לשמחתי, התוודעתי אל הסופרת המקסימה באחד הערבים ,לפני מספר חודשים בקברט הספרותי בקריית מוצקין, שם עמדה הסופרת להרצות. על ספסל ישבה לה הסופרת, הביטה סביבה. התיישבתי לידה , תוך שאני מחכה לחברותיי שתגענה. כדרכי ,אני יוצרת קשר ורבלי, התחלנו לדבר על דא ועל הא, כמובן שלא ידעתי שזו הסופרת. סיפרתי לה בין השאר ,שאני כותבת באתר של נורית, והיא השיבה לי, שהיא מכירה את האתר ונכנסת אליו לעיתים. נשביתי בקסמה. אז נגשו אליה מכריה , חבקוה, וכך התודעתי אל שרה אהרוני. בהרצאתה ספרה לנו על פועלה במשך השנים מתחילת עבודתה כמחנכת , התקדמותה במערכת החינוך, עד הפיכתה לסופרת מוערכת. בלשן רהוטה וכובשת סיפרה שלנו על ספריה. בעקבות הרצאתה החלטתי להתחיל בקריאת ספריה, הפור נפל על ספרה" אהבתה של גברת רוטשילד"

על גבי העטיפה העתקתי מספר שורות המבטאות את עיקרו של הספר, לדעתי. "אהבתה של גברת רוטשילד הוא רומן היסטורי מפעים ומלא רגש שמגולל באופן ייחודי את קורותיה של שושלת רוטשילד המפורסמת. לאחר תחקיר מעמיק ורב שנים מציגה בפנינו הסופרת האהובה ,שרה אהרוני, את המאורעות ההיסטוריים הגדולים שהתרחשו במשך קרוב למאה שנים דרך יומניה הסודיים של גוטל רוטשילד, שאותם החלה לכתוב כשהייתה נערה ולא חדלה עד יום מותה" זהו אמנם רומן היסטורי מכוחם של האירועים ודמויות היסטוריות, אבל ראוי לזכור שאין לראות בספר זה שחזור נאמן של האירועים. הספר מורכב מפיסות של מציאות עם דמיון ובדייה.

הסופרת בחרה לכתוב את סיפורו של מייסד שושלת רוטשילד כיומן של אשת המייסד מאיר, היא גוטל, או גוטלה בפי אוהביה. מכאן, שלא האמת ההיסטורית הייתה נר לרגליה של גוטל, אלא הספר מתאר כיצד השתקפו האירועים בעיניה, כיצד ניווטה את חיי משפחתה הענפה? מטבע הדברים הראייה היא סובייקטיבית. היא כותבת את היומן משנת1770 עד יום מותה בגיל 96 בשנת1849 . הסיפור מתחיל בתיאור הסמטה "יודנגאסה "שפירושו רחוב היהודים, לשם נדחקו ההודים עוד לפני מאות שנים בפרנקפורט , עיר גדולה בגרמניה. היהודים גרים בה , היא מעין גטו, בה מוטלים על היהודים הגבלות קשות ומשפילות.

"עולם שהוא סמטה צרה, אפלה ומלוכלכת ושמה יודנגאסה, אין בה מקום לכרכרות, היא נטולת עצים ופרחים. אולם עוברים בה המוני בני אדם בכל ימי החול ומלאים אותה בחיים, וזה משהו שיש להעריך" עמ' 10

שם בסמטה אין פרחים, אך פורחת לה אהבה מיוחדת בין גוטל לבין מאיר, אהבה מיוחדת , שיש בה תשוקה, כבוד הדדי ואמון. הם מחליטים להקים משפחה גדולה, ואכן אחרי מיתות של תשעה ילדים בלידתם, נותרו עם עשרה ילדים. עם אשתו וילדיו מתחיל מאיר את דרכו להקמת האימפריה הפיננסית חובקת עולם. צעד אחר צעד, תוך התמודדות עם התמורות ,שחלו באירופה באותם שנים., במקביל פועל מאיר למען הטבת חיי היהודים, השגת שוויון זכויות לבני עמו. גם זו דרך מלאת חתחתים. ראוי להזכיר שהדרך לשוויון הייתה רצופה גם בעמידה על המשמר של שמירה על הצביון היהודי, ומלחמה בהתבוללות. מאיר אינו חס על בריאותו, במרוץ שלו אל הפסגה. הוא אמיץ, מעז לפעול בנחישות , ללא חת, ולא נרתע מקשיים. תוך כדי תיאור האירועים המשפחתיים לרבות טרגדיות של איבוד ילדים והמרוץ אל השגת העושר ,שרק הוא יביא להם כבוד, מהדהדים ברקע גם תופי המלחמה ורעשם של אירועים, ששינו את עולמנו, כמו המהפכה הצרפתית שחרתה על דגלה את החופש, השוויון והאחווה. נפוליאון בונפרטה, האיש ששינה את פני אירופה, עלילות דם, בעיקר עלילת הדם בדמשק.

גוטל היא אישה חכמה, עיניה צופיות הליכות ביתה ויושביו. לא תמיד מתערבת, אך תמיד מעורבת. היא יודעת מתי לאמץ את האמרה" סייג לחכמה שתיקה" ומתי לומר את דעתה. יש בה מתינות מחד גיסא ועיקשות ודבקות מאידך גיסא. בעלה הוא המוחצן, המתפרץ אל מול החיים.

בעניינים מסוימים היא מגלה עיקשות ראויה לציון, כמו עקשנותה להמשיך ולגור ברחוב היהודים, אחרי מות בעלה והתפזרות ילדיה ברחבי אירופה. אין לה שאיפות לבקר בערי הבירה הנוצצות , די לה במה שהיא שומעת מפי ילדיה הבאים לבקרה, או כותבים לה. היא מסרבת גם לעת זקנתה לעזרה במשק הבית. חיה חיי צניעות. גדולי עולם משחרים לפתחה .ביתה הצנוע ו"הדל" לעומת הפאר בה חיו אנשים במעמדה. היא אוהבת את ילדיה ונכדיה אהבה עזה, והם מחזירים לה אהבה , כבוד והערכה. לקראת סיום הספר נפגשת גוטל בביתה עם היינריך היינה, הסופר היהודי הגדול, שהמיר את דתו, כמו רבים וטובים, שזו הייתה בשבילם הדרך היחידה להיכנס לחברה הנוצרית ולפעול בה. מוזכר המשפט המצמרר ,שאמר באותה פגישה" חושש אני מפני התפרצות הרוח הברברית החבויה בבני העם הגרמני. שריפת ספרים היא אות וסימן לבאות, במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו גם בני אדם" עמ'421 כתיבתה של שרה מושכת , מרתקת עברית במיטבה.

ומהיכן השם רוטשילד? נהוג היה בימיה העתיקים של סמטת היודנגאסה, לציין את בית המגורים המשפחתי בשלט. השלט הראשון בביתם הראשון של בני משפחת מאיר היה בצבע אדום. רוטשילד הוא אם כן צירוף שתי המילים "שלט אדום" בגרמנית. מכאן הפכו אותו לשם המשפחה , והשאר הוא היסטוריה.... ראוי לציין את המשפחתיות, את הערבות ההדדית בין בני המשפחה. כולם נשאו בעול, אף בנות המשפחה.

פה ושם מרחפת על הרומן מין רוח נאיבית, הסופרת ,שחקרה את תולדות המשפחה העמידה את גוטל ככותבת ומספרת את סיפור המשפחה. היא שמה במחשבותיה ובקולמוסה , הרבה רגש ולעיתים אף רגשנות, וגם דבקות בערכים עליהם גדלה משחר נעוריה. עקבתי אחר הצלחתם של ילדיה ונכדיה, והשתלבותם לא רק בחיי הכלכלה של אירופה, אלא גם בחיי החברה, בגינונים שבטרקלינים, בפאר בהתנהגות. לא יודעת אם מאיר היה אוהב את דרך חייהם החדשה? אף על פי כן אני מאמינה שהערכים אותם נטעו גוטל ומאיר בילדיהם, בעיקר ביחס לעמם, במחויבותם לבני עמם המשיכו להתקיים גם שנים רבות אחרי התקופה בה עוסק הספר. בראיון ,שנערך עם הסופרת בתכנית "המוסף" בערוץ 1, מצאתי קטע , שנראה לי חשוב ומאפיין את דעתה של הסופרת ליצירתה זו. "החיבור של נשים לסיפור הוא מיידי, טבעי ומובן מאליו, אבל בספר יש מקום לכולם, כי האישה מציגה בו גם את נקודת המבט של הגבר, שעשה את המהפך והביא את המשפחה מעוני לעושר. יש בספר התייחסות לכללים העסקיים שעל פיהם הוא הלך ושהוכחו כנכונים............ יש כאן סיפור היסטורי של משפחה ושל ערכים-יושר נתינה ואחדות"

אני נסחפתי בהנאה מרובה בקריאת הספר. ממליצה בחום רב על קריאתו, שהרי אינה דומה קריאת סקירה לקריאת הספר עצמו. בטוחה אני שלא תתאכזבו.

תודה , רבקה.

גוטל עומדת להתחתן עם מאיר אמשל רוטשילד וחייה ישתנו לבלי הכר. מאיר האמיץ, אהוב לבה, יוצא חוצץ כנגד ההגבלות והאיסורים, הגזירות והחרמות שמושתים על היהודים ופועל לקידום שוויון זכויותיהם ולהוצאתם אל מחוץ לגבולות השכונה הצפופה והרעועה. הוא בעל רוח, יזמה, נחישות וחוש המצאה וחרף הקשיים המוערמים מכל עבר, משכיל לעשות חיל בעסקיו והופך למייסד משפחת הבנקאים והסוחרים היהודית; משפחת רוטשילד. את ערכי החריצות והמסירות ינחילו גוטל ומאיר לילדיהם, ואלה יתיישבו בבירות אירופה ויקימו בהן רשת פיננסית וסחר ענפה  עד שיהפכו לאחת המשפחות העשירות בעולם.

הסופרת מיטיבה לתאר כמעט מאה שנה של היסטוריה אישית, משפחתית, יהודית וכלל עולמית, אך זהו אינו ספר היסטוריה אלא רומן המסופר מזווית הראיה הסובייקטיבי של הגיבורה כפי שרשמה אותו בשלוש מחברות לאורך חייה. אנו נכנסים לנבכי ורזי המשפחה המפורסמת מתוך סיפור חייה האישי של גוטל.

השנאה, החוקים והגזירות, ההשפלה הממלכתית והיומיומית ברחוב, חוסר האפשרות לשלוט בחיים ובזכויות ולהיות נתונים לגחמותיו והבטחות שווא של כל אציל שעולה לגדולה לא החלו במאה העשרים בגרמניה. הם בלטו כבר בימי הביניים. את הגטו בפרנקפורט בנו לכמה מאות איש. תוך מאתיים שנה הצטופפו באותו מתחם גיאוגרפי אלפי אנשים בתנאי צפיפות וכיעור. עץ לא פורח, הגנים נמצאים מחוץ לחומות בהם מטיילות רק הנוצריות עם המטפלת בימי ראשון. מתוארת היטב הפגישה עם נפוליאון שכל הגטו חיכה לו יום שלם בשמש קופחת. הוא הגיע, הראה שעמום ופיהוק ועזב כלעומת שבא. לימים הוא היטיב עם חוקים לשוויון זכויות ליהודים בהמשך למהפכה הצרפתית וגוטל’ה הוקירה על כך אך יחסה אליו נותר אמביוולנטי.

סיפור האהבה בין מאיר רוטשילד לגוטל’ה, אשתו הוא מהיפים שקראתי. העדינות והאינטימיות ביניהם גברה על כל קושי. מצד אחד הוא מכנה אותה בכינוי חיבה שבאופן אישי נתנו לי תחושה שהוא כביכול אביה או אח גדול, אך מצד שני הוא התייחס אליה במהלך השנים בשוויון וגובה העיניים, הייתה תשוקה אדירה והוא העריץ אותה והאמין שהיא אף פעם לא טועה. גם בגיל מבוגר הוא הסביר לה שלמרות שהוא גבר הוא זקוק לשמוע ממנה מילות אהבה. כל אחד ידע את מקומו ואיך לתקשר עם השני. מתי להתווכח ומתי לשתוק, כמעט בטלפתיה. כל אחד ידע לתמוך בשני, להרגיש מתי צר לו. תיאורי לילות האהבה בפינת קטנה בבית עמוס אנשים בו החובה להיות בשקט ולחשוק שפתיים פן ישמעו אוושה, נפלאים ומרגשים.

כאישה, גוטל מתוארת כעמוד התווך בחיי המשפחה והעסקים. המשמעות שלה בחיי בעלה ולמשפחה הייתה עצומה. היא  גידלה משפחה ענפה כל כך, איבדה ילדים ונכדים, הייתה מעורה ומודעת לכל מהלכי המסחר, הפוליטיקה וההשקעה בעסקים. ידעה מתי להתערב ומתי לתת לבעלה להוביל. לכאורה אישה רגילה לגמרי אך עם תובנות, אופי, חכמת חיים שלא לומדים בבית ספר ודקויות שהובילו אותה רחוק. התכנון הן במשפחה והן בעסקים היה לטווח ארוך. שאר נשים עבדו במשרד ותרמו את חלקן במלוא המרץ ותרמו במזכירות ובהנהלת חשבונות וטרחו בבית.

גוטל הייתה המצפון שלו. בידיעתו ולעתים שלא בידיעתו לאורך כל הדרך. שאלה שאלות מוסר והייתה לה מחשבה משלה (ההתנהגות של מארי אנטואנט וגורלה, לספק ציוד לצבא של בשר תותחים). היו לה פעמים ספורות חילוקי דעות עם בעלה והיא לא הסתירה ביקורת. היא הייתה נאורה ומשכילה למרות שלא יצאה מפתח הרחוב (למעט במקרים מיוחדים כמו בשריפה בה נולד נכדה ובטיול המרגש עם אמה בפארק מחוץ לחומות).

מאיר הסביר לה שדרכו הכלכלית אינה עומדת בסתירה עם קיום המצוות. שהוא שלם עם עצמו ושהדרך למעלה זרועה דרדרים. ההצלחה תביא לכבוד והכבוד זו שליחות. מכסף יבוא כבוד מבחוץ שישפיע על כל הקהילה. החזון והשקעה הציבורית העצומה שלו היו הרבה פעמים על חשבון הבריאות האישית. שהיהודים הכנועים והנשלטים יהפכו לגורם שאי אפשר בלעדיו. אהבתי את המכתבים בגרמנית עילגת ששלח לכל שועי עולם בכדי לקדם את ענייני העם היהודי מבלי מורא הוא בושה.

בערוב ימיה לא נכנעה גוטל לעושר ולפאר. לא ביקרה לרעה את ילדיה שעברו לגור בארמונות פאר והחזיקו כרכרות אך בעצמה, התעקשה להישאר בבית הישן ביודנגאסה  בו חיה כל חייה עם בעלה. שועי עולם הגיעו לבקרה ולא הסתירו את הערצתם.

הספר נוגע בנקודה של נישואי קרובים בתוך המשפחה. הסיבות לכך הם השארת ההון, הרכוש והשליטה בתוך המשפחה.

אהבתי את האופי השונה של כל אחד מילדיה, הקשר המורכב ביניהם ואת הדינמיקה של משפחה גדולה בבית קטן. לימים כשהבית התרוקן, אנו חודרים יותר ויותר למחשבותיה פנימה.

פחות התחברתי לשפה המליצית שיצרה בי ריחוק אך את כל ביטויי היידיש הגרמנית/אוסטרית מכירה מהבית והיה נעים להתרפק ולהיזכר. פחות אהבתי שהספר מסופר, אמנם דרך יומן, אך לאורך כמאה שנה. הייתי מעדיפה פוקוס על שנים מעטות יותר ובהרחבה,  בלי הקפיצות בשנים.

בדף האחרון של הספר מוזכר הנין בן השנתיים, שיש לו את העיניים של אבי-סבו. זהו הברון אדמונד דה רוטשילד המוכר לנו כ״נדיב הידוע״, ממשיך דרכו של מאיר.

הספר נותר בלבי ובמחשבותיי ימים רבים לאחר תום קריאתו.

מומלץ!

רומן היסטורי מצויין על קורות חייה של שושלת רוטשילד, כתוב בשפה יפהפיה, ממליצה בחום!
הסיפור מבוסס על יומנה של גוטל רוטשילד שנכתב החל משנת 1770 כאשר היא היתה נערה ועד יום מותה בשנת 1849.
מובא כאן סיפור אהבה מרגש בין גוטל למאיר רוטשילד הפילנתרופ הידוע ובמקביל סיפור על משפחה של יהודים חרוצים, ממלוחים וחכמים שעשו חייל בעולם העסקים, בעיקר בתחום הבנקאות.
גוטל, בת 17, יושבת ליד חלון ביתה בגטו היהודי (הנקרא "יודנגאסה") בפרנקפורט שבגרמניה ורואה בחור יפה תואר עובר. היא מתאהבת בבחור. הוא מבקש את ידה עד שאביה נעתר לו לאחר שמאיר החל להצליח בעסקיו. גוטל נישאת לו ומכאן מתפתח סיפור אהבה וחברות מעורר הערצה. 
מאיר אמיץ, חכם, חריף ונלחם למען קידום שוויון הזכויות של היהודים ולמען יציאתם מתחומי הגטו.
לשניים נולדים עשרה ילדים (וזאת אחרי מספר הפלות ותקופות קשות של התמודדות עם האובדן) שהופכים ברבות הימים לבנקאים מצליחים. מאיר מנחיל להם את תורת העסקים, הוא מעביר להם שיעורים במסירות, נאמנות, חריצות וגם הרבה ערמומיות. הבנים מתיישבים בערים ברחבי אירופה ומקימים רשת מוסדות פיננסיים עד שהופכים לאחת המשפחות העשירות בעולם.
הם קושרים קשרים עם אנשי עסקים, עם אנשי מפתח בשלטון המדינה וכך מגיעים להכרה ופרסום רבים. מוזכרים בספר הרבה אירועים היסטוריים שקרו בתקופה כמו המקרה של לואי ה-16, מרי אנטואנט, עליית נפוליאון, כיבוש צרפת ועוד.
למרות כל ההצלחה והעושר, גוטל לא מאבדת את עצמה. היא אישה צנועה ונשארה כזאת עד סוף ימיה. היא סירבה לעבור לבית מפואר למרות העושר הכלכלי. גוטל היתה אישה ישרה, מסורה לבעלה ולילדיה, מלאת אהבה ונתינה.
ספר מקסים, מעניין וחשוב. נהניתי מאד מקריאתו. ממליצה בחום!