אוי אוי אוי אוי (נא לקרוא את זה בנימה יידישאית).
איזה עונג, איזה כיף.
ואני, אני בכלל לא יודעת יידיש.
בבית שלי לא דיברו יידיש. אבי הפולני ידע אידיש, אמי הרוסייה לא דיברה את השפה. וזאת הייתה הזדמנות פז של אבי והחצי שלי "למכור" אותי. הם היו מדברים ביניהם יידיש וידעו שאני לא מבינה אף מילה. (בבית שלו כן דיברו את השפה). ולא רק דיברו, דודו הוציא אף מספר ספרי שירה בשפה הזו.
משפחת בורשטיין העלתה בארץ את ההצגה. היא הייתה הצלחה אדירה. אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא כך היה בהתחלה. בהתחלה אנשים לא הגיעו, (בארץ? יידיש??) וההצגה כבר עמדה לרדת מהבמה, ואז ראתה את ההצגה גולדה מאיר (לא סגורה שזו היא), היא המליצה והשאר כבר היסטוריה.
הספר מאוייר באיומים מדהימים של נעם נדב.
על כל שיר ושיר יש הערות והסבר של דוד אסף.
זוכרים מ"עוץ לי גוץ לי" את שיר הפתיחה? גם כאן יש כזה, מטרתו של השיר זה, להציג הפנינו את הנפשות הפועלות.
שירו של הכרוז
שקט יהודים, נתחיל
בהצגת הפורים-שפיל.
מין פורים-שפיל כמו פעם,
עם חרוזים וטעם.
כל מי שלו יקשיב –
יצחק וגם ירטיב.
וכך באים, בלא מילה,
כל גיבורי המגילה:
המלך השיכור אחשורוש,
תמיד צמא ליין תירוש.
אסתר המלכה – חדשה בשוק,
וושתי בקרינולינה וחישוק.
מרדכי, חכם עתיק,
והמן הרשע, נבל ותיק.
זרש, המכשפה,
מקללת – מגפה.
ויזתא, עורך המקומון,
מקשקש בקומקומון.
ובין כל אותם אישים דגולים
נחבא פסטריגתא אל הכלים.
עובד לבדו בכאבו,
שופך את אשר על לבו.
בקיצור, נספר הכל,
על יום מספד ויום מחול.
כל זה נמצא כאן בספרון –
שמרו זאת טוב בזכרון!
ואפ אפלוט שקרים קלים...
שבו נא בשקט – מתחילים.
ואגב, אם אתם לא זוכרים מי היה פסטריגתא בהגדה. אל תדאגו, זה לא שלא שמתם לב לשעורי התנ"ך או הזכרון שלכם בוגד בכם. הזכרון בסדר גמור. זאת דמות שהוסיף איציק מאנגר להגדה. בחור תמים, שוליה של חייטים, שהיה מאוהב באסתר.
בקיצור עונג של ספר. כולל תקליט מקורי של ההצגה. מתנה מדהימה לכל אוהבי יידיש ולכאלה שלא יודעים יידיש ורוצים להתבשם מהניחוח של איציק מאנגר.