אני מאוד אוהבת ספרי פרוזה שלגיבורה יש נפש מבולבלת, לא יציבה או כמו שהגדירה זו גב הכריכה "מחפשת את מקומה בעולם תובעני מבלבל". אני אוהבת את הלבטים ואת ההבנה מדוע זה כך. כך שהספר הוצע לסקירה שמחתי לקבלו.

עמוד 44: אני שואלת עת עצמי מה החלק של הסיפור הזה במשבר, ואם הייתי קטנה מדי בשביל לקרוא אותו, אולי הוא פגע בנפש שלי. זה לא סתם שאני זוכרת אותו כל כך טוב, וזה לא סתם שמדובר באמא ובת.

הספר מורכב בפרקים קצרים מעין פלשבקים שלא בהכרח מתחברים אחד לשני.

היה לי קצת קשה להבין את הגיבורה ולהבין את מקומה בבליל המחשבות והאירועים.

ישנה ריכוזיות רבה של מחשבות בספר ואם אפרק כל אחת לגורמים זה דווקא מעניין אך לא הצלחתי לאגד את כולן יחדיו וליצור בראשי את תמונת נפשה של הדמות. כן הייתי שמחה שנושאים מסוימים היו מקבלים חשיפה רבה יותר אך הייתה תחושה של נגיעות ממש כמו הפרחת בלוני סבון שלרגע קיים ומיד נעלם.

ישנה הרגשה שמסתתרת בין השורות כי מחברת הספר עדינה וכישרונית. הרצון לגעת בצד "המלוכלך" של הנפש נעשתה בכתיבה חותכת ולא מתפשרת וזה מצא חן בעיניי. סגנון כתיבתה של ענבר ליבנת הינו אחר. לא כזה שמרכיב את רוב הספרים בימינו בגלל זה בתחילת הספר התהלכתי כאבודה בים המילים אך לאט-לאט המילים נכנסו לתבנית, לקצב מיוחד - השונות הפכה ליתרון.

מדובר בסיפור קצר של 112 עמודים.

אישית לא הצלחתי כל כך להתחבר לנפש למרות רצוני הגדול. לא הצלחתי לזהות את "אותה צעירה המחפשת את מקומה בעולם", פחות היה לי חיבור עימה. גב הכריכה היה מאוד ברור לגבי תוכנו ועלילת הספר אך בעיני משהו לא היה בו שלם.

קריאה מהנה,

יעל