|
|
|
ארבע רכבות, שלוש חתונות והיעלמות |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 2839 |
|
|
המצאת רכבת הקיטור הייתה חידוש טכנולוגי אדיר מימדים ששינה את תפישות הסחר, המרחק, הגבולות והזמן. החל מנסיעותיה הראשונות ב-1830 הולידה הרכבת עולמות שלמים, מערכות יחסים, עלילות וסיפורים.
בספרות המאה ה−19 וה−20 קיבלה הרכבת מקום של כבוד; הדמיון שוחרר לנוע במרחבים חדשים, בחללים חדשים של אמצעי התחבורה המודרני. בקוקטייל הקטן שלפניכם, שנרקח בהנאה צרופה, תגלו כמה דוגמאות לכך.
אנחנו מזמינים אתכם לרכבות של אמיל זולא, ארתור קונן דויל, סטיבן קריין ואנטון צ´כוב, שנוסעות בנתיבי העטים השונים, ברחבי צרפת, בריטניה, ארצות הברית ורוסיה. הרפתקאות. סיפורי אהבה. הומור. תעלומות. נופים שונים בתנועה. ארבעה מסעות ספרותיים, נסיעה טובה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 11/10/2016
מפליא להיווכח כמה הרבה יכול להחזיק המעט. הוצאת זיקית שילחה שוב לעולם את אחד מספריה הדקיקים, בסדרה "מיני זיקית": ארבעה סיפורים קצרים מאת זולא, צ'כוב, קריין וקונן-דויל. מסע בזעיר אנפין אל המאה ה-19, אל צרפת הבורגנית, רוסיה שלפני המהפכה הסובייטית, ארצות הברית בימי המערב הפרוע, ואנגליה,... המשך הביקורת
מפליא להיווכח כמה הרבה יכול להחזיק המעט. הוצאת זיקית שילחה שוב לעולם את אחד מספריה הדקיקים, בסדרה "מיני זיקית": ארבעה סיפורים קצרים מאת זולא, צ'כוב, קריין וקונן-דויל. מסע בזעיר אנפין אל המאה ה-19, אל צרפת הבורגנית, רוסיה שלפני המהפכה הסובייטית, ארצות הברית בימי המערב הפרוע, ואנגליה, המתוארת מנקודת מבטו של מי שהתמחה בכתיבה של ספרי מתח.
המשותף לכל הסיפורים − הם מתרחשים ברכבת, המככבת בספרים רבים כל כך (הדעת נמשכת מיד אל הרומן המורכב ועב הכרס, ניגודו של הספרון הקטן שלפנינו, אל אנה קרנינה הקלאסי, שתחילתו וסופו ברכבת), ולא פלא − בעידן שבו רכבות היו אמצעי התחבורה המהיר ביותר, היחיד כמעט, ברור שהתרחשויות דרמטיות רבות התחוללו בהן, ובקרבתן. רכבות עדיין לא עוררו את המחשבות האפלות הנלוות אליהן מאז אמצע המאה ה-20, שקשוק נסיעתן לא נכרך עדיין בזוועות ובבעתה – זוגות אוהבים נוסעים בהן בדרכם להרפתקאות מסעירות, אנשי עסקים משתמשים בהן כדי לקדם את ענייניהם, הן מקצרות את המרחקים, מאפשרות לבני אדם להרחיב את האופקים שלהם, להתוודע אל העולם שרק החל להיפתח בפניהם, בעיצומה של המהפכה התעשייתית.
ואכן, יש בסיפורים הללו גם שלושה חתנים וכלות שזה עתה נישאו, והרכבות השונות לוקחות אותם אל חייהם החדשים. ומה שיש בהם עוד, לפחות בשלושה מהם, זאת תמימות.
בסיפור "נסיעה במסלול מעגלי" מאת אמיל זולא (בתרגום של אנמרי בארטפלד), אנחנו פוגשים זוג צעיר, מאוהב ושטוף תשוקה. הסביבה אינה מאפשרת להם לממש את אהבתם, חרף העובדה שהם כבר נשואים. אמה של הצעירה "מעולם לא הרשתה למר לָרִיוויֶר לגעת בה בתוך החנות אפילו בקצה אצבעו. והוא מצדו כמעט לא חשב על כך", מספר לנו זולא על אמה של הצעירה, וכמו קורץ אל הקורא כשהוא מגניב למשפט את המילה "כמעט"… אפשר ממש לראות את הזוג הצעיר, המתייסר, את המרי הצייתני שלהם, את חדוותם כשהם פורצים לבסוף דרך, כמעט בחשאי…
בסיפור השני, "אדם מאושר" מאת אנטון פבלוביץ' צ'כוב (בתרגום של גל נולמן), אנחנו פוגשים גבר צעיר, עליז, מבולבל, יש לומר בגלוי – די שתוי. כמעט אפילו שיכור. כה רוסי בהתלהבות שלו, בשמחת החיים, (בשתיינות). גם כאן ניכרת אותה תמימות מלבבת, שמופיעה לאורך הסיפור ובעיקר בסופו, בפתרון לקונפליקט שנוצר, באחוות הרֵעים שגם היא מצטיירת כרוסית כל כך. כשקוראים את הסיפור אפשר כמעט לשמוע את צלילי השירים שכולנו, בני הדור שבו רוסיה הייתה עדיין אמנו, גדלנו עליהם.
הסיפור השלישי "הכלה מגיעה אל יֶלוֹֹ סְקַיי" מאת סטיבן קריין (בתרגום של רחלי סעיד) כמו הגיח מתוך סרט קולנוע מוכר − אחד המערבונים הרבים שראינו. כל המרכיבים קיימים: הבר המקומי, השריף וגם וילסון השולף, אימת העיירה, שהוא "סיוט", כך נמסר לאורח לרגע שהגיע לעיירה (וגם לנו, הקוראים), "כשהוא שיכור," אם כי "כשהוא פיכח הוא בסדר – בחור פשוט, לא פוגע בזבוב. הבחור הכי נחמד בעיירה. אבל כשהוא שיכור – או-הו!" המתח בסיפור, המחולק לשלושה חלקים, הולך ונבנה בהדרגה ובתחכום. מצד אחד – בני הזוג הצעירים שזה עתה נישאו מתקדמים ברכבת לעבר העיירה. (כמה נוגע ללב תיאור אהבתם, חוסר היכולת שלהם להבחין במבטים הלגלגניים, המבודחים, ששולחים לעברם מלצרים ומשרתים מתנשאים-בחשאי, כמה חביבה תמימותו הילדותית של הבעל שהוא אולי השריף האמיץ, אבל אנו פוגשים כאן צדדים אחרים שלו, פגיעים ומלבבים). מהצד האחר – אנשי העיירה המבוהלים מפני וילסון האימתני. ומעוד צד – וילסון המפחיד בכבודו ועצמו. הנה הוא יורה על כלב חף מפשע ומבריח אותו מהמקום. הנה הוא יורה על קירות הבית הדומם. מה יקרה עכשיו? תוהה הקורא בדאגה, עד שהוא מגיע לסיום המפתיע, כמעט אפשר לומר המתוק, של הסיפור!
החלש שבין הסיפורים הוא "הרכבת האבודה" מאת ארתור קונן דויל (בתרגום של רחלי סעיד). הוא אמור להיות סיפור מתח, אבל משהו בכתיבה שלו לא פועל נכון. אחד הכללים, אולי בעצם העצות, שהתווה הסופר האנגלי ג' ק' צ'סטרטון בחיבורו "איך לכתוב סיפור בלשי", הוא שהפתרון לתעלומה חייב להגיע מתוך אחת הדמויות המוכרות לקורא. The criminal should be in the foregroundכותב צ'סטרטון, וצודק: הפושע חייב להיות שם, בקדמת הבמה, לאורך כל הדרך. כל פתרון אחר יוצר תחושה של דאוס אקס מכינה, סיום שרירותי שאינו נובע מתוך העובדות הידועות לקורא, ולכן אינו משכנע. כדי להדגים את הכלל מביא צ'סטרטון סיפור אחר של ארתור קונן דויל: שרלוק הולמס מתבקש לפתור תעלומה: סוס מרוץ יקר ערך נגנב, והמאלף שלו נרצח. יש כמובן לא מעט חשודים, אבל בסופו של דבר מתברר בפשטות שה"רוצח" איננו אלא הסוס עצמו. פתרון מפתיע ואלגנטי ונובע ישירות מתוך כל מה שכבר קיים בעלילה. בסיפור שלפנינו, "הרכבת האבודה", התעלם הסופר מכלל שהיטיב בדרך כלל לפעול על פיו. אכן, סופו של הסיפור מאולץ ומאכזב, אבל הוא אינו מעיב על ההנאה מהקובץ הקטן והמשמח הזה.
תאריך הכנסה לאתר 09/08/2016
כנראה שבדברי הימים הרכבת תיזכר כקוריוז קצר מועד, לפרק זמן של 150 שנים לכל היותר, כנראה פחות, היא הייתה כלי תחבורה מרכזי, מהפכני, וככזאת סופרים רבים ראו בה מצע מצוין ליצירה, מתישהו באמצע המאה ה20 כלי הרכב הגלגלי החליף אותה בספרות כמו במציאות.
אנתולוגיה קצרצרה ומהנה זו מרכזת ארבעה סיפורים... המשך הביקורת
כנראה שבדברי הימים הרכבת תיזכר כקוריוז קצר מועד, לפרק זמן של 150 שנים לכל היותר, כנראה פחות, היא הייתה כלי תחבורה מרכזי, מהפכני, וככזאת סופרים רבים ראו בה מצע מצוין ליצירה, מתישהו באמצע המאה ה20 כלי הרכב הגלגלי החליף אותה בספרות כמו במציאות.
אנתולוגיה קצרצרה ומהנה זו מרכזת ארבעה סיפורים שנכתבו במחצית השניה של המאה ה19 ומתרחשים כולם סביב רכבות (גם אם לא בהכרח בתוכן), והיא תמונה של תקופה שהייתה ולא תשוב.לשלושת הסיפורים הראשונים באסופה יש תימה משנית: זוגות שזה עתה נישאו, וארוע כלשהו בחייהם מעיב על אושרם הצעיר ומעמת אותם עם המציאות.
הסיפור הראשון, נסיעה במסלול מעגלי מאת אמיל זולא, מספר על זוג שנישא זה עתה, שלפני נישואיו קיבל הבטחה מאם הכלה לירח דבש, אך ההבטחה לא ממומשת בגלל צרות עינה של האם, עד שאב החתן מחליט לשלוח אותם לטיול פתע בן חודש לאורך מסילת הרכבת. במהלך הטיול הרכבת, התחנות סביבה ומדריך המטיילים כולאים אותם ומונעים מהם להביע את אהבתם כראוי עד לרגע שהם מחליטים למרוד במסגרת שהמסילה שמה סביבם.
הסיפור השני הוא הומורסקה קצרה מאת צ'כוב, אדם מאושר שמה, שמתארת אדם שנישא זה עתה, ונקלע לקרון הרכבת הלא נכון תוך כדי נסיעה, והוא לא יכול להגיע לקרון של אישתו, בינתיים הוא משוויץ באושרו בפני חברים ותיקים.
הסיפור השלישי, והמעניין מבין הארבעה, נכתב על-ידי השם הפחות ידוע ברביעיה: סטיבן קריין, סופר אמריקאי שהבליח לשנים בודדות בסוף המאה ה19 והלך לעולמו בגיל 28. הסיפור, "הכלה מגיעה אל ילו סקיי", מספר על שריף בעיירה טקסנית קטנטנה, שעדיין נותרו בה שאריות מימי המערב הפרוע, שנוסע לסן אנטוניו וחוזר לעיירה עם אשה שהכיר שם. הסיפור מיטיב לתאר את תחושת הפחד שמלווה את הזוג הצעיר בשובו לעיירה, ואת קוד ההתנהגות המשונה למדי של עיירה קטנה במערב ארה"ב במאה ה19.
הסיפור הרביעי, נטול החתונה, הוא הרכבת הנעלמת מאת ארתור קונן-דויל. הסיפור נכתב בין הריגתו של שרלוק הולמס ב1893 להשבתו לחיים עשר שנים אחר-כך, והוא מבהיר יותר מכל הסבר רשמי למה נדרש קונן דויל לשרלוק הולמס כמו ששרלוק הולמס נדרש לקונן דויל. התעלומה בספר מעניינת: רכבת שנעלמת באמצע מסלול הנסיעה שלה, ואיש לא מבין לאן יכלה להיעלם. הפתרון מורכב ומניח את הדעת, אך החיבור ביניהם הוא מה ששרלוק הולמס עושה כל-כך טוב, וקונן-דויל לא מוצא לו פתרון חלופי. בזמן שהוא היה נותן להולמס לפתור את התעלומה שלב אחרי שלב, ולחשוף את ווטסון (ואת הקורא) למה שהולמס מבין בקצב שמתאים לסיפור, פה מתרחש משהו אחר. התעלומה מוצגת במלואה ולפרטיה, והפתרון מוצג כמונולוג שנכתב 8 שנים אחר-כך על-ידי המבצע המתוחכם של הפשע (אגאתה כריסטי נקטה בטכניקה דומה בפתרון התעלומה במצליח בספריה: and then there were none). מיותר להסביר שזה עובד פחות טוב מהאלטרנטיבה ההולמסית, וטוב שקונן-דויל בחר להשיב אותו מהמתים.
זהו לקט סיפורים קצר, קל קריאה ומענג למדי. בואו בציפיות צנועות ותזכו לכיף גדול
תאריך הכנסה לאתר 31/05/2016
העלילה בשני משפטים- ארבעה סיפורים קצרים המתרחשים ברכבות.
זהו הספרון האחרון בסדרת מיני-זיקית. רעיון מדליק של ספרים קטנים, שנכנסים לכיס ושמסיימים אותם תוך שעה (בניגוד לשעתיים שלוקח ספר "רגיל" של זיקית). כבר כתבתי כאן בחודשים האחרונים על כולם, ולמעט הראשון, חנות הספרים של הסופרים,... המשך הביקורת
העלילה בשני משפטים- ארבעה סיפורים קצרים המתרחשים ברכבות.
זהו הספרון האחרון בסדרת מיני-זיקית. רעיון מדליק של ספרים קטנים, שנכנסים לכיס ושמסיימים אותם תוך שעה (בניגוד לשעתיים שלוקח ספר "רגיל" של זיקית). כבר כתבתי כאן בחודשים האחרונים על כולם, ולמעט הראשון, חנות הספרים של הסופרים, אפשר להגיד שכולם מאוד נחמדים, לאמשהו שעפים עליו, אבל בהחלט חמודים ושווים.
ביחס לספרון הזה, יש כאן ארבעה סיפורים, של שלושה מגדולי הספרות, ועוד אחד שלא שמעתי עליו עד הספר הזה. ארבעת הסיפורים בהחלט כייפים ונחמד לקרוא אותם, אם כי אין פה יצירה שמעיפה אותך, למעט אולי זו של קונן דויל.
אמיל זולא כתב כאן יצירה רומנטית, על זוג שכלוא תחת חותנת רצחנית, וחם שקובע להם מה לעשות, עד שהם מחליטים לעשות צעד עצמאי ונהנים מכל רגע, סיפור מתוק, רומנטי, ועושה טוב על הלב.
צ'כוב במעשיה רוסית משעשעת וכמובן עם שיכור תורן, שמצחיקה והיא מאוד "רוסית". לטעמי היא החלשה באנתלוגיה הזו, אם כי היא בהחלט נחמדה.
קריין במעין מערבון קטן, עם השריף שחוזר עם כלה חדשה ויריבו שרוצה לפגוע בו, עד הסוף המפתיע, בהחלט מתוק ומהנה.
ואחרון הוא דויל, בתעלומה בלשית (שלא כוללת את שרלוק הולמס) שמוגשת לנו במעין דווח קר, קצת יבשושי, אבל ככה זה דויל והוא, כמו שכתבתי, המוצלח והמושך ביותר באנתלוגיה הזו.
הרכבת היא חלק מרכזי אך לא עיקרי בסיפורים האלה, אך יפה המחשבה לקשר ביניהם והתוצאה היא בהחלט אתנחתא נחמדה שמתאימה בקלילות שלה בדיוק לפורמט שניסו להביא כאן- ספר שאפשר לשבת איתו במסעדה, בהמתנה לרופא או בנסיעה, במקום שהריכוז הוא לא גבוה וצריך משהו להעביר איתו את הזמן.
שורה תחתונה: חמוד וכדאי
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|