בעקבות השידור בערוץ 12, חופשת החגים מילאה את ידיי לקרוא את הספר הנוכחי. על מה? הרצח המתועב של מלה מלבסקי ז"ל. זו היתה פרשת רצח שהסעירה את המדינה בשנות השמונים של המאה הקודמת. פיענוח הרצח בוצע לאחר חקירה מסועפת ומתוקשרת. שתי הרוצחות: חווה יערי ואביבה גרנות, הורשעו ברצח של התיירת מלה מלבסקי ממניעים של בצע כסף!
הפרשה צפה כשמן על פני המים שוב, בעקבות השידור בערוץ עשר, תחת תחקיר של איילה חסון, וב-16.9.18 שודר ב"קשת" הסרט "רוצחות מבית טוב". לדעתי השידור ב"קשת" היה הרבה יותר עוצמתי, שכלל גם ראיון עם החוקרים, ואישים נוספים הקשורים לפרשה. השיחזור בוצע על ידי שחקנים שלוהקו למטרה זו. כשצפיתי בסדרה שחלשה על שני ערבים, היתה לי תחושה שהם נבחרו למשימה זו בפיצנטה של הבמאי רני סער. שאפו! (השחקנים הראשיים: ציון אשכנזי -מישל חדד, נתי קלוגר - חווה יערי, ועירית נתן בנדק -אביבה גרנות).
אני קראתי את המהדורה הראשונה משנת 1992 בכריכה קשה. שמחה לבשר שבעקבות התוכניות הללו, הספר שוב צף על המדפים ברשתות השיווק בכריכה חדשה, ולטעמי בצבעים נכונים ואטרקטיביים.
ראשית דבר? קצת על מישל חדד: מישל הוא בן זקונים ונולד ב22.6.1950, בכפר מזרעה שאוכלס על ידי תושבים עם מיעוט נוצרי. כילד הוא כמו כול הילדים למד בגן ילדים, וזמזם את "חנוכייה יפה לי יש", ואף התחפש בפורים לקאובוי. מישל הילד נאלץ להאמין בכולם: אלוהים, ישו והגננת רחל. הוא מעיד על עצמו שכבר כילד הוא חיפש תשובות אמיתיות. בספר שולב אירוע בינו לבין הכומר בכנסייה (עמודים 21/22). כבר מהקטע הנוכחי מבחינים שטמונים בו "זרעי חוקר". חה חה חה ...
הספר הוקדש להוריו ומתחיל בסיפור בודהיסטי ארוג בתובנה החובקת לקרבה את ייעדו של הספר.
הספר חולק לשניים:
חלק א'-חוף תל-ברוך, החל מתאונת הדרכים של מישל חדד ועד ל"מבצע נאוה".
חלק ב'-האנטומיה של החקירה. מכיל את העדויות, העימותים, הגרסאות השונות, סיפורי חווה, השיחזור, הלבטים של החוקר ועוד.
כל מה שביקש מישל חדד מחווה יערי: "תגידי את האמת ויוקל לך" (עמוד 18). זה היה המוטו הבלתי פוסק של מישל חדד, לאורך כל שעות החקירה המייגעות עימה. רק במרחק הזמן קטעי האי-אמיתות של חווה יערי חשפו אמת אחרת לחלוטין, וללא קשר לאמת המשפטית היא קיבלה קיום משל עצמה.
ב-10.3.1985 בשעה 19:00לאחר יום עבודה עמוס, נקרא מישל חדד לחוף תל-ברוך. ומה הוא רואה? מראה נורא. אישה בגיל לא ברור, לבושה בשמלה, מוטלת על גבה, ראשה נטוי שמאלה, ידה השמאלית פשוטה וידה הימנית מוטלת בכיפוף על החזה. רגליה מסוכלות קרוב לבטנה. כפות רגליה היו יחפות, ונעל אחת הייתה מושלכת במרחק עשרים מטרים ממנה. הנעל השנייה לא נמצאה מעולם. (עמוד 26). לאור סימני הגרירה, התגבשה הנחה שמדובר בתאונת דרכים שאירעה במקום אחר, והגופה הועברה לחולות תל-ברוך.
ב-11.3.1985 התקבלה תלונה במשטרת ישראל, על היעדרותה של מלה מלבסקי ז"ל. מלה הייתה אמורה לפגוש את אחותה: חיה שפאן ולא הגיעה. ככל שידעה אחותה, מלה מלבסקי אמורה היתה לפגוש את חווה יערי לפני פגישתן. מידע זה גרם למשטרה לזמן את חווה יערי לבירור. הבירור מוסיף דמות נוספת לחגיגת השקרים של חווה; את ד"ר פכטהולד שהתגורר ברחוב בוקי בן-יגלי בת"א. כבר במפגש הנ"ל, נדף מהסיפור של חווה יערי ריח של אי-אמינות. בסדרת הדוקו ארשת הפנים של השחקן המגלם את מישל חדד ממחישה זאת.
לאחר תקופת קיפאון בחקירה, נחת המכתב האשקלוני המפורסם, הבלתי אמין והרצוף שגיאות כתיב. ריח לא טוב נדף מהמכתב ההזוי הזה. מי כתב את המכתב? חווה יערי? אביבה גרנות? על כך לא ניתנה תשובה חד-משמעית.
האור מקצה המנהרה הגיעה לאחר זמן מה, מחיה שפאן כאשר פקידה הבנק דווחה לחיה על חשבון הבנק של אחותה-מלה מלבסקי. ומה פקידת הבנק דיווחה לה? שהחשבון של מלה מלבסקי "נסגר". בדיקה ראשונית העלתה שהחשבון של מלה מלבסקי עמד על "אפס". חקירה מעמיקה יותר העלתה שב-13 חודשים בוצעו 57פעולות חשבוניות שניקו את החשבון מתכולתו. משיכה אחרונה בוצעה ב-17.2.1985 והגופה נמצאה ב-10.3.1985!!! הבדיקות הנוספות העלו בכרטיסיות הבנק, ייפוי כוח ע"ש חווה יערי, ויותר מוזר היה למישל חדד, שבכל הפגישות חווה יערי לא הזכירה את עסקיה הכספיים עם מלה מלבסקי. בנוסף למימצאים אלה, הבדיקות חשפו שחווה יערי עבדה בבנק ולכן, לא פלא שעל הזמנת פנקסי השקים לא נגבתה עמלה כמקובל. הרי זו הטבה ששמורה רק לעובדי בנק!!! מכאן ואילך הרמזורים האדומים החלו לדלוק במוחו של מישל חדד. ככל שהעמיקו בחקירות מול הבנק, נמצא שנפדו שיקים בקצב חפוז שכללו חתימה של חווה יערי והסבת שיקים לטובת אביבה גרנות. טעות משעשעת נוספת באחד השקים, חווה יערי חתמה "חווה מלבסקי"...
מועדי היציאה והכניסה של מלה מלבסקי לארץ, הוכיחו שההמחאות שנפדו מחשבונה נעשו בתקופה שלא הייתה בארץ ולא על ידה. בנוסף לתעלומה הנוכחית מוריס-בעלה של מלה מלבסקי, אחותה וביתה לא ידעו על ההסכם הסודי שנרקם בין מלה מלבסקי לחווה יערי. ברור היה שתנועת ההמחאות לא הייתה רציונאלית, ומה בכלל הקשר בין זה לנמענים?
בחלק ב' של הספר מישל חדד, מרכז את הבדלי המידע בין העיתונות לתגליות בשטח. דב אלפון פרסם מאמר ב"כותרת ראשית" בשם: "אנטומיה של חקירה מוצלחת". "10 במארס 85: מלבסקי": "מגלה יצאנית גופה ליד גדר מסלול שדה-דב, באזור השונות של תל-ברוך. הבדיקה הפתולוגית העלתה שזוהי אישה מבוגרת שמתה כתוצאה מהידרסות או הכאה במכשיר קהה... המשטרה חושדת שאין מדובר בתאונה אלא ברצח. פקד מישל חדד מתמנה לראש צוות החקירה המיוחד..." (עמוד 87) זה לא נכון!!! החשד הראשון של המשטרה היה שהאישה מתה לא מהכאה מכוונת, ולא הייתה השערה בכלל לרצח. בהמשך נמצאו אי-דיוקים רבים בכתבות שפורסמו לציבור.
החקירה של מלה מלבסקי הפכה לסיפור הכי טוב בעיר, לרומן בלשי, האישה באדום, חווה ואהוד בטרגדיה. כל מאמר שצץ כפיטריה אחרי הגשם, השלים אינטרפרטציה אחרת. ההטרדות כללו מרדף הכתבים אחרי אנשי המשטרה, הצצה חצופה לחלונות של השכנים, לרבות בבית אימה של חווה יערי. הכותרות זעקו: "רצח מהסרטים". המונים צבאו על בית המשפט, והתקשורת רק הוסיפה עוד מלח ופלפל למרקחת הזו. בספר מישל חדד מחדד וטוען לתפקידה של התקשורת והעיתונות, שהרי בלעדיה הפרשה הזו הייתה נופלת לתרדמת. מה שנכון נכון! זה החלק של הספר שבו מישל חדד, משלים את הדינאמיקה של החוקר, בדיקת הפרטים הקטנים, לרבות שאלות ששאל את עצמו. הוא עשה לעצמו מאזן נתונים, והם אשר הובילו בסופו של יום לפסה"ד. החלק השני של הספר, מוצף בגרסאות שונות ואחרות של חווה יערי. היה מרתק כקוראת מחד, ומאידך מורט עצבים כחוקר, לקרוא את הפרק על הפוליגרף, ועל כיצד הפוליגרף פועל, למרות שתוצאות הבדיקה בה, אינן קבילות בבית ההמשפט, מלבד משפט אזרחי שבהם סוכם מראש על שימוש בבדיקה זו.
לאורך כל החקירה חווה יערי שידרה "אני בסדר" "אתם לא בסדר". כולם אשמים כולל אהוד יערי שרצה להתנקם בה, ושזה זמן מה שהוא רוצה להתנקם בה. וחווה? לא אשמה. לא אשמה. לא אשמה. בד בבד, אביבה גרנות חלמה על מעמד של "עד מדינה". מישל חדד לא הסכים לכך, ברם הובטח לה קיצור מעצר עתידי, בתנאי שהיא עצמה לא מעורבת ברצח. על סמך הבטחה זו, ובקשתה להיבדק בפוליגרף, הוצעה לה הצעת הקלטה. אביבה הסכימה, ומה היא עשתה? מי שצפה בתוכנית יודע. אביבה לא הצליחה לנגוס מהעוגה ולהותירה שלמה. בסופו של דבר, כל אחת מהרוצחות הללו תירצה שלא נוחה לה בדיקת הפוליגרף. סירובן במסכת השקרים היה שקוף לחלוטין, לכל אחד וקל וחומר לחוקר עצמו.
אביבה הצטיירה כהגיונית, רציונאלית וקרת רוח, לעומת חווה יערי הרגשנית וההיסטרית. פרק שלם הוקדש לעימות בין שתי אלה והגרסאות השונות והלא עוקבות של שתיהן.
בפרק כ"ג-שלושה חודשים אחרי, מתאר מישל חדד את "הלבד של החוקר", ללא תקתוקי מצלמות או שובל עיתונאים. הסצנה שהוא מתהלך לו על חוף הים בפעימות לב ריקות מקסימה בעיניי. המחזה אומנם הסתיים, אך פיסות מהרהוריו ולבטיו, בין תפקידיה של התקשורת וזכות הציבור לדעת, כולל השפעת התוצאות על משפחות הרוצחות הדהדו בו. הילדים-מי יטפל בהם? מה נשאר מכל הברקים והרעמים הללו? הבושה... הפחד... האשמה... האם הכול רגיל? לא!
מישל חדד כותב שעוד נשאר לו להתמודד עם העובדה, שלמרות המלכודות חווה ערי מעולם לא הודתה חד-משמעית ואפילו לא אצלו. רק בגלל עובדה זו הוא חייב להתמודד עם השפיות לאי השפיות וכל מה שביקש: "תאמרי את האמת ויוקל לך". (עמוד 169)
עד כמה רחוק חווה יערי הייתה מוכנה ללכת? גם אחרי הכרעת הדין במרץ 1987 בהפרש של 12 ימים, הגיעו מכתבים של חווה יערי הכלואה בנוה תרצה למישל חדד, בהם היא ביקשה שיבוא אליה, כי יש באמתחתה אינפורמציה חשובה שתחולל מפנה חשוב, והוסיפה על פחדיה מפני אביבה גרנות. אני שואלת: "גב' חווה יערי, זה לא היה מאוחר מידי?" מה חדש? לאורך כל הדרך חווה יערי טענה לדברי אמת. האומנם? פרידריך ניטשה כתב: "מי שאינו נאלץ לשקר מתגאה שאינו שקרן"... חווה יערי שינתה גרסאות על ימין ועל שמאל, בין גרסא לגרסא היא הוסיפה והשמיטה פרטים, בביטחון מלא שהיא מאכילה את החוקרים ב"אמת". אני הייתי משתגעת אם הייתי צריכה לחקור אותה!
מישל חדד הוא לא רק חוקר מצוין, הוא יודע להנשים את המילה הכתובה בדרכו שלו. הוא מעיד בספרו שאינו מתיימר לעמוד מול הקריטריונים של ביקורת ספרותית מקצועית. זה כנראה האדם שבו ללא כחל ושרק. יישר כוח!
בספר שולבו צילומים אותנטיים מחדר החקירות, דוחות המשטרה, תנועות בחשבונות הבנק, והמכתב שחווה יערי שלחה למישל חדד במטרה להסיטו מכיוון החקירה.
דילגתי על הגומות החסרות כמו: עברן של הרוצחות, כיצד הן הכירו? איך נוצר הקשר ביניהן ובין מלה מלבסקי ועוד. לאהוד יערי שכבודו מונח במקומו, לא ניתן מקום בספר וטוב שכך.
לדעתי, הספר הזה הוא אישי של האדם מאחורי החוקר כולל הלבטים, הדינאמיקה הפנימית שלו עם עצמו, הרהוריו ועקשנותו הבלתי נלאית להוציא את האמת לאור.
ממליצה לקרוא את הספר ולצפות בסרט הדוקומנטרי, בבימוי של רני סער המוכשר. אין לי ספק שהתוכנית הייתה ערוכה היטב, עד כדי כך שהדביקה אותי לכורסת הטלוויזיה. מי שמכיר אותי יודע שזה מחזה נדיר.
בשורה התחתונה: המציאות עולה על כל דמיון! האמת חייבת להיחשף והעונש חייב להתבצע!!!
לי יניני
נ"ב: למרות התנועתיות הרשתית בפרשה זו, להלן חלק מקישורים נוספים רלוונטיים לפרשת הרצח של מלה מלבסקי ז"ל.
ב-1987 פרסם העיתונאי גבריאל שטרסמן את ספרו "המערוך: פרשת הרצח של מלה מלבסקי".
הספר פורסם בהוצאת כנרת, ועוקב אחרי פרשת הרצח של מלבסקי מתחילתה ועד סופה.
ב-2018 שודר בערוץ עשר תחקיר של איילה חסון על פרשת הרצח של מלה מלבסקי. לתחקיר התראיין גם פקד בדימוס עו"ד מישל חדד, שחקר את תיק הרצח.
ב-16 בספטמבר 2018 שודר בקשת 12 הסרט "רוצחות מבית טוב" על חקירת הרצח, וב-17 בספטמבר 2018 שודר בקשת 12 ריאיון עם חווה יערי על חקירת הרצח. לאחר הריאיון התקיים עימות טלוויזיוני בינה לבין פקד בדימוס עו"ד מישל חדד.
