קירבי מזרחי, בחורה יהודייה מבית רע, היא הניצולה היחידה של הארפר קרטיס, רוצח סדרתי שמשייט בזמן. לאחר שניצלה בעור שיניה, היא שמה לה למטרה למצוא אותו, ולשם כך היא מצטרפת למערכת של "שיקגו סאן טיימס" בתור כתבת זוטרה לצד כתב הפלילים דן ולסקז. הארפר קרטיס מטייל לו באמריקה של המאה ה-20 ומחפש לו כקרבנות נערות "זוהרות", תוקף וקופץ לו לנקודת זמן אחרת.

המתח בסיפור מתחיל בשלב מאוחר, מאוחר מדי. וגם אז הוא כל כך קלוש. הספר מתיימר להיות ספר מתח בדיוני, אבל הוא מזגזג בין שני הז'אנרים ולא ממש ממצה אף אחד מהם, ככה שבתור ספר מתח הוא לא מציאה גדולה, ובתור מדע בדיוני הוא גם לא מוצלח במיוחד.

הספר מחולק לפרקים, כל פרק מתייחס לדמות אחרת בספר, וכל פרק מתרחש בנקודת זמן אחרת. זה הפך את הספר למבולבל מאוד בעיניי ולא עזר לי להישאב לתוכו. אני אוהבת ספרים עם קפיצות בזמן, אבל כאן הרעיון היה מפוספס בעיניי. לורן ביוקס ניסתה מאוד לכתוב ספר מתח חדשני, אבל לא אהבתי בכלל את התוצאה הסופית. בנוסף, גם לא הבנתי את עניין ה"זוהרות" – זה לא מספיק ברור בספר, למה הכוונה. זה טוב ויפה להמציא רוצח סדרתי שמחפש נערות "זוהרות" שרק הוא רואה את הייחוד שלהן, אבל צריך לספק הסבר מינימלי לקוראים. לסיכום, הספר היה משמים בעיניי, נטול מתח, ומאוד לא מובן. בהשוואה לשאר ספרי המתח שקראתי בשנה הפורייה הזאת, הוא מקבל ממני את הציון הנמוך ביותר, ואני בטח שלא יכולה לומר שאני ממליצה עליו…