מה זה "ערבי טוב"?
"בונים אומר שאני ערבי טוב, ערבי טוב לא מדבר כשאין שואלים אותו".
"בונים אומר שאני ערבי טוב כי יש לי חוש הומור יהודי, כשכואב לי אני יודע לצחוק בפה סגור", עמ' 49
יורם קניוק בונה עולם בו מתחתנים חווה היהודיה ועזורי הערבי. בנם יוסף נאלץ לחיות בזהות כפולה. הוא נרדף על ידי החוקרים
החושדים בו שפגע בביטחון המדינה והוא נאלץ לברוח מן הארץ.
הוא מספר את סיפורו משם.
אולם הספר רב רבדים ומביא את הפליט היהודי שרצה להתאחות ולהתחבר בארץ ונתקל בקונפליקט עם הערבים שגרו כאן לפניו.מי צודק?
קניוק מכה בלשונו את היהודים ואת הערבים גם יחד.
החיים הם "חרא קדוש",עמ' 104.
"נותרה אם כן התיאוריה האי-רציונאלית שלי: הייתי שם כפוטנציה, ערבי טוב זה ערבי מת של ניסן וחבריו.הייתי חייב להיוולד כדי לא להעניק חופש כזה לבונים או לניסן, אלא כדי להבין אותם בחלק שבי שהיה אמור להיות מופקע מהסטריאוטיפיות הרגילה ולהופיע תחת הכינוי הסוציולוגי "צאצא של ניצול שואה", אף כי פרנץ לא ניצול שואה, הוא נמלט ממנה קודם לכן, אבל העלבון של פרנץ המגורש מבית החולים, היהדות שהלבישו עליו עם טלאי צהוב, עשתה אותו לפליט".
הסיפורים המובאים מלווים ברמזים וברמזי רמזים, שמקשים על הקורא. אנו שומעים על מצבה הגופני הקשה של חווה ורק 50-60 עמודים אחר מסופר מה קרה לה בפירוט.
זה אחד מהאמצעים הספרותיים שנוקט הסופר וזה חוזר על עצמו. אנו לא מבינים מה קורה וצריכים סבלנות כדי להבין את המתרחש.
הכתיבה היא בדרך של זרם התודעה.
הדברים מסופרים מפי הגיבור בגוף ראשון.
"בגלל נכותי הרגשית אני מסוגל לכתוב ספר זה רק בעברית, הכעס שלי הוא דו-לשוני, כשאני מתרגם את עצמי לעצמי אני חייב לירות במראה במקום שהיא תירה בי", עמ' 7.
החיים בארץ מתוארים כקשים לכולם:
"נכנסתי לחבורה בכסית בלי שיבקשו ממני תעודת זהות. הם שנאו שם את כולם מתוך שעמום", עמ' 12.
כולם בודדים בספר. כל אחד אוהב את זה שאוהב אחר. גם מי שאהב וחי בזוגיות איזה זמן, נפרד מבן זוגו וממשיך לאהוב אותו ולקנא לו, כשהוא בזרועות בן הזוג החדש.
יש כאן גם סיפור אהבה של הומוסקסואלים.
לא הכל ברור לי בספר.
הקריאה קולחת מצד אחד, אך מידי פעם צריך לדפדף לאחור לראות מי הוא מי, ומתי ובאיזה עניין הוזכר קודם.
קריאה לא קלה.
ייתכן והיא העשירה אותי, אך גם גרמה לי לסיוטים. מצד אחד אני היום אדם מבוגר והחלטתי, שעלי לראות מדוע לא יכולתי לקרוא את הספר בצעירותי, על אף שניסיתי.
מצד שני, איני יכולה להמליץ על הספר בפה מלא.
הוא בהחלט מעניין ומראה כמה קניוק היה מקורי בדיעות שלו, שכיום חלקן רווחות בארץ.
אך צריך לאהוב את הכתיבה בזרם התודעה וכן לקבל את חוסר הסדר שבפירוט הסיפורים הבונים את הספר.
