איזה ספר ילדים. מעניין. מקורי. שנון.

הוריו של יובל יוצאים לסרט ומשאירים את אחותו הגדולה לשמור עליו. אבא ואמא חושבים שהילדים כבר גדולים ומסוגלים להשאר לבד. אך... דקה לפני שהם סוגרים את הדלת, מכניסה אותנו הסופרת אל תוך לבו של הילד יובל: "באמצע הבטן, בדיוק מאחורי הפופיק, הוא הרגיש פחד קטן שהתחיל לגדול ולגדול במהירות. הוא התחנן לפני אבא ואמא שלא ילכו, אבל רק בשקט, בלב, כדי שהם לא יחשבו שהוא תינוק..."

אחותו, יעלי שהסכימה מוקדם מדי לדעתו, לשמור עליו, הלכה לישון. יובל המתוק מבקש ממנה בתום של ילד "טוב יעלי, אבל אולי אני יכול להתחיל לשמור על עצמי כאן על ידך?"

וכך הספר ממשיך ומלווה את יובל שמנסה למצוא את כל הדרכים להפיג את השעמום ובעיקר את הפחד.

המחשב אצלו בחדר נדלק, ובכדי לא לספר את עיקרו של הסיפור, אומר בקצרה, שבתוך המחשב הוא מצא פתרון מקורי. משחק מחשב מילא את זמנו והפגיש אותו עם דמויות מוכרות. הוא יכל לנווט בתוך המשחק ומחוצה לו עד שהפחד נעלם... כולנו בוודאי מכירים את העובדה ששקיעה בתוך המחשב מסיטה אותנו לעולם אחר כשהזמן רץ במהירות.... אצל הילדים הדמיון מפותח יותר, והסופרת בנתה רעיון [עתידני?] שבו הילד לא נשאר לרגע לבד.

הספר  כתוב מצויין. ברור מאד לילדים ובשפה  שהיא בכלל לא ילדתותית.

לדעתי, הספר מתאים לילדים בני 5 ומעלה. וגם למבוגרים שבינינו ההורים, שלפעמים שוכחים שהילדים שלנו, אפילו אם הם מתנהגים ומרגישים בוגרים, יש בלבם גם כמה פחדים קטנטנים.

ספר מהנה לקריאה.