ייאמר כבר בתחילה – זו אי-המלצה.
 

העלילה מתרחשת בעיקרה בבית-ספר תיכון דתי: מורה מתאבד, תלמידה נרצחת, מנהל מסתגר, מורה נאצית לשעבר, מורה של"ח מכור למדים, תלמיד מכור לגמרא, תלמיד פנאטי רוצח ערבים, הורים חולי נפש, אב עסקן פוליטי, אם תימניה עם אובססיה למיזוג גלויות, משפחות לא מתפקדות, ואחד פרופסור ליבוביץ. אלה מקצת הדמויות והארועים המאכלסים את הספר הזה. הדמויות הן או סטראוטיפיות או הזויות, שום דבר באמצע, והארועים או שאינם מוסברים או שאין להם הסבר מניח את הדעת. בין לבין משולב בספר סיפור תלוש על מסע בחלל: אני מנחשת שהסופר התכוון ליצור הקבלה בינו ובין העלילה המרכזית, אך ללא הצלחה.
 

ניסיתי להבין למה נכתב הספר, והצלחתי לנחש רק דבר אחד: לסופר, שגדל במשפחה דתית-לאומית והתרחק מערכיה (עפ"י ויקיפדיה), יש חשבון פתוח עם העולם שעזב, והוא בא לסגור אותו בעוינות רבה. אם הוא מנסה להוכיח שהעולם ממנו בא הוא עולם נלעג של טירוף, הוא נכשל בנסיונו זה: תיאוריו הזויים מכדי שיתקבלו על הדעת, והטינה המפעפעת ממנו שוללת כל אפשרות לשיפוט אוביקטיבי. בקיצור, כדי לגייס דעות לטובתו, צריך לדעת לכתוב סיפור משכנע, וזה לא מה שקורה כאן.
 

נוצר אצלי הרושם שהסופר מנסה בקטעים רבים לחקות את סגנונו של יעקב שבתאי ב"זכרון דברים", ונוטה להתנסח בפסקאות ארוכות המשלבות זה בזה עבר והווה. נטיה סגנונית זו, במקומות שעלתה בידו, היא הנקודה היחידה לטובתו של הספר. לקראת כתיבת הסקירה עיינתי בכמה מקורות אודות דרור בורשטיין, ומסתבר שאכן עבודת הדוקטורט שלו עסקה בשבתאי.
 

מבחינה עלילתית הספר לגמרי לא ממוקד. לכאורה, רצח התלמידה הוא הציר שסביבו סובבת העלילה, אך שום חוט לא נקשר ושום מעגל לא נסגר, ולגמרי לא ברור אם התעלומה נפתרה אך פתרונה טבע במלל לא ברור, או שבכוונה נשארה לא פתורה. איך נקשר לכאן רצח האב הערבי ובנו, מהו המבוך שתחת בית הספר, מה תפקידם של התלמידים בתעלומה – הכל לא ברור ומאוד מבולבל.

ב

עמוד 168 (מתוך 248), כשהורי התלמידים מגיעים בחצות לאסיפת הורים, ובאותה שעה מתרחשת הצפת ביוב, ואלה שלא רוצים לעבור במים המזוהמים שטים במסדרון על לוחות ושולחנות (סצנה די מייצגת של העלילה כולה), מצאתי משפט שדי מיצה את תחושותי לגבי הספר: "וזה פשוט כבר היה יותר מדי, כמו סרט גרוע שבו, אחרי שוד בנק, מאסר ממושך של הגיבור בצינוק, ומלחמת אזרחים לקינוח, מופיעה גם בחורה שטוענת היא בתו המאומצת חולת העגבת של הגיבור החף-מפשע, יש גבול למה שאפשר לדחוס".

אני ממליצה לוותר.

את העטיפה היפיפיה עיצב נדב שלו