עלילת הספר מתחילה כשפרח נכנסת למספרה בדרום תל אביב שבה עובד גידי בן ה18. גידי ממוצא אירופי בהיר וגבוה, התייתם מהוריו שנהרגו בתאונת דרכים ונלקח תחת חסותה של שרה דודתו שהיא ספרית. פרח בת 24 רזה מאד, כהת עור ושיער, בעלת עין זכוכית אשר גדלה במשפחה שנשלטה בידי אב מתעלל, נעורים בפנימייה ומגורים עם גבר שרצה לסרסר בה. הם מוצאים שפה משותפת ביניהם ונעשים כמעין אח ואחות.

לילה אחד הם יוצאים לרקוד במועדון. הבילוי מסתבך כששני עבריינים שפרח מכירה תוקפים ואונסים אותה. גידי חש לעזרתה והתקרית הזו מסתיימת בכך שפרח תוקעת מספריים בגבו של אחד מהם, הוא מת והשני נפצע ופרח וגידי נופלים לבוץ. הם נבהלים ובאין מבוגר אחראי מחליטים לברוח דרומה לאילת. בדרכם הם פוגשים אנשים בודדים ונדמה שחיי כולם עמוק בתוך הבוץ.

העלילה מתקדמת מכאן בצורה נמוכה עם המון דמויות משנה למרות הפוטנציאל לעלילה הדרמטית, ולמרות שהכתיבה של שירי ארצי היא כתיבה פיוטית וספרותית שעוסקת בנושא חשוב והוא התעללות מינית בילדים.

באמצע הספר אנו פוגשים בויוי, אחותה של פרח, מבוגרת ממנה בשנתיים אשר חיה בדירה עלובה עם תאומות ותינוק וסובלת מהתעללות מילולית וגופנית מבעלה. במפגש הזה אנו מתוודעים לחייהן של שתי האחיות בילדותן. חיים שבהם הן ניסו תמיד להתגונן מאב מתעלל. חיי הנישואים של ויוי מקבילים לחייה כילדה. מוטיב הקורבן-מתעלל חוזר בתוך נישואיה.

מוטיב המזרחי מול האירופי שזור לכל אורך הספר. הדמויות המזרחיות מצטיירות כבודדות, אומללות, חיות בגיהינום. חייהן של ויוי ופרח שונים מחייו של גידי האירופי. גורלן של ויוי ופרח כביכול נחרץ מעצם היותן מזרחיות לעומת חייו של גידי האירופי שלמרות הטרגדיה שפקדה אותו מנותב בחייו עם העדפות שונות. ההבדלים בין קווי המוצא והגורל שזורים בספר בצורה טבעית למדיי.

הספר מבטא חרדה לגורל ילדים אשר מופקרים ואין להם הגנה מהוריהם. הקריאה בו קשה מאד רגשית.

הספר קשה מאד לעיכול.יש בו התעללות מינית ונפשית בילדים. הסיפור מעיק. יש בו איזכורים של אהבה ואלימות, רגעי חסד עם רגעים של אפלה.

אך ראוי לציין ששירי ארצי יודעת לכתוב יפה. יש יופי מקסים שובה לב  ורגיש בכתיבתה. 

הקריאה לשיקולכם.