|
|
|
תנו לשד לישון |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 4818 |
|
|
"הרועה הטוב", רוצח סדרתי אכזרי שלא נתפס מעולם, שב לפעול לאחר הפסקה של עשר שנים. המטרה שלו הפעם היא לפגוע במשפחות הקורבנות שאותם רצח בעבר. ויש לו מטרה נוספת: דייב גרני, הבלש המהולל ביותר בתולדות משטרת ניו יורק, שמנסה להתרגל לחיים שלווים עם אשתו בבית חווה מבודד לאחר שפרש לגמלאות. האם גרני יהיה הקורבן הבא של הרוצח הסדרתי המבריק? ואולי זאת בעצם הדרך היחידה לתפוס את מי שחמק עד כה מטובי החוקרים?
תנו לשד לישון, הספר השלישי בסדרת החקירות של דייב גרני, מצליח להיות מרתק ומותח לא פחות מהספרים הקודמים בסדרה, חשוֹב על מספר ועצמי עיניים חזק. כמו שני קודמיו, תנו לשד לישון משלב בין דמות בלש בלתי נשכחת, עלילת חקירה רווית תעלומות וקצב מסחרר.
ג'ון וֶרדוֹן, לשעבר איש פרסום, הוא אחד מסופרי המתח המצליחים בעולם. שלושת הספרים בסדרת החקירות של דייב גרני תורגמו לשפות רבות והיו לרבי-מכר, גם בישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תנו לשד לישון - ג'ון ורדון
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 06/11/2018
את הספרים שלי אני אוהבת לקרוא רגע לפני שאני מעבירה את גלגלי המוח מהמציאות למצב שינה. אז, בזמן הקצר בו סיבוב הגלגלים נמשך מכוח האנרציה ועד לעצירתם המלאה, אני נוהגת לשמן אותם בספר מתח מושך שקל להיכנס אליו. לספרו של ג'ון ורדון " תנו לשד לישון" היה באמת קל להיכנס, אבל היה מאוד קשה לצאת ממנו. "תנו... המשך הביקורת
את הספרים שלי אני אוהבת לקרוא רגע לפני שאני מעבירה את גלגלי המוח מהמציאות למצב שינה. אז, בזמן הקצר בו סיבוב הגלגלים נמשך מכוח האנרציה ועד לעצירתם המלאה, אני נוהגת לשמן אותם בספר מתח מושך שקל להיכנס אליו. לספרו של ג'ון ורדון " תנו לשד לישון" היה באמת קל להיכנס, אבל היה מאוד קשה לצאת ממנו. "תנו לשד לישון" לא נתן לי לישון. הסקרנות, גרמה לי לקרוא אל תוך הלילה והמשיכה אל תוך היום שאחרי - בהפסקות הצהריים, בזמן שהאוכל על הכיריים ושוב, לפני השינה.
"תנו לשד לישון" מביא את סיפורו של דייב גרני, בלש בגמלאות שנאלץ לפרוש לאחר פציעה קשה. במהלך הקריירה שלו זכה להישגים מרשימים בשל יכולתו לפענח תעלומות רצח מורכבות ומסובכות. כעת, הוא מחלים מפצעיו בביתו שבכפר מוקף שקט, שטחים נרחבים ופתוחים ונופים עוצרי נשימה. אך חייו השלווים מופרים כאשר בחורה צעירה מבקשת את עזרתו בתחקיר שהיא עורכת עבור סרט דוקומטרי שעוסק בהשפעה של רצח בלתי פתור על משפחות הקורבנות.
יש בספר הזה כל מה שמאפיין מותחן בלשי טוב: כתיבה סוחפת, דמויות אמינות שקל להזדהות איתן, גיבור, נערה במצוקה רוצח חסר רחמים משוחרר, בילד אפ נהדר ואיך לא - טוויסט בעלילה. אבל יש בספר הזה גם קצת יותר. הספר עוסק גם בתפיסה שלנו את המושג 'עבודה', ובעובדה שהיא הפכה ממקור פרנסה לדבר המגדיר אותנו ויוצק לחיינו משמעות. היא יכולה להרעיל ויכולה לרפא - הכל שאלה של מינון.
לאחר שקראתי את הספר, הלכתי לשבוע הספר מקווה למצוא עוד מותחנים בלשיים טובים כמוהו. אבל מה שמצאתי היה הרבה MORE OF THE SAME. למותחנים הבלשיים יש נטייה לחזור על עצמם: עלילות דומות, גיבורים משוכפלים והתפתחויות-בלתי-צפויות צפויות מידי. אבל תנו לשד לישון לא היה כזה. בדיוק כמו הגיבור, הוא ניגש לפתרון תעלומת "איך כותבים ספר מתח שלא נראה כמו כל הספרים האחרים", מזווית ראיה קצת אחרת. בעיני, הגיבור האמיתי הוא ג'ון ורדון.
תאריך הכנסה לאתר 26/09/2017
דייב גרני, הבלש בגמלאות – שמוחו עדיין חד כתער – חוזר אל הקוראים עם תעלומה נוספת. במשך שנים על גבי שנים אף אחד לא גילה מי הוא “הרועה הטוב”, הרוצח הסדרתי שעל הכוונת שלו היו בעיקר העשירים כקורח. לאחר הפסקה של כעשר שנים, הוא חוזר לרצוח את בני המשפחה של הקורבנות אחרי שידורה של תכנית... המשך הביקורת
דייב גרני, הבלש בגמלאות – שמוחו עדיין חד כתער – חוזר אל הקוראים עם תעלומה נוספת. במשך שנים על גבי שנים אף אחד לא גילה מי הוא “הרועה הטוב”, הרוצח הסדרתי שעל הכוונת שלו היו בעיקר העשירים כקורח. לאחר הפסקה של כעשר שנים, הוא חוזר לרצוח את בני המשפחה של הקורבנות אחרי שידורה של תכנית טלוויזיה בנושא, שככל הנראה מוציאה אותו משלוותו ומלבה בו את אש הנקמה. גרני חושב שיש כאן יותר מן הנראה לעין, ומתנגד להנחות היסוד עליהן התבססו מיטב החוקרים שטיפלו במקרה במשך השנים.
כמובן שהדבר גורם לעוינות כלפיו לגדול ומקשה עליו לקבל גישה למידע רלוונטי שעשוי לזרז את פתרון התעלומה. שוב אני חייבת לציין לטובה את דמותו של ג’ק הרדוויק, שמהווה הפוגה קומית שנונה בתיאור שיחותיו עם גרני, ומוציאה מגרני צדדים חביבים יותר. דמות נוספת היא דמותו של מקס קלינטר, שמרדפו אחר “הרועה הטוב” הרס את הקריירה שלו ואת חייו, עד כי נאלץ לנטוש את חיי הציוויליזציה ולעבור לבקתה מבודדת – מה אני אגיד, אני מתה על כל המשוגעים האלה (אלה שקראו את הספרים שלי יודעים – אימוג’י מתחכם). במהלך הספר הזה אנו נחשפים לא מעט לעולמו הפנימי של גרני, התהיות והחרטות שלו מתערבבות יחדיו וזולגות ממחשבותיו החוצה. דמותו של גרני היא דמות מורכבת ומעניין לקרוא את הסיפור דרכה.
בתור סופרת מתח, שאוהבת לקרוא ולשזור בספריה טוויסטים והפתעות ממש עד הרגע האחרון, אני חייבת להצדיע לוורדון על כך שהפך את הפתרון המתבקש לבלתי אפשרי ואז חוזר חלילה. כרגיל, הוא מצליח להפתיע עם הפשטות שבפתרון. מה שכן, מדובר בספר ארוך ועמוס, וכך קרה, שאני, תולעת ספרים בהווייתי, שלוקח לה פחות משבוע לסיים ספר ממוצע ועוד פחות מכך אם מדובר בספר מתח קולח, מרחתי את קריאת הספר הזה במשך כמה חודשים, נותנת לספרים רבים לעקוף אותו בדרך אל קו הסיום. יכול להיות שאם הייתי קוראת את הסיפור ברצף, אולי הייתי פחות מופתעת מגילוי התעלומה (בכל זאת, לקח לי זמן אפילו להיזכר מי נרצח ולמה – אימוג’י מתנצל). מה שכן, אברך על יכולתו של ורדון לכתוב בצורה זורמת שהצליחה לגרום לי להיכנס אל הסיפור מחדש גם לאחר הפסקה ארוכה, ועל קצב טוב בעלילה המסועפת הזו.
זה אולי אינו ספרו הטוב ביותר של ורדון, אבל בהחלט מדובר במותחן ראוי ולא הייתי מוותרת על קריאתו, בעיקר לא לחובבי הבלש דייב גרני.
תאריך הכנסה לאתר 09/05/2016
אתמול בלילה, מיד כשסיימתי את קריאת הספר, קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל, על צג השיחה המזוהה היה המספר הזה 0014 או משהו כזה.
"אפרתי?, מדבר ג'ון ורדון, איך היה הספר? את מתכוונת לכתוב עליו בסימניה?"
אם... המשך הביקורת
אתמול בלילה, מיד כשסיימתי את קריאת הספר, קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל, על צג השיחה המזוהה היה המספר הזה 0014 או משהו כזה.
"אפרתי?, מדבר ג'ון ורדון, איך היה הספר? את מתכוונת לכתוב עליו בסימניה?"
אם לא ששכבתי במיטה (התנוחה החביבה עלי בזמן קריאת ספר) הייתי נופלת מהכיסא, כמו שאומרים. "מי אמרת שאתה?"
"ג'ון ורדון, הסופר של תנו לשד לישון, הייתי מעוניין לדעת מה דעתך על הספר שלי."
"שמע אדוני, לא ברור לי מאיפה אתה יודע שבזה הרגע סיימתי את הספר שלך, אבל זה מעורר חשד מסויים." בעודי מדברת ניערתי את הספר כדי לחפש איזה שבב ניסתר שהוטמן בין דפיו, אבל חוץ מפיסה קטנטנה של פסק זמן שנשרה מבין הדפים (מעבדת פשע כבר הייתה עושה מזה מטעמים, תרתי משמע) שום דבר לא העיד כי אמצעי עיקוב כלשהו הושתל בספר.
"יש לך דימיון מפותח, אפרתי..." צחק ורדון מן העבר השני של העולם.
"בהתחשב בעובדה שהספר שלך מלא באמצעי עיקוב, קשה להאשים אותי."
"קראתי את הביקורות שלך על חשוב על מספר ועל עצמי עיניים חזק, ולמרות שהייתי מרוצה יותר מן הראשונה, גם השנייה הייתה מפרגנת."
"תודה רבה, אני חושבת שמה שאתה עושה לא לגמרי אתי..."
בלש בלש, אבל מאיפה הוא יודע את מספר הטלפון שלי, הרי בספר הטלפונים אני לא רשומה כאפרתי. ובאיזו חוצפה הוא מתקשר. קשה להכחיש כי יותר משמינית של גאווה השתרבבה למחשבותי. שערו בנפשיכם, סופר מפורסם של רבי מכר, כזה שמוכר מיליונים, מתקשר אלי!
"מר ורדון, תוכל להתקשר אלי בעוד עשר דקות? אני מוכרחה לגבש את דעתי על הספר לפני שאענה לך תשובה מנומקת."
ורדון הבליע אנחה. כידוע, כשאני קוראת ספר מושלם הסופרלטיבים זורמים מפי ומן המקלדת שלי בלי מעצור. אנדרסטייטמנט הוא לא הצד החזק שלי. ואם אני צריכה זמן כדי לגבש דעה, מן הסתם דעתי חצוייה. למעשה רציתי לנצל את עשר הדקות הללו כדי להודיע לכל העולם ואשתו כי ג'ון ורדון בכבודו ובעצמו התקשר אלי. לצערי נזכרתי מיד כי לבעלי ולילדי וכן לרוב רובם של מכרי ומוקירי אין מושג ירוק מיהו ורדון, מיהו דייב גרני ומיהי מדלן. ניצלתי את עשר הדקות הללו כדי ללעוס חטיף פסק זמן נוסף והזכרתי לעצמי לנקות את הספר היטב לפני פסח. אלא שאז ידעתי כי אין סיכוי שהספר יישאר ברשותי עד פסח, מה שאומר כי הוא שייך לקבוצת ספרי: קראת-מסרת ולא לקבוצת קראת-שמרת.
עברו כבר שתים עשרה דקות. מר ורדון עוד לא התקשר. הוא משחק אותה קשה להשגה. ובכן, אכתוב בינתיים ביקורת בלתי משוחדת בשבילכם ואם ורדון מתקשר באמצע, אני מעמידה פני שקועה בכתיבה ולא עונה. שיחפש אותי בסיבוב.
למי שמכיר את שני ספריו הראשונים המוזכרים לעיל, אין צורך להכיר את הבלש דייב גרני, בשביל כל השאר אתן תזכורת קצרה.
בספר חשוב על מספר, המבריק שבין ספריו, התוודענו לגרני, בלש בגימלאות של משטרת ניו-יורק. עטור הילה, אלגנטי ומשכיל, הוא פורש בגיל 47 לבית כפרי בהרי הקטסקיל עם אישתו מדלן. בניגוד אליו, מדלן היא חובבת טבע, בגדים כפריים, שתילת פקעות ושלווה שאינה הולמת את גרני כלל וכלל. לכן, מה שפר מזלו כשמפעם לפעם נופלת בחיקו פרשת פשע עסיסית, שמפקיעה אותו מבועת השיעמום, מפריעה לו לשבת באחו ולגלום בנוף תוך כדי שתיית כוסות קפה (דונאטס לא היו חוקיים גם כששרת במשטרה, לא כל שכן עכשיו).
בכל פרשיית פשע הוא מעורב עד קצה פדחתו ובסופה הוא גם נפצע, מה שמאפשר לו פסק זמן של החלמה, הירהורים, שקיעה בהיסטוריה המשפחתית הסבוכה שלו, עם יותר מקורטוב של פסיכולוגיה בשני גרוש, בקיצור, עד שמר ורדון מסיים לכתוב ספר נוסף דייב גרני פנוי.
בספר הנוכחי מתוודעת אליו עיתונאית צעירה שעושה סדרת טלוויזיה על קרובי משפחה של נרצחים, על אבלם ותחושת האובדן שלהם. לצערה הרב היא בוחרת דווקא בקרובי משפחה של נרצחים שכולם נפלו חלל, עשר שנים קודם לכן, בידי רוצח סדרתי המכונה "הרועה הטוב".
כבר מן ההתחלה היא מותקפת בהתקפות קטנות ומפחידות, אבל לא מייחסת אותן לתוכניתה החדשה. גרני חובר אליה כדי לייעץ לה, אבל מהר מאוד נסחף בלהט האירועים, מאויים בעצמו ונתון בסכנה גדולה.
גרני שוקע בתעלומת הרועה הטוב ומבין כי הפרשנות שנתנו למעשיו של הרוצח הייתה שגוייה וכי פתרון התעלומה אחר לגמרי.
הספר מלא בתפניות ואירועים מפחידים. אין בו רגע דל. אבל השלמות ממנו והלאה.
ראשית כל, לקריינים אובססיביים של ספרי מתח יש בעייה של טרנספרנס. הם לומדים את כל שיטות הפשע כאחרוני הפושעים שבעולם. וכך מצאתי עצמי מנחשת את המוטיב המרכזי של התעלומה מפני שקראתי מוטיב דומה באחד מספריו של לי צ'יילד! בתור ידידתו הטובה של ג'ק ריצ'ר עליתי מהר למדי על העוקץ (דייב גרני, לך לקרוא את לי צ'יילד!) ומה שנותר לברר הוא מי הפושע וזה ממש לא חשוב מרגע שמנחשים מאיזו קבוצה הוא מגיע ומה מניע אותו. (מאיזה ספר של צ'יילד למדתי לא אגלה לכם, אבל מי שיקרא את שני הספרים ידע מייד).
ספרי המתח של ורדון מתחלקים לשני חלקים: עלילת המתח והזיקוקים. עלילת המתח משובחת למדי, החלק של הזיקוקים, שבו נפתרת התעלומה ובו המתח צריך להעפיל לשיא, שם המתח שלי נופל כמו כדור פורח שננעצה בו סיכה. אינני יודעת למה החלק הזה נדמה לי מלאכותי, ילדותי ולא הולם את החלק המרכזי. אינני יודעת למה החלק שאמור להיות הקליימקס הופך לאנטי קליימקס, או נכון יותר לקליימקס מפוספס.
למרות שרוב הספר כתוב ברמה גבוהה, קטעים שמנתחים פסיכולוגית את הפושע, ניתוח הפרופיל, האופן שבו מתנהלת עבודת המשטרה, זרועים בו גם קטעים מטופשים בסגנון אמריקאי טיפוסי. ורדון מתעלה על עצמו בפרק "פרידה ממלאכית" בו הוא מתאר את מדלן כאיזו דמות שמיימית מעוררת גיחוך. הקטעים המטופשים של ורדון תופסים תאוצה תמיד בפרק המסכם, בו הוא חופר בראשינו עם הרבה מילים מיותרות.
אם חשוב על מספר היה ספר ניו-אינגלנדי סנובי, בניחוח בריטי, הרי שעצמי עיניים חזק עירבב בריטיות בזבל אנושי עם קללות רבות לקינוח. בספר הנוכחי אין ארומה בריטית, אין סנוביות של צפון ארצות הברית, יש ספר קצבי, שכתוב בהרבה פחות כישרון, שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם מישהו היה מתערב בעבודתו של ורדון.
קשה לי להבין לאן נעלם הכישרון הגדול. הספר הנוכחי הוא ספר מתח חזק, אבל כזה שכתוב בכתיבה שגרתית לחלוטין. אם חשוב על מספר נשאר ברשותי לקריאה נוספת, הרי שאת הנוכחי אמסור בהזדמנות ראשונה.
ורדון לא התקשר עדיין. יכול להיות שברגע זה מישהו מתרגם עבורו בתרגום סימולטני את הביקורת שלי. ואם הוא יהיה עצוב מדי שיזכור, כי בכל זאת הענקתי לו 4 כוכבים.
"היי, ג'ון, טוב שהתקשרת שוב. כן, הספר נהדר, נהדר, שב מיד ותכתוב ספר נוסף." (אני מקווה שהוא לא מצא אף אחד שיתרגם לו את הקטע).
תאריך הכנסה לאתר 17/05/2015
האמת היא שקראתי את הספר לפני זמן רב , אך לא כתבתי עליו ביקורת עד כה.
הספר ממשיך קו מתמשך להמשך חייו של דיב גרני , בלשינו בגימלאות.
גם הוא כפי שהיה ב2 ספריו הקודמים. נסחף בדרך לא דרך להתמודדות אפלה , מסוכנת מאד , מול רוצח הנקרא הרועה.
רוצח מבריק וחולני , אשר לא משאיר ולא השאיר... המשך הביקורת
האמת היא שקראתי את הספר לפני זמן רב , אך לא כתבתי עליו ביקורת עד כה.
הספר ממשיך קו מתמשך להמשך חייו של דיב גרני , בלשינו בגימלאות.
גם הוא כפי שהיה ב2 ספריו הקודמים. נסחף בדרך לא דרך להתמודדות אפלה , מסוכנת מאד , מול רוצח הנקרא הרועה.
רוצח מבריק וחולני , אשר לא משאיר ולא השאיר ולו רמז קל שבקלים לאורך השנים בהם רצח בעבר.
עקב היותו זהיר מאד , רוצח שאינו משאיר ולו סיב שיוביל לתפיסתו.
כל האלמנטים הללו גורמים לו להראות קר ומפלצתי מאין כמוהו, וההתמודדות של דייב מולו גורמת במהלכים רבים בספר לצמרמורת אמיתית. אפילו דייב עצמו מוצא את עצמו לא פעם עם שיער סמור מפחד כאשר הסכנה לחייו גם היא כמו תמיד ממשית ואמיתית.
חובה לכל חובבי המתח , כמוני כמו גם לאחרים. ספר מותח וסוחף. אתה מוכרח לקרוא עוד ועוד כי זה פשוט לא מרפה ממך
תאריך הכנסה לאתר 14/03/2014
תמיד לימדו אותי "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה" אך אין מה לעשות ששני הפרמטרים של רגש וציפייה גדולים וחזקים ממני?! במיוחד שמדובר בספר מז'אנר המתח. בשני הספרים הקודמים ורדון הצליח לרתק אותי, היה משהו מיוחד ומותח בכתיבו שלא נתן לי רצון להניח את הספר ולו לרגע. לצערי הרב, בספר הנוכחי הקסם לא... המשך הביקורת
תמיד לימדו אותי "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה" אך אין מה לעשות ששני הפרמטרים של רגש וציפייה גדולים וחזקים ממני?! במיוחד שמדובר בספר מז'אנר המתח. בשני הספרים הקודמים ורדון הצליח לרתק אותי, היה משהו מיוחד ומותח בכתיבו שלא נתן לי רצון להניח את הספר ולו לרגע. לצערי הרב, בספר הנוכחי הקסם לא עבד כמו שייחלתי לו.
גם בספר זה הגיבור הוא הבלש בדימוס גרני שיום אחד מקבל שיחת טלפון מעיתונאית שהיה לו עימה קשר מקצועי הדוק ובפיה בקשה גדולה שיעזור לבתה, עיתונאית מתחילה בעצמה, לקבל תמונה רחבה יותר לגבי הקורבנות של הרוצח האכזרי שקיבל את הכינוי "הרועה הטוב". היא עוד הוסיפה כי היא מבקשת "על הדרך" שיבדוק אם הכול בסדר עם בתה שכן יש לה הרגשה שהבת לא מספרת לה הכול ומסתירה ממנה אינפורמציה כדי שלא תדאג. תחילה גרני מהסס אך לבסוף מסכים.
"הרועה הטוב" רצח שבאכזריות רבה שבעה אנשים. המשטרה הצליחה לאתר מכנה משותף לכל השבעה כמו: סוג מכונית/מעמד כלכלי ועוד אך לא מעבר, הוא לעולם לא נתפס.
לסיפור עצמו יש פוטנציאל רב מעבר לעובדה שרוצח סדרתי מכה שנית, דמותו של גרני עומדת במרכז. נפשו הכאובה מנסה להתאושש נפשית ופיזית מפצעי ירי אך משהו השתבש בעלילה. הסיפור של גרני מעניין, המחשבות שלו והחתירה שלו קדימה. העובדה שהוא לא מוכן לקבל את הדברים כפי שהם אלא כל הזמן שואל שאלות ומערער על תיאוריות שיש בהם סדקים, דווקא זה היה מעניין אך מעבר לכך הסיפור לא התרומם.
ורדון משקיע בכל המסביב של הסיפור: בדמיות, בדינאמיקה ואינטראקציה. הסיפור אינו מופרך והוא נקרא באופן קולח, עם זאת נעדרים בצורה בולטת מספר זה מרכיבים כמו מתח וטוויסטים וזה היה חבל.
מספריו הקודמים למדתי כי לורדון ישנה כתיבה ייחודית קצת נמרחת אך מאוד מותחת. בספר זה המתח נעלם וחשתי שהסופר קצת הולך לאיבוד בניסיון לשחזר את ההצלחה מהספרים הקודמים.
עקב זיכרון מתוק מהעבר אני לא שוללת לקרוא אותו בעתיד. יש לי ציפייה ותקווה רבה שהספר הבא של ג'ון ורדון שיראה אור בעברית יהיה מוצלח בדיוק כפי שאני אוהבת.
לאלו שטרם קראו אאחל שייהנו יותר ממני.
לעצמי אאחל שהספר הבא יהיה טוב יותר שכן הציב הסופר רף גבוה.
חג שמח וקריאה מהנה
יעל
תאריך הכנסה לאתר 11/06/2013
אחרי ספר ראשון מוצלח מאוד וספר שני די מאכזב, התלבטתי אם לקרוא את החדש בסדרת דייב גרני.
כפי שציינתי בביקורת לספרו הקודם, הוא היה עמוס מדי, הכיל עלילה די מופרכת והכי גרוע - הוא נתן את ההרגשה שורדון הוא one trick pony, שההברקה שיצר ב"חשוב על מספר" היא חד פעמית. לבסוף, גם משיקולי הרייטינג (... המשך הביקורת
אחרי ספר ראשון מוצלח מאוד וספר שני די מאכזב, התלבטתי אם לקרוא את החדש בסדרת דייב גרני.
כפי שציינתי בביקורת לספרו הקודם, הוא היה עמוס מדי, הכיל עלילה די מופרכת והכי גרוע - הוא נתן את ההרגשה שורדון הוא one trick pony, שההברקה שיצר ב"חשוב על מספר" היא חד פעמית. לבסוף, גם משיקולי הרייטינג (הביקורת על "עצמי עיניים חזק" היא הנצפית ביותר בבלוג), החלטתי לתת הזדמנות לספר החדש, ואני שמח על כך.
בספר הנוכחי גרני מתבקש על ידי עיתונאית שבעבר הקנתה לו את פרסומו כבלש מצליח, לסייע לבתה, עיתונאית מתחילה שיזמה סידרת טלוויזיה דוקומנטרית. הסדרה אמורה להתמקד במשפחות קרבנותיו של רוצח סדרתי המכונה "הרועה הטוב". עשר שנים לפני ההתרחשויות בספר הנוכחי, הרועה רצח שבעה אנשים ביריות. כולם נרצחו בעת ששהו במכוניתם. כולם היו עשירים. הרועה פרסם מניפסט המצדיק את מעשיו לנוכח פערי המעמדות בחברה. הוא לא נתפס. גרני מקבל על עצמו את משימת הליווי והייעוץ לעיתונאית הצעירה. הוא מגלה כי בנוסף לעניין התכנית על הרציחות הלא מפוענחות והשפעותיהן על משפחות הקרבנות, הוא נדרש לסייע לעיתונאית בהתנהלות מול בן זוג לשעבר בעל נטיות אובססיביות-אגרסיביות ולהתמודד בעצמו עם סיעות שונות ברשויות החוק - FBI, משטרה ושוטרים לשעבר, שגם להן עניין בפרשה.
אז אחרי שני ספרים שונים מאוד, נראה שורדון הצליח להמציא את עצמו מחדש. והצליח לו. הוא נוגע באופן אינטליגנטי בכמה סוגיות חברתיות עכשוויות - פערים בין עשירים לעניים והאפשרות לכך שיגרמו להתפרצויות אלימות. הידרדרות המוסריות במערכת התקשורת שמנסה להשיג סקופים גם במחיר של רמיסת רגשות ופגיעה (ספקולציה פרועה שחשבתי עליה: אולי ורדון גם קצת מכה על חטא לאחר שב"עצמי עיניים" התעלומה הייתה פחות מורכבת והפרובוקציות המיניות-אלימות נתנו את הטון). עוד עוסק ורדון במשמעותן של חוות דעת פסיכולוגיות לעבודת המשטרה ובמאבקי כוח בין רשויות שונות אשר מתנקזים למאבקי כסת"ח גם בדרגים הגבוהים ביותר, על חשבון חשיבה בונה וחתירה למטרה.
בקיצור, ורדון יוצר עבור גרני מבוך מורכב ורב מימדים שבו הוא צריך להתנהל כדי להצליח. כמו בספרים הקודמים, גם כאן אשתו ובנו של גרני מופיעים. הפעם הבן מקבל יותר נפח ושתי מערכות היחסים מתפתחות באופן מעניין. גם גלריית הדמויות שמקיפות את גרני תורמת: מפיק טלוויזיה סליזי שמנפק אמירות ברורות ומעניינות על התנהלות התקשורת בימינו (עם רמיזה ברורה, לדעתי, לרשת החדשות FOX האמריקאית), שוטר לשעבר שסגר חשבון עם חמישה מאפיונרים בדרך קטלנית ורודף באובססיביות את "הרועה הטוב", חוקרת משטרה שאליה חובר גרני במאבק מוחות מעניין מול הFBI, וג'ק הארדוויק, שהופיע גם בספרים הקודמים ונותר כמעין תמונת ראי של גרני - גס, משולח רסן ואימפולסיבי.
גם דמותו של גרני מתפתחת בספר הזה. לאחר שנורה וספק סובל מ-PTSD הוא מתקשה לשמור על קור רוח, מתמודד עם דיכאון קל וגם, בניגוד לספרים הקודמים, מרגיש קצת אבוד מול המציאות המורכבת. במהלך העלילה העמוסה הוא עוטה על עצמו את תפקיד הילד באגדה "בגדי המלך החדשים" בהתמודדותו מול אלו שאמונים על פענוח פרשת "הרועה הטוב". בקיצור, דמותו הופכת למורכבת ואמינה יותר.
פתרון התעלומה מזכיר יותר את זו של "חשוב על מספר" מאשר את זו שב"עצמי עיניים", הוא אלגנטי, הגיוני, מזעזע ומפתיע, ומהווה נקודת סגירת מעגל מוצלחת לספר המתח המורכב והמרתק של ורדון.
והערה קטנונית לגבי התרגום: דמותו של רלף קרמדן הופיעה בסדרה "honeymooners"', סיטקום אמריקאי ישן, ולא סרט.
ציונים:
כתיבה: 8 קיים עדיין עומס רב בפרטים
דמויות: 8.5
תעלומה: 9
קצב: 8
ממוצע: 8.375
בונוס/עונש: נקודה ורבע על כך שורדון הצליח להימנע מלהפוך את סדרת הספרים שלו לשחזור של סדרת ה"מטריקס".
סופי: 8.5
אחרי ספר מאכזב שבו אלימות ומין כיסו על היעדר תעלומה, ורדון מחדש ומפתיע בספר מתח אינטליגנטי ומרתק.
אני אקרא גם את הרביעי בסדרה.
תאריך הכנסה לאתר 07/06/2013
הפעם ג'ון ורדון ייאלץ להסתפק בשלושה כוכבים בלבד...
אחרי שני ספרים פשוט מעולים שהפכו את ורדון לסופר ספרי המתח החביב עליי בימים אלה, לא היה סיכוי שאפספס את הספר השלישי. אבל התאכזבתי. כלומר, זה עדיין ספר מתח טוב יחסית, אבל משהו שם פשוט לא זרם לי. 500 פלוס העמודים יכלו בקלות להצטמצם בשליש,... המשך הביקורת
הפעם ג'ון ורדון ייאלץ להסתפק בשלושה כוכבים בלבד...
אחרי שני ספרים פשוט מעולים שהפכו את ורדון לסופר ספרי המתח החביב עליי בימים אלה, לא היה סיכוי שאפספס את הספר השלישי. אבל התאכזבתי. כלומר, זה עדיין ספר מתח טוב יחסית, אבל משהו שם פשוט לא זרם לי. 500 פלוס העמודים יכלו בקלות להצטמצם בשליש, בעיקר כי סצנת הסיום הייתה חלשה ולא ממש מפתיעה לטעמי ולא היה צורך בכל כך הרבה הכנה אליה.
הפעם דייב גרני, הבלש המהולל, מנסה לפענח מקרה של רוצח סדרתי שחזר לפעול לאחר 10 שנים. כרגיל הוא נקרע בין סגנון החיים החדש שהוא נקלע אליו, שאפוף בטבע, שלווה וארוחות ערב משפחתיות עם אשתו מדלן, לבין האדרנלין שבקריאת תיגר על האף-בי-איי ופיצוח מקרים מסובכים.
אין ספק שוורדון יודע לכתוב, העלילה זורמת, יש מתח, יש דיאלוגים משעשעים ושנונים, אבל כאמור - הפעם זה לא היה זה, והעלילה, הדמויות והסוף הרגישו לי מעט מופרכים.
בקיצור - הספר נחמד, אבל לא הרבה יותר מזה. מג'ון ורדון אני מצפה ליותר!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|