|
|
|
פיטר פן חייב למות |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 4069 |
|
|
איש עסקים עשיר נרצח בהלוויית אמו. אלמנתו מורשעת ברצח ונשלחת למאסר עולם. דייב גרני, הבלש המהולל ביותר בתולדות משטרת ניו יורק, נשכר כדי להוכיח את חפותה. בחקירתו עולה גרני על עקבותיו של רוצח שכיר אכזרי וחמקמק. כשהחקירה מסתבכת והסכנה מגיעה עד סף ביתו של גרני, שפרש לחיים שלווים בכפר, הוא מבין שלא יוכל עוד להתעלם מהאבחנה של אשתו: הוא מכור לסכנה.
האם ההתמכרות הזאת תוביל בסופו של דבר למותו שלו?
פיטר פן חייב למות, הספר הרביעי בסדרת החקירות המצליחה של דייב גרני, מרתק ומותח לא פחות מהספרים הקודמים בסדרה – חשוֹב על מספר, עצמי עיניים חזק ותנו לשד לישון.
ג'ון וֶרדוֹן הוא מסופרי המתח המצליחים בעולם. ספריו תורגמו לשפות רבות והיו רבי מכר בעולם ובישראל.
"השילוב המיוחד של ורדון בין חידה מבריקה לבין תובנות פסיכולוגיות... מעולם לא היה טוב יותר מבספר זה" - פאבלישרס וויקלי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פיטר פן חייב למות - ג'ון ורדון
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 12/12/2016
הבלש בגמלאות דייב גרני נשאב בעל כורחו לתעלומה נוספת, שבמרכזה עומד רוצח מסתורי באותה מידה שהינו מפלצתי: פיטר פן, כך קוראים לו הבריות , בשל מבנה גופו הילדותי וזהותו הבלתי הידועה. מדובר ברוצח שכיר חסר מעצורים, שבלבו בוערת תשוקה מתמדת לחרוץ חיים, והוא משאיל את כישוריו האכזריים לכל... המשך הביקורת
הבלש בגמלאות דייב גרני נשאב בעל כורחו לתעלומה נוספת, שבמרכזה עומד רוצח מסתורי באותה מידה שהינו מפלצתי: פיטר פן, כך קוראים לו הבריות , בשל מבנה גופו הילדותי וזהותו הבלתי הידועה. מדובר ברוצח שכיר חסר מעצורים, שבלבו בוערת תשוקה מתמדת לחרוץ חיים, והוא משאיל את כישוריו האכזריים לכל המרבה במחיר. אף אחד לא יודע מה היא זהותו האמיתית של פיטר פן, ולמה הוא בוחר בשיטות רצח מעוררות חלחלה וחסרות רחמים על מנת לפגוע בקורבנותיו. דייב גרני נחוש בדעתו לא לתת לרוצח הנוראי לחמוק ממנו, גם אם זה אומר להציב את עצמו בקו האש.
ג’ון ורדון בהחלט יודע כיצד לבנות עלילת מתח טובה, מסקרנת, מלאת תסבוכות ותפניות, שמשאירות את הקורא צמוד אל הדפים. לאורך סדרת הספרים כולה מלוות אותנו דמויות חזקות ועגולות: הדמות הראשית של הבלש דייב גרני, כציפור פצועה שממשיכה לעוף ללא חת, חושפת עוד רבדים מסקרנים באישיותו. אשתו, מדלן, מהווה אנטיתזה מושלמת לאופיו הקר והמחושב, ובכך מאזנת את הזוגיות האמיצה ביניהם. ג’ק הארדוויק הפך לאחת הדמויות האהובות עלי, עם חוסר הטקט המשווע וההומור הציני שמאפיינים אותו, אך לצד זאת מדובר בחוקר מקצועי וחד המסור לעבודתו – ולכן הוא וגרני מוצאים מכנה משותף. דמות מסקרנת ומסתורית שנוספה לעלילה הנוכחית היא כמובן דמות הרוצח, הידוע בכינויו “פיטר פן”.
השאלה המנחה את גרני לאורך הספר היא מי שכר את שירותיו של אותו רוצח אכזר, על מנת להתנקש בחייו של איש העסקים קארל ספאלטר. לקארל לא חסרים אנשים שהיו רוצים במותו, ומניעים יש בשפע, אך העובדות לא מצליחות להסתדר באופן שיניח את דעתו של גרני. בכל פרק ורדון מוסיף לנו עוד פיסת מידע, ואף שהצלחתי לנחש את הפיתרון לתעלומה מבעוד מועד, אין ספק שמדובר בתפנית מפתיעה ומבריקה בפשטותה – ובכך הזכירה לי את ספריו הקודמים של ורדון ובעיקר את “חשוב על מספר”.
לקראת סיום הספר ישנה תחושה של היחפזות בנסיון לקשור את כל הקצוות, כמו ריצת ספרינט במטרים האחרונים של מרתון ארוך-טווח, בו אולי עדיף לשמור על קצב אחיד כדי לא להגיע לקו הסיום חסרי אוויר… אבל זה לא גרע מההנאה שלי מהספר, שהיה כתוב היטב ובהחלט מעורר עניין (ומחשבה!).
אוהבי המתח – זהו ספר שלא כדאי לכם להחמיץ!
תאריך הכנסה לאתר 09/05/2016
כלתי היקרה, המודעת לחיבתי העזה למצעים יפים, אמרה לי פעם את המשפט האלמותי: "ציפיות יש רק על כריות". מיד צירפתי למשפט הזה את המשפט המיושן, אך אקטואלי: "כגודל הציפייה כן גודל האכזבה", הנחתי את שני המשפטים, זה בצד זה, על מדף הציפיות המקופלות באופן מוקפד על המדף בארון חדר השינה שלי, והפנמתי את העובדה... המשך הביקורת
כלתי היקרה, המודעת לחיבתי העזה למצעים יפים, אמרה לי פעם את המשפט האלמותי: "ציפיות יש רק על כריות". מיד צירפתי למשפט הזה את המשפט המיושן, אך אקטואלי: "כגודל הציפייה כן גודל האכזבה", הנחתי את שני המשפטים, זה בצד זה, על מדף הציפיות המקופלות באופן מוקפד על המדף בארון חדר השינה שלי, והפנמתי את העובדה, כי לרוקמי חלומות כדאי תמיד לקחת בחשבון שמישהו יתרשל במלאכתו, שלא לומר, יוציא תחת קולמוסו יצירה בינונית, מגוחכת, מופרזת, לא אמינה ובלתי מוקפדת בעליל.
וזאת עליכם לדעת, במהלך החגים הבאים עלינו לטובה, הופך מעוני למלון בזעיר אנפין, שבו למצעים ולציפיות יש תפקיד חשוב, מעבר לתפקידם המילולי.
באותם ימים, שבהם אעשה הכל כדי לפלס דרך בין שלל תפקידים וערימות צעצועים, ובהם תתחולל מלחמה אמיתית ונואשת בין אהבתי לארח לבין אהבתי הגדולה לפרטיותי ולבית שנראה כאילו צולם למגזין "בניין ודיור", בעצם הימים האלה העומדים לפתחי, ומחוללים סערה אמיתית בין שתי נטיות מנוגדות אלה, אציץ מדי פעם לתוך הארון אל שני המשפטים שהטמנתי בו ואתגעגע נואשות לימי החול ולרוטינה המשעממת.
תאמרו: מה זה היה לך, הלוא הימים הנוראים הם אלה ולאחריהם ימי שמחה, בבחינת "והיית אך שמח", מה את מקשקשת על בית הפוך ומבולגן ועל אהבתך להימלט אל שקט חדרך, כדי לבלוע ספרים ללא הפרעה, בשעה שהילדים הופכים את הספה שלך ל"מזרון קפיצים"... הלוא את עצמך יודעת, (את, כלומר אני) שבסולם העדיפויות, ההשתוקקות שלך לבית מבריק ושקט, חייבת להיות בשלבים הנמוכים. אבל ימי וידוי הם אלה, ולכן אני מתוודה כאן בפניכם, כי כשאני ממש ממש מתגעגעת לשעות עבודה ארוכות, סימן שכלו כל הקיצין.
ולכן, כשיסתיים החג האחרון, קרי שמחת תורה, ואצטרך לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה כדי להשלים פערים ולמלא חוסרים, אעשה זאת בשמחה. אבל לאחר שבועיים שלושה כאלה, אולי ארגיש שמגיעה לי איזו חופשה אמיתית, מבודדת, ואז אפרוש ליומיים שלושה אל בית החווה הכפרי המבודד של דייב ומדלן גרני בהרי הקטסקילס.
אבל, בקשה לי לג'ון ורדון: אתה יודע שמגיעה לי חופשה אמיתית, ולכן אבקש ממך לא לרקוח שום פרשייה בלשית בשעה שאני מתארחת שם. כי מי כמוך יודע, שאתה תמיד חושף את הבית המבודד לסכנות מצד הפושע התורן. אז אנא ממך, לא כשאני נמצאת שם.
למי שלא מכיר את ורדון ואת יצירי רוחו, וגם למי שמכיר ושכח, הנה מידע על קצה המזלג. דייב גרני הוא בלש בגימלאות (מוקדמות!) של משטרת ניו יורק. הוא בן ארבעים ותשע, ומאז שפרש בהיותו בן ארבעים ושבע ועד היום, הצליח לפתור ארבע פרשיות בלשיות. גרני נשוי למדלן, חובבת טבע מייגעת ומשעממת כדבעי. אם ב"חשוב על מספר", היא הייתה חכמה ובעלת תובנות פסיכולוגיות-בלשיות עמוקות, הרי שוורדון דרדר אותה לכלל נודניקית ירוקה, שקריאת התרנגולים חשובה לה יותר מפתירת תעלומת פשע. מספר לספר היא נעשית מעצבנת יותר יותר. לא רק את דייב, את כולנו.
גם גרני עצמו עובר תהליך מפתיע של דילול דמותו והפיכתו לבלש סטנדרטי ולא מעניין. ב"חשוב על מספר" (להלן: חשוב) וב"עצמי עינייך חזק" (להלן: עצמי), גרני היה יותר בלש בריטי מאשר שוטר אמריקאי. תרמה לכך התפאורה הכפרית-סנובית-אינטלקטואלית-פסיכולוגית-מודעת לעצמה, של צפון מדינת ניו יורק.
בתחילת חשוב, גרני עסק בזמנו החופשי בעיבוד אומנותי של פורטרטים של פושעים, אבל עד שהגיע לספרו הרביעי, לא נותר בגרני שום עומק, צד אומנותי, פן נסתר או דמות מרתקת. הוא שם, שותה קפה ארבע שעות ביום, מהרהר שלוש שעות ביום, מתכנן בזעף הקמת לול תרנגולים שש שעות ביום ומטייל עם מדלן במעלה ההר שעתיים ביום. ומדלן עצמה, גרועה הרבה יותר. היא ממלאת את ימיה בסגידה לא מנומקת ולא מובנת וגם לא משכנעת של חיי הכפר, ולא תורמת לפתרון התעלומה שום דבר, חוץ מחשיפת "משאלת המוות" של גרני, הדוחפת אותו להטיל את חייו המשעממים לתוך מערבולת של סכנות.
למעשה, השעמום, שיכול להרוג גבר בן ארבעים ותשע, שהיה רגיל לקצב אינטנסיבי של בלש ניו יורקי, הרבה יותר מסוכן מפושע, מפלצתי ככל שיהיה.
לא סבלתי את "פיטר פן" הפושע של הספר. הוא רוצח שכיר (זה לא ספויילר) כל כך ביזארי, כל כך מעוות גופנית ונפשית, עד שהוא הופך להיות בלתי מעניין.
ורדון מדביק לו עבר עם פסיכולוגיה משומשת, אבל אני אוהבת פושעים קצת יותר אנושיים ויותר רגילים. העובדה שאדם רגיל יכול להפוך לפושע, מרתקת בהרבה ממין מפלצת לא אנושית וחריגה.
בספרי המתח הנוגעים ללבי, הקורבן מתחבב עלי בדרך כלשהי. אבל בספר הזה, אפילו הקורבן הוא כל כך נפשע בעצמו, עד כי תפיסתו של הרוצח לא הופכת משאת נפש.
בשלב מסויים הופך העימות למרחץ דמים גרנדיוזי, מופרז, מופרך ואפוקליפטי כמעט. אבל משום מה התחשק לי לגחך.
לגרני חובר ידידו משכבר הבלש ג'ק הארדוויק, שהוא בהמתי, גס רוח, פיל בחנות חרסינה, ואיש, שרפרטואר הקללות שלו עולה על העצבים. אין כמעט עמוד שאינו משובץ בקללות עם כל ההטיות של האות השביעית. ורדון עשה זאת ב"תנו לשד לישון" ומחריף את הבעייה בספר הנוכחי. אם אקבל שקל אחד על כל קללה שכתובה בספר, אוכל לפרוש לגמלאות (מוקדמות!) בהרי הקטסקילס ולעזור לגרני לבנות לול תרנגולות.
פתרון התעלומה הוא טוב באמת, אבל בשבילה לא צריך 516 עמודים, שהמשפט המסיים שלהם, הוא: "שום דבר בחיים לא חשוב חוץ מאהבה. שום דבר חוץ מאהבה." מספיק היה בעמוד אחד. התעלומה ופתרונה.
אבל מי שמסיים ספר במשפט מטופש שכזה, מוטב שיפסיק לכתוב ספרי מתח ויבנה לול תרנגולות למדלן.
התעלומה הגדולה בעיני, היא: איך הפך ורדון הסופר המוכשר, המרתק והנפלא לוורדון, הסופר הקלישאתי, הבינוני, הצפוי, המאכזב. אין לי תשובה, זולת המשפט האלמותי ההוא: "ציפיות יש רק על כריות".
--------------------------
ועכשיו, שני דרך אגב. האחד, מה קורה לעורך התרגום, למה יש שגיאות כתיב בספר?
ושתיים, האם מישהו מוכן להסביר לי את טיבו של אותו מנהג אמריקני מגונה, שבו, אחרי יום ארוך ומייגע של התרוצצות והזעה ואפילו כושר ועבודה, האמריקאים מצחצחים את שיניהם והולכים לישון ללא מקלחת, רק כדי להתקלח למחרת בבוקר? זה משהו שכתוב בחוקה? איכס.
תאריך הכנסה לאתר 18/07/2015
"אין שם שום דבר נקי מבעיות. לכל עובדה בתיק הזה צמודה סתירה משלה."
"אבל ככה אתה אוהב את העובדות שלך, לא?" "את מתכוונת, מסובכות באופן כל כך בלתי אפשרי עד שאין סיכוי שאוכל להתיר את... המשך הביקורת
"אין שם שום דבר נקי מבעיות. לכל עובדה בתיק הזה צמודה סתירה משלה."
"אבל ככה אתה אוהב את העובדות שלך, לא?" "את מתכוונת, מסובכות באופן כל כך בלתי אפשרי עד שאין סיכוי שאוכל להתיר את התסבוכת?"
זה מה שדייב גרני, בלש בדימוס, אוהב - חידות כל כך מסובכות עד שנראה שאינן ניתנות לפיתרון. והוא פותר אותן. בגלל הכישרון הזה, ג'ק הארדוויק, עוד בלש בדימוס, קורא לדייב שרלוק או סופרמן. באופן אישי גם אני מתה על חידות ולכן גם אני חסידה מושבעת של דייב גרני וקוראת בשקיקה את כל ספריו של ג'ון ורדון. זהו הספר הרביעי בסדרה.
תכונה נוספת של דייב היא שבדרך לפתרון החידות המסובכות הוא תמיד לוקח סיכון גדול שמעמיד אותו פנים אל פנים מול הרוצח ואת חייו בסכנה. את התכונה הזאת, מדלן, אשתו של דייב, פחות אוהבת, אבל על הקוראים זה עובד חזק.
בספר הזה יש רוצח שכיר, קטן מימדים ומסתורי, שמצליח לבצע רצח שהוא מלכתחילה בלתי אפשרי. מי הזמין את הרצח? מדוע? איך מומשה אי האפשרות? ומיהו הרוצח המסתורי? על כל החידות האלה יענה כמובן דייב גרני בעומדו פנים אל פנים למול הרוצח הקטן והזועם.
כמו שלושת הספרים שקדמו לו, גם "פיטר פן חייב למות" הוא מותחן מעולה, קריא וסוחף, שמרגע שפותחים קשה לסגור אותו לטובת כל פעילות אחרת. אני עדיין חושבת שהראשון בסדרה ("חשוב על מספר") היה הטוב ביותר אבל כולם מצוינים.
מומלץ!
תאריך הכנסה לאתר 23/08/2014
הספר האחרון שלו שראה אור "תנו לשד לישון" לא נפלתי אף על פי כן חיכיתי לספר נוסף של ורדון. כשהוא הגיע בהתרגשות קלה פתחתי והתחלתי לקרוא. לשמחתי הרבה ג'ון ורדון לא אכזב אותי, מדובר בספר נהדר (ולא, אל תשוו ספר זה להצלחה המסחררת של "חשוב על מספר").
איש... המשך הביקורת
הספר האחרון שלו שראה אור "תנו לשד לישון" לא נפלתי אף על פי כן חיכיתי לספר נוסף של ורדון. כשהוא הגיע בהתרגשות קלה פתחתי והתחלתי לקרוא. לשמחתי הרבה ג'ון ורדון לא אכזב אותי, מדובר בספר נהדר (ולא, אל תשוו ספר זה להצלחה המסחררת של "חשוב על מספר").
איש עסקים עשיר נרצח ואשתו (קיי) זו הנאשמת. העובדות לא לגמרי ברורות, יש הטוענים שהיא רצחה ויש הטוענים שהיא הזמינה את החיסול אך זה לא משנה. המשפט נערך, היא נמצאה אשמה ומצאה את עצמה בין הסורגים.
כעת מגיע אל דייב גרני בלש שגם הוא כבר אינו במשטרה (הועף כי עזר לגרני לפענח פשע בעבר בזמן שגרני כבר לא היה במשטרה) כעת אותו חוקר רוקד לגרני על המצפון ומעוניין בעזרתו. נראה כי הבלש הראשי שחקר את רצח איש עסקים עשיר לא עשה עבודה כל כך טובה והוא מקווה שבעזרתו של גרני יצליח להוכיח את כל החורים בפרוטוקול ולשחרר את הנאשמת. אבל גרני (כמו שרק הוא יודע להיות) לא מחפש להוציא אדם לחופשי רק על סמך חורים בפרוטוקול הוא חוזר להתחלה ובצעדים קטנים, בחקירת עדים שמונה חוקים לאחר המקרה מתחיל לבנות תמונה שונה ממש שהציגו החוקרים בזמן האמת. השאלה אם זה מה שיעזור לשחרר לחופשי את האישה מבית הכלא?
ורדון אוהב לכתוב, רואים את זה ומרגישים זאת מאוד בעלילות ספריו. לא פעם אני מוצאת כי בכתיבתו הוא יכול לרדת לפרטים או לסטות מהנושא המרכזי כדי לתת לנו תחושה של אותנטיות, קרבה לחיי הדמות שנבין אותה לעומק. לא תמיד זה טובה וניתן לקצץ בדפים אך מעבר לעובדה שמתרגלים, לומדים להעריך את הדמויות והעלילה.
בספר זה החקירה של גרני מתקדמת בצעדים מדודים, עקב בצד אגודל. בין לבין אנו נחשפים למערכת היחסים עם אשתו, עם הקולגות, עם החשודים ואפילו עם אלו שמנסים להכשילו בדרך לגילוי האמת.
הכתיבה טובה. המתח בסיפור נשמר הרבה זמן שכן עד לשלב מתקדם בסיפור לא הייתה ברורה זהות הרוצח.
דמותו של דייב גרני נהדר. גרני בעל אופי של לוחם צדק, אינטליגנט, חכם וחשוב לא פחות הוא עקשן מה שלפעמיים זה עקב אכילס שלו.
בספר זה ממש התאהבתי באשתו של דייב, מדלן. בעיניי היא חוט השדרה של גרני. היא פחות מקבלת הבלטה אך מספיק להעיף מבט בשביל להבין כמה חשובה היא וכמה מעצימה היא את גרני.
מאוד נהניתי לקרוא.
בתחילת הסקירה רשמתי כי אין להשוות ספר זה להצלחה המסחררת של "חשוב על מספר" שבעיניי הספר הטוב ביותר שלו! כמה חברים שאלו אותי האם הוא טוב כמו.. או אף יותר. הספר עומד בפני עצמו והוא נהדר אז אל תחפשו השוואות פשוט תקראו (נכתב בחיוך גדול).
מומלץ - קריאה מהנה.
יעל
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|