בר מנשה איש אמיץ ובעל יושר פנימי ורוח אופטימית. 
הוא כתב כדי להחלים. כאמור, למילה יש כוח וקסם, למילה יש כוח מרפא מכאובי גוף ונפש.
הוא לא הגדיר את סוגת הטקסט שלו. הגיגים. הגיגים הם שירים, סיפורים קצרים, רסיסי מחשבות וזיכרונות.
כל המילים כולן נאספו לספר אחד, שיצא תחת ידו של כותב הנאבק ומחלים ממחלה קשה.
הגיגיו מלאי בדידות ויגון רב ואולם, את חומות הקושי סודקת קרן אור אופטימית, שהלוואי ותדבק בכולנו.
האנשים הטובים בחייו, הזיכרונות הנעימים, הקולות והצלילים, כל אלה חוברים יחדיו ומגרשים כל מרה שחורה, עד להחלמה מהירה. בכנות רבה, ביושר ובלב רחב, מלא אהבה בר מנשה משתף אותנו, בכל הגיגיו שבאו אל מיטת חוליו וסייעו בעדו להחלים. 
אהבתי במיוחד את סיפורי הילדות, על מקצועות שהיו ואבדו מן העולם. החלבן, מוכר הנפט וכו' את הסיפורים על החפצים, שפעם שמשו את כולם והיום אין בהם צורך. בקבוקי הסודה, מקרר הקרח, מנורת השמן, תנור הנפט.
הספר מלא בתצלומי בני משפחה וחברים ואיורים מקסימים, מקסימים. המאייר יועד בר-מנשה, מוכשר מאוד. 
הכריכה מקסימה אביבית ואופטימית. 

כל הכבוד לבר מנשה, על האומץ, היזמה והכוח, להוציא תחת ידו ספר אופטימי כזה, למרות החוויה הקשה.
אני מלאת הערכה.

"אדם יוצא מביתו ההומה אנשים
ומתוך ההמולה חש גלמוד ובודד
ונפשו אצה החוצה, תרה בחיפוש
אחר אושרו-מי יבין זאת?" 

(עמ' 24)

אין שינה ואין מרגוע,
ורק תפילה אחת בליבי,
שיעבור כבר סבלי,

כבר לא קודר עולמי
אני רואה את האור
אני רואה את האור
לא עוד חשכה
לא עוד לילות עצובים" 
(עמ' 121)