נראה שמשבר אמצע החיים לא פוסח על קזנובה. הוא מגיע ללונדון, לאחר שנאלץ לגלות מוונציה האהובה והשמשית שלו; הוא עייף עד לזרא מכל מה שעשה אותו למי שהוא,לקזנובה הגדול, אבל הוא לא יודע להיות שום דבר אחר; הוא פוחד להודות שאינו יודע מי נשאר, לאחר שמסלקים את רדיפת הנשים והתענוגות שמאפיינת אותו; הוא פוחד להיות בודד; הוא פוחד שאחרים יראו את הפחד עליו.
ואז מגיעה מארי שרפיון. צעירה מאוד, יפהפיה, והעיקר - היא מסרבת לו. קזנובה, שכבר כך נמצא במצב פגיע, מפתח אובססיה כלפי הנערה. משפחתה - אמה, דודותיה וסבתה - זקוקות מאוד לכסף, שלקזנובה יש בשפע, ולכן הן דואגות ללבות את האובססיה הזו, בעוד מארי ממשיכה לחמוק ממנו ולהתל בו.
כל זה מסופר על הרקע המוחשי מאוד של לונדון במאה השמונה עשרה, שנפרשת במלוא הדרה. אנחנו לומדים שבן-תרבות, גם תושב לונדון, חייב לדבר את שפת העולם הגדול, כלומר צרפתית; אנחנו לומדים באלו רחובות כדאי לפסוע רק עם ממחטה אחוזה לחוטמנו, מפאת הצחנה, ומאלו רחובות כדאי להמנע באופן מוחלט אחרי רדת החשכה; אנחנו מסכימים שאם עורכים אורגיה, כדאי מאוד שאת מוסיקת הרקע יספקו נגנים עיוורים. העיר נפרשת על שלל מנהגיה, ריחותיה, אנשיה ומחדליה.
השפה שבה הספר כתוב יפה ועשירה, הדימויים חיים וחושניים, עתירי מרקמים, צלילים, מראות וריחות.
לסיכום: לא "ענק", אבל נעים ומהנה.
וקצת על קזנובה מויקיפדיה.
ג'קומו ג'ירולמו קזנובה (Giacomo Girolamo Casanova 2 באפריל 1725 בוונציה – 4 ביוני 1798 בדוכצוב, Duchcov בבוהמיה) היה סופר והרפתקן איטלקי.
קזנובה גורש מסמינר לכמרים, היה חייל, מטיף, מרגל, מוזיקאי, קלפן ואלכימאי והתפרנס בעיקר בזכות נשים שנפלו שבי בקסמיו.
בשנת 1755 קזנובה נעצר ונכלא בוונציה לאחר שהצטברו נגדו תלונות והלשנות לגבי עיסוקיו בתורת הנסתר, קשריו עם שגרירים זרים, חברות בארגון הבונים החופשיים ופגיעה במוסריותן של נשים נשואות. כמקובל בתקופה הנדונה, לא פורטו סעיפי האישום נגדו ואפילו לא נקבע מה יהיה אורך עונש המאסר שהוטל עליו, לכן עד היום יש מחלוקות לגבי הסיבה העיקרית למעצרו. לאחר שנה הצליח להימלט ועבר לפריז, שם, בהשפעת המלכה מרי אנטואנט, התמנה כמנהל הלוטו הצרפתי. לאחר כמה שנים יצא לנדודים ברחבי אירופה והתיידד עם רבים מהאישים הידועים של תקופתו. בסופו של דבר היה לספרן בטירת הרוזן ולדשטין, דוכס בוהמיה.
קזנובה כתב ספרים רבים והמפורסם שביניהם הוא "ההיסטוריה של חיי", זיכרונותיו שנכתבו ב-12 כרכים ומכילים מידע רב על חיי החברה של תקופתו ועל מנהגיה. בזיכרונותיו מספר קזנובה בין היתר על הנשים הרבות שכבש. מעלליו בתחום זה תרמו להפיכת שמו למושג המתאר גבר בעל הצלחה בפיתוי נשים ואף שימשו השראה עבור יוצרים רבים.
