הספר 'מסיביר באהבה', כשמו כן הוא, מתאר סיפור אהבה אסורה בשילוב עם תאור החיים בסיביר הרחוקה, והשלכה אל חייהם של העולים שהגיעו לישראל מרוסיה בשנות ה- 90.
הקורא ימצא בספר תובנות על החיים, על זוגיות, על חברות, על עסקים עם רוסים, וגם נורמה של מתירנות שמסבירה אולי את הדימוי המפוקפק שדבק לנשים מרוסיה: "אצלנו אומרים שמאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר שאינו הגבר שלה"(עמוד 184).
לכל מי שמצויה בקשר של אהבה אסורה עם גבר נשוי או מתעתדת להיות בקשר כזה, משדרת המחברת מסר חשוב שבא לידי ביטוי בסיפור: "אהבה לגבר נשוי זו בדידות לא מוצהרת שמורגשת היטב רוב הזמן. הנישואים נועדו כדי להגן על האישה הנשואה ולא על זאת מהצד"(עמוד 338).
תיאורי הסקס הם רומנטיים, מעודנים וצנועים ללא ירידה לפרטים.
אילנה תורטלטאוב מצליחה לרתק את הקורא במעברים מהווה לעבר לחילופין, ובמעברים מרומנטיקה
לתיאור אנתרופולוגי רחב היקף המתאר את חיי התרבות, החברה והכלכלה בסיביר וברוסיה בעידן של סטאלין ובעידן הנוכחי של השתלטות האוליגרכים. תיאור זה תופס את מרבית דפי הספר, ולכן הוא לא יעניין את הקורא שלא מעוניין לדעת על החברה הרוסית.
אדית וייס בת ה- 34 היא גיבורת הסיפור שהגיעה לישראל מצ'כוסלובקיה, נשואה ליוסי בזוגיות שאיבדה את זוהרה, והיא מתגעגעת לריקוד הטנגו ורומנטיקה ולאהבה של פעם.
היא עקרת בית המתגוררת עם חמותה השתלטנית ושני ילדיה: אלכס הבן הבכור והבת רות.
בשכונתה היא פוגשת את דוקטור יאנוש צוריאל, רופא שיניים מבוגר, ושמחה להיות בחברתו:
"היא הוקסמה ממנו, אבל באהבה אסורה נהגה בזהירות רבה. בקנאה שמרה על חזות של אישה נשואה והגונה"(עמוד 18).
יאנוש מחליט שאדית צריכה לממש את עצמה ומוצא לה עבודה כפקידה בבנק, והיא מתקבלת לאחר ראיון קצר של מנהל שחצן ש"סקר את אדית היושבת מולו בתאווה לא מרוסנת של בוס לעתיד"(עמוד 22).
מספר שבועות לאחר מכן יאנוש לקה בליבו ונפטר בגיל שישים ואחת.
אדית עובדת בבנק במשרה מפוצלת, מצליחה ומתקדמת בתפקידיה בבנק, אם מסורה הדואגת לילדיה, ויוסי בעלה עובד כמנהל עבודה באתרי בניה, חוזר כל ערב עייף ורצוץ מעבודתו, ואין לו כוח לכלום...
אלכס רוזנגארד, מדען מבריק שעלה מרוסיה והתפשר בארץ בעבודה בעבודות שונות, מגיע אל הבנק כמדריך מחשבים, כדי להעניק לאדית הדרכה בתוכנה חדשה, וזו תחילתה של אהבה חדשה: אהבה אסורה בין אלכס הנשוי ולאדית הנשואה.
בהמשך יוסי נפצע קשה בנפילה מפיגומי בניין ומת כעבור חודש של אישפוז וטיפול אישי מסור של אדית(עמוד 110).
לאחר נתק של חצי שנה, לאחר התאלמנותה, חוזר אלכס לחייה של אדית כמדריך תוכנה וגם כמדריך ספורט שלה בקאנטרי, והיא מוצאת את עצמה ברומן של אהבה גדולה מלאת תשוקה ורומנטיקה עם גבר צעיר ונשוי: "חוץ מיוסי בעלה המנוח לא ידעה גבר אחר"(עמוד 119).
אדית ואלכס גם הופכים לשותפים עסקיים בהקמת עסק לייבוא עצים מסיביר(עמוד 124), במקביל לעבודות האחרות שלהם, עסק שידע עליות ומורדות עד שקרס.
אדית היא גיבורת הרומן, אך מרגע ההיכרות עם אלכס, מרביתו של הספר מתמקדת בסיפורים מפורטים של אלכס על משפחתו שהושמדה בשואה(עמוד 35) ועל חייו מאז ילדותו ברוסיה.
אלכס נשוי ליוליה, אחות במקצועה ואישה כבדת משקל, שמודעת ומקבלת את הצורך של בעלה להיות עם נשים נוספות אך מחויב למשפחתו:"שלא תהיה לך טעות, אני לא אישה נבגדת. אלכס הוא כזה גבר, את יודעת, פוליגמי. כדי לחיות בשלום עם עצמו אלכס זקוק לאהוב יותר מאישה אחת"(עמוד 173).
אלכס חושף בפני אדית את הצורך שלו בפוליגמיות, המוצגת בספר כנורמה נפוצה בחברה הרוסית, וכבר בצעירותו כאשר עבד כדייל הוא חווה קשר מיני עם שתי דיילות ביחד:"בין שתי החברות העירומות במיטה אחת הוא הלך לאיבוד בתחושות המטורפות של הסקס שעד עכשיו לא הכיר"(עמוד 99).
במעונות הסטודנטים אלכס נאנס על ידי סטודנטית זרה שלא הכיר: "היא דחפה אותו בפראות אל המיטה ובגניחות תאווה עלתה וטיפסה עליו"(עמוד 106).
אלכס כאמור מקיים קשר פוליגמי עם אדית אך מבהיר לה היטב את מגבלות הקשר הזה:
"אני קשור למשפחה שלי, אוהב את אשתי, מת על הילד הקטן והחמוד שלי.... אני לא מעוניין לשנות את הסטטוס שלי וחלילה לאבד את משפחתי היקרה"(עמוד 150).
הוא גם מבהיר לה שהוא התחתן למען אישתו, וגם הביא ילד לעולם רק למען אישתו(עמוד 253).
פרק מיוחד וחריג (פרק 32 עמוד 301) בספר מוקדש לתיאור חייהם של הרווקים והרווקות בתל אביב, דיירי אזור פלורנטין המוצגים כ"ניצולים מהתופת של מלחמות ישראל. הצעירים שלנו חיים ללא גבולות וללא מעצורים, כאילו אין מחר".
הפרק מתאר את חיי הצעירים הללו כחיי הוללות והתפקרות בדיסקוטקים, שתיית אלכוהול, הסנפת סמים, עבודה וגם לימודים באוניברסיטה הרחק מבית ההורים. לחברה הזו הגיעה גם בתה של אדית.
הבן של אדית נאלץ ללמוד רפואה בחו"ל, מכיוון שבישראל מתקבלים לרפואה רק "מגה-חנונים", קומץ קטן מכלל הנרשמים, ומוצגת ביקורת קשה בהקשר לכך: "רוב הסטודנטים לרפואה בישראל הם אזרחים זרים שבסיום לימודיהם וקבלת התואר עוזבים לארץ מוצאם, לרוב אמריקה"(עמוד 335).
הסיום של הסיפור מאוד לא צפוי, ולקורא מזומנים עוד סיפורים לרוב על חוויותיו וקורות חייו של אלכס ברוסיה, וקשה לדעת מה קרה במציאות ומה פרי דמיונו של הגבר הלא צפוי הזה.
