כל מי שלמד את ההיסטוריה של תקומת ישראל, זכה להתוודע לדמותו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), אחד משלושת המפקדים של לוחמי חרות ישראל (לח"י) לאחר הירצחו של אברהם שטרן, ומי שנחשב הוגה הדעות של הארגון. גם אחר קום המדינה, ואף בימי מפא"י העליזים, עסק ד"ר אלדד בהגות פוליטית ובהפצת משנתו, וגם אחר שפוטר ממשרתו על ידי דוד בן גוריון בשל דעותיו הפוליטיות, לא חת האיש ולא זע, עד שזכה בבג"ץ 144/50 שייב נגד שר הבטחון.
כשאימו של פרופסור אריה אלדד, בנו של ד"ר ישראל אלדד, נענעה את העריסה בינקותו, היא התפללה, מן הסתם, שבנה יהיה רופא כשיגדל, ואכן, משאלתה התגשמה, אך כל בר דעת מבין שמי שגדל בביתו של הוגה הדעות של הלח"י, לא ייוותר במגדל השן של האקדמיה, ועל כן, מן הסתם, זכינו שאריה אלדד כיהן לא רק בתפקיד קצין רפואה ראשי, אלא גם כחבר בכנסת ישראל, רהוט לשון ובעל הומור חד ומושחז.
כיום, אריה אלדד אינו חבר בכנסת ישראל (לצערו של הקורא או לשמחתו, עניין של תפישת עולם), אך האיש וסגנונו חיים וקיימים לאורך ימים ושנים, וכל מפגש איתם הוא מפגש מגרה ומפרה.
בספר 'דברים שרואים מכאן' אריה אלדד מנסח את השאלה ומנסה להשיב לה: 'מה קורה למנהיגי הימין כשהם מגיעים לשלטון', ובמלים אחרות: מדוע טרם קם ראש ממשלה ממפלגה ימנית, שהצליח לדבוק באידאולוגיה שבשמה הוא נבחר לכנסת.
אדם אחר שהיה מנסה להשיב לשאלה זו, היה אולי צריך לפשפש בארכיונים ולהעלות דמויות מפתח מתהום הנשייה, אך אריה אלדד, כמי שגדל אצל אביו, אינו צריך להרחיק לכת, באשר כל גיבורי הספר, למעט אריאל שרון, הם גיבורי ילדותו (מנחם בגין ויצחק שמיר), או בנים של חברים לתנועה ולדרך (אהוד אולמרט, ובנימין נתניהו), וזאת מלבד שהמחבר עצמו היה עד מקרוב לרבים מהארועים שנסקרים בספר.
המסקנה של הספר קצת צפויה ולפחות בעיני מי שחי במדינת ישראל בארבעים השנים האחרונות: מנחם בגין חפץ כנראה לזכות בהכרה של השמאל (כנראה), יצחק שמיר הוא יצחק שמיר, לאריאל שרון מעולם לא היתה אידאולוגיה עקבית, בנימין נתניהו עדיין הוא חידה, ואהוד אולמרט? אהוד אולמרט הוא חביבו של אריה אלדד: 'מי שיחפש קו שבר אידיאולוגי אצל אולמרט יבזבז את זמנו לשווא. אהוד אולמרט לא היה מעולם ב'ימין' ממש כשם שמעולם לא היה ב'שמאל'. הוא תאב שלטון וכסף" (עמוד 412)
אף על פי שכאמור, המסקנות של הספר מוכרות וידועות, אף על פי כן, הספר מומלץ בחום. מעטים האנשים שקריאה בספריהם היא למעשה מעין מפגש איתם על כוס קפה ווירטואלית. הכרת החומר מקרוב, הכנות, הכתיבה הזורמת, חידודי הלשון וההומור הם הם אריה אלדד נטו, על מעלותיו, כשרונותיו, נסיונו ותפישת עולמו. או, אם נרצה, הספר אינו רק ספר מחקר, אלא גם מעין ביוגרפיה פוליטית של המחבר, בהצגת המהפכים שעברו גיבורי ילדותו וחבריו לתנועה, כפי שהוא מפענח אותם כיום בניתוח שלאחר מעשה כצופה מהצד.
רק הערה קטנה לסיום: לא רק ראשי הממשלה שנסקרו בספר זזו שמאלה, יותר או פחות, בהיותם בשלטון, אלא גם עזר וייצמן, יצחק רבין, ומוטה גור, ואף דוד בן גוריון בערוב ימיו. ייתכן, על כן, שהשאלה שהעלה המחבר היא הרבה יותר כבדה ממה שניתן להבין במחשבה ראשונה, וגם התשובה לה צריכה להיות הרבה יותר מורכבת.
שאול בר אילן, מוסמך לרבנות מהרבנות הראשית לישראל ועוסק בעריכת דין (LL. B, LL.M). משרדו ברחובות עוסק בחוזים, מקרקעין, מיסוי מקרקעין, צוואות, והתנגדויות, מעמד אישי ומשפחה.
