מה יש בספרי המתח של לרסון שאין בספרי מתח אחרים?
לרסון כותב מותחנים, ככל המותחנים. מתח, עוצר נשימה, מחסיר פעימה.
משהו בכל זאת בדרך הכתיבה שלו, מיתג אותו כסופר מתח איכותי, משובח, חריף ואינטליגנטי . היו אף שהגדירו אותו לסופר המתח הטוב ביותר והמצליח ביותר בשנים האחרונות. הוא תורגם לשפות רבות, זכה להצלחה אדירה בעולם וספריו הוסרטו והוצגו בבתי הקלנוע. מה אם כן הביא להצלחה האדירה הזו?
יש בספרים שלו ערך מוסף שאין בספרי מתח אחרים שקראתי.
אצל לרסון המתח הוא רק אמצעי, לא האישיו. הוא משתמש באלמנטים של מותחן, כדי להציף בעיה חברתית, דילמה מוסרית שמטרידה, אולי את החברה השבדית, אבל גם אותנו ואפשר לחשוב שיש איזה משהו אוניברסלי בצרות וקשיי המילניום החדש. "מילניום" הוא שם העיתון שגיבורי הטרילוגיה עובדים בו, אבל גם האלף החדש שמביא אתו דילמות וקשיים בעוצמות אחרות, במהירות וזמינות שלא ידענו קודם.
הספר הראשון "הנערה עם קעקוע דרקון" עסק בעיקר ביחסי הון ושלטון, הספר השני "הנערה ששיחקה באש", מציף בעיה לא פחות מדאיגה, סחר בנשים. האמת שגם כאן נשמר האיזון, או החוסר איזון בין הון לשלטון. לרסון ממשיך להיות נאמן לעצמו ולהביט בעיניים מפוקחות על תחלואי החברה המודרנית, להצביע עליהם, ללא מורא, אולי כדי לומר לנו משהו על מקומו של "האזרח הקטן" במערכת שלטונית מודרנית, ממש כמו הילד ב"בגדי המלך החדשים" שלא חשש לומר שהמלך הוא עירום.
הפעם הספר מתמקד בליסבת. הסיפור הוא עליה, למרות שמיכאל בלוומקוויסט נוכח ואפילו פעיל, אבל דמותה הססגונית והמסקרנת מעניינת מאוד והקשר של השנים מעניין לא פחות וגם הוא נידון בספר.
ליסבת מסתבכת בפרשית רצח ומוכרחה להוכיח את חפותה. חקירת המשטרה, כמו גם המאמצים להוכיח את חפותה חושפים בפנינו, את שני צדדיה המסקרנים, שלא לומר הקוטביים של ליסבת.
היא מוגדרת כמפגרת מחד ומתגלה כמבריקה ומוכשרת מאידך. היא מאובחנת כפסיכוטית, אך חבריה טוענים בלהט, שאין מוסרית ממנה. מי היא אם כן ליסבת סלאנדר? הספר חושף אט אט, את חייה, עברה של ליסבת. ליסבת השומרת בקנאות אדוקה על פרטיותה מתגלה אל הקורא במלוא הדרה.
פרשית הסחר בנשים נידונה בכנות וברגישות וחושפת שוב את הקשר, בין הון ושלטון ואת האינטרסים החד צדדים, של האליטה השלטונית, לא לטפל בבעיה עד לפתרונה הסופי.
השיח הזה על סחר בנשים, חושף בפנינו את הקלות הבלתי נסבלת, של ניצול נשים וקטינות, לסוג חדש של עבדות. שפחות מין מאונס.
עד כמה רחוק יכול לרסון ללכת, כדי להוכיח את טיעוניו על יחסי הכוחות בחברה המודרנית?
הכי רחוק שאפשר.
אני ממליצה מאוד.
