הספר מתאר את גלגוליו של ילד בגיל שש עד 11 בכפרי מזרח אירופה, בשנות מלחמת העולם השניה. הילד, בעל מראה צועני, ספק יהודי, חווה את מה שאפשר לתאר כשיא הזוועה האנושית בין באירועים שקורים לו ובין באירועים שקורים בסביבתו. לדעתי, אירועי הספר לא באים לתאר משהו שמיוחד לסיטואציה של מלחמת העולם השניה (השואה וכד') אלא את תהומות שפלות הנפש האנושית שבאים לידי ביטוי במקום שבו אין חוק וסדר ושולטים בו הבערות, אמונה חשוכה ושנאת הזר. איני חושב שברואנדה לדוגמה לא נעשו מעשים פחות גרועים מהמתוארים בספר, מדובר כאן על הבור האפל של הנפש בלא שום קשר דווקא לאנטישמיות.
קושינסקי מרבה להשתמש בספר בסמלים בעיקר מעולם החי, ומרבה בהשוואות מרומזות בין התנהגות בעלי החיים להתנהגות האדם. גם שמו של הספר לקוח מאפיזודה המסופרת בספר על צייד שנהג לשחרר את הציפור הכלואה לאחר שצבע אותה בחומרי צבע שונים. וכך הדבר מתואר בספר (עמ' 55):
משהיתה להקת העופות סביבנו גדולה דיה, הורה לי לק לשחרר את האסיר. הוא החל נוסק אל על, חופשי ומאושר, ככתם קשה על רקעם האפרפר של העננים, ואז זינק בחתף אל לב הלהקה החומה המצפה לו.
לרגע הוכו הציפורים בהלם.
אחותן הצבועה חגה מקצה אחד של הלהקה לקצה השני, בנסיון לשכנע את קרוביה כי הינה אחת מהן.
אך הן, שצבעיה המרהיבים הדהימו אותן, חגו סביב ולא שוכנעו. הציפורים הכריחו את אחותן הצבועה להתרחק יותר ויותר ממרכז הלהקה, אך היא ניסתה בלהט לב לחדור שוב למרכז.
ואז ראינו איך יוצאת ציפור אחר ציפור להתקפה מוחצת. במהרה איבדה הדמות הססגונית את מקומה בשחקים וצנחה ארצה.
האין זה קורלציה להתנהגות בני האדם כלפי מי שצבוע בצבע אחר? מה שמרתק ביותר בספר, שהילד שנודד מכפר לכפר כשבכל כפר החוויות שהוא חווה יותר מזוויעות ממה שחווה עד עתה, לא מסתפק בתיאור מה שקורה אלא גם מנסה להסיק מההתבוננות תובנות על החיים. לאחר שהוא נחשף לנצרות הוא מסיק בתמימותו שהדרך להצליח בחיים הוא על ידי איסוף "ימי מחילה" רבים ככל האפשר על ידי תפילות וכו'. לאחר יסורים על אנושיים וגלגולים נוספים שעוברים עליו הוא מגיע למסקנה אחרת (עמ' 148):
לפתע הבנתי הכל בבהירות מופלאה. עמדתי על משמעות הביטוי הנפוץ הנוגע לאלה המצליחים בחיים - "הוא בבריתו של השטן"...ניסיתי לדמות לעצמי איך פועלים כוחות הרע. מוחות בני האדם ומחשבותיהם פתוחים בפניהם כשדות חרושים, וכוחות הרע זורעים בהם ללא הרף את זרע מארתם. אם הנץ הזרע לחיים, בהרגישם שהם רצויים, יציעו לאדם כל עזרה שתתבקש לביצוע מטרות אנוכיות, כדי להרע לאחרים. מרגע שנחתמה ברית זאת עם השטן, יוכל האדם לצפות לתמיכה גוברת ככל שיגרום יותר רע, יסורים ומרירות לאחרים. אם הוא נכנע לרגשות כאהבה, ידידות וחמלה, יחלש מיד ויחויב לספוג בחייו את הסבל והכשלון שמנע מאחרים.
רק אלה שתאוות השנאה חזקה בהם דיה, אלה המטפחים חמדנות ונקמנות ושמחים בגרימת כאב ועינויים, יצאו נשכרים מעסקות אלה עם השטן. לעומתם, אלה המהססים תמיד, בלתי בטוחים במטרותיהם, אבודים תמיד בין קללה לתפילה, בין בית המרזח והכנסיה, בודדים תמיד במאבקם - אין האלהים בעזרם, אף לא השטן.
עד עתה הייתי אני עצמי אחד מאלה, כעסתי על עצמי על שלא עמדתי על כלליו האמיתיים של העולם, כוחות הרע ודאי בוחרים רק באלה שכבר הוכיחו מעבר לכל ספק שיש בהם די שנאה ורוע משל עצמם.
אדם המוכר עצמו לשטן, יהיה בשליטתו של זה עד סוף חייו. עליו להפגין כמות גוברת והולכת של מעשים רעים. מעשים אלה נשקלים בדרכים שונות בידי אלה שהוא כפוף להם. מובן שאין מעשה המזיק לאדם אחד שקול כנגד מעשים הפוגעים בבני אדם רבים. גם תוצאות המעשה חשובות... ברור כי רב מכל ערכה של שנאה לקבוצות גדולות של בני אדם....
עתה הבנתי מה סוד הצלחתם של הגרמנים. האם לא הסביר פעם הכומר לאיכרים כי מקדמת דנא התענגו הגרמנים בעשיית מלחמה? השלום מעולם לא היה חביב עליהם. הם לא אהבו לחרוש את האדמה, לא עמדה להם סבלנותם לחכות כל שנה לאסיף, הם ביכרו לתקוף שבטים אחרים ולחמוס מהם את תבואתם. כוחות הרע ודאי כבר שמו אז ליבם לגרמנים, בלהיטותם לעשות רע מכרו מן הסתם הגרמנים עצמם לכוחות הרע במכירה כללית. לפיכך הם ניחנים בכל כשרונותיהם המרהיבים, ובכוחם לכפות על האחרים את כל דרכיהם שלהם בעשיית הרע.
הצלחתם פועלת כמעגל קסמים. ככל שיש בכחם להציע יותר כוח רע ועוול לאדוניהם - הם זוכים ביותר כוח להרע. איש אינו יכול לעצרם. הם בלתי מנוצחים. את מעשיהם הם מבצעים באמנות ממש. הם מרעילים את האחרים בשנאתם, דנים אומות שלמות לשמד. מן הסתם מוכר כל גרמני את נפשו לשטן כבר בשעת הוולדו. זהו מקור כוחם וחזקתם על העולם...
הרגשתי עצמי עתה חזק ובטוח. עת חוסר המעש חלפה ועברה. האמונה בטוב, בכוחן של תפילות, מיזבחים, כמרים ואלהים נטלה ממני את כוח הדיבור... אסור לאבד זמן. אני חייב ליצור מאגר של שנאה שיכריחני לפעול ובכך אזכה בתשומת ליבם של כוחות הרע..
חלקו האחרון של הספר עוסק בשחרורו של הילד על ידי כוחות הצבא האדום, הפיכת השקפתו לקומוניסטית, קורותיו בבית הילדים לפליטי מלחמה עד איחודו מחדש עם הוריו. זה חלק מרתק לעצמו שמתאר את הפציעות הנפשיות של פליטי הזוועות.
ספר לא קל, שרבים הטוענים שזה הספר המזעזע ביותר שקראו מימיהם.
