נכון, המשפחה ה"רגילה" מורכבת מאבא+אמא+ילד. אבל, זה לא המבנה היחיד..
בזמן האחרון, מבנה המשפחה הוא גם אחר.
עברו כבר הזמנים שבהם, ההורים לא נתנו לילדיהם לשחק עם ילד של אם חד-הורית.
ושני גברים עם ילד, הס מלהזכיר.
כל ילד היום מכיר גם משפחות אחרות, 2 אמהות או 2 אבות או רק אמא או רק אבא ועוד.
הדבר היחידי, המכנה היחידי בין כל המשפחות האלה - היא האהבה.
אם אוהבים - הכל מסתדר.
בדיוק על זה מדבר הספר.
בחרוזים עליזים, מסופר על משפחות מכל הסוגים.
לימור היא אם חד הורית, אמא לאמיר
אז
"הציצו אלינו הביתה פנימה
ותראו שאנחנו - ילד ואמא.
משפחה פיצ-פיצפונת, הכי קטנה שאני מכיר,
אבל יש בה אהבה - מקיר אל קיר."
או למשל שי
"ההורים של שי גרושים, הם חיים בנפרד.
אמו גרה פה ואביו בערד.
שי חושב שזה לא בדיוק מושלם
אבל שניהם אוהבים אותו הכי בעולם".
ויש משפחות שיש להם ילדים מאומצים
או
משפחה, שהאם לא יכולה ללדת, ואז יש אם פונדקאית.
משפחות העולים גרים מספר דורות ביחד
ויש משפחות עם 2 זוגות תאומים
לנויה למשל יש 2 אבות שגרים במושב, ואמא שגרה בחיפה.
"כולם אוהבים את הוריהם, אני יודע,
וכל משפחה אוהבת את ילדיה,
ובכלל לא חשוב ולא משנה,
מה הגודל או מה המבנה.
כי הכי הכי חשוב
זה להיות תמיד אהוב".
ממליצה מאד
לימור טלמור, אמא לא נשואה, מורה לספרות, לשון והבעה.
לימור כותבת לילדים ופרסמה עד כה שלושים ערכות לימוד של סיפורים בהמחשה לגיל הרך, כותבת סיפורים בהזמנה כטיפול ביבליותרפי בילדים ומנחה סדנאות בנושא "סופרת מספרת".
הספר הזה הוא בעצם הראשון שנכתב בארץ לילדי הגן, שעוסק במשפחות מסוגים שונים. משפחות עם ילדים שנולדו מבנק הזרע, מפונדקאית, ילדים מאומצים, ילדים במשפחות חד הוריות או חד מיניות ועוד ועוד. לימור, כותבת הספר, היא טיפוס ססגוני, אם חד-הורית, שכתבה את הספר מתוך מקום אמיתי לתת לכל ילד, כמו הילד הפרטי שלה, את ההרגשה שתמיד יש לו שייכות כל זמן שהוא נאהב על ידי משפחתו, ולא משנה איזו משפחה יש לו.
