כעת גולשים באתר: 178
מספר הספרים באתר: 17,344
מספר הביקורות באתר: 38,921
לחנות
לייק לנוריתה
אי קאסט
השתתפות בפרויקט
נעיצת ספר באתר נוריתה
פרסום באתר נוריתה
מידע ופרטים על הספר ביקורות על הספר תגובות הגולשים
שנה גורלית
  שם הסופר
  שפת מקור
עברית
  ז'אנר
  מספר עמודים
44
  הוצאה לאור הוצאת יד ושם
  שנת הוצאה לאור של המקור
2009
  עורך רמי סערי
  פירוט נוסף
ספר עדות
  תאריך הכנסה לאתר
16/06/2013
     
 
שנה גורלית - אלכסנדר מאייר- אתר נוריתה
מס' גולשים שצפו בספר: 2947
 

"אנו משאירים לעצמנו רק נעליים, חגורות, משקפיים. מתורגמן אומר בצרפתית מצוינת: "צריך לתת את הכל - שעונים, ארנקים, טבעות נישואין, שיני זהב". חייבים לתת את הכל. בפינה אחת נערמים הבגדים, באחרת הארנקים. איזה שברון לב לראות את זיכרונות העבר שלי נעלמים לנצח. עיניהם של רבים לחות.

אין לנו עדיין כוח להגיב ולהסתיר את רגשותינו. שוב עלינו לצאת, הפעם עירומים, ולרוץ בין הבלוקים, "בלוקים" של רחובות לא מוכרים, מהר יותר, תמיד מהר יותר. אני בתוך סיוט".

ביומנו משרטט אלכסנדר מאייר תמונות חיים בתוך מציאות לא אפשרית. זהו תיאור של שנה שלמה, השנה הגורלית אשר הטביעה את חותמה על חייו לעד. היומן נפתח בשחרורו הנכסף ממחנה אושוויץ, אך מתחיל הלכה למעשה בזמן שקדם למעצרו: יוני של שנת 1944, שמים כחולים בצרפת הכבושה, וגבר יהודי צעיר החי זה ארבע שנים על זמן שאול, פוסע אל מלכודת הגסטפו.

שנה גורלית הנה ספר שנכתב באושוויץ מיד לאחר שחרור המחנה. לפיכך מדובר בעדות חשובה אשר, בפרקיה הקצרים והתמציתיים ולשונה המדוייקת והישירה, פותחת בפני הקורא פתח להבנת מאבק הקיום במחנה. ביומנו מנסה המחבר לתעד את כל מה שראו עיניו - כדי לא לשכוח, כדי שהעולם ידע - שגרת ההישרדות, הרציחות, עבודת הפרך, הרעב והעינויים. ובצד זאת תיאור של הצורך להישאר בחיים והכוח האנושי לשרוד. זהו תיאור של מסע קשה: מסע בדרך חתחתים, תדיר על פי התהום, ואף על פי כן קדימה - אל התקווה להינצל, עד ליום המאושר של השיבה הביתה.

אלכסנדר מאייר נולד ב-1910 במזרח צרפת, למשפחה יהודית ותיקה שהתיישבה באיזור במאה השבע עשרה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא צרפת ומונה מרכזן בחיל ההנדסה. בהפצצת אַרְסִי סִיר אוֹבּ בידי חיל האוויר הגרמני ביוני 1940, אפשר אומץ לבו את פינוי בית החולים המקומי.

על כך צוין לשבח וקיבל אות גבורה. מאייר נשאר בווישי גם אחרי כניסת חוקי הגזע האנטישמיים לתוקפם, כדי לטפל באמו הקשישה, החירשת והבודדה שהיתה בבית אבות בקרבת מקום. ב-17 ביוני 1944 עצר הגסטפו את מאייר בעקבות הלשנה. מאייר נשלח לאושוויץ ביולי 1944, במשלוח 77, אחד המשלוחים האחרונים שיצאו מצרפת. אחרי שובו לצרפת נזקק לשנים ארוכות כדי להתגבר על סבלו, ורק ב-1949 התחתן והקים בית. בעל רוח עצמאית, חובב אמנות וספרות, היה מאייר סוכן של הוצאה לספרי אומנות עד צאתו לגמלאות. הוא נפטר בקוֹלְמָר במרץ 1980.

אלכסנדר מאייר נולד ב-1910 במזרח צרפת, למשפחה יהודית ותיקה שהתיישבה באיזור במאה השבע עשרה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא צרפת ומונה מרכזן בחיל ההנדסה. בהפצצת אַרְסִי סִיר אוֹבּ בידי חיל האוויר הגרמני ביוני 1940, אפשר אומץ לבו את פינוי בית החולים המקומי. על כך צוין לשבח וקיבל אות גבורה. מאייר נשאר בווישי גם אחרי כניסת חוקי הגזע האנטישמיים לתוקפם, כדי לטפל באמו הקשישה, החירשת והבודדה שהיתה בבית אבות בקרבת מקום. ב-17 ביוני 1944 עצר הגסטפו את מאייר בעקבות הלשנה. מאייר נשלח לאושוויץ ביולי 1944, במשלוח 77, אחד המשלוחים האחרונים שיצאו מצרפת. אחרי שובו לצרפת נזקק לשנים ארוכות כדי להתגבר על סבלו, ורק ב-1949 התחתן והקים בית. בעל רוח עצמאית, חובב אמנות וספרות, היה מאייר סוכן של הוצאה לספרי אומנות עד צאתו לגמלאות. הוא נפטר בקוֹלְמָר במרץ 1980.

*  *  *  *  * 

לצורך ראיונות, עומד לרשותנו ג'ורג' מאייר, בנו של המחבר, איש שיווק ופרסום, פעיל בתחום החברתי, מנכ"ל עמותה שמטפלת בילדים בסיכון. עלה ארצה מצרפת לפני 25 שנה. טיפל בתהליך ההוצאה לאור של הספר, בארץ ובצרפת לפני כ-4 שנים.

*  *  *  *  *       

 

הקדמה: לאבי - מאת ג'ורג' מאייר

 

   את היומן הזה כתבת באושוויץ, במרץ 1945, כלומר בקושי חודשיים אחרי שחרור המחנה בידי הצבא הסובייטי. היית אז בן שלושים וחמש, משקלך היה שלושים ושניים קילוגרמים, ומצבך הבריאותי נואש עד כדי כך, שהנאצים לא הוטרדו במנוסתם בידי אותם מתים חיים, אשר פקדו כרוחות רפאים, כמוך, את מרפאת המחנה.                               

   באופן פרדוקסלי, דווקא מצבך החמור, אם אפשר לומר זאת, הציל את חייך.

   מאחר שלא היתה ברשותך מחברת ולא כל שכן נייר מכתבים, התחלת לכתוב על הטפסים הרשמיים של מחנה הריכוז, אותם טפסים שנועדו לתקן ולייעל  את תהליך הניכור וההרס של העם היהודי. טפסים אלה יהיו עבורך כלי האחסון הראשון של הזיכרון.

   בכתב ידך היפה והמיוחד רשמת את הכרונולוגיה של הגיהינום – את התמונות, את הפרצופים, את מחשבותיך ואת מצבי הנפש שלך. הקפדת לא לשכוח שום דבר מהותי, לא לבגוד בשום דבר.

   באונייה שנשאה אותך אל צרפת, אל משפחתך, אל החופש, שמת סוף פסוק למשימה שלך. זה היה במאי 1945.

   את היומן הזה לא ייעדת אלא לעצמך. רצית לנסות להבין. אולם במרוצת הזמן הגעת בוודאי למסקנה, שכל מה שעבר עליך היה מעבר לכל הבנה, והאפשרות היחידה היא לתעד.

   אבל לתעד אינו דבר קל. צריך לפתוח את הפצעים, להתערטל, תוך כדי הסתכנות בחשיפה לחוסר האמון של האחר, לספק. ובכן, כמו ניצולים כה רבים העדפת לשתוק. לכל אלה שתמהו על המספר המקועקע בזרועך,  מסרת חבילת דפים כחולים:  היומן שלך.

   לא זכיתי ממך ליחס של חסד. במשך כל שנות נעורי ובתחילת חיי הבוגרים, לא הצלחתי להחיות ביחד אתך את התקופה ההיא בחייך. אולם כמו ילדים רבים של ניצולי השואה, נשאתי בתוכי חלק מחייך ומגורלך. אם כן, לא היה נחוץ לדבר על כך. במקרים מסוימים היו מילים עלולות דווקא להכשיל את התקשורת.

   לפיכך לא יכולתי לקרוא את היומן שלך בשלמותו לפני מותך בשנת 1980.

   מאחר שאמא הפקידה בידי את כתב היד של יומנך, הבנתי שאני אחראי לכך שעדותך לא תיעלם בתהום הנשייה. החובה להעביר את הזיכרון היתה בידי.

   ואותו זיכרון אני מעביר מישראל שאני חי בה כיום: כי לגורלך שלך – הגורל של יהודי צרפתי שבני עמו בגדו בו והסגירו אותו – היה משקל מכריע בהחלטה של ג'וזיאן רעייתי ושלי לעלות בישראל ב-1982.

   אתה לא הכרת את נכדותיך. יעל, הבכורה, היתה רק בת שנתיים כאשר נפרדת מאתנו.

    דע לך אפוא שכל השלוש, יעל, עמנואל וקרן, נסעו לאושוויץ, ובאותו צריף שנלחמת בו על חייך כדי לשרוד, הן קראו ברבים קטע מן היומן שלך שתורגם לעברית.

    ההתרגשות מאותו מפגש והמשמעות שלו יישארו חקוקים בזיכרונן לעד.

   יותר משישים שנה אחרי שחרור המחנות ויותר מעשרים שנה אחרי מותך, יצא יומנך לאור בצרפת בשנת 2004 הודות לתמיכת קְלוֹד בּוֹשׁוּרְבֶּרְג וסֶרְז' קְלַרְסְפֶלְד ובזכות עיקשותם. אחרי שיושלם התרגום לעברית, יראה אור יומנך גם בישראל.

   במשך כל השנה האחרונה ביליתי בחברתך ערבים ארוכים. קראתי את יומנך שוב ושוב כדי לערוך אותו ולחלקו לפרקים, ויחד עם זאת להישאר נאמן לכתב היד שלך.

   אותם רגעים של אינטימיות אתך ממלאים אותי ברגש עמוק של שותפות.

תוכן העניינים

 

  הקדמה: לאבי – מאת ג'ורג' מאייר

סדר הפרקים

1.      אושוויץ, 16 במרץ 1945

2.      וִישִׁי, 17 ביוני 1944

3.      הגסטפו

4.      השמים כחולים

5.      המַלְקוּאָפֶה

6.      14 ביולי

7.      דְרַנְסִי

8.      ערב העזיבה

9.      היום שפחדנו ממנו כל כך

10. גן החיות

11. יציאה העירה פעם בשבוע

12. "הסַפָּר"

13. זוג מגפיים מרופטים שסוליותיהם מעץ

14. סימון לחיים

15. יום העבודה הראשון שלי

16. שליטה עצמית

17. לא היה אפשר לתעות בדרך

18. ההתארגנות – "קוֹמְבִּינָה"

19. יום רודף יום

20. נשים וילדים

21. אזעקות

22. יומן הזיכרון

23. לשים לזה קץ

24. סלקציה

25. בית-החולים

26. אלוהים שמר עלי

27. הניסוי הרפואי

28. זיכרונות

29. לשאת את המצב ולחכות

30. 15 בינואר

31. 19 בינואר

32. אשליה

33. שינוי באווירה

34. 27 בינואר, יום היסטורי

35. העורבים

36. בִּירְקֵנָאוּ

37. לא יותר מסחבה

38. לעזוב

39. קָטוֹבִיץ

40. 22 באפריל, 17:15

41. בדרך לאוֹדֵסָה

42. בית-הספר לחופש

43. בים

44. מצאתי את משפחתי

 

 

המלץ לחבר

שנה גורלית
(Your name) המליץ על דף מ- nuritha.co.il
(Your name) חשב שיהיה לך מעניין לקרוא דף מ- nuritha.co.il
שלח ביקורת לעורכי האתר מידע על הספר תגובות על הספר
   
   

איגרת מידע נוריתה

קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!

צור קשר

צור קשר

לכתיבת ביקורות ויצירת קשר עם נוריתה שלחו טופס או מייל:[email protected]

נוריתה – אתר על ספרים, ספרות ובעיקר ביקורות על ספרים. אוהבי הספרות והקריאה ימצאו המלצות על ספרים, מידע על ספרים חדשים, שפע של ספרים לנוער, ספרים לילדים, ספרי מתח, ספרי בישול, כתבי עת ועוד...
נורית וייסמן ת"ד 733 ערד 8910602 | [email protected] | עיצוב ובניית האתר בדרופל סטודיו VITI