“פשוט תפסיקי לקרוא אותו” מלמלתי לעצמי לאורך שלושים העמודים הראשונים של הספר, “מה את בכלל צריכה את זה? ספר נועד להנאה, לא לסבל, ליופי לא לכיעור” לא הפסקתי לקרוא, הייתי מרותקת, מזמן לא חוויתי קריאה שכזאת, קריאה שלוותה בסבל רב. הספר טיט הוא ספר שמשתמש הן בדמויות והן בסיפורים מספר ירמיהו, כשהדמות המרכזית, גיבור הספר “טיט”, נקרא בפשטות ובלי היסוס בשם הנביא התנכי הידוע ירמיהו. אולם אל לנו להתבלבל, הסיפור המקראי, השמות התנכיים, הם כולם מכוונים לכאן ולעכשיו.
העיר ירושלים של דרור בורשטיין, דומה הרבה מאוד לירושלים של היום, בירושלים של טיט, יש רכבת קלה, ופרויקט הולילנד וניתוחים פלסטיים, אולם בעיקר יש שם מנהיגים מושחתים עד היסוד.
העלילה מתחילה בירמיהו המשורר הצעיר אשר מגיע לביתו של ברוך מבקר הספרות חורץ הגורלות – הביקור לא מתנהל כלל כמתוכנן ובסופו מוצא את עצמו ירמיהו חבול ופצוע זרוק ברחוב.
אולם מסתבר שסופה של קריירת המשורר של ירמיהו היא תחילתה של קריירה אחרת תובענית קשה ושתמורתה היחידה היא עינויים השפלה ומרורים. ירמיהו מתוודע למה שמעתה והלאה יהיו חייו, הוא מקבל את יכולת ההתנבאות, ירמיהו הופך לנביא.
הספר טיט מכיל בתוכו דמויות רבות מאוד והרבה מהן הן דמויות מורכבות. ככל שממשיכים בקריאה גם מה שנדמה היה לנו כטוב או טוב חלקי או יסודות של טוב, מתמוסס במהירות גדולה, הקלות או המהירות שבה משתלטת ההתמכרות לחיים הטובים, האדישות אל מול אכזריות וסבל, היכולת המדהימה פשוט להפנות את המבט ולהתבונן למקום אחר, היכולת הזאת נרכשת במהירות שיא ונדמה שמעטים עוד מאוד האנשים שיש להם את החוסן או החוזק לא להפנות מבט לא להיכנע למצב שבו הסבל האנושי לא מציק לך ולא מעיק עליך.
ירמיהו הוא המשורר שהפך לנביא, מתניה הוא בן מלך שברח מהמלוכה ושהפך למשורר ושבעל כורחו הוא ימצא את עצמו שוב בחיק הנוצץ המושחת הכוחני של המלוכה. השינוי יהיה כל כך גדול שאף שמו לא ישמר לו ומתניה המשורר הופך לצדקיהו המלך.
מתניה וירמיהו הם חברי ילדות, פעם מזמן הם היו יחד בחוג לנוער שוחר המדע, הספר כולו מתובל כל הזמן בחיי היומיום שלנו, לכאורה אין דבר יותר מופרך מהחוג לנוער שוחר המדע בתוך הכאוס של הספר הזה ומצד שני זה לעיתים הדבר היחידי בעל משמעות, הספר מלא בפסקאות שכל אחת מהן מהווה עולם מלא ועשיר.
אחת הפסקאות הללו שייכת לנועה, נועה היא מי שירמיהו בתחילת ימיו כנביא מחזר אחריה כשהוא עדין לא מפנים שגורלו הוא להיות נביא, עדין הוא נאחז בשרידים של התנהגות נורמטיבית שהחיזור הוא הרי אחד מסממניו. באותה פגישת חיזור גורלי הם פוגשים את מתניה בתקופה שהוא עדין בסטטוס של משורר.
מתניה ונועה פורצים ברומן סוער למדי והופכים לזוג. בשלב מאוחר יותר כשמתניה נאלץ למלוך במצוות מלך בבל, נועה נקראת לגור בארמון ואז ישנו קטע בסיפור שבו היא נזכרת בימיה כצעירה במואב “היית מגיעה לצד השני של ים המלח, והדבר הראשון המתבקש כמעט, היה לעשות קרחת, כולן עשו שם קרחת והחליפו בגדים לבגדי פשתן פשוטים…אפשר שם למצוא ירקות ופירות בבוסתנים או בשווקים הנודדים הקטנים ולפרוס אגסים ותפוחי מדבר” הזיכרון של נועה מימיה במואב ממש מכניס את הקורא למצב מדיטטיבי, התיאור של השלווה המדברית בחבל הארץ ההוא הוא תיאור כמעט אוטופי של מציאות שאינה יכולה להיות קיימת בירושלים של הספר טיט ולצערנו אינה קיימת אף בירושלים של היום, התיאור של השלווה המדברית הוא תיאור של חלום ואי אפשר שלא להתעכב על כך שבזמנים של תהו ובהו, של חושך וסיאוב החלומות שלנו מצטמצמים לדברים הפשוטים ביותר שקט, פרי פרוס, שלווה.
לירמיהו יש אף הורים ואחות שנפטרה ממחלת הסרטן. בית ההורים עם כל בעיותיו הרבות משמש כאי של נחמה בתוך ירושלים שהולכת מדחי אל דחי, הוריו של ירמיהו נמצאים בקבוצת הגולים הראשונה לבבל כיון שהם נחשבים לאליטה, אביו הוא רופא.
הם מוגלים ברכבות. הגלות מתבררת יותר ויותר כאופציה היחידה לשרוד מי שנשלח לגלות שרד מי שיישאר בירושלים סיכוייו לשרוד הולכים וקטנים, חלקו האחרון של הספר מתאר את הקץ, את הסוף. החלק האחרון של הספר הוא מלאכת מחשבת של כתיבה, אנו עוברים משיא לשיא כל שיא הוא איום ואכזר יותר מהשיא הקודם.
ירושלים נתונה במצור, לוקח זמן עד שנטל המצור מתחיל להשפיע אולם לבבלים הצרים על העיר יש שפע של זמן הם אינם ממהרים, אט אט המצור מתחיל לפעפע פנימה אט אט נגמרים המצרכים, מוצרי יסוד נעלמים מן המדפים, לא רק המזון נגמר אף מצרכים אחרים נגמרים, סבונים משחות שיניים, נירות טואלט, אנשים מסתובבים רעבים ומלוכלכים, מי שמתקשה לדמיין את אימת המצור מוזמן להיעזר בהיסטוריה, המצור על לנינגרד הוא מן המפורסמים, המצור על חאלב, קורה כאן ממש לידנו. המצור ותוצאותיו מסופרים לנו באופן ישיר, המספר לא חס עלינו, אחרי שהחיות כולן: הכלבים החתולים העכברושים –נעלמים, אף הילדים נעלמים. הרעב מעביר אנשים על דעתם.
לוקח זמן רב עד שהמצור מתחיל להשפיע על מתחם המלוכה, זמן רב צורכי המלך מסופקים לו, מזון ומים לא חסרים לו. האם המלך מודע למה שקורה סביבו? כלל לא בטוח, לעיתים נדמה שכן ,לעיתים נדמה שלא. בשלב מסוים הוא מבקש את ירמיהו, חבר הילדות שלו, הוא מתחנן לפניו שינבא לו עתיד אחר, עתיד טוב, עתיד שבו ירושלים ניצלת, אולם ירמיהו הוא נביא אמת וככזה אין לו שום אפשרות פרט לאמת והאמת היא קשה ואכזרית.
טיט הוא ספר קשה עד מאוד, לא הצלחתי להימנע מההשוואה בין מציאות הספר למציאות של ימינו, והיכולת הזאת לעשות איזו שהיא השוואה בין המציאות המאוד קשה ומסואבת ואיומה שבספר, למציאות חיינו אנו, היא בהחלט מטרידה עד מאוד.
האם לקרוא? ודאי ועדיף עם כוס של שמפנייה ורודה ליד.
