מותחן משובח

הרקע של הספר הוא המתח הגזעי בין שחורים ללבנים במדינת ניו יורק.

בתחילת הספר נרצח שוטר לבן ע"י צלף ועורר הפגנות שחורים שמחו על כך שרצח של אדם שחור לא טופל כראוי ע"י שלטונות החוק.

המתח בין הגזעים גבוה מאד והתחושה היא שעומדים בפני התפרצות אלימות.

דייב גארני, בלש מצטיין בגמלאות, מתבקש להצטרף לצוות החקירה המנסה לאתר את הצלף היורה.

הצוות כולל מספר אנשים, חלקם בעלי גישה נוקשה המאמינים שהרוצח הוא שחור עור ולא מוכנים לקבל את האפשרות שאולי האשם הוא

מישהו אחר.

בהדרגה אנו נחשפים לעוד רציחות: בפארק מתגלות גופותיהם של שני שחורי עור שפעלו להרגעת הרוחות. נראה שעונו קשות לפני שנרצחו.

שוטר נוסף נורה והצוות החוקר אוסף עדויות שמהן הוא הוא מסיק שהחשודים המקוריים הם  אכן האחראים לרציחות.

דייב גארני  הבלש המצטיין שבניגוד לחברי הצוות האחרים מסרב לקבל את מסקנתם,  מחפש בעצמו תשובות לשאלות שלאחרים אינן נראות

חשובות. הסופר "מנצל" את אופיו של גארני כדי להסיח את דעתו של הקורא ולשמור על מתח עד העמודים האחרונים של הספר.

גארני אימץ לעצמו מספר אמירות שלפיהן הוא חי.

"יש רק רגע נכון אחד לעשות את הדבר הנכון – הרגע" (עמ' 88)

"רתיעה מול פגיעה בזולת היא תמצית האמפתיה, ואמפתיה היא תמצית האנושיות" (עמ'97).

הקורא מקבל מהספר תמונה של ארצות הברית שבה העוינות בן שחורים ולבנים ממש מעוורת את עיני האנשים וגורמת להם לנהוג בצורה פושעת,

המשטרה מתוארת כמושחתת ואיש אינו יכול להאמין למשנהו. הספר גם נותן תמונה של קבעון מחשבתי שגורם לאנשים לוותר על חיפוש מעמיק

 ובנוסף, גם מפנה זרקור לשחיתות המשרתת אנשים שרוצים להתקדם במישור הפוליטי.

אהבתי משפט שנאמר בספר ומשקף את המציאות בימינו: "האירוניה המדהימה היא שדווקא השפע העצום של מידע נגיש באינטרנט מוביל לאי רלוונטיות

של עובדות ממשיות" (עמ' 269).

ספר מרתק.

" אני יודע שפילוג פוליטי הוא לא דבר חדש באמריקה. היו לנו כאן חילוקי דעות חריפים בהרבה סוגיות. אבל מצב הקיטוב הנוכחי הוא חמור מכל דבר שראיתי בחיי.  האירוניה המדהימה היא שדווקא השפע העצום של מידע נגיש באינטרנט מוביל לאי רלוונטיות של עובדות ממשיות. יותר תקשורת הובילה ליותר בידוד. השיח הפוליטי הוא לא יותר מצעקות, שקרים ואיומים. נאמנויות פוליטיות נקבעות על פי מי ששונאים ולא על פי מי שאוהבים וכדי להצדיק את כל המררה הנבערת הזאת ממציאים עובדות חסרות שחר. ככל שהאמונה מטורפת יותר , ככה מאמינים בה חזק יותר. המרכז הפוליטי , המרכז הרציונאלי נדחק הצידה כמעט עד הכחדה. ומערכת המשפט , מערכת הצדק...."

מדובר בארצות הברית אבל זה לא מזכיר לכם את ארצנו הקטנטונת בזמן האחרון?נחזור לענייננו.

וייט ריבר  שבצפון מדינת ניו יורק נמצאת באווירת שנאה כשיום השנה להריגתו של נהג שחור בידי שוטר לבן מתקרב . כאשר שוטר לבן נורה למוות ע"י צלף אלמוני היא על סף התפוצצות. מעניין השם שג'ון ורדון בחר לעיירה שלו. וייט זה לבן. השחורים סובלים בעיירה זו מהתנכלויות ורגע לפני שהעניינים יוצאים משליטה נקרא דייב גרני לעזור. 

זה הספר השישי בסדרה של ג'ון ורדון על הבלש המהולל דייב גרני שיצא לגמלאות. המתכונת הקבועה בספרים היא שילוב גרני בחקירה קשה. אשתו של גרני דוחקת בו הפעם בניגוד לתמיד ,לקבל את התפקיד משום האמפתיה שהיא חשה בנוגע לחיסול איש משטרה ישר וטוב . כל השנים חשה שבעלה גם הוא בסכנה.

גרני מצטרף לצוות החקירה אך מהר מאוד הוא מוצא סדקים בגרסה הרשמית של המשטרה על מציאת האשמים שהם כמובן שחורים. מבחינת הראיות וגם ההיגיון , יש הרבה אי התאמות והחלטות פזיזות של המשטרה בראשות מפקד המשטרה הפוליטיקאי הכוחני השונא שחורים. כשגרני מעלה את הספקות הוא מפוטר. 

אך לא איש כמוהו יוותר. הוא מתחיל בחקירה עצמאית. מדוע נהרגים דווקא שני שוטרים לבנים שאוהדים את השחורים ומואשמים בו שחורים וכיצד כל העדויות תפורות על פי מתכון רצוי למשטרה?

רצף מעשי הרצח עולה וכך החשודים של גרני .

אהבתי את כל ספריו של ג'ון ורדון בעלי נוסחת הפתיחה קבועה. מה ששונה בספר זה לעומת קודמיו היא ביקורת  האג'נדה הפוליטית גזענית. באף ספר אין ביקורת כה קשה על התקשורת, הפוליטיקה, הגזענות , השחיתות, השנאה וירידת הערכים. והיות והספר חדש, נראה לי שמדובר בכהונת טראמפ העכשווית.

הספר מצוין אך בכל זאת הפריעו לי שני דברים. אחד- ריבוי הדמויות הכביד על זיכרוני . שניים- לוקח הרבה יותר זמן להיכנס לעובי הקורה.

אהבתי מאוד את דמותו של גרני שקבלת הפתרון הקל אינה התחום שלו. התאים האפורים עובדים וחופרים לעומק. אינם מסתפקים במה שנראה על פני השטח. גרני החוקר הממולח, השנון, העיקש מגיע בסוף לאמת ודרכו זו מרתקת.

מומלץ ביותר.קראתי ספר זה דרך אפליקציית עברית e-vrit .

דייב גרני, בלש בגמלאות בעל רקורד מרשים, מתגורר עם אשתו מדלן בחווה מבודדת ופסטורלית ונהנה מחיים שקטים ושגרתיים, ניגוד מוחלט לצורת החיים שניהל לפני שיצא לגמלאות. בימיו כבלש, הוא הגיע להישגים רבים וזכה לשבחים על פיענוח של מקרים קשים וסבוכים.

השקט שבשגרת חייו מופר כשגרני מקבל שיחת טלפון משרידן קליין, פרקליט המחוז שפנה לגרני בבקשה להגיע לעיירת וייט ריבר ולהצטרף כחוקר עצמאי לצוות החקירה על מנת לפענח מקרה של רצח של שוטר לבן שנורה ע”י אלמוני במהלך הפגנה של הברית להגנת השחורים.

מותו של השוטר הלבן נחשדה כפעולת תגמול בעקבות מותו של אזרח כהה עור שנורה ע”י שוטר לבן שנה קודם לכן, מאחר והירי בוצע בדיוק ביום השנה למות אותו אזרח.

גרני התלבט אם לקחת חלק בחקירת המקרה או לשמור מרחק מהמצב הנפיץ שנוצר בעיירת וייט ריבר שבה העימותים בין התושבים כהי העור והתושבים הלבנים רק הולכים ומתעצמים והופכים את העיירה לאזור נפיץ ומסוכן.

המצב רק החמיר כשמעשי רצח נוספים מתגלים בוייט ריבר בזה אחר זה וגרני הגיע למסקנה כי אינו יכול להעלים עין מהמצב בעיירה. הוא מצטרף לצוות החקירה ומנסה לחקות אחר צעדיו של הרוצח ולוקח את הקוראים יחד עמו לעבר החקירות וניסיונות פיענוח מעשי הזוועה שמתרחשים בוייט ריבר.

חושיו החדים של גרני מביאים אותו למסקנות שונות מהמסקנות שאליהן הגיעו יתר המשתתפים בצוות החקירה, מה שיצר חילוקי דעות בינו לבין אנשים בתפקידים רמי דרג במשטרת וייט ריבר.

האם חושיו של גרני אכן חדים כשהיו בעבר והם מובילים אותו לעבר האמת? או שמא, דעת הרוב בצוות החקירה היא הנכונה? מי הוא באמת הרוצח האכזרי שהטיל טרור על עיירת וייט ריבר?

זאת ועוד תגלו בספר המתח המרתק “וייט ריבר בוערת”!

כשתתחילו לקרוא את הספר, יהיה לכם קשה להפסיק, ותרגישו ממש בוער לגלות את זהותו של הרוצח. יש כל כך הרבה חשודים, ראיות ורמזים שמביאים ליותר מאדם אחד.

לשמחתי, לא הצלחתי לנחש מהי זהותו של הרוצח, מה שהוסיף רבות לחוויית הקריאה ולהנאתי מהספר. גם כשכבר הייתי קרובה לסוף הספר, ממש לקראת העמודים האחרונים, עדיין חלק מהאפשרויות היו פתוחות. אמנם עלה בי חשד מידי פעם, אבל תוך כדי קריאה שללתי את החשד, אבל אז שוב נדלקה אצלי נורה אדומה ושוב שיניתי את דעתי. וככה היה לאורך כל הספר, הרוצח הצליח להתל בי עד לרגע חשיפתו.

זהו הספר השישי בסדרת הבלש דייב גרני. את הספרים הקודמים בסדרה לא קראתי, אבל זה לא פגע בחוויית הקריאה מאחר ומדובר בעלילה בפני עצמה ולא בספר המשך ישיר של הספר הקודם. אז, גם אם לא קראתם את הספרים הקודמים של ג’ון ורדון, עדיין מומלץ לכם לקחת בחשבון את “וייט ריבר הבוערת”.

"... אני לא רוצה שתיתן לשיגעון שלך לכל מיני קצוות קטנטנים לעוות את המחשבה שלך וליצור בעיות עם משטרת וייט ריבר..." (עמ' 205-206).

במהלך קריאת הספר, נזכרתי בסדרה ישנה שמאוד אהבתי לראות.

הסדרה "קולומבו". המפקח קולומבו, שדמותו מגולמת על ידי פיטר פאלק. מפצח את החקירות שלו בדרך ייחודית, וכמובן שהיה לו גם את המשפט המפורסם –  "רק עוד דבר אחד".

דייב גרני אכן הזכיר לי את קולומבו.

דייב גרני, בלש מצטיין ופנסיונר, באמתחותו היו לו הרבה הרשעות ברציחות, והוא נודע כבלש על.

דייב גר עם אשתו, מדלן בבית חווה מבודד בהרים בניו יורק.

דייב הוא אדם סקרן, אוהב לדעת את כל הפרטים הקטנים על מנת לראות את התמונה הגדולה, ורק אז הוא יידע איך לפעול ומי אשם ומי חף מפשע.

וייט ריבר בוערת, רצח של שוטר לבן במהלך הפגנה של הברית להגנת השחורים. יש חלק הטוענים שזה פעולת תגמול.

הפרקליט המחוזי שרידן קליין, מגיע לביתו של גרני במטרה לשכנע אותו להצטרף לחקירה ולהביא למעצר. המצב בוייט ריבר לא טוב, כמו פתיל של דינמיט שניצת ונמצא על סף פיצוץ.

גרני חוקר, גם אחרי שנודע לו משרידן מה קרה, דייב פותח את המחשב ומחליט לבדוק ברחבי האינטרנט מה קרה, תוך שהוא בורר בין הראיות, העדויות או אפילו הסרטונים שהועלו.

שרידן אומר לגרני שהוא מספח אותו לצוות החוקרים שלו במטרה לחקור ולמצוא מי רצח את השוטר.

גרני שמסופח לצוות החקירה, בודק מתחת לכל אבן, ושואל אפילו את השאלות הקטנות את המשטרה, כי יש משהו שלא מסתדר לו במהלך החקירה שהשוטרים עושים, ובמיוחד לגבי מעשיו של דל בקרט, מפקד המשטרה, כאילו הם הולכים אחרי כיוון אחד, ודבריו של גרני בכלל לא נוגעים אליהם. אפילו פרקליט המחוז מביט בו בספק, אבל דייב ממשיך בחקירה.

3 ימים אחרי, קליין מוריד אותו מהחקירה.

דייב ממשיך לחקור, לנסות לפתור את כל הקצוות שנשארו פתוחים.

חשבתי שאני יודעת מי הוא הרוצח, למרות שפסלתי על הדרך כמה חשודים, אבל אני אוהבת שיש הפתעות, וזה מה שטוב בספר מתח.

זהו הספר הראשון שאני קוראת של ג'ון ורדון, למרות שאני בטוחה שיש לי על המדף כמה מהספרים, רק צריכה למצוא איפה הם במדף.

ממליצה מאוד.

"הוא חי בשלום עם המוניטין של הישגיו במשטרת ניו יורק, כי לפעמים היה לו ערך מעשי והוא פתח לפניו דלתות. אבל הוא גם הביך אותו." (עמ' 36).