|
|
|
|
|
| אני מאשים |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 2580 |
|
| |
ב-13 בינואר ימלאו 120 שנים לפרסומו של המאמר המופתי "אני מאשים".
עם השנים, הפך המאמר למותג נצחי ולאחת מאבני היסוד של מוסר וצדק בימינו. אין איש שאינו מכיר את המושג "אני מאשים" ואיזכוריו רבים מספור בתרבות המערבית.
אמיל זולא, מחבר המאמר נחשב עד היום לאחד מהדמויות הנערצות ביותר, ולא רק בזכות ספריו אלא גם בזכות נכונותו לשלם מחיר אישי כבד על היותו "רודף הצדק".
מאידך, דווקא כאן, בארץ ישראל, בארצו של היהודי, כמעט כל איש ואישה ידעו להזכיר כי זהו מאמר חשוב העוסק במשפט דרייפוס, ואף ידעו לציין כי יש לו קשר לאנטישמיות – אך למרות זאת, מרביתם המוחלטת לא קראו אותו, לא התבסמו במילותיו בנות האלמוות ובזעקה קורעת הלב לצדק, בעוד אלפרד דרייפוס נמק בכלא תחת סדרת שקרים ומבוזה בפומבי תחת מופע אימים של אנטישמיות עירומה.
זהו סיפור מעשה מהגדולים והמשפיעים על היהודים, על חוזה המדינה ומדינת ישראל וכן על הקריאה הבלתי מתפשרת לצדק.
למאמר "אני מאשים" מצורף מאמר רקע המפרט את חשיבותו וסיפור השתלשלות של משפט דרייפוס, ואת הלקחים המוסריים הנובעים מהמשפט.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 07/03/2018
בכריכה קשה ויפהפיה ובפונט גדול, יצאה לאחרונה המהדורה הנהדרת הזו של המסמך ההיסטורי משנת 1898.
הספר משלב מספר אלמנטים בסיפור המפורסם של אלפרד דרייפוס, הקצין הצרפתי שהואשם בבגידה במולדת, על-ידי העברת מידע סודי למדינות אויב.
ראשית נמצא כאן נוסחו של המכתב המקורי של אמיל זולא לנשיא צרפת... המשך הביקורת
בכריכה קשה ויפהפיה ובפונט גדול, יצאה לאחרונה המהדורה הנהדרת הזו של המסמך ההיסטורי משנת 1898.
הספר משלב מספר אלמנטים בסיפור המפורסם של אלפרד דרייפוס, הקצין הצרפתי שהואשם בבגידה במולדת, על-ידי העברת מידע סודי למדינות אויב.
ראשית נמצא כאן נוסחו של המכתב המקורי של אמיל זולא לנשיא צרפת, כפי שהוא פורסם בדף הראשי של העיתון "ל'אורור" בינואר 1898.
המכתב "אני מאשים...!" הוא מרתק לקריאה, אבל הרבה מעבר לכך.
הוא מצביע על האדם הגדול שהיה אמיל זולא. על רדיפת הצדק שלו, על הגנתו הבלתי מתפשרת על האמת וחקר האמת, על מוסריותו הגבוהה ושכלו הישר.
זהו מסמך חובה לכל אדם, וספציפית לכל יהודי. זהו מאמר מרגש ומלא עוז שממשיך לחיות במודעות האנושית כבר 120 שנה.
זהו טקסט שהיווה את נקודת המפנה הגורלית בפרשת דרייפוס העגומה, והיטה את הכף לטובת מגיניו ולטובת האמת.
המרכיב הבא בספר זה הנו מאמרו הנרחב של חי בדרה, המפרט את השתלשלות האירועים בפרשת דרייפוס, מתייחס להיבטים המוסריים, החברתיים והפוליטיים שבפרשה, מבאר את הקשר בין המאמר "אני מאשים" לבין הקמתה של התנועה הציונית, ומסביר בדיוק את שלושת המוקדים בהם הייתה טמונה עוצמתו של המאמר של זולא בסיפור הפרשה; מדובר במאפייניו של זולא האזרח, והאופן בו באו לידי ביטוי במאמר, כלומר רדיפת הצדק, חוסר אינטרס סובייקטיבי ותשלום מחיר אישי.
כתיבתו של בדרה מעניינת, עמוקה ומאופיינת בסגנון ספרותי פרוזאי, כמעט פואטי.
בסיומו של הספר נמצא ציר זמן עליו ממקמים האירועים המרכזיים בפרשה, וכן מצורפת מעטפה עם עותק של המכתב המקורי של אמיל זולא כפי שהוא התפרסם בעיתון.
החסרון הבולט ביותר בספר הוא ללא ספק טעויות הדפוס הרווחות בו (רווחים גדולים מדי בין אותיות / מילים, היעדרה של נקודה בסוף משפט / עמוד), ואני קוראת להוצאה להדפיס מהדורה מתוקנת ומהוקצעת.
מלבד זה, אני ממליצה לכל בית להחזיק בעותק מספר משמעותי זה, הן כפיסת היסטוריה מרתקת, והן כשיעור חשוב ברמה האישית והחברתית.
תאריך הכנסה לאתר 19/01/2018
מכתבו של אמיל זולא "אני מאשים", שפורסם בעיתון צרפתי בעקבות משפט דרייפוס, נראה שידוע לכל. הוא חלק מחומר הלימודים בבתי הספר. ואף על פי כן נראה שלא רבים קראו את המכתב במלואו. התרגום האחרון שלו נעשה ב-1949, ומאז לא נעשה דבר. לכן יש חשיבות עצומה לתרגום המחודש שנעשה כעת, וצריך לשבח מאוד את... המשך הביקורת
מכתבו של אמיל זולא "אני מאשים", שפורסם בעיתון צרפתי בעקבות משפט דרייפוס, נראה שידוע לכל. הוא חלק מחומר הלימודים בבתי הספר. ואף על פי כן נראה שלא רבים קראו את המכתב במלואו. התרגום האחרון שלו נעשה ב-1949, ומאז לא נעשה דבר. לכן יש חשיבות עצומה לתרגום המחודש שנעשה כעת, וצריך לשבח מאוד את היוזמה.
עיקר הספר הוא המכתב עצמו, שמובא באותיות גדולות ונוחות לקריאה (רק חבל שבדפים הראשונים חל שיבוש בדפוס, שאיני מבין מדוע לא תוקן). לאחר שדרייפוס יצא אשם במשפט הראשון, זולא מערער על תוצאות המשפט ומציין כמה אנשים בשמותיהם כבעלי חלק באשמה. הוא יודע שהוא יתבע בדיבה על כך ואף מציין את הסעיפים שיואשם בהם, אבל שאיפת האמת שלו גדולה מכך ומכריעה את הכף. זולא מציין שכל הראיות על דרייפוס מסתכמות במסמך אחד, שעליו חלוקות הדעות, ושכנראה הוא זיוף ולא דרייפוס כתב אותו.
זולא אכן נתבע במשפט דיבה ויצא אשם. נגזר עליו קנס ושנת מאסר, אך הוא עבר לאנגליה ולכן לא ישב בכלא. לאחר שנה מתברר שהמסמך האמור אכן היה זיוף. זולא שב לצרפת ומאוחר יותר גם נערך לדרייפוס משפט חוזר. למרבה החרפה, גם במשפט זה הוא יוצא אשם, אך הנשיא נותן לו חנינה. לאחר מספר שנים נוספות ייערך לדרייפוס משפט חוזר, בו יונקה מאשמה כליל. אז גם הוחזרו לו דרגותיו והוא זכה אף בעיטור כבוד.
הסיפור של דרייפוס הוא סיפור של אנטישמיות במלוא כיעורה, והסיפור של זולא הוא סיפור נחישות, תעוזה ורדיפת אמת של האדם במלוא תפארתו. זולא כבר היה סופר נערץ, אך הסכים לסכן את כל מעמדו, ואף את שלומו האישי, כדי לתמוך במטרה צודקת ונכונה, ולפעול בצורה הומנית. אין מילים לתאר את ההערצה לה ראוי אדם זה.
לספר מצורף מאמר מאת חי בדרה, בו הוא מסביר את כל נפתולי הדברים ואת משמעותם. ללא הסברים אלה קשה יהיה להבין את התפתחות הדברים לאשורה, מה גם שההתפתלויות בפרשה זו רבות ומסובכות. זהו, אם כן, מאמר נחוץ מאוד וטוב מאוד, המובא בצורה פשוטה ונהירה.
נתון אחד מפתיע שלא ידעתי המסופר במאמר זה הוא, שיתכן שזולא שילם על מעשהו בחייו. הוא מת מהרעלה כתוצאה מסתימת פתח הארובה שלו, ועובד הארובות שלו, שהיה פעיל ימני קיצוני, התוודה לפני מותו שעשה זאת בכוונה, או כלשונו, כדי "לעשן את החזיר". ובכל אופן, אשמים מעולם לא נמצאו למעשה באופן רשמי.
השפעה חשובה נוספת למכתבו של זולא היא על המפעל הציוני. הרצל, כידוע, היה כתב במשפטו של דרייפוס והדבר הוביל או תרם לרתימתו למפעל הציוני. גם למכתבו של זולא, מסתבר, יש חלק גדול בעובדה זו, כאילו לא מספיק ערכו הרב עד כה.
ועוד הפתעה נעימה – לספר מצורפת מעטפה ובה צילום של המכתב המקורי של זולא כפי שפורסם בעיתון הצרפתי. זה רעיון יפה מאוד.
לבסוף אעיר הערה נוספת. מעשהו של זולא מעורר הערכה ואף הערצה. אך צריך לזכור שאין הוא יחיד במעשה זה ורבים המקרים בהם סופרים מרימים קול לטובת האמת והצדק. מה יש בסופרים דווקא שמכשיר אותם למשימה נעלה זו? שמא זו התעמקותם בנפש האדם על כל מורכבותה? כנראה שכך, אף שבוודאי ישנן אף סיבות נוספות.
מסר חשוב מבחינתי הוא, אם כך, שטוב יהיה אם נקשיב לקולם של הסופרים ונדע לכבדו. לא רק כאשר הדברים מתאימים להשקפת העולם שלנו, כמו במקרא של זולא, אלא אף, ובייחוד, כאשר הם שונים ממנה.
זולא, יש לזכור, פעל בתקופה שכבר עצם העובדה שלא היה אנטישמי יכולה להיחשב כהישג ראוי לציון, כל שכן מעשהו הנאצל. וגם היום, פעמים רבות קול הסופרים נשמע כנגד דעת רוב הקהל, ובכל אופן ניטיב לעשות אם נטה לה אוזן.
ואם תרצו דוגמה קונקרטית, אחת מיני רבות – הנה לפני כמה ימים פורסם מכתב מאת כמה עשרות סופרים ישראלים נגד ההחלטה לגרש מבקשי מקלט. מה דעתכם על כך? ואולי נאמר זאת כך – תהא דעתכם מה שתהא, הטו נא אוזן גם לדעתם של הסופרים.
לסיכום, אני כמובן ממליץ על הספר מאוד, ומבחינתי הוא אולי אף בגדר ספר חובה. אני גם מעריך מאוד את היוזמה הברוכה, שנראה שנעשו מאמצים רבים כדי להוציאה לפועל. כל הכבוד!
אסיים במילות הסיום של זולא עצמו, הדומות בעוצמתן, בעיניי, למילות הנביאים:
"הדלק היחיד המניע אותי הוא רדיפת האור. בשם האנושות שכה סבלה ושכה ראויה להיות מאושרת. מחאתי הבוערת איננה אלא זעקה מתוך הנפש. נראה אותם, אם כן, תובעים אותי בבית המשפט ומבצעים את החקירה לאור היום" (עמ' 43).
תאריך הכנסה לאתר 07/01/2018
מזמן לא אחזו ידיי ספר בכריכה קשה!
היות ולקורא הכריכה היא המפגש הראשון עם הספר, אני לא אוכל להתחיל לסקור את הספר, מבלי להתייחס לכריכה המושקעת. שאפו!
איזה יופי של עיצוב מקסים ומושקע. יישר כוח למעצב... המשך הביקורת
מזמן לא אחזו ידיי ספר בכריכה קשה!
היות ולקורא הכריכה היא המפגש הראשון עם הספר, אני לא אוכל להתחיל לסקור את הספר, מבלי להתייחס לכריכה המושקעת. שאפו!
איזה יופי של עיצוב מקסים ומושקע. יישר כוח למעצב: צבי פלדמן!
בסוף הספר מצורפת מעטפה, ובה צילום מהמאמר שפורסם בעיתוןL'aurore" ", המפרט את השתלשלותו של משפט דרייפוס ולקחיו.
הספר מתחיל במכתב נוקב שנשלח על ידי אמיל זולא לנשיא פליקס פור:
..."חובתי היא לדבר. איני רוצה להיות שותף לפשע. שאחרת, תרדוף את לילותיי רוחו של אותו אדם נקי כפיים שבימים אלה מרצה את עונשו אי שם, בעינויים איומים, בגין פשע שמעולם לא ביצע." (עמוד 8)
במכתב, מאשים ומגנה אמיל זולא שורה של אנשים: לוטננט קולונר דו-פאטי, גנרל דה מרסייה, גנרל ביו על העלמת ראיות לחפותו של דרייפוס, גנרל בואדר, גנרל גונז, גנרל פלייה, רס"ל ראבארי, מומחים לכתב יד, ביה"ד הצבאי ועוד.
את כולם וכל אחד לחוד, אמיל זולא מאשים בלקיחת חלק בפשע מתועב, בניהול חקירה מוטה, ובשותפות לפשע נגד האנושות והצדק.
"אלפרד דרייפוס הוא שעיר לעזאזל של מאבקים פנימיים בחברה ובממשל הצרפתי!"
"קפטן אלפרד דרייפוס (קפטן מקביל לסרן), הוא יהודי בחיל התותחנים הצרפתי וחבר במטה הכללי הצרפתי, היה היהודי בעלי הדרגה הגבוהה ביותר בצבא צרפת באותה העת. דרייפוס הואשם במסירת תעודות סודיות למעצמה זרה (גרמניה), ובמשפט שהתנהל בדלתיים סגורות נמצא אשר פה אחד. בדצמבר 1894 הוא נידון לשלילת דרגות ולמאסר עולם." (עמוד 47)
הספר מחולק לשלושה פרקים:
חלק 1- המכתב לנשיא פליקס פור.
חלק 2- הפרשה ועד להחזרתו של דרייפוס לצבא.
חלק 3- הלקחים והמסקנות מ"אני מאשים".
מעמוד 119 ועד עמוד 122 , מתואר ציר הזמן של פרשת דרייפוס, החל מ-1894 השנה בה דרייפוס מואשם בבגידה ונאסר, ובהמשך עד 1908 השנה שהועבר אפרו של אמיל זולא לפנתיאון, ובאותו טקס נכשל ניסיון התנקשות בחיי דרייפוס.
החלק המעניין של הספר הוא החלק השני אשר בו מפורטת פרשת דרייפוס מתחילתה.
פרשת דרייפוס הייתה אירוע מכונן בסוף המאה ה-19, וסמל למאבק על צדק. יש טוענים שהפרשה הזו חוללה מפנה אצל בנימין זאב הרצל, שסקר את המשפט ככתב של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה".
משפט דרייפוס היווה אבן דרך חשובה ליהודים והאנטישמיות, ואין ספק שחוזה המדינה ספג לא מעט מהפרשה, והיא היתה לאחד הגורמים לרעיון הציונות המדינית.
כל הכבוד לתרגום החדש שהוצאת קמין ברזילי הביאה לקורא. אני מסכימה עם כל אחד שטוען, שזהו אירוע חשוב ועוצמתי בהיסטוריה של עמנו.
ל"אני מאשים" של אמיל זולא, הזועק מעומקי ליבו, יש חשיבות רבה גם לימינו אלה, כשהשחיתות וחוסר ההגינות מכתרים אותנו.
לא נותר לי מאשר להודות להוצאת קמין-ברזילי על שהגישו לקורא את המאמר המופתי הזה.
ממליצה לכל המחנכים והתלמידים, אל תוותרו על הספר הזה!
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 05/01/2018
אלפרד דרייפוס: שעיר לעזאזל של מאבקים פנימיים בחברה ובממשל הצרפתי
לקראת 120 שנים לפרסומו של המאמר "אני מאשים" מאת אמיל זולא, רואה המאמר המופתי אור בתרגום חדש לעברית, והוא מסמך היסטורי מרגש ומרתק. ... המשך הביקורת
אלפרד דרייפוס: שעיר לעזאזל של מאבקים פנימיים בחברה ובממשל הצרפתי
לקראת 120 שנים לפרסומו של המאמר "אני מאשים" מאת אמיל זולא, רואה המאמר המופתי אור בתרגום חדש לעברית, והוא מסמך היסטורי מרגש ומרתק.
זהו מסמך הממחיש בצורה מובהקת את אהבת הצדק ורדיפתו.
אמיל זולא, הסופר האמיץ, כתב מאמר-מכתב המופנה אל פליקס פור, נשיא צרפת, ובו הוא מביע את כעסו על האשמת דרייפוס וזיכוי אסטרהאזי מאשמת העברת מסמכים סודיים לאויב, לגרמניה: "איזה כתם של בוץ על שמך הטוב – עמדתי לומר : 'על שלטונך' – היא אותה פרשת דרייפוס המתועבת!" (עמוד 7).
הוא חש צורך לזעוק: "איני רוצה להיות שותף לפשע" (עמוד 8).
הוא יוצא בעיקר להתקפה על רב-סרן דו-פאטי דה-קלאם, שעמד בראש קבוצת קצינים אנטישמיים אשר האשימו את הקצין דרייפוס בריגול: "דרייפוס הואשם במסירת תעודות סודיות למעצמה זרה (גרמניה), ובמשפט שהתנהל בדלתיים סגורות נמצא אשם פה אחד. בדצמבר 1894 הוא נידון לשלית דרגות ולמאסר עולם" (עמוד 47).
אמיל זולא פירסם את המאמר שלו ב- 13 בינואר 1898, ושילם מחיר כבד על המעשה האמיץ שלו. ב- 30 בינואר 1898 החל משפטו של אמיל זולא באשמת דיבה והוא נמצא אשם ונידון לשנת מאסר ולקנס כספי. הוא גלה לאנגליה כדי להימנע ממאסר, ומת בהמשך בנסיבות מסתוריות...
באוגוסט 1899, חמש שנים לאחר שדרייפוס הורשע ונכלא באי השדים, הוא הועמד למשפט
בעקבות משפט שלישי בוטלה ההרשעה בבגידה בשנת 1906 , ושתים עשרה שנה לאחר תחילת העלילה זוכה דרייפוס מכל אשמה, הוחזר לתפקיד בכיר בצבא ועוטר באות לגיון הכבוד (עמוד 49).
בשנת 1908 נכשל ניסיון התנקשות בחיי דרייפוס.
הוא נשאר פטריוט צרפתי ו"נכדתו של דרייפוס נספתה בכבשני אושוויץ" (עמוד 111).
אסטרהאזי נמלט לאנגליה וסיים שם את חייו בשנת 1923 לאחר חיי עוני עלובים.
הרצל הושפע מאוד מהפרשה הזו וב- 1899 ציין לראשונה ביומנו כי משפט דרייפוס הפך אותו לציוני.
לספר מצורף מאמר רקע נרחב המפרט את חשיבותו וסיפור השתלשלות משפט דרייפוס, ואת הלקחים המוסריים הנובעים מהמשפט.
בנוסף מצורף בתוך מעטפה מוצמדת לכריכה האחורית צילום המאמר המקורי כפי שפורסם בעיתון ל'אורור.
אני ממליץ בחום על קריאת הספר ההיסטורי החשוב הזה.
תאריך הכנסה לאתר 04/01/2018
פרשת דרייפוס היא אחת מהאירועים המכוננים בתולדות הציונות.
אירוע שבו קצין יהודי בכיר הואשם על מעשה שלא עשה ושילם על כך שנים עד זיכויו המלא וחזרתו לצבא הצרפתי.
אבל הוא לא רק סמל של הציונות, ודוגמא מובהקת לאנטישמיות באירופה בסוף המאה ה19 אלא גם סמל למאבק... המשך הביקורת
פרשת דרייפוס היא אחת מהאירועים המכוננים בתולדות הציונות.
אירוע שבו קצין יהודי בכיר הואשם על מעשה שלא עשה ושילם על כך שנים עד זיכויו המלא וחזרתו לצבא הצרפתי.
אבל הוא לא רק סמל של הציונות, ודוגמא מובהקת לאנטישמיות באירופה בסוף המאה ה19 אלא גם סמל למאבק על המוסר והצדק.
הוצאת קמין-ברזילי תרגמו מחדש את המאמר הכה חשוב של הסופר אמיל זולא "אני מאשים" מאמר שלא רק בא להלחם על זיכויו של אדם חף מפשע אלא על המוסר והצדק האנושי.
זולא ידע שכל מה שהוא כתב במאמר נכון והסתכן בתביעת דיבה.
הוא ביקש אף שיתבעו אותו כדי לחשוף את האשמים האמיתיים בפרשה והפך להיות עד היום סמל למוסר ולצדק.
המאמר הוא מכתב האשמה כנגד האשמים האמיתיים, כנגד קושרי הקשר, הוא מאמר עיתונאי של סופר גדול ויש לו חשיבות הסטורית גם היום כנגד שחיתות ורוע.
החשיבות שלו היא עצומה. הכתיבה של זולא באה ממקום של זעקה וכאב על ההדרדרות המוסרית של הנהגת הצבא והמדינה בה הוא חי.
המאמר עצמו הוא רק חלק מהספר כי מלווה למאמר פרשנויות רבות ומאמרים נלווים שמתארים את השתלשלות הפרשה, הפרשנויות בעקבותיה ולקחים מוסריים נוספים מהסיפור.
כמובן שהשפעת הפרשה על בנימין זאב הרצל ומה שבא בעקבות זה לא נעלמים גם מספר זה.
הבונוס הוא המאמר עצמו כפי שפורסם בעיתון ל'אורור
שנמצא בסוף הספר מודבק לפנים הכריכה האחורית.
ספר חשוב מאוד.
תאריך הכנסה לאתר 01/01/2018
החודש לפני מאה ועשרים שנה, ב-13 בינואר 1898, ראה אור המאמר העתונאי המפורסם "אני מאשים". מחברו, הסופר אמיל זולא, התקומם כנגד העוול הברור שנגרם לדרייפוס, אשר הורשע בבגידה שלוש שנים קודם לכן. מספר ימים קודם שפורסם המאמר זוכה אסתרהאזי, הבוגד האמיתי, במשפט שארך דקות ספורות בלבד. זיכויו סתם... המשך הביקורת
החודש לפני מאה ועשרים שנה, ב-13 בינואר 1898, ראה אור המאמר העתונאי המפורסם "אני מאשים". מחברו, הסופר אמיל זולא, התקומם כנגד העוול הברור שנגרם לדרייפוס, אשר הורשע בבגידה שלוש שנים קודם לכן. מספר ימים קודם שפורסם המאמר זוכה אסתרהאזי, הבוגד האמיתי, במשפט שארך דקות ספורות בלבד. זיכויו סתם את הגולל על סיכוייו של דרייפוס לזכות במשפט חוזר. אמיל זולא לא יכול היה להבליג עוד. מאמרו, שתפס את כל העמוד הראשי בעתון "ל'אורור" (השחר) שבבעלותו של ז'ורז' קלמנסו, נוסח כמכתב פתוח אל נשיא הרפובליקה. במכתב התייחס זולא אל הכתם המביש על פניה של הרפובליקה, נקב בזה אחר זה בשמות כל המעורבים בפרשה, והביע נכונות להגן על עמדותיו בפני כל תביעת דיבה. זמן קצר אחר-כך אכן נאלץ לעמוד לדין, וניצל את במת בית המשפט כדי לחזור על האשמותיו. הוטל עליו קנס ונגזר עליו מאסר, שכדי להמנע ממנו גלה לאנגליה. זולא אמנם שילם את מחיר תעוזתו, אך מאמרו היכה גלים והביא לתפנית בפרשה: דרייפוס הועמד למשפט חוזר, הורשע שוב, אך קיבל חנינה על ידי הנשיא ומאסרו הגיע לקצו. ב-1904 דרש להשפט שוב, וכעבור שנתיים טוהר שמו כליל והוא הוחזר לצבא.
המאמר המתורגם פותח את הספר, והוא צלול ונוקב כפי שהיה בעת כתיבתו. שני השלישים הנותרים של הספר מכילים מאמר בן שלושה פרקים מאת חי בדרה. בפרק הראשון הוא מתאר את הרקע לפרסום המאמר. בפרק השני, הטוב מבין השלושה, הוא מנתח את העקרונות שעמדו מאחורי המאמר, עקרונות שהם סוד כוחו עד היום: רדיפת הצדק, העדר כל אינטרס אישי מצדו של הכותב, והנכונות לשלם מחיר אישי (יתכן שהמחיר ששילם היה יקר הרבה יותר מקנס ומגלות, שכן מותו אפוף תעלומה: זולא נפטר ב-1902 מהרעלת פחמן דו-חמצני בשל סתימה בארובה, ויש הסבורים שהסתימה היתה מכוונת). הפרק השלישי דן בהשפעת פרשת דרייפוס על הרצל ועל התנועה הציונית. הכותב שולל כל דעה שאינה אוחזת בקונצנזוס, לפיו פרשת דרייפוס הוותה נקודת מפנה בתפיסותיו של הרצל, למרות שהרצל החל לכתוב את "מדינת היהודים" קודם לכן, ואף פרסם מאמרים אודות האנטישמיות בצרפת. אני עצמי סבורה שהדיון אקדמי בלבד ואינו מהותי, אבל חי בדרה מאמין כי "אתה ואת המבקשים לדעת את נפש אומתכם, את כור מחצבתה של הציונות הצודקת, לא תוכלו להבינה מבלי להכיר את סיפור מכתבו האלמותי של אמיל זולא", קביעה מופרזת לדעתי.
להרחבה על פרשת דרייפוס אני ממליצה על ספרו של רוברט האריס, "קצין ומרגל", ספר מתח היסטורי משובח, המסופר מנקודת מבטו של פיקאר, ראש מחלקת המודיעין הצבאי, שאמנם היה נגוע באנטישמיות, אך נלחם לטובתו של דרייפוס.
יפה עשתה הוצאת קמין-ברזילי כשהחליטה לתרגם את המאמר ולהוציאו לאור בכריכה קשה מושקעת, ובצירוף צילום איכותי של המאמר מוטמן במעטפה הצמודה לכריכה. לא יפה עשתה כשהותירה שגיאות עריכה רבות ומביכות בעשרים העמודים הראשונים של המאמר. אמיל זולא ו"אני מאשים" שלו ראויים ליחס מכבד יותר.
אסיים בקטע מן המאמר: "כשחונקים את האמת מתחת לפני הקרקע, היא נערמת שם וצוברת כוח נפץ כה רב, שביום בו תתפרץ החוצה היא תפוצץ הכל ביחד אתה. במוקדם או במאוחר נראה אם לא הכנו היום את התשתית למהדהד שבאסונות".
תמונות:
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
