אחרי שאבי נפטר, לקחתי את הספר מהספרייה שליד המיטה שלו. 
אם תסתכלו בצילום שצירפתי, תבחינו בחותמת שהטביע סבי אליהו ז"ל על גבי דפי ספר זה, כמו גם על כל הספרים בספריות הברזל שלו, שכללו מאות ספרים מתחומים שונים ומגוונים. 
חווית הקריאה בספר הזה היתה מיוחדת עבורי, ולא רק בשל הכריכה העבה והדפים הצהבהבים, אלא בעיקר בשל הידיעה שאבי וסבי היקרים קראו בו, עוד טרם באתי אני לעולם.
הספר נפרש על פני 528 עמודים ומתבסס על סיפורה האמיתי של מרי ריבי, שהפכה לאגדה בתולדות אוסטרליה. 
השנים: 1784-1853 , הרקע: אסירים פוליטיים מבריטניה, מלווים בחיילים השומרים עליהם, מוגלים לאוסטרליה ומפריחים בה את השממה. הכל בהנהגת קומץ מהגרים, שכמובן היו אופורטיוניסטים ובעלי ממון. עוד חשוב לציין כי תפקיד האישה בתא המשפחתי באותה התקופה, גם בקרב האצולה, הסתכם בארגון מפגשי נשים והחלפת דעות בנוגע לבחירת צבע חוט התפירה או בחירת הכוון האופטימאלי בנפנוף מניפות המשי.
העלילה נסובה סביב סיפורה של שרה דאין, נערה בריטית יתומה שמגיעה בספינת אסירים ליישב את סידני, נישאת למהגר עשיר, אמיץ ובעל חזון, ומאסירה נבונה הופכת לגבירה חרוצה ומשפיעה. אמה של שרה נפטרה בלידתה והיא גודלה על ידי אביה, שהיה מורה ופילוסוף ידוע, אך גם מהמר ואלכוהוליסט כבד. 
שרה התלוותה לאביה עת לימד את ילדי האצולה, וכך רכשה השכלה רחבה גם היא. כך גם התוודעה למושא האהבה הרומנטית הראשונה שלה, ובגיל 13 החל רומן תמים עם ריצ'רד, בן למשפחה אריסטוקרטית, שהיה מאוהב בשרה היפהפיה עד יומו האחרון.
כשהיתה בת 14, הסתבך אביה בקטטה ונפטר במפתיע. שרה הערירית נאלצת לעזוב את עיר מולדתה ולעבור ללונדון בה עבדה כמשרתת, כאשר ההון היחיד שהשאיר לה אביה היתה השכלתה.
בגיל 17.5 היא הסתבכה במעשה קונדס שהביא להגלייתה כאסירה לאוסטרליה המרוחקת. טעות אחת שעיצבה את חייה. בספינת האסירים היא בולטת באצילותה ובאינטליגנציה שלה, וקצין עשיר מתאהב בה ומבקש לשאתה לאישה. 
הם נישאים ושרה לומדת לאהוב את אנדרו שהתגלה כאדם מבריק וטוב לב, אשר לא חשש מגילויי אינטיליגנציה מצידה, ולא עצר בעדה מלעסוק בעיסוקים שנחשבו באותם ימים כגבריים, דבר המביא לנידויה ע"י נשות החברה האריסטוקרטית. 
וכך אנו קוראים על מהפיכה של אישה אחת, אשר חרגה מהתחום שהוקצה עבורה, העזה לחדור לטריטוריה גברית מובהקת ולהצליח בה מעל ומעבר למקובל. ממעמד של אסירה הגיעה שרה דאין למעמד של עושר וכבוד בדרך של מאבקים ואומץ, של ויתור ועצמאות. 
לצד ההצלחות בניהול העסק, הנסיקה הכלכלית והתא המשפחתי המיוחד שבנתה עברה שרה לאורך השנים גם טלטלות רגשיות כשבחורף אחד איבדה את בנה הצעיר, ובחורף שאחרי איבדה את בעלה האהוב. 
אפילו ברגעים בהם היתה ראויה לחמלה, זכתה שרה רק לגילויי קנאה וצרות עין בשל שכלה החריף, יופייה ואישיותה החזקה.

ואני......לא מיהרתי לסיים את הקריאה, אלא להיפך – האטתי בכוונה את הקצב ונהניתי יותר, תוך כדי קריאה הבנתי מהם מקורות ההשראה לאצילות הנפש של אבי וסבי, מנוחתם עדן. הסתקרנתי ותהיתי מה חשבו הם כשקראו את המשפטים אותם אני קוראת עכשיו, מה למדו, מה הכעיס אותם, מה נגע בהם, מה הם חשבו על פועלה של שרה דאין? ומה חשבו על אנדרו, בן זוגה.

כמו אנדרו, כך גם אבא וסבא היו גברים שהתייחסו לאישה שאיתם כאל שותפה שווה ומוערכת, בחנו יחד איתה רעיונות, עמדות וערכים וסרבו להיות חלק מהעדר, גם כשזה היה יוצא דופן בסביבתם.
כך למשל אני זוכרת שסופר על סבי אליהו ז"ל כי כשעלה ארצה, סרב לשנות את שם המשפחה למזרחי (כמו עשרות אלפי העולים מארצות ערב באותם ימים), אלא התעקש להיקרא בשם שיבחר לעצמו בעצמו. גם כשכל חבריו התגייסו לאצ"ל וללח"י בחר סבא אליהו להצטרף דווקא לשורות "ההגנה" מבלי לחשוש מה יגידו במסגרת החברתית בה הסתובב. 
והתפוח לא נפל רחוק מהעץ, גם אבא שלי לא תמיד זרם עם העדר, אני זוכרת שכשהייתי ילדה הגיע דווקא יצחק רבין ז"ל לחוג בית בסלון ביתנו בשכונה שנחשבה למעוז הליכוד, טרם הבחירות לכנסת הלא זוכרת כמה. 
בהמשך אבא התפקד למפלגת מר"צ וקשר קשרים חברתיים עם יוסי שריד, גם הוא, מבלי לחשוש מה יגידו עליו.
אז זו ההזדמנות להוקיר את זכרם של אבא וסבא, ולהודות להם על החינוך, הערכים והעצמאות שהשרישו במשפחת מטלוב.
כמה טוב שינקתי מהם את האהבה לספרים.... בעת הצורך אני בורחת איתם רחוק על כנפי הדמיון.