***מבוך הרוחות ב' – החצי השני של בית הקברות לספרים נשכחים 4***

[כי אולי בגלל שבשם הסדרה יש בית-קברות, ההוצאה הרשתה לעצמה לבתר אותו לשניים כמו גופה]

אמ;לק: כן או לא? בטח. אחלה סיום לסדרה טובה

תקציר מגב הספר:

נו באמת. הוא זהה לחלוטין לתקציר של חלק א'! לא אעתיק אותו לכאן כאות מחאה (אבל יש קישור לסקירה של חלק א' בתגובה הראשונה למקרה שאתם צריכים תזכורת)

ומה אני חשבתי:

עם צאת הספר הרביעי בסדרה הבלשית (או לפחות זה הז'אנר שהיא קרובה אליו יותר מכל ז'אנר אחר) "בית הקברות לספרים נשכחים", עשיתי אני עצמי עבודת בלשות קטנה (זאת אומרת, חיפשתי בגוגל) וגיליתי שאכן כפי שחשדתי, רק ספר אחד בשם "מבוך הרוחות" נכתב במקור בשנת 2016, ובו 832 עמודים (לפחות בגרסה האנגלית). כלומר, לא רק שההוצאה בארץ החליטה לעשות עלינו קופה וגרמה לנו לשלם על אותו ספר פעמיים, היא גם מנעה מאיתנו מחצית מהספר במשך שנה שלמה! מצד אחד אני בהלם מתהומות השפל אליהם אנשים יהיו מוכנים לרדת תמורת כסף, מצד שני, אם קרלוס ר"ס (הסופר) התבסס ולו במקצת על המציאות כשכתב את הסדרה, הרי שכנראה הוצאות לאור מנוהלות ברובן על-ידי יצורים שטניים ופושעים נתעבים, ואז אני בכלל לא אמורה להיות מופתעת.

בכל אופן – קבלו אותו! מבוך הרוחות ב'/בית הקברות לספרים נשכחים 4, שלא נשכח ולא נקבר למרות שחתכו אותו לשניים ולמרות שהספר הראשון בסדרה יצא כל-כך מזמן שאדם וחווה רצו להשאיל אותו מהספריה אבל אמרו להם שהוא ישן מדי ונמסר למוזיאון.

דבר טוב אחד יצא מכך שבזמן שבין יציאת הספר הראשון בסדרה לספר האחרון הזה הדינוזאורים הספיקו להיוולד ולהיכחד: קרלוס ר"ס התבגר. לא רק פיזית כמובן – גם מי שהיה תינוק כש"צילה של הרוח" יצא צימח עד עכשיו שערות לבנות – אלא כסופר. כשרון הכתיבה שלו אמנם ניכר כבר אז:

התיאורים המפותלים ועמוסי מטאפורות בדיוק במידה שמצד אחד לא תסבך אותנו יותר מדי ומצד שני תבהיר לנו שלא כל אחד יכול להיות סופר, הדמויות הקלאסיות שלמרות זאת הרגישו אמינות להפליא, והאווירה של אגדה. אבל מבחינת עלילה? אם נשים רגע בצד את העובדה שהרעיון של ספר בלשי על סופר מקולל וספרים סודיים הוא מגניב לאללה, היא קצת...פשוטה. אבל עכשיו – "פשוטה" היא המילה האחרונה שאתם יכולים להגיד על "מבוך הרוחות": קרלוס השאיר אותנו ב"אסיר השמים" (זה הספר השלישי) עם קליף האנגר מטורף ויותר שאלות מאשר תשובות. ואז במקום לענות עליהן הוא זרק אותנו למקום אחר ולזמן אחר ולכאורה לסיפור אחר עם הכלבה הזאת אליסיה ושותפה האומלל שאיתרע מזלו לחלוק איתה את אותו אוויר. האמנו באמת ובתמים שאין לו מושג מה הוא עושה. ואז הוא לקח את כל הקצוות הפתוחים מכל שלושת הספרים הקודמים (מה עלה בגורלו של דייויד מרטין? מי שם את המלאך על הקבר של איזבלה בסוף הספר השלישי? מי גנב את האוצר של סלגדו? וכו'), כולל הקצוות שפתח בספר הזה, כולל סתם פרטים קטנים ומוזרים (למי שקרא ותוהה לאיזה פרטים בדיוק אני מתכוונת – החלום של מרסדס למשל!) וחיבר בין כולם בגאונות צרופה. נהניתי כל-כך שהספר הזה ללא ספק מתחרה אצלי על תואר הספר הטוב ביותר בסדרה מול "משחקו של המלאך", הספר השני (טוב, לא באמת. משחקו של המלאך שולטטטט לנצאאאח!)

הספר ממשיך באותה נקודה בדיוק בה נגמר הספר הקודם – מה שהגיוני מאוד לאור העובדה שמדובר למעשה בספר אחד (ולכן אני ממליצה להתחיל בקריאה חוזרת של החלק הראשון, כי אם אתם לא זוכרים אותו מספיק טוב יהיה לכם קשה לעקוב). עם זאת דברים רבים השתנו – למשל השוטר גיל דה פרטרה נקרא עכשיו חיל דה פרטרה והשוערת ג'וזפה נקראת עכשיו חסוסה, אולי כדי לבלבל אותנו ולהסיח את דעתנו מהעובדה *ששילמנו פעמיים על שני חצאים של אותו ספר*. בנוסף מסתבר ששמו של דניאל סמפרה האב הוא למעשה (ואולי היה למעשה כל הזמן) חואן סמפרה! (ויש לי המון מה להגיד על זה, אבל בגלל שמדובר בנושא שולי יחסית אתייחס אליו...ובכן, בהערת שוליים).

החדשות הרעות: אליסיה, גיבורת חלק א' שכולנו קיווינו שתעדר מחלק ב', חיה ובועטת ואנו נאלצים להמשיך ולסבול את הנצלנות חסרת-המצפון שלה, התקפי הדוקא הילדותיים שלה, ההתנשאות חסרת ההצדקה שלה ושאר תכונותיה המלבבות שקיווינו שנוכל לשכוח.

החדשות הטובות: לפחות כל הדמויות האהובות מהספרים הקודמים חוזרות – דניאל, פרמין (מעולם לא האמנתי שאוהב בכזו אהבת אמת דמות כה כחושה ועתירת-סחוסים, לרוב אני שטחית מבחינת התאהבות בדמויות לפחות כמו שאני שטחית במציאות) וחבורתם, ואפילו דיוויד ואיזבלה (לא מגלה לכם אם כפלשבק או באמת! אבל הם שם) – הזוג היחיד (נדמה לי) בתולדות ההיסטוריה הספרותית ש*רציתי* שיקרה בינהם משהו רומנטי כי הם פשוט כאלה מושלמים בנפרד וגם ביחד.

החדשות הרעות: אליסיה מנסה לנצל את משפחת סמפרה התמימה (איך לא?) ולהפריד בין ביאה ודניאל! (באופן כללי, אני לא חושבת שחוץ מהספרן הגיי מחלק א' היתה דמות גברית אחת בספר שאליסיה לא מזמזה, אבל אין ספק שהיא נתקפת בעודף מוטיבציית-מזמוז כשהיא יודעת שכך תוכל להרוס זוגיות).

החדשות הטובות: אין מצב שפרמין יתן למישהו להרוס את חייו של דניאל, במיוחד לא לפרחחית מפונקת שבטיפשותו הציל פעם את חייה. היכונו לסצינות מספקות בהן הוא יעמיד את הכלבה הקטנה במקומה! [אני לא אייפה את המציאות: ברור לכל שאליסיה, עם כל היותה בלתי-נסבלת, היא אחת מגיבורות הספר, ולכן בסופו של דבר כולם יצטרכו ללמוד איכשהו ליישר את ההדורים ולשחק יחד כמו ילדים טובים. אבל לפחות פרמין צועק עליה קודם]

טוב, אני אפסיק לקשקש בקומקום ואדבר ברור ובקיצור: יש לנו כאן ספר מותח וזורם ששם יותר דגש על הבלשיות מהספרים הקודמים בסדרה, אבל לא זונח את הסיפוריות (ובגלל זה הוא ארוך, אבל כלל לא מייגע). יש בו את כל הדברים שאהבנו בספרים הקודמים, וגם דברים חדשים שבכלל לא ידענו שאנחנו אוהבים.

חסרונות?

- החלק הבלשי היה כאמור עשוי היטב, אבל החלק שאמור לבוא אחריו ("גילינו מי הרעים, עכשיו בואו נתפוס ונעצור אותם!") היה מביך. אף אחד לא סיפר לרעים שהם אמורים *להתנגד*, במיוחד בשלב בו לטובים עדיין אין שום סיכוי לנצח?

- הפרק האחרון, שהוא מין בלה בלה בלה של לפחות 30 עמודים שאפשר לתמצת ב"ואז שנים אחרי שכל זה קרה, חוליאן הקטן כתב על כל האירועים הנ"ל את הסדרה הזו עצמה" הוא מיותר לחלוטין, למרות שמכיל ציטוט המדבר בשבחה של פיצה. אני מניחה שיהיו אנשים שיחשבו שספר שנכתב על-ידי דמות מתוכו זה חמוד, אבל אני יכולתי לחשוב רק "הבן-אדם כתב את סצינת הסקס בה ההורים שלו עשו אותו!" שזה כאילו ממש חולני. ובכל מקרה, למה לחפור על זה כל-כך?

- אליסיה, כמובן. היא היתה כל-כך מעצבנת שאפילו כשהיא באה באינטראקציה עם דמויות שאני אוהבת אהבתי אותן פחות, כאילו היא מקרינה את המאיסות שלה על כל מי שסביבה. קרלוס הוא אשף בדמויות ייחודיות, ולרוב נדמה שאנחנו מרגישים כלפיהן בדיוק את מה שאנחנו אמורים להרגיש כלפיהן, אבל הנסיון שלו ליצור דמות קשוחה-עד-מרושעת מבחוץ אך מושית מבפנים נכשל קשות. אולי כי הוא הגזים עם החלק המרושע, אולי כי הוא החליף את המושיות בצביעות שמכסה על עוד חלק מרושע. והיא אפילו לא היתה חכמה או מוכשרת במיוחד, לפחות לא יחסית לכמה שהיא משוויצה כל הזמן. אני לא יודעת איך יוצרים דמות רעה שהקוראים עדיין מתים עליה (אם הייתי יודעת, הייתי כותבת בעצמי ספר שהיה מלא בדמויות כאלה עד להתפקע), אבל אני יודעת בוודאות שלא עושים את זה ככה.

אבל האם זו סיבה לא לקרוא את הספר? ממש לא! דמות אחת ופרק אחד לא מקלקלים ספר טוב כמו שתולעת אחת לא מקלקלת חסה. בתולעים יש המון חלבון. אז אם קראתם את הספרים הקודמים בסדרה ואהבתם – אין לכם מה להתלבט כאן. אם קראתם את הספרים הקודמים בסדרה ולא אהבתם – אל תוותרו, מבוך הרוחות שונה מהם (לטובה!) וגם סוגר הרבה מעגלים שאפילו הפסיכולוג שלכם לא ידע שאתם צריכים לסגור (אבל אתם צריכים!) ואם משום מה לא קראתם עדיין אף ספר בסדרה – אז לכו תשלימו פערים תכף ומיד, כי זו סדרה מעולה, וגם ספרדית זה נורא in עכשיו כשכולם רואים בית הנייר וכל זה, אז אלה ספרים אופנתיים להיראות איתם ברכבת.

נ.ב

אז בואו נדבר רגע על חואן סמפרה: תמיד הייתי משוכנעת בכל ליבי שלאבא של דניאל סמפרה מצלה של הרוח קוראים דניאל סמפרה, שבמשחקו של המלאך קרוי דניאל סמפרה הבן, על-מנת להבדילו מאביו, דניאל סמפרה האב, או למעשה הסב, תלוי איך מסתכלים על זה. אבל עכשיו אני תוהה לעצמי פתאום מאיפה קיבלתי את הרעיון הזה – האם במשחקו של המלאך באמת קראו לו מתישהו במפורש "*דניאל* סמפרה הבן" ולא סתם "סמפרה הבן"? ומה עם צלה של הרוח? האם *שם* הוזכר אי פעם שמו המפורש של הברנש? *בטוח* אף אחד בשום מקום לא קרא לו חואן (איזה מן שם זה בכלל? זה שם של שחקן טלנובלות ארגנטינאי, לא של מוכר ספרים!) אבל האם קראו לו אי פעם דניאל? האם יתכן שהוא בעצם היה חואן כל הזמן הזה?! אני חייבת לומר שהגילוי הזה הרעיש וערער אותי לא פחות מהגילויים המרעישים והמערערים ביותר שהתגלו בספר.

נ.ב 2

למי שקרא את הסקירה הזו אך טרם קרא את סדרת "בית הקברות לספרים נשכחים": קודם כל, בוש והיכלם. ודבר שני, אני רוצה רק להבהיר שלמרות שאכן לקח לקרלוס כמות בלתי-נתפסת של זמן לכתוב את הסדרה, כל אחד מספרי הסדרה הסתיים בסוף סגור ומספק, ולמעשה מבינים שאמור להיות ספר המשך ושהקצוות הפתוחים לא נועדו להישאר פתוחים רק כשספר ההמשך יוצא (וזו אחת הגאונויות שבסדרה). אז שלא ישתמע מדבריי שהוא איזה ג'ורג' מרטין שמזלזל בקוראיו ובמעריציו ונותן להם להירקב בציפיה להמשך שלעולם לא יכתב. הוא דוקא אחלה. עם זאת אל תפלו בפח של האומרים שאפשר להתחיל לקרוא את הסדרה מכל ספר שהוא ובכל סדר שהוא – צריך לקרוא אותם לפי סדר יציאתם, אחרת תפספסו מלא רפרנסים ותדהמות ואני פשוט לא יודעת אם בכלל תהנו. סדר הקריאה הנכון הוא צלה של הרוח -> משחקו של המלאך -> אסיר השמים -> מבוך הרוחות (א'. ואז ב'). אם אתם אוהבים ספרים ומסתורין וברצלונה, אין ספק שתאהבו את הסדרה (כי היא על ספרים. ומסתורית. ומתרחשת בברצלונה).