פוק בת החמש עוברת עם אמה לגור בחברת גבר שלא פגשה מעולם. רכושן הדל נשאר מאחור, הקשר עם אביה נותק מזמן, ושום הסבר לא ניתן לה באשר לתמורה בחייהן. עבור האם הילדותית, רודפת התענוגות הנרקיסיסטית, השינוי מבורך: מחיי דלות ומנסיונות כושלים להסתדר בכוחות עצמה, היא נוחתת אל עושר ללא תחתית. עבור הבת השינוי פותח שער לגיהינום.

קים ון קוטן מספרת על חייה של פוק, שדמותה מבוססת על חברתה של הסופרת, מגיל חמש ועד גיל ארבע-עשרה. הגבר, המציף את האם ואת הבת במתנות יקרות, ואף נישא לאם על פי דרישתה, מתעלל מינית בילדה החל מן היום הראשון. בתמימות מצמררת מספרת פוק, שהתבגרה בטרם עת, על צילומי עירום שנכפים עליה, על חפיפת ראש טקסית שמבצע הגבר, על ביקוריו הליליים, על השירותים המיניים שהיא נדרשת לספק לו. וכל זה תחת אפה של האם שמסרבת לראות. הגבר, שמאלץ אותה לקרוא לו אבא, קובע כללי התנהגות מחמירים, וכופה אותם באלימות. בשל הכללים האלה, ביניהם האיסור להביא חברים הביתה, ומשום שהיא מסתגרת בתוך סודה הנורא, חבריה רואים בה ילדה מוזרה, ואין לה אף נפש חיה שלפניה תוכל לשפוך את לבה. האדם היחיד שעליו היא סומכת, מורה בבית ספרה, מבין שהילדה במצוקה ומגשש לחשוף את צפונותיה, אך אינו מתעקש כשהיא מתקשה להגיב לגישושיו. רק כשהתמוטטות פיזית מביאה אותה לבית-חולים, הרחק מ"אבא", היא מתחילה להפתח. וגם אז היא לגמרי לבדה.

"אהובה קטנה" הוא ספר חונק, קשה לעיכול. למרות זאת, מן הראוי לקרוא אותו, הן בשל איכותו הספרותית, והן כדי לחזור ולהזכיר שילדות כמו פוק סובלות סביבנו יום יום ושעה שעה, ויש לתת את הדעת לסימני האזהרה ולהושיט יד מסייעת.

כמו שתמיד קורה בצירופי מקרים, המציאות חידתית ועולה על כל דמיון! ספר זה – הגיע תורו לקריאה במדף הממתינים בערב בו שודרה תוכנתה של צופית גרנט "קשר השתיקה" ולא ידעתי מראש שתשודר (פתיחה אקראית של הטלוויזיה). צירוף מקרים מצמרר: צופית הציגה מקרה קשה של התעללות מינית במשפחה וכך גם הספר שאת קריאתו התחלתי שעה אחרי גמר התוכנית.

קשה מנשוא הייתה לי קריאת הספר. קשה למרות קלילות הכתיבה, מרחב האוויר בין בשורות ובין המילים והרבה הומור. ללא נשימה קראתי, בלי לעצור, בלי לחשוב – רק להרגיש, לכאוב, לזעוק. הסופרת ההולנדית קים ון קוטן כותבת על חייה של חברתה – סיפור אמתי. למעשה יחד כתבו ובשיתוף. איני יודעת עליה דבר, אני רוצה להאמין שהחברה, פאולינה ברנדרכט, שעברה ילדות כל כך קשה ופוגענית, עומדת היום איתן על רגליה.

פוק, הילדה המספרת,  עוברת עם אמה לגור בביתו המפואר של "אדוני הדוד" – בדיוק ביום הולדתה החמישי. הבית עשיר ולפוק ממתינות מתנות רבות ליום הולדתה, כולל אופנים. ממצב של עוני ונחשלות עוברות השתיים למצב של עושר ושפע שאין בו כל בעיה של כסף. ובו ביום "אדוני הדוד" מתחיל את יחסו המיוחד אל פוק, כולל רחצה באמבטיה וניגוב גופה ללא מגבת אלא בידיו בלבד. וזאת רק ההתחלה.

האם נכנסת לבולמוס של קניות ללא הכרה, פוק צריכה להתנהג יפה כלפי "אדוני הדוד" כדי שלא יכעס ולא יימנע מהם כל השפע הבלתי צפוי הזה. כך מתחיל מסע הייסורים של הילדה התמימה בידי בן זוגה הזקן והעשיר של אמה. היא "מתנהגת יפה" כפי שמצופה ממנה, רשתו העכבישית של הפדופיל לוכדת אותה יותר ויותר. הוא מרחיק ממנה את בני המשפחה של האם (שאינם "מציאה גדולה"), את זכר אביה הביולוגי, היא נדרשת לקרוא לו "אבא" ואין לה נפש חיה להיתמך בה. תלותה ב"אבא" היא מוחלטת. הסוד הולך וגדל עד הגיעו להתפוצצות משברית.

הספר כתוב בשפה קלה וזורמת המנוגדת כל כך לתכניה הקשים, מעיניה של ילדה בוגרת מגילה ומבינה עולם מתוך תמימותה הטוטאלית. שזורה בה נימת הומור המקלה על הקורא לעכל את התוכן המזעזע. הסביבה החברתית והממסדית לא רחוקה מהמוכר לנו כאן, הקונטקסט לא זר לקורא הישראלי.

הכאב עצום, מקומם, קורע לב. האם יש מקום גם לאופטימיות?

חובה לקרוא, לדעת, להבין, לפקח עיניים. חובה!