"תמיד אהבת את גשמי המלקוש, שיש בהם משהו הרואי, לא כמו היורה שמגיע טיפין - טיפין, עושה טובה שהוא ממטיר יותר מכמה דקות, מזדרזף ונעלם. גשמי המלקוש הם כנופיה לכל דבר, שמשביתה את שמחת האביב, תופסת חקלאים לא מוכנים מתחפרים בשטח, מתעללת בזאטוטים שגאים בסנדליהם החדשים, מתנהגת כאילו היא זוממת לפרק את הצורה לעולם לפני שהיא מסתלקת סופית".

 

"אסור לתת לפחדים לשלוט. גם אם אין לנו באמת שליטה על חיינו אנחנו מוכרחים להתנהג כאילו הם סרים למרותנו".

 

"אם אין לך מושג מה באמת את רוצה לעשות, הוא אמר לה פעם, תעשי רק מה שאת חייבת לעשות, רק מה שמתבקש לעשות, רק מה שעשייתו שגורה וברורה. האסונות הגדולים ביותר מתחוללים כשאנשים מתעקשים לצאת מעורם, ואז הם נוטים לפעמים לפעול בהיסח הדעת, בלי לדעת באמת לאן הם מכוונים ומה הקשר בין מעשיהם למציאות".

 

"...ככל שאת מחכה יותר כך את מחוקה יותר".

 

"פעם הסבירו לה באיזה קורס שהיא לקחה בפּוּנה, אצל החברה' האלה של אוֹשוֹ, שהשם שלך זה אתה ומי שמשבש לך אותו, אפילו אם זה נעשה מתוך חיבה, בעצם מנסה לשנות אותך כי הוא לא מקבל אותך".

 

"יש כל כך הרבה דברים שאת יכולה לעשות עם החיים שלך. והם נמשכים.

כי את לא מתה, לך יש חיים.

את יכולה, בתור התחלה, להחליט שאת רוצה לחיות אותם. ואז, אם החלטת שאת רוצה, את יכולה להחליט איך את רוצה לחיות אותם, ושני הדברים האלה תלויים רק בך. כי אם מישהו מת, אלה החיים שלו שנגמרו, לא שלך. ואת לא צריכה להרוג אותו בתוכך כדי להמשיך. את יכולה לסגור בינך לבינך, שגם אם הוא הלך לעולמו הוא נשאר בעולמך כל עוד את בחיים".

 

"...זה מה שיפה בפתגמים עתיקים, שהם מכילים את הכל ואז מתפוררים לך בידיים ואת נשארת בלי כלום. כל אחד יכול למצוא בהם משהו, לסובב אותו, להלביש אותו על צרכיו הדחופים".

 

"היית יכולה לתבוע אותו על הפרת הסכם. הוא, שהבטיח לך שבחיים, לעולם, לנצח נצחים, הוא לא יעזוב אותך, הבטיח חל גם אחרי שעזבת אותו. אבל את כבר יודעת טוב מאוד מה שוות ההבטחות האלה שלו. הנה לך. הוא זה שחילץ את עצמו מכל הסידורים של החיים, סובב את הגב לעולם כמו גיבורי הרוקנרול הנערצים עליכם, משאיר אותך להסתדר עם הבנקים, המוסכים, השילוט השערורייתי בכבישים, מערכת החינוך, הקופאיות בסופר, אמא שלו, אבא שלו, הילדות שלו, ועם מועקת הכישלון של שניכם מעכשיו ועד עולם.