ברוכים הבאים למחצית הראשונה של המאה ה-21 על פי פרופ' דוד פסיג. המשאב המבוקש ביותר הוא אוכלוסיה צעירה פורייה ומשכילה בגיל העבודה בעולם בו הילודה פוחתת, בעיקר בשל אימוץ אורח חיים מערבי קלוקל בקרב המדינות המתפתחות שהופך את הילדים לפרויקט מורכב שלא כל אחד חפץ בהם ופחות בשל חוקי ילודה נוקשים בסגנון הסיני. מאידך גיל תמותת הקשישים הולך וגדל ואיתו גם שנות חייהם הבריאות. זה עולם המסתמך יותר על רובוטיקה, ממערכות הייצור התעשייתי ועד לכלי מלחמה לא מאוישים בעוד שהמשאב הנדיר, האוכלוסייה הצעירה, נדרשת על ידי המון העם להתרחק משדות הקרב. ובכל זאת במדינות רבות האוכלוסייה הולכת ופוחתת למעט מדינות הנהנות מגידול בשל הגירה חיובית (כמו ארה"ב וישראל) או ילודה גבוהה יחסית (כמו אינדונזיה).
למי שתוהה מה מיוחד בשנה זאת מציין פרופ' פסיג כי זאת השנה בה מדינת ישראל תחגוג מאה שנים להיווסדה. וזה מזכיר לי כי אחת התקוות האופטימיות שנתקלתי בהם בעבר בדפדוף באינטרנט בהקשר לחגיגות המאה לישראל היא שאולי ישראל תזכה לארח את האולימפיאדה של אותה שנה. על פי התחזית שפורס פרופ' לעתידה האפשרי של ישראל עד אותה שנה בספרו הנוכחי נראה כי יתכן מצב של שלום בין ישראל לרוב המדינות המוסלמיות עד אותה שנה, אך כנראה שגם אז אין לצפות לצעידתם של ספורטאים איראניים באצטדיון האולימפי בתל אביב..
הספר "2048" נכתב כפי שמצוין בהקדמה כהמשך, לא ישיר במיוחד אם תשאלו לדעתי, לספר"צופן העתיד". הספר "צופן העתיד" עוסק בתיאור מופשט של מדע "חקר העתידים" על בסיס של תיאוריות מתחלפות הנעות בסקאלה בין תחזיות סבירות ואפשריות לרצויות ואף קיצוניות ואז מנותחים בו שלל תחזיות משתנות לעתידים אפשריים העוסקים לא רק בישראל. לעומת זאת בספרו החדש מנסה פרופ' פסיג למקד את תחזיותיו לאלו שבהסתברות גבוהה יותר וקונקרטיות יותר לישראל עצמה.
מי שמצפה להתוודע בספר זה לחידושים טכנולוגיים או מקצועות המאה ה-21 יגלה כי נטל לידיו את הספר הלא נכון וצפוי להתאכזב. אומנם לצורך המחשה מתוארים בקצרה בספר תחזיות טכנולוגיות להשתלבות נוספת של הרובוטיקה בחיי היומיום, גם מעבר לקווי הייצור, וכן שימוש ביותר אמצעי לחימה לא מאוישים ופיתוח כלי טיס מתקדמים ומהירים יותר ועוד אך אין בכך מן החידוש. למעשה בספר "צופן העתיד" ניתן למצוא יותר פירורי מידע בנושאי הטכנולוגיה וענפי המדע העתידיים. אך לעומת זאת מי שמנסה להתוודע דרך הספר לעתיד האפשרי והצפוי ליחסיה המדיניים של ישראל או מלחמות העתיד שלה ימצא בספר מידע בעל ערך.
את הכלים לניתוח העתיד פרס פרופ' פסיג בספרו הקודם. ולמרות שהייתי אומר כי תיאורי העתיד בספר זה אינם נאמנים במאה אחוז לתחזיות שהציע בספר הקודם עדיין כדאי מאוד לקרוא את"צופן העתיד" כדי להבין קודם כל כיצד ניבוי העתיד הוא מקצוע הפכפך אך אפשרי וניתן למדידה בכלים לוגיים מקצועיים. אומנם אפשר גם לקרוא ספר זה בלי לקרוא את הספר הקודם לו אך אז הוא צפוי להתקבל בתפיסה מחשבתית רדודה יותר.
למרות שהספר אמור להתייחס קונקרטית לעתידה האפשרי של ישראל בעשורים הקרובים, הספר מאריך בתיאורים כלליים של הגורמים הגיאופוליטיים העולמיים שמכתיבים את העתיד האפשרי הזה ויש לציין כי העתיד הזה אינו ורוד כל כך. ניתוח העתיד בספר שנעשה ע"פ ניתוח ההיסטוריה מראה כי צפויות להתעורר עוד מלחמות עתידיות ומאבקים על בסיס שליטה טריטוריאלית בשטחי ים או יבשה אסטרטגיים. אותם סיבות למלחמות היסטוריות משך אלפי שנים יהוו בסיס למלחמות המאה ה-21 אם כי ידובר לרוב במאבקים שיתנהלו על אש נמוכה ולא כמלחמות עולם וברובם ישראל לא מככבת בתפקיד ראשי בהקשר הגלובאלי אם כי צפויות לה קרבות עוצמתיים משלה וכיבוש שטחים נוספים. ואגב ספר זה נוטה לערער כמה מוסכמות לעתידם של המעצמות במאה ה-21 וכך למשל סין אינה פועלת כמעצמה במישור הגלובאלי משום שלדעתו התמעטות הילודה בה ייצור בה משברים פנימיים שיעסיקו את הממשל שלה בעוד שדווקא שכנתה יפן עשויה להתערב במלחמות על שליטה טריטוריאלית וזאת רק דוגמא אחת להשקפתו של פרופ' פסיג.
התיאורים הפרטניים האלו החורגים מהרצון לדעת את עתידה של ישראל בלבד דרושים כדי להבין איך ההיסטוריה שלנו כמדינה קטנה למדיי תוכתב על בסיס אינטרסים זרים ולא ניתן להתעלם מהסברים אלו. מספר זה תבינו מדוע צפויה לדעתו של פרופ' פסיג "מלחמה קרה" נוספת בין ארה"ב לרוסיה, מדוע טורקיה צפויה להפוך לבת ברית של ארה"ב וישראל ובעקיפין לגרום למלחמה עוצמתית בין ישראל לסוריה שרוסיה תעודד בעוד כעשור בזמן שהיא תיצור שרשרת סכסוכים בבלקן וכו' מול רוסיה. אך לאחר מכן דווקא טורקיה תביא לחתימה על סדרת הסכמי שלום בין ישראל לרוב המדינות הערביות אם כי תהפוך בעצמה ליריבה של ארה"ב אי שם בעוד 30-40 שנה. כמו כן מסתבר כי למרות הפריחה הכלכלית הצפויה בישראל בעשורים הבאים וגלי הגירה חיובית של ישראלים "יורדים" שיחזרו הביתה וכן יהודי המערב שיבחרו להגר לישראל עדיין לא נימנע מפתרון סופי של "הבעיה הפלסטינית" ואפילו אם תוקם מדינה פלסטינית היא לא תצלח להתקיים בשלום לצד ישראל שלא לדבר על המלחמה בין ישראל לשכנות הצפוניות שתותיר שטחים נרחבים מדרום לבנון וסוריה בשליטת ישראל (אבל היי, הגולן ישאר שלנו..) לפי תחזיותיו הקודרות. כמו כן מסתבר כי קיימים עוד אינטרסים בעלי פוטנציאל נפיץ בין שכנותיה של ישראל וזאת בלי שהספר יעסוק במפורש בשאלה האם ישראל תיאלץ לצאת למלחמה גלויה באיראן אם כי על פי הספר ניתן לגרוס כי מלחמתה של איראן תהיה בטורקיה ואולי גם בסעודיה וישראל לא תהיה יריבה ישירה.
לסיכום ספר זה פורש עתיד אפשרי בהחלט ששחור וורוד מככבים בו בערבוביה ובהחלט מעורר מחשבה וציפייה לדעת עד כמה המציאות תיצמד לדמיון ולמילה הכתובה.
