אני אתחיל במסקנה הסופית שגיבשתי על הספר. כשסיימתי את הספר הרגשתי שלא קראתי ספר אלא תסריט לסרט קומי ובהתאם לכך נראה לי שהייתי בוחר להמיר את 3-4 השעות שהקדשתי לקריאת הספר בצפייה בסרט שנעשה על פיו שתיקח לי רק שעה וחצי שעתיים ולא יותר.
 
כבר בעת שלקחתי את הספר ופתחתי את העמוד הראשון הבנתי שמדובר בעוד ספר קומי נשי קליל מהעידן החדש וחשבתי שכמו ספרים אחרים המתארים בהומור רב דמויות נשית המתקשות לתמרן בין קריירה מקצועית לבין החיים האישיים, בן הזוג, המשפחה והחברים כך בנוי גם הסיפור הזה. אולם מהקריאה למדתי כי הפעם מדובר בדמות מעט אחרת.
 
אם לא הייתי קורא את הספר בעצמי אלא שומע על תוכנו ממישהו אחר לבטח הייתי מתאר לעצמי כי מדובר ב"רומן סוחט דמעות". הדמות הראשית לוסי עוברת כל כך הרבה תלאות בחייה וגם בטווח הזמן של הסיפור שעוסק בפחות משנתיים בחייה של לוסי. אולם הכתיבה הסטירית הפכה את כל תלאותיה של לוסי לשרשרת קומית. האישה (הלוזרית ביותר) המלאה שמרגישה מכוערת, אביה התאבד או מת ממנת יתר של סמים ואמה היא טיפוס מלודרמטי ששואבת את כל תשומת הלב לעצמה בכל מקום בו היא נמצאת. היא עוברת לא פחות מ"ארבע" הפלות (הגזמה פראית לטעמי), האחרונה שבהם טראומטית במיוחד כשהיא מתרחשת בחודש השביעי להיריון. בעלה רוצה לפתע להתגרש אך כשהוא שומע כי היא בהיריון הוא מחליף זאת בנוסחא מוזרה של גירושים מדומים בו הם נשארים יחד בבית למען הרכוש המשותף, בית בפרברים שאינה אוהבת ולכן גם לא מטפחת, והילד שיווילד. אך למרות המגורים המשותפים הם אמורים לנהל חיים נפרדים, לפחות בעלה מנהל חיים כאלו בלי להתבייש ובלי להבין לנפשה.
 
העניינים ממשיכים כשהיא צריכה במהלך ההיריון להתנהל עם מקל הליכה בשל בעיה רפואית ולסיום חוטפת גם שיתוק בפנים זמן מה לפני הלידה. אחר כך גם הטיפול בילד ראשון בגיל מבוגר למדיי (קרוב ל40) קשה לה במיוחד שאינה רגילה לטיפול בילדים מכיוון שמעולם לא היו לה כאלו וגם היא הייתה בת יחידה.

הרגשתי כאילו העלילה בספר נכתבה כתסריט לסרט קומי שתמיד יכול להישען על תסריט עקום כל עוד המשחק טוב. כספר הוא מוצלח מעט פחות ומשדר מעט עליבות וחוסר אמינות. קשת הדמויות כה מוזרה ומגוונת עד שאינה נראית מציאותית, הדודות היהודיות הזקנות, האמא חולת תרבות הניו אייג', הבעל השמוק, בת הדודה המוזרה ש"מתחתנת עם עצמה", החברה החתרנית וכל השאר (למשל הטיפוסים הססגוניים המבקרים בבית של אנג'ולי, אימה של לוסי היה לה עבר כשחקנית תיאטרון). גם פרטי העלילה נראים קצת תלושים כמו מספר ההפלות שהיא עברה (לא הגזימו שהיא עברה 4 הפלות? לא עדיף היה לומר שהיא מאותגרת רבייתית ועוברת טיפולי הפרייה כושלים?), סיפור חייה של אמא של לוסי החיה ברמת חיים גבוהה ממה שנראה שהיא יכולה להרשות לעצמה מהעסק שלה, הדמויות המוזרות וגם הסוף הדביק והמתבקש כשהיא ובעלה מתפייסים לאחר שהוא עובר תאונת דרכים קשה ואז מחליט לצייר אותה בעירום על כל משמניה ולסיום קונה לה בית בשום מקום בשל חלומם הנעורים המשותף שלהם לבית שיתפקד גם כמושבת אומנים. למרבה הפלא המימון לרכישת הבית מגיע מתשואה של מניות שנשכחו. ממש חלש לעלילה של ספר.
 
עליי לומר כי קהל היעד של הספר מצומצם לקהל יעד נשי בגילאים מסויימים בלבד למרות שמצאתי אותו מבדר מאוד וגרם לי לצחוק אפילו מספר פעמים בקול רם בתיאור הססגוני של הדמויות והאירועים.

אני לא יודע אם במאי היה מצליח להעביר את כל רוח הספר לסרט קולנוע איכותי. לא יודע אם היו מגדירים את הסרט הזה כקומדיה, קומדיה רומנטית, קומדיה מוטרפת, קומדיה רומנטית מוטרפת ואולי אפילו דרמה קומית אבל עדיין הייתי מעדיף לראות אותו כסרט ולא כספר. אך בכל זאת אני רוצה להחמיא להוצאה שהפעם מדובר בספר נוח לקריאה, בעל אותיות גדולות למדיי ופרקים קצרים.