנקראה וילות רסקו, ונבנתה בשביל המדענים של הקריה למחקר גרעיני בדימונה. היום זו עדיין שכונה אהובה במיוחד, אך היא קרויה נווה עופר. אנשים לא מעטים, שכנים וחברים של הורי, זכורים לי... המשך הביקורת
אני נוטה להיות רגשנית כשמדובר בשכונה או כפר או מקום קטן בכלל. זה תמיד מחזיר אותי למחוזות ילדותי בשכונה קטנה בבאר שבע שנקראה וילות רסקו, ונבנתה בשביל המדענים של הקריה למחקר גרעיני בדימונה. היום זו עדיין שכונה אהובה במיוחד, אך היא קרויה נווה עופר. אנשים לא מעטים, שכנים וחברים של הורי, זכורים לי באהבה גדולה עד היום, ועם ילדיהם, חבֵרַי שלי, אני בקשר הדוק גם היום, שנים רבות לאחר שעזבנו. הרבה סערות בכוס מים התרחשו שם, וגם הרבה פרגון ואהבה.
הספר הזה קורה בכפר כזה, שגרות בו דמויות שלמות, עם טוב ועם רע, עם הומור עדין ועם רגשות מובָּעים או מוצנעים. זהו ספר רגיש שבסופו גם דמעתי וחיבקתי.
בכפר השלֵו הזה, שלא בִּכדִי קרוי אחרית בבל, גרה משפחת האשם, מַריָם, בנה האריס מבעלה הקודם, והגיבור הראשי - בילאל. בילאל איבד בתחילת הספר את אימו האהובה, שעל ערש דווי ביקשה ממנו לקחת אליו את אחותה רוחסאנה, המכונה חאלה (דודה) ולבנות מסגד בכפר. בילאל מתחבט לא מעט עם הציווי הזה אך לבסוף מסכים לקיימו. כמובן שמבחינת הכפר זוהי הטלת פצצה, ולכל אחד בכפר יש השגות עליה.
אני לא מתכוונת לספר לכם כאן איך מתפתחת העלילה, ממילא מה שחשוב זו הדרך אל הפתרון שבסוף, הדמויות הכתובות נפלא, ההומור המבצבץ מידי פעם, וההתמודדות החברתית והאישית של כל דמות.
שפת הפנג'בי, כמו גם האורדו המדוברות בפקיסטן, אינן שגורות בפי, אתם יודעים. אפילו האוכל שהוזכר כאן לא מוכר לי. היו כאן כמה קטעים מאתגרים מבחינה זו, אבל הדמויות הפקיסטניות בספר כמו גם האנגליות שבו את ליבי והאווירה הכללית נעמה לי מאד.
למטה תראו רק כמה מהפנינים שאהבתי:
"ויכול להיות שאפילו כושר ההתפעמות שלו היה בדעיכה מהירה." עמ' 100
"לא, זה לא קשור בכלל לצבע העור של משפחת האשם. זה קשור ללא נודע. אנשים לא מוכרים מביאים רעיונות לא מוכרים, ורעיונות עלולים להיות דבר מסוכן." עמ' 113
"ביל הרגיש שההיכרות האישית שלו עם הביטוי "יוצא מכלל שליטה" נעשית אינטימית למדי." עמ' 313
"..." ואני מבקש שאף אחד לא יקפוץ למסקנות," הוסיף ריצ'רד בתקיפות.
אך נפש שהשתחררה מכבלי ההיגיון תקפוץ גם תקפוץ. " עמ' 319
כאן תוכלו לשמוע את המחברת, עאישה מאליק, מספרת על כתיבת הספר ועל עצמה.
זהו מן ספר מהסוג שמתאהבים בו לאט, אבל אז הוא כאן כדי להישאר.
תאריך הכנסה לאתר 22/01/2020
"אחרית בבל" – הוא שמו של כפר אנגלי פסטורלי טיפוסי וגם אנשי הכפר הם לרוב אנשים שלווים המכבדים איש את רעיהו ואוהבים מאוד את סביבת מחייתם.
בילאל ומרים - שניהם ממוצא פקיסטני ,הם נשואים באושר ומגדלים ביחד את בנה בן ה-11 של מרים מנישואיה הקודמים . מזה שנים רבות הם מתגוררים ב"אחרית בבל" ... המשך הביקורת
"אחרית בבל" – הוא שמו של כפר אנגלי פסטורלי טיפוסי וגם אנשי הכפר הם לרוב אנשים שלווים המכבדים איש את רעיהו ואוהבים מאוד את סביבת מחייתם.
בילאל ומרים - שניהם ממוצא פקיסטני ,הם נשואים באושר ומגדלים ביחד את בנה בן ה-11 של מרים מנישואיה הקודמים . מזה שנים רבות הם מתגוררים ב"אחרית בבל" ובהחלט מרגישים את עצמם כחלק מהקהילה המקומית הנחשבת כהומוגנית בעליל , כאשר הנוצרים והחילוניים שבתוכה מהווים את הרוב המכריע... גם בילאל עצמו בהיותו המוסלמי על פי הדת , מנהל אורח חיים חילוני לגמרי ואף מוצא את עצמו מתיידד עם הכומר המקומי כמו גם עם שכניו הנוצריים וכך גם לא מהסס לחגוג איתם את חג המולד הנוצרי...
סדרי החיים של בילאל מתהפכים לפתע כאשר אמו בהיותה על ערש דווי מבקשת ממנו בקשה שהיא קשה ובלתי ישימה עבורו אבל בסופו של יום אין ביכולתו להפר אותה, והבקשה היא להקים מסגד בכפר בו הוא מתגורר.
התסבוכת אליה נקלע בילאם היא בהחלט קשה מנשוא , הרי משפחתו היא המשפחה המוסלמית היחידה בישוב, ועל מנת לקבל אישור לבנייה של המסגד יש צורך לקבל את הסכמת הרוב וטבעי הדבר שהרוב יתנגד להצעה שאכן עלולה להפר את האיזון העדין במרקם החברתי הקיים בכפר זה שנים רבות.
גם בתוך ביתו שלו מתחולל ויכוח נוקב לגבי ההחלטה לבנות את המסגד-מרים שדווקא היא האדוקה בין שניהם , מתנגדת תחילה לרעיון אך עם חלוף הזמן מתחילה לתמוך ביוזמה ובכך מצטרפת לפלג התומכים, ביניהם גם ריצ'ארד שהוא הכומר של הכפר וחבר קרוב מאוד של בילאל.
"לתושבי הכפר יש זכות לחשוש מהמסגד, אבל לבילאל יש זכות למסגד במקום שהפך לביתו"- ציטוט מהספר המבטא במדויק את אופי הקונפליקט שנוצר ,והוא בעצם שעומד במרכזה של העלילה כולה.
שם הישוב אחרית בבל – זוהי למעשה פרפרזה להיותו של מגדל בבל הסמל לרב תרבותיות עולמית ,ומה שבעצם הורס את הרב התרבותיות הזאת , הוא החוסר הסבלנות ואי קבלת האחר בחברה .
אכן כתיבתה של עאישה מאליק יצרית והמרגשת ביותר , הרי אין כמוה בלתאר את הלבטים ואת תחושת התסכול הנלווים לרצון להשתלב בחברה החדשה, חברה שלעיתים שסועת דעות קדומות ולעיתים סובלנית קצת יותר כלפי הזר...בכל מקרה , ניכר שהיא מדברת מכל הלב וכואבת את כאבם של אלה היושבים על הגדר ולא מוצאים את מקומם הראוי בחברה הרב תרבותית, המתיימרת לקבלת האחר...
בהחלט נהניתי מאוד מן הספר ובמקביל ברצוני לשבח גם את תרגומו המשובח מאנגלית של תומר בן אהרון .
תאריך הכנסה לאתר 29/12/2019
סכינה השאם הפקסטנית מהגרת לברמינגהם ומגדלת את בנה בילאל, לאחר שבעלה נטש אותה. בילאל נושא לאישה את מרים, ומגדל יחד עמה את בנה מנישואיה הראשונים, האריס. לא פשוט להיות גבר מוסלמי המגדל את בנו של אחר שאיננו קרוב משפחה. הם בוחרים לעזוב את העיר ולעבור לכפר שקט ושלו העונה לשם אחרית בבל. נראה שלא בכדי... המשך הביקורת
סכינה השאם הפקסטנית מהגרת לברמינגהם ומגדלת את בנה בילאל, לאחר שבעלה נטש אותה. בילאל נושא לאישה את מרים, ומגדל יחד עמה את בנה מנישואיה הראשונים, האריס. לא פשוט להיות גבר מוסלמי המגדל את בנו של אחר שאיננו קרוב משפחה. הם בוחרים לעזוב את העיר ולעבור לכפר שקט ושלו העונה לשם אחרית בבל. נראה שלא בכדי נבחר השם הזה. בעקבות מגדל בבל, נפוצו העמים על פני הארץ, ואילו כאן לאור השם נראה שאולי יקרה דווקא ההיפך – יהיה כינוס מחדש של כל הלאומים. בילאל פותח משרד בוטיק של רואי חשבון והוא די מצליח. מרים המוכשרת מסתפקת בעבודה במקומון ובעבודת פרילאנס.
יום אחד, אמו של בילאל מבקשת ממנו שתי בקשות שהיא ממש על ערש דווי: לדאוג לדודתו ולהקים מסגד בכפר בו הוא גר. כחצי שנה לאחר מכן, בילאל ניצב מול קיומן של שתי בקשות אלו. דודתו עוברת לביתו, ולאחר לבטים הוא מחליט לעלות את הרעיון בישיבת המועצה. כיצד יתמודדו עם הרעיון חברי הכפר? שלי יו"ר המועצה מנסה להוביל מאבק נגד המסגד. אך האם ההתנגדות היא כנגד המסגד כמסגד או כנגד כל שינוי שמבקשים לעשות בכפר המנומנם והנחמד הזה? אנו גם פוגשים את מרגרט השכנה, את ריצ'רד הכומר ודמויות נוספות.
אמנם הנושא שעולה של הקמת המסגד שעל פניו נראה המרכזי פחות מטופל היטב, נראה כי עיקר הנושא של הספר כפי שמרומז כאמור בשם המקום כאחרית בבל הוא היכולת שלנו לקבל את הזר והשונה ואת היכולת להתמודד עם שינויים שמעירים אותנו מתרדמת השגרה. הקריאה בספר היא נעימה וקולחת, אך נראה שנעימות זו היא לעיתים בעוכריו של הספר מאחר ומרגיש שהנושאים אינם מטופלים עד הסוף וישנו מין פחד ללכת עד הסוף בעיסוק בנושאים אלו. אך אולי דווקא הנעימות והשטף שבקריאה יוצרים חוויה שמותירה אותנו עם השאלות האמתיות שברקע: כיצד אנחנו היינו מגיבים לו היו רוצים להקים מסגד מול ביתנו? כיצד אנחנו מקבלים אנשים חדשים שבאים לעבוד עמנו/לגור בקרבתנו? כך שבסופו של דבר נותרתי עם חווית קריאה נעימה וקלילה שלמרות שאינה הולכת עד הסוף עדיין מותירה שובל של מחשבות ושאלות, ואולי בעצם הבחירה בסגנון הזה נועדה בדרכה המיוחדת של המחברת להותיר אותנו עם השאלות והמחשבות.
בנוסף, הכריכה המקסימה של הספר יוצרת מין פסטורליות ושלווה ומזמינה אותנו למסע לתוך קריאה נעימה ושלווה. ונעשתה כאן עבודת תרגום מצוינת. ספר שממליצה בחום לפתוח איתו את שנת 2020.
תאריך הכנסה לאתר 29/12/2019
בילאל הוא גבר אנגלי צעיר, בן יחיד לאם שהיגרה מפקיסטן והשתקעה בברמינגהם, שם גידלה אותו לבדה לאחר שבעלה נטש אותה. בבגרותו נישא למרים, אף היא אשה שננטשה, והוא מגדל יחד איתה את בנה מנישואיה הראשונים לגבר שחשק בה רק בזכות הדרכון שקיבל עם נישואיהם. בני הזוג בחרו להתרחק מן העיר, ובנו את ביתם בכפר... המשך הביקורת
בילאל הוא גבר אנגלי צעיר, בן יחיד לאם שהיגרה מפקיסטן והשתקעה בברמינגהם, שם גידלה אותו לבדה לאחר שבעלה נטש אותה. בבגרותו נישא למרים, אף היא אשה שננטשה, והוא מגדל יחד איתה את בנה מנישואיה הראשונים לגבר שחשק בה רק בזכות הדרכון שקיבל עם נישואיהם. בני הזוג בחרו להתרחק מן העיר, ובנו את ביתם בכפר מנומנם, אחרית בבל שמו. למרות היותם המוסלמים היחידים במקום, הם השתלבו יפה, בילאל פתח משרד לראית חשבון, בו הוא מעסיק עובדים מתושבי הכפר, מרים כותבת טור למקומון, ולשלושתם חברים קרובים בכפר. אמו של בילאל, אשה שדתה חשובה לה, מטילה עליו, כשהיא על ערש דווי, שתי מטלות – לדאוג לאחותה ולהקים בכפר מסגד.
כחצי שנה לאחר מכן הוא מוצא עצמו נענה לשתי המטלות. הדודה נזקקת לסיוע, ובילאל אוסף אותה אל ביתו. חוסר המנוחה שפקד אותו מאז מות אמו, מחשבותיו המבולבלות על משמעות החיים והמוות, כמו גם יחסיו הלא יציבים עם מרים, דוחפים אותו להציע בישיבת תושבי הכפר להקים במקום מסגד. עד שגמלה בלבו ההחלטה לקיים את הבקשה הזו, היא נראתה לו מטיפנית, איכשהו, אפילו מניפולטיבית, והיא נדבקה אליו כמו פלסטיק שרוף לעור. צריך להיות חוק נגד בקשות על ערש דווי, כך חשב לעצמו בנסיון להתנער מן המחויבות. אבל משעה שהעלה את ההצעה בפומבי, דבק בה. התגובות השליליות ברובן לא ריפו את ידיו. נהפוך הוא, הן חיזקו את דבקותו במטרה. קשיי מימון וקשיים במציאת מקום מתאים, היו מן הסתם גורמים לו לחוש שעשה די והוא רשאי להרים ידיים, אבל ההתנגדות הזינה את נחישותו.
אחרית בבל, המצטייר תחילה כמקום מושלם, ארץ ירוקה ונעימה, מתגלה בהדרגה, ללא קשר לסוגית המסגד, כמקום ככל המקומות, עם סכסוכי שכנים לצד ארועים חברתיים משותפים, עם בעיות פשיעה וסמים, בעיקר של כמה מן הצעירים, ועם טרגדיות שפוקדות כמה מן התושבים. תיאור החיים במקום, בעיקר היחסים בין תושביו, הוא בעיני אחת החוזקות של הספר. פחות התרשמתי מן הטיפול הספרותי בנושא המסגד. הסופרת נדחקת אל הזוית הגזענית, לפיה המוסלמים באנגליה נתפסים כנטע זר, אבל לא השתכנעתי שזה אכן המקרה כאן. מדובר בחברה קטנה, שמרנית וסגורה, מגובשת יחסית, נטועה עמוק בהרגליה, מתנגדת אינסטינקטיבית לשינויים. האם התגובה היתה שונה אילו השינוי המוצע היה אחר? אולי עוצמת ההתנגדות היתה נמוכה יותר – מסגד בכל זאת בולט בשטח ואף קולני, ואין להכחיש שלאיסלם בימינו נלווית תדמית מסוימת – אבל הוא לא היה מתקבל בחיוב (כפי שאף מודגם בהמשך העלילה).
עוד ייאמר לטובתו של הספר שדמויותיו אינן חד-מימדיות, ורובן רב-גוניות ומתפתחות. בילאל הוא דוגמא בולטת לכך: הן ביחסיו עם אשתו, והן בדבקותו ברעיון המסגד, הוא אינו מתואר כמי שנאחז בעמדה אחת מבלי להרפות. הוא אדם חושב ורגיש, מתלבט בשאלות קיומיות, לעתים חלש וכנוע ולעתים חדור מטרה, פתוח לבדוק את אמונותיו ולשנות אותן אם אינן עומדות במבחן המציאות. מצד שני ייאמר לחובתו של הספר שהוא אינו מעמיק דיו, והבחירה של הסופרת בכתיבה קלילה יחסית אינה משרתת היטב את רעיונותיו. מצד שלישי, אחרי שההיבטים הקלילים של הספר שוקעים, נותרים רעיונות ראויים מאוד לבחינה, והספר מספק טריגר למחשבה על נושאים עכשוויים חוצי גבולות.
הקריאה בספר נעימה ושוטפת, מחויכת לעתים, קצת קורצת, כך נראה לי, לאפשרות להפוך לתסריט, ולכן מעמידה דמויות מובחנות ומאופיינות היטב. בזכות הנושאים שעולים ממנו הוא מסוג הספרים שנשארים, ולכן מומלץ בהחלט.
את העטיפה הירוקה (למחצה) והנעימה עיצבה בחן חן יאקה-שומרון.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|