אל תיגע בזמיר

הסַפָּר שלי מספר תרתי משמע. גם גוזז את השיער וגם מספר סיפורים, מתבל את תספורותיו בהגיגי נפשו. "אתה יודע," הוא פנה אלי פעם, "יש אנשים בעלי שיער חלק, יש בעלי שיער מתולתל ומקורזל. יש שיער שחור, יש שיער בלונדיני ויש ג'ינג'י. יש בעלי שיער שופע ויש קירחים כמעט לגמרי. אבל אתה יודע מה המשותף לכולם?" למעשה, לא ידעתי לאן הוא חותר. "כולם באים להסתפר אצלך?" ניסיתי לנחש. "לא ולא... השיער של כולם מורכב מאותו החומר בדיוק. אותו סיב חוטי שצומח מעור ראשו של האדם, גם אם האדם הזה היא יפהפייה בלונדינית בעלת שיער גלי ארוך וגם אם האדם הזה הוא כרסתן קירח שכמה שיערות צומחות פרא על עורפו השמן. אותו החומר בדיוק."

מעבר אחורה במנהרת הזמן. הזמן: אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. מסמר הוא בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, סטודנט באוניברסיטה. המקום: השירותים באוניברסיטה, שירותים בהם המחיצות המפרידות בין התאים הן דקות ביותר. שני סטודנטים משוחחים ביניהם ולא יודעים שמסמר נמצא באחד מתאי השירותים ושומע את דבריהם. במהלך שיחתם הקולנית מובעות כמה הערות גזעניות מבעיתות כלפי סטודנטית שהיא, ממש במקרה, אתיופית, וגם החברה של מסמר. ואז נכנסתי, בנסיבות כה אומללות, לעורה של החברה שלי. ציטוט מהספר: "לעולם לא תביני אדם עד שלא תראי את הדברים מנקודת הראות שלו, עד שלא תלבשי את עורו ותתהלכי בו".

מעבר נוסף אחורה במנהרת הזמן. הזמן: שנות השלושים של המאה הקודמת. המקום: דרום ארה"ב. זוהי זירת ההתרחשות של הספר הנפלא הזה. הביקורת החברתית המובעת בספר היא עזה, חריפה, נוקבת, שוללנית, ולדעתי היא מופנית בראש ובראשונה כלפי תופעת הגזענות. הגזענות מוצגת כאן בשיא אימתה, והיא מצטיירת כנגע חברתי ההופך את הנגועים בו ללא אנושיים. בעטיה של הזוועה המצמררת הזו מת אדם חף מפשע ונהרסו חייה של משפחתו, הגזענות עיוורה, עיוותה וסילפה את כושר שיפוטם התבוני של האנשים, והיא הביאה את הנגועים בנגע הנורא הזה להאמין כי בני גזע מסוים נחותים ושליליים מעצם בריאתם. זאת ועוד, הגזענות האיומה המוצגת בספר פוגעת גם בתפקודו התקין ובכושר שיפוטו של אחד המוסדות החשובים בחברה הדמוקרטית, בית המשפט. האפליה האיומה של השחורים בפני בית המשפט, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר, בוטשת בעצם הממסד שעליו מושתתת החברה. הדבר מצמרר במיוחד על רקע העובדה שרוב תושבי המקום ידע מה היה צריך להיות פסק הדין במשפטו של תום, האיש השחור שנשפט על לא עוול בכפו ומואשם באונס אישה לבנה. ולמרות זאת בוחרים אנשי העיר להרשיעו. ציטוט הופך קרביים בעוצמתו: "הנחה זו שקר יסודה, שקר שחור כעורו של תום רובינסון, שקר שאינני צריך להוקיעו באוזניכם. אתם יודעים את האמת, והאמת היא: יש כושים המשקרים, יש כושים שאינם שומרי מוסר. אלא שאמת זו כוחה יפה לגבי כל המין האנושי, ולא לגבי גזע מסוים בו. אין אדם באולם (בית המשפט) זה שמעולם לא אמר דבר שקר, שמעולם לא עשה מעשה בלתי מוסרי."

אבל מעבר לעניין הביקורת החברתית, שהיא לב לבו הפועם והמפעפע של הספר הנפלא הזה, יש בו הרבה הרבה מעבר. הרפר לי הצליחה לשזור בו גם הרבה תום נעורים, תמימות וטוהר שרק ילדים יכולים להתברך בהם. המחצית הראשונה של הספר מורכבת מסיפור התחנכות יפהפה, משופע בהרפתקאות ילדים, משובות נעורים וחוש הומור דק וכובש. על קצה המזלג: "היא לא הייתה שמנה אך בעלת בשר, ולכן בחרה לה מלבושי מגן שהעלו את החזה שלה לגובה מסחרר, צימקו גזרתה, הבליטו אחוריה, ורמזו כי בשעתו הייתה הדודה אלכסנדרה דומה לשעון חול. מכל זווית ראיה היה המראה נורא..." הנאיביות המשתקפת בדברי הילדים היא חיננית כשמדובר בהרפתקאות ילדים, אך לדעתי היא ממש מצמררת כשהיא נוגעת לעניינים רציניים: "ג'ם, אני חושבת שיש רק סוג אחד של אנשים: אנשים." וג'ם בתגובה מרטיטה לא פחות: "אם יש רק סוג אחד של אנשים, מדוע אינם יכולים לחיות בשלום? אם הם כולם דומים, מדוע יוצאים הם מעורם כדי לשנוא זה את זה?" אך אל תתנו לתום הזה לבלבל אתכם. נקודת התצפית של הגיבורה המספרת היא רטרוספקטיבית, וזו מעלה נוספת של הספר היפהפה הזה: סיפורה של סקאוט מהווה שחזור העבר מנקודת זמן עתידית רחוקה מאוד: "רק כעבור שנים רבות הבינותי כי הוא ביקש להשמיעני את כל הדברים האלה". כך מצאתי בספר שילוב מקסים של נאיביות ילדותית מן העבר וציניות מפוכחת ובוגרת מן ההווה.

אני חושב שאנו רחוקים מרחק שנות אור מן המציאות הגזענית האיומה המתוארת בספר, זו של שנות השלושים של המאה הקודמת, ורחוקים אף מן המציאות הגזענית של שנות השישים, זמן יציאת הספר לאור. אנו חיים בתקופה שבה אדם שחור מכהן כנשיא ארה"ב ובארצנו הקטנטונת להקה אתיופית מופיעה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות. האם הגענו אל המנוחה והנחלה? מסופקני. חיישני הגזענות הרגישים שלי עדיין מבחינים מפעם לפעם בהבזקים קלים, לעתים במסווה של בדיחה או חידוד לשוני. והסַפָּר שלי? אילו היה עושה הסבה להמטולוגיה, לבטח היה טוען שאותו הדם זורם בעורקיהם של כל האנשים, ואני הייתי מחייך בשביעות רצון, כי אני חושב שבסיכומו של דבר הרוב המכריע אוחזים בדעתו.

לשאר הביקורות של משה כהן

ערוך ביקורת

ביקורת של שרה חן על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

25/03/2016

קלאסיקה ספרותית יפהפיה משנת 1960. סיפור כתוב מעולה, מרגש.

נסחפתי בקריאה מבלי להרגיש עד שמצאתי את עצמי בדף האחרון.

הסיפור מתרחש בעיירה בדיונית, מייקום באלבמה.

הסיפור מסופר מנקודת...

לשאר הביקורות של שרה רחמיאל

קלאסיקה ספרותית יפהפיה משנת 1960. סיפור כתוב מעולה, מרגש.

נסחפתי בקריאה מבלי להרגיש עד שמצאתי את עצמי בדף האחרון.

הסיפור מתרחש בעיירה בדיונית, מייקום באלבמה.

הסיפור מסופר מנקודת ראותה של סקאוט ילדה בת תשע ועוסק בבעיית הגזענות בדרום ארצות הברית.

סקאוט ואחיה הגדול גרמי הם ילדיו של עורך דין בשם אטיקוס פינץ. הוא מגדל אותם לבדו משום שאימם נפטרה כשהיו קטנים. אהבתי את דרך חינוכם על ידו. חינוך לכבוד, נאמנות ושמירה על עקרונות. סקאוט היא טום-בוי חכמה, סקרנית ולשון חריפה. אחיה ג"ם לעומתה מתון יותר. הוא מנומס ושקול. יש להם חבר בשם דיל שכל קיץ מגיע לבקרם בעיירה. לסקאוט וג"ם יש שכן המכונה בו שלא יצא מביתו כבר עשרות שנים ושלושתם סקרנים איך הוא נראה. בעיירה מתהלכים שמועות זדוניות לגביו.

סיפור המסגרת הוא על אביהם שהתגייס לייצג צעיר שחור הנאשם באונס נערה לבנה. הצעיר מוכר כאדם טוב לב אבל אנשי עיירה שנגועים בדעות קדומות לגבי "הכושונים" מאשימים אותו עוד בטרם הוא נשפט ודורשים גזר דין מוות על ראשו. מרגע זה העלילה מוצפת בדעות קדומות וגזעניות על הכושים. תושבי העיירה השקטה שבה כולם מכירים את כולם בזים לאביהם וסקאוט וג"ם מנודים חברתית.

האנשים בעיירה לא מאמינים לצעיר שחור הטוען לחפותו ודבקים בגרסת הנערה הלבנה. הגזענות ועקרונות המוסר גורמים לתושבים לשנוא את העורך דין הלבן שמאמין ומייצג נאשם שחור.

יש בסיפור איזכור להיטלר ולשנאתו ליהודים וזה מתחדד בהקבלה לשנאת האדם הלבן את האדם השחור. הגזענות חיה ובועטת גם בימינו למרות שבבית הלבן מכהן נשיא שחור.

יש עדיין גזענות ושנאת חינם למגזרים שונים ודעות שונות וחבל שכך. אביהם של סקאוט וג"ם מלמד אותם שיעור חשוב בחיים: לקבל כל אדם גם אם הוא שונה ממך בצבע עורו והשקפותיו.

שמו של הספר מבוסס על קטע בו אומר אטיקוס לילדיו היורים ברובי אוויר כי הריגת זמיר היא חטא, כי ציפורי שיר אינן עושות דבר רע אלא שרות להנאת שומעיהן. הזמיר הוא יצור חי שאינו פוגע באדם אלא רק מנעים בשירתו ולכן אין להורגו.

ממש כשם שאין להאשים צעיר ולפגוע בו ללא משפט צודק רק בגלל שצבע עורו שחור.

השאלות המוסריות שעולות מקריאת הספר רלוונטיות גם לימינו.

ספר מופלא.

מומלץ מאד!!

ערוך ביקורת

ביקורת של יעל צין על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

16/10/2015

כשקיבלתי את הספר לסקירה הרמתי את שתי גבותיי (לא יודעת להרים אחת). מעבר לעובדה שזה ספר ישן-נושן (1964), בתיכון התחמקתי מלהכין עליו עבודה. אני לא בעד להחזיר את הגלגל אחורה, לפחות לא במקרה הזה אבל בסוף התרצתי וקראתי .. ודעתי? מיד תגלו.

הסיפור מתרחש באמריקה, תקופה של שנות...

הסיפור מתרחש באמריקה, תקופה של שנות ה30 במאה הקודמת. תקופה בה גברים, נשים וילדים ממוצא אפרו-אמריקאי נרדפים בשל צבע עורם. הסיפור מתמקד בגבר בשם טום רובינסון המואשם בביצוע אונס בבחורה לבנה. מיותר לציין כי בתקופה ההיא אשמה על מעשה כזה, הדין הינו הוצא להורג. לעזרתו של רובינסון יוצא אטיקוס, עורך דין, שמקבל את התיק לידיו מטעם ההגנה כי כך מתנהל המשפט עם זאת הכול מסביב כבר קבעו שהוא אשם וכל מי שרק יכול מתסיס, מלהיט, מאשים עד כדי ביצוע אלימות. נראה שלתושבי העיירה חשוב שהאדם השחור ימצא אשם מבלי באמת לבחון את כל הפרטים בצורה מעמיקה. בזמן שעיירה שלמה עסוקה במשפט, שני ילדיו של אטיקוס (סקאוט וג'ים) נחשפים לעולם הזה בצורה מאוד קשה וכואבת. הם עדים לגזענות והשפלה של האחר.

סקאוט, בתו של עורך-הדין, מספרת את האירועים דרך עיניה בבגרות רבה.

את סקאוט וג'ים לא כך חינכו להאשים בלי משפט הגון ובדיקת העובדות, לא כך הם מעוניינים להתנהג. הפער בין מה שהם יודעים למה שהם רואים מוליד עלילה מאוד עשירה במחשבות והתנהגויות דווקא ברקע של שנות ה30.

הרפר מטיבה לתאר את הדמויות בצורה נהדרת כך שבקלות רובן התחבבו עליי, במיוחד המספרת.

הכתיבה מאוד קולחת. אני מאמינה שזה בזכות התרגום המחודש לספר של מיכל אלפון. לא הרגשתי שקראתי סיפור שנכתב לפני 50 שנה. הנושאים שבזמנו הרפר כתבה והתעסקה עימם רלוונטיים לצערי גם היום. אומנם לא באותה עוצמה אך גזענות, סטריאוטיפים, רדיפות – כל אלה סובבים אותנו בעולם. בין מילות הספר ישנן עובדות אך גם העברת ביקורת דבר שיצר המון מחשבות תוך כדי קריאה.

הספר מכיל רגשות שונים החל ממתח, לא מעט כעס והמון דאגה. הקורא חשוף לעובדות ורואה את התמונה הכוללת בניגוד לתושבי העיירה שמאוד עיוורים למצב.

בתחילת הסיפור שאלתי את עצמי האם הספר מסווג כ-"ספר נוער". לא כל ספר שגיבורו הוא ילד/נער יכול להשתבץ אוטומטית לקטגוריה זו. אני מאמינה שנוער מספיק בוגר יכול ליהנות מהעלילה בה יש מסרים נחרצים ושמביא לקרוא מידע היסטוריה על התקופה, הרעיונות שבה והמנהגים בצורה טובה.

בדיעבד, אומנם לא הייתי "נוער קורא" ויש לציין שאף הייתי אנטי אבל במידה וכן הייתי קוראת בזמנו את "אל תיגע בזמיר", אינני חושבת שהייתי מכילה את הספר באותה צורה ובאותה הנאה.

עכשיו זה הזמן לראות את הסרט " מות הזמיר" המבוסס עליו.

מומלץ – קריאה מהנה,

יעל

לשאר הביקורות של יעל צין

ערוך ביקורת

ביקורת של גלעד נדלר על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

13/10/2015

העלילה בשני משפטים- סקאוט היא בתו של אטיקוס, עו"ד הנקרא להגן על אדם שחור המואשם באונס.

לשאר הביקורות של גלעד נדלר

העלילה בשני משפטים- סקאוט היא בתו של אטיקוס, עו"ד הנקרא להגן על אדם שחור המואשם באונס.

איך בדיוק כותבים ביקורת על קלאסיקה? מי אני שאכתוב משהו על אחת היצירות הגדולות של המאה העשרים, שנבחרה בעשרות רשימות ליצירה החשובה ביותר?
לרגל ההוצאה של הספר החדש-ישן, שהוא מעין פריקוול (אף שנכתב קודם) ל "אל תיגע בזמיר", יצא הספר הזה בהוצאה מחודשת ובתרגום חדש. זכור לי שקראתי אותו אי פעם בעבר, אבל לא זכרתי כלום. אז זו תהיה סקירה/ביקורת קצת שונה.

אז קודם כל מדובר בספר אדיר. בניגוד להרבה קלאסיקות שלעתים הן כבדות ומתפלספות, הספר זורם וקל לקריאה. אחת הסיבות לכך היא הבחירה הגאונית להביא את הסיפור מנקודת מבטה של ילדה. מצד אחד זו ילדה יודעת כל, שמספרת את הסיפור לאחר הרבה שנים, עם הבנה של מבוגר, אך מצד שני - הכל מנקודת מבטה- מה שהיא הבינה בגיל 8, זה מה שאנחנו מבינים עכשיו. בתור מבוגר אנחנו יכולים להבין למה היא מתכוונת, אבל היא לא "עוזרת" לנו למרות שהיא בוגרת. דרך הסיפור הזו נפלאה בעיני. הסיפור עצמו כאמור מרתק. מרתק להכנס לשנות ה30 האפלות והגזעניות של דרום ארה"ב, ולא להאמין איך המדינה הלכאורה נאורה הזו, היתה כך לפני 80 שנה, למרות שעם מה שרואים היום, יש לה עוד דרך ארוכה לעשות. איך הערכים הלכאורה דמוקרטים ושוויונים מוסטים הצידה שמדובר באדם שחור. זה עצוב מצד אחד, אך משמח שהאנושות עוד התקדמה משם, לפחות בחלק מהמדינות בעולם. סקאוט שגדלה בבית פתוח, שמחנך לערכים של שוויון ותוהה על העולם ואיך הוא נראה כך ולא רואה את העולם כמוה. היא ואחיה מלאים אומץ, ועומדים מול כל העולם על דעתם, בדיוק כמו אביהם. אומץ לא פחות נדרש להרפר לי להוציא את הספר הזה בשנות ה60, שיא המאבק על הזכויות.

שורה תחתונה: זהו ספר חשוב מאוד, מרתק ושאסור לפספס אותו. אם עוד לא קראתם- עכשיו יש לכם תירוץ חדש לקרוא אותו, בתרגום חדש ונפלא של מיכל אלפון.

ערוך ביקורת

ביקורת של ראיה פרינוב על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

09/10/2015

בא לי לרשום לכם ׳קלאסיקה במיטבה׳ אבל צמד המילים הזה תמיד הבריח אותי מספרים בשל הפחד שאני לא אתחבר ולא אבין. ככה גם הגעתי לספר הזה…
שנים על גבי שנים אני מבטיחה לעצמי לקרוא קלאסיקה כזו וקלאסיקה כזו ותמיד דוחה את הקץ מהסיבות שרשמתי מעלה. הפחד המשתק הזה לגעת בספר שנחשב בעיני טובים ממני לאבן...

לשאר הביקורות של ראיה פרינוב

והנה הגיע הרגע שבו הספר נשלח אליי, בהוצאה מחודשת ע״י ׳ידיעות ספרים׳ מה שבעצם גרם לי להגיד לעצמי ״אין ברירה, את חייבת לקרוא״ ואני כל כך מודה על הרגע הזה!

הספר הזה הוא סיפור הנפרש על פני שנים, ומתרחש אי שם בשנות ה30 של אמריקה, בעיירה שכוחת אל ומרובת גזענים (כיאה לתקופה) הנקראית מייקום. הסיפור עצמו מסופר לנו מנקודת מבטה של סקאוט, ילדונת אשר מתגוררת בעיירה יחד עם ג׳ם אחיה הבכור ואביהם, אטיקוס העו״ד.

סקאוט מספרת לנו את קורות אותה, אחיה ונער נוסף בשם דיל במהלך התקופה ההיא ואנו זוכים לקבל תמונה מאד מפורטת ויפה של הזמנים ההם באמריקה, של אותה עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, הרכלנות עולה על גדותיה, הגזענות והשיפוטיות לא מפסיקות לרגע והאצבע עומדת על נקודת האפליה נגד האפרו-אמריקאים שכולנו מכירים כל כך טוב את התמונה בדמיוננו.

טום רובינסון, גבר אפרו-אמריקאי מסור למשפחתו, אוהב אדם וחרוץ מואשם במשפט בחשד לאונס צעירה לבנה - מעשה שבל יעבור ללא עונש מוות באותה התקופה! אטיקוס, אביה של סקאוט, נקרא מטעם בי המשפט להגן על טום מה שגורר את כל העיירה להתקוממויות כאלה ואחרות ולרכילויות לעבוד שעות נוספות. וזה לא נעצר שם, האיומים על אטיקוס וההתנכלויות לסקאוט וג׳ם רק גוברות עם הזמן ואנו למדים כיצד נער ונערה מתמודדים עם סיטואציות כאלה בתקופה שכזו.

דרך עיניה של סקאוט אני מבינים את האופי של אותה תקופה ואת טיב האנשים, לומדים להכיר את ההתנהגויות בחברה של שנות ה30, את ההבדלים בין הגזעים והמעמדות וכיצד הכל ברור - גם אם ״הכושי״ לא אשם - נאשים אותו כי בשביל זה ובשביל לקטוף לנו את הכותנה הוא קיים! הקריאה בספר היא מאד רגישה ונפיצה, כמעט כל הספר הייתי על קוצים (וקראתי אותו תוך כדי נסיעה באוטובוס אז תחשבו איך הרגשתי…) ורק רציתי לצעוק ולהעיר את אותם אנשים מהחלום הרע שהם חיים בו. לצערי הרב, הספר הזה מתאר באופן פשוט אך מדויק את הזמנים החשוכים בהם האפליה בין ״לבנים״ ו״שחורים״ הייתה בעינה וכה מורגשת ויומיומית.

במהלך כל הקריאה בספר השלכתי את עצמי לסיפורו של סטיבן קינג - ׳גרין מייל׳, הסיפורים מאד דומים ושניהם מעבירים בדיוק את הנקודה שהסופרים רצו להעביר וזה כל כך יפה ומרגש וכואב ומשפיל ומרגיז וזה מבחינתי מה שעושה את הספר הזה לכל כך טוב ומרגש!
ממליצה בהחלט ואפילו מצטרפת לקריאת כל שאר הקוראים ואומר שזהו ספר חובה לכל חובב ספרים באשר הוא וגם לאלו שלא.

ערוך ביקורת

ביקורת של כרמית בר גיל על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

09/10/2015

קלאסיקה מענגת. זהו תרגום חדש ליצירה שראתה אור בשנת 1960 ויצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1964. התרגום של מיכל אלפון מצויין, הספר קריא ומהנה.

לפנינו רומן התבגרות שובה לב, נקרא לאט לאט, עם הרבה תמימות וחוש הומור של ילדים מתבגרים שלומדים על בשרם שיש בעולם...

לשאר הביקורות של כרמית בר גיל

ערוך ביקורת

ביקורת של עלמה ו. על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

07/10/2015

“אל תיגע בזמיר” הוא רומן התבגרות שיצא בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עשרות שנים אחר כך הוא יוצא שוב בתרגום חדש ומוצלח ומוכיח שיש ספרים שנשארים רלוונטיים גם שנים רבות אחרי שנכתבו

לפני מספר שנים צפיתי בסרט “אל תיגע בזמיר”. הסרט יצא בשנת 1962 והיה עיבוד...

לפני מספר שנים צפיתי בסרט “אל תיגע בזמיר”. הסרט יצא בשנת 1962 והיה עיבוד לספר הקלאסי של נל הרפר, זוכר פרס פוליצר. הוריי היללו את הסרט וזכרו אותו מצעירותם אבל כשאני צפיתי בו הרגשתי קצת פספוס. משהו בסרט הרגיש מיושן ולא עומד במבחן הזמן.

עם זאת, כפי שיודעת כל תולעת ספרים ותיקה, כמעט בכל המקרים הספר אותו הפכו לסרט, יהיה טוב יותר מהעיבוד שלו, לכן חיכיתי בקוצר רוח לקריאת הספר הקלאסי הזה. הוא יצא לראשונה בישראל בהוצאת עם עובד בשנת 1964 וכעת יצא בהוצאה מחודשת של ידיעות ספרים.

הסיפור מתרחש במייקום, עיירה דמיונית באלבמה שבארצות הברית, והוא מובא מנקודת מבטה של סקאוט הצעירה. סקאוט היא האחות הקטנה לג’ם, מעריצה את אחיה ונוהגת כטום-בוי ופחות כגברת כפי שמצופה ממנה לנהוג. אביהם של הילדים, עורך הדין אטיקוס פינץ’, מגדל אותם לבדו לאחר שאימם נפטרה.

השנים הם שנות ה-30′, תקופת השפל הכלכלי הגדול, וחוסר שוויון מוחלט בין אזרחי המדינה הלבנים לאלה השחורים. דרך עיניה של סקאוט הצעירה מובא סיפור משפט נגד צעיר שחור עליו מגן אביה, כשרוב אנשי העיירה בזים למאמציו וילדיהם מתנכלים לסקאוט וג’ם עקב עבודתו של אביהם.

מאוד מעניין לקרוא כיצד רואה ילדה צעירה את המצב, כיצד מפרשת את הגזענות מסביבה ויותר מכך, מעניין לראות איך בוחר אטיקוס פינץ’ לחנך את ילדיו, למול הדרך המקובלת והאמירות מסביב בעיירה.

הייתם חושבים שספר על שני ילדים צעירים בעיירה אמריקאית ישנונית במאה הקודמת לא יצליח לעמוד במבחן הזמן, אך הכתיבה הרהוטה, התיאורים היפים והאופן בו בנויות הדמויות, גרם לי לחוש כאילו אני מבינה את סקאוט ומזדהה עימה.

יותר מכך, הספר הזה מוכיח שגזענות תמיד קיימת ואמירות כמו אלה שמשמיעים אנשי העיירה נשמעות בכל חברה גם בימינו, שנים אחרי. יש לקוות שעם יציאת הספר מחדש, יקראו אותו דורות חדשים ואולי אף יפנימו שבסופו של דבר, כפי שמציין הדור הצעיר בספר בחוכמה רבה, כולם אנשים, פשוט אנשים.

קריאה מרתקת לחובבי הקלאסיקות בוודאי ולאוהבי הספרות היפה בכלל. מומלץ בחום.

לשאר הביקורות של עלמה ו.

ערוך ביקורת

ביקורת של רחל פארן על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

25/09/2015

את הספר קראתי לראשונה בכיתה יב' כמעט לפני 40 שנה, יש לי את אותו הספר שקראתי אז, לצערי ביתי ניכסה אותו לעצמה. אני זוכרת את התחושה של קריאה בספר איכותי, ספר שכולם דיברו עליו והחשיבו אותו לאבן יסוד של הספרות של ארה"ב.

לקריאה מחודשת ניגשתי בחששות, לא ידעתי איך אקרא שוב את הספר ומה...

לשאר הביקורות של רחל פארן

לקריאה מחודשת ניגשתי בחששות, לא ידעתי איך אקרא שוב את הספר ומה יהיה יחסי אליו, להפתעתי הרבה נשאבתי לתוכו, לא זכרתי את הפרטים מהקריאה הראשונה, זכרתי את העלילה בחלקה ובעיקר את האווירה של דרום אמריקה על הדעות הקדומות שלה.
הספר הוא קלאסיקה במיטבה, יש שמצטערים על כך שהרפר לי לא כתבה רומנים נוספים, לדעתי לפעמים עדיף להיות סופר של רומן אחד משובח שלא נס ליחו, (כמו סלינג'ר) וכזה הרומן. תוך כדי קריאה איטית ורצון שהספר לא יסתיים חשבתי למה היום לא כותבים כך, הספר מתאר תקופה, דמויות ומקום באופן אמין לחלוטין, עד כי לרגע חשבתי שאני נמצאת במייקום ואפילו מציצה אל הרחוב מהבית.

ארה"ב של שנות השלושים, שנות השפל הגדול, שנים של גזענות ופחד ,פחד מהשונה ובעיקר פחד מהשחורים, המקום הוא מייקום, עיירה בדרום, שאנשיה עדין לא שמעו על מרטין לוטר קינג או על רוזה פארקס.(כי העלילה מוקדמת לזמנם של אלו)

הספר מתאר שלוש שנים בחייה של סקאוט ,אחיה ואביה עורך הדין. סקאוט שהתיתמה מאמה בגיל שנתיים גדלה עם אביה הליברל אוהב האדם והמטפלת הכושית קליפורניה, לה ולאחיה ג'ם ברורה אהבתה לקאל כהת העור. היא רואה בה דמות מחנכת ואוהבת אותה בשל דעותיה ובעיקר בשל יחסה ואהבתה אליה ואל אחיה. הטבעיות שבה מתיחסת משפחה לקליפורניה אינה טבעית לסביבה שאינה אוהדת שחורים ורואה בהם נותני שרותים, מלוכלכים, מעבירי מחלות.

אבל לא רק לשחורי העור יש יחס של דחיה ופחד, גם לרדלי השכן המסוגר שנים בביתו יש רתיעה פחד ודעות קדומות.

הספר כולו מתאר מנקודת מבטה של סקאוט את העיירה הנידחת , המנומנמת והענייה על כל תושביה. סקאוט היא ילדת תום בוי, לבושה בסרבל , הרפתקנית וסקרנית, משחקת בעיקר עם אחיה וחברה. הסופרת מצליחה להעביר את דעותיה ומחשבותיה בצורה אמינה, גם אם סקאוט היא ילדה חכמה נבונה ובקיאה בהיסטוריה ומשפטים, היא עדיין ילדה תמימה שאינה מבינה את עולם המבוגרים. תוך כדי קריאה נזכרתי בספר אלגנטיות של קיפוד שגם שם הגיבורה היא מעין גאון, אבל דמותה לא היתה אמינה לי. סקאוט היא חכמה אך עדיין נשארת ילדה.

הסיפור כולו נבנה עד לרגע השיא, המשפט. טים רובניסון, שחום עור הגר בקצה העיירה מואשם באונס נערה לבנה, אביה של סקאוט, אטיקוס מונה להיות עורך הדין שלו, הוא מצידו מקוה שמשפט זה יוביל לשינוי בחשיבה וביחס של הלבנים לשחורים.

היחס לשחורים מאוד ברור, "בבית המשפט שלנו כשמילה של לבן עומדת מול מילה של שחור הלבן תמיד זוכה." אבל "ברגע שיש לך טיפת דם אחת של דם כושי אתה כולך כושי."
הספר הוא ספר על אהבת האדם ללא קשר למינו, צבעו וגזעו, על היחס של המבוגרים לילדים, על חינוך לחשיבה עצמאית ובוגרת, על שוויון ואחווה. אבל בעיקר הוא על אומץ, "אבא שלי ששונא רובים ומעולם לא יצא למלחמה הוא האדם האמיץ ביותר בעולם."
ארה"ב עברה מאז שינויים רבים על רקע גזעני ומיגדרי, אבל לצערי עדיין לא מספיק, היינו עדים בקיץ שעבר למהומות ברחבי ארה"ב על רקע גזענות.

השוויתי בין שני התרגומים, אין ספק שהתרגום העכשווי הוא טוב יותר, התרגום הישן הוא ארכאי, מילים גבוהות ומבנה תחבירי מתפתל.

לצערי איני אוהבת את הכריכה המחודשת, אני אוהבת את הכריכה של גרי קופר, אולי גם אני שבויה בסטיגמות? זה בכלל לא חשוב, הספר מצוין. בעלי שאל אותי כדאי לו לקרוא אותו שוב? עניתי בקול ברור, כן !!!! ממליצה מאוד מאוד. קלאסיקה במיטבה ששווה לחזור אליה.

ערוך ביקורת

ביקורת של סיגי קדוש על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

21/09/2015

קראתי ספר זה בשנות נעוריי ומעולם לא הפסקתי להתרגש ממנו. גם עתה היו קטעים שממש הזלתי דמעה לנוכח הקיבעון שבו לקו האנשים בסיפור וחוסר הצדק המשווע בנוגע לשחורים באותה תקופה מרה.

'אל תיגע בזמיר' יצא שוב בתרגום חדש קלאסיקה משובחת הפורטת על...

לשאר הביקורות של סיגי קדוש

'אל תיגע בזמיר' יצא שוב בתרגום חדש קלאסיקה משובחת הפורטת על מיתרי הלב. ספר שלא נס ליחו גם אחרי כמה עשורים שבו נכתב, אי שם בשנות השלושים. הוא נוגע בגזענות ובצביעות של תושבים מעיירה שלווה ושקטה בדרום ארצות הברית מייקום שמה. את הסיפור מספרת סקאוט שאמה נפטרה כשהייתה בגיל שנתיים. היא ואחיה ג'ים הגדול ממנה בארבע שנים, גדלים בבית שבו האב אטיקוס פינץ' הוא עורך דין הגון ואדם ישר. מגדלת אותם משרתת שחורה ואהובה בשם קליפורניה. סיפור התבגרותם המופלא של שני האחים מוכתם במפתיע, כשהאב נקרא להגן על בחור כושי בשם טום רובינסון הנחשד באונס של בחורה צעירה אשר באה ממשפחה מפוקפקת ומלוכלכת בעיירה. סקאוט מוגדרת כטום בוי, נערה סקרנית וחכמה היודעת לקרוא ולכתוב מגיל צעיר. סקאוט סובלת מאוד מדודתם אלכסנדרה אחות אביה המגיעה לגור איתם וכופה עליה להתנהג כגברת מה שאומר ללבוש שמלות ולהיות עדינה. אחיה ג'ים הוא המתון מבין השניים ודומה באופן מפתיע לאביו הנערץ עליהם. לשני האחים מצטרף קיץ אחד ילד בשם דיל, שהגיע ממרידיאן לדודתו. לדיל יש רעיונות רבים למשחקים ובואו גורם להתרגשות רבה לשניים. סמוך למשפחתם של סקאוט וג'ים קיים בית רידלי המצית את דמיונם של הילדים שמועות רבות רוחשות באוויר על גורלם של בני המשפחה ועל בו רדלי שעשה צרות לאביו ונכלא בבית בודד לנפשו. שכנה מבוגרת וחשובה לילדים המקשיבה ואוהבת ומכינה להם עוגות היא מודי אטקינסון שמלמדת אותם בדרכה מה חשוב בחיים.

שמו של הספר נעוץ בכך שאביהם מלמד אותם שאסור לנגוע בזמיר שהוא יצור תמים ועדין שכל היום מנעים את זמננו ושר. כמה זמירים נרמזים בסיפור כמו טום הכושי השחור שנחשד באונס, ובו רדלי השכן הכלוא המסקרן את הילדים.

האווירה בעיירה מתחממת כשמועד המשפט מגיע. האב אטיקוס נחשב אדם מתון ורגוע המלמד את ילדיו אודות נימוס והלכות יפות בין אדם לחברו. כאשר מתחילות לעוף מילים מרושעות ליד אוזני הילדים מצד שכניהם אודות אביהם 'חובב הכושים' האב אינו מתרגש ולא ממהר לכעוס ולהכפיש את שונאיו.

הספר נוגע בחמלה ובאהבה ומנגד בצביעות אטימות וברוע צרוף. גיבורו הוא אדם אחד שאינו מהסס ללכת נגד הזרם, שלא איכפת לו מה יגידו. כל תושבי העיירה שומעים ומרגישים היטב את דברי הצדק הנשפכים ממנו במשפט הטעון, ולמרות זאת הדעות הקדומות גוברות על הכל. קולו החשוב והדומיננטי של האב השואף לצדק ולמוסריות לצד הכרה בטובו של כל אדם, משורטטים בנעימות ברומן הנפלא ומחדדים את האופטימיות שבו.

מדובר בספר נפלא השזור בימי ילדות תמימים של ילדים באותה תקופה, לצד ההכרה בכך שהעולם אינו מקום בטוח ונפלא בטח שלא בתקופה המדוברת שבו ניכרה היטב הגזענות והנחיתות של הגזע השחור לתולדותיו, וטוב שימים אלו עברו מהעולם. המחברת מיטבה לשרטט את עולמם הסגור של בני העיירה הדמיונית ואת החיים שהיו אז ימי הרדיו נטולי הטכנולוגיה, הסוסים כאמצעי תחבורה וחייהם הדלים של התושבים.

ספר המספק חווית קריאה מושלמת וחשובה לכל אדם.

ממליצה בחום!

במשפט אחד: אין כמה סוגים של אנשים, יש רק אנשים! (שורה מהספר)

ערוך ביקורת

ביקורת של ליהי סורק על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

16/09/2015

זוהי הוצאה מחודשת לספר קלאסי, ספר שילדי לומדים אותו היום כחלק מתכנית הלימודים ואשר אותו קראתי כילדה כמה וכמה פעמים. ספר שכמעט כל אחד מכיר. ספר שהפך לאחד הספרים החשובים שמדברים על בעיית הגזענות בארה"ב, נושא שלצערנו עדיין חי ובועט.

הסיפור ידוע. סקאוט...

לשאר הביקורות של ליהי סורק

הסיפור ידוע. סקאוט בת ה-8 ואחיה ג'ים בן ה-12, הם ילדיו של עורך הדין אטיקוס פינץ', שבוחר להגן על טום רובינסון, צעיר אפרו אמריקאי אשר נאשם באונס נערה לבנה. אטיקוס לוקח סיכון אדיר בבחירתו זו. זוהי תקופה שבה אדם שחור תמיד אשם, ומי שבוחר להגן עליו, נחשב ל"אוהב כושים", ומסכן את שמו הטוב עד כדי סיכון משפחתו.

העלילה מתרחשת באלבמה של שנות ה 30. זוהי מדינה דרומית שבה, אפילו עד היום, נושא ההפרדה מאוד טעון, והגזענות נרחבת.

קראתי את הספר כילדה, והשוני בין קריאתו כבוגרת לבין קריאתו כילדה, מאוד בולט.

כילדה ראיתי את הכתוב באופן מאוד מילולי. הספר נכתב מנקודת מבטה של סקאוט, אשר היתה גם נקודת מבטי שלי באותה תקופה. לא ראיתי את הטרגדיה האנושית שנמצאת מאוחרי הסיפור שנקרא באופן מאוד תמים, דרך עיניה של ילדה קטנה, אשר תהליך התבגרותה מושפע מאירועים שמתרחשים בחייה.

כאדם בוגר אשר מודע להיסטוריה ולמשמעות של הפשעים שמתרחשים בו, הספר הוא כמו בעיטה בבטן. הבנה של מעשים כמו אונס, רצח, אפליה גזעית, יתמות ותקיפה אלימה כנגד ילדים, מקבל משמעות הרבה יותר חזקה, להבדיל מקריאתו כילדה.

אמנם צורת הכתיבה היא תמימה, אבל גורמת לסערת רגשות לא קלה כאשר סקאוט ואחיה מוצאים את עצמם עומדים במרכזה של פרשייה אשר גורמת להם לגלות לראשונה את הדעות הרווחות לגבי קב' אנשים שהם מכירים ומכבדים, בייחוד לאור העובדה שסוכנת הבית האפרו אמריקאית שלהם, שאותה הם אוהבים ומכבדים, מגדלת אותם מגיל ינקות וממלאה את מקום האם לאחר שנפטרה בגיל צעיר.

מאוד יפה לראות את התובנות שהם מפתחים. קטע יפה הוא כאשר אביהם מנסה להסביר להם את 'ההגיון' שעומד מאחורי המצב שבו הם נתקלים, וג'ים עונה בזעם שחייבים להפריד את הדת מהמדינה.

בעיה טכנית שצרמה לי והפריעה לרצף הקריאה של הספר כקובץ דיגיטלי, היא שבחלק גדול מהפרקים היו חסרים העמ' האחרונים. מצאתי את עצמי מחפשת את סוף הפרקים בספר המקורי באנגלית שנמצא אצלי בבית, כדי להשלים את החסר. מרגיז.

לסיום זהו ספר חובה שמתאר תקופה אפלה בהיסטוריה של ארה"ב. ספר אשר עדיין רלוונטי גם לימינו

ערוך ביקורת

ביקורת של שולי מלכה על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

15/09/2015

"כשנתן לנו אטיקוס רובי אוויר הוא סירב ללמד אותנו לירות. הדוד ג'ק הסביר לנו את היסודות; הוא אמר שאטיקוס לא מתעניין ברובים. יום אחד אמר אטיקוס לג'ם: 'הייתי מעדיף שתצלוף בפחיות בחצר האחורית, אבל אני יודע שתכוון לציפורים. אתה יכול לירות כאוות נפשך בעורבנים, אם תצליח לפגוע בהם, רק אל תגע בזמיר - זה...

לשאר הביקורות של שולי מלכה

'אבא שלך צודק,' אמרה לי. 'הזמיר לא עושה שום דבר, רק שר להנאתנו. הוא לא זולל פירות מהעצים, לא מקנן באסמי התירס, לא עושה שום דבר אלא רק שר לנו מכל הלב. לכן זה חטא להרוג זמיר.'" (עמ' 123)

הזמיר בספר הזה הוא ללא ספק טום רובינסון, צעיר אפריקאי-אמריקאי, המואשם על לא עוול בכפו באונס של נערה לבנה, עומד למשפט, ולמרות שהראיות כולן לטובתו מרשיע אותו בית המשפט. הוא נכלא בבית סוהר כאחרון הפושעים וזמן קצר אחר כך נמצא ירוי ליד גדר בית הסוהר.

הספר הזה זועק את זעקתו של האדם השחור, אבל יותר מכל דבר הוא רומן התבגרות של שני ילדים לבנים, סקאוט וג'ם פינץ', שאביהם עורך הדין מתבקש להגן על טום רובינסון ומפלס את דרכו בתוך גזענותם, אלימותם וצביעותם של תושבי העיירה.

אפשר היה לכתוב את הספר הזה בקולו של עורך הדין אטיקוס, אביהם של סקאוט וג'ם פינץ', או בקולו של טים רובינסון, אבל ייחודו של הספר נובע לדעתי דווקא מהבחירה בקולה הילדותי והטהור של המספרת - סקאוט פינץ', שחונכה משחר ילדותה לסובלנות ואהבת אדם באשר הוא אדם.

הספר, זוכה פרס פוליצר לשנת 1961, ראה אור השנה בתרגום חדש מאת מיכל אלפון. מומלץ מאוד!

ערוך ביקורת

ביקורת של שניר פלג על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

12/09/2015

לא מעט זמן תכננתי לקרוא את היצירה הנפלאה הזו של הרפר לי ולא קראתי, ישנם סיבות רבות אבל העיקרית שביניהם היתה שחברים אמרו לי לא להתקרב בשום פנים ואופן לתרגום בעברית כי הוא לא טוב ארכאי ומלא טעויות. ואני מעדיף לקרוא בעברית ולא באנגלית ולכן המתנתי.
כנראה שחשבו עלי הוצאות הספרים וידעו...

לשאר הביקורות של שניר פלג

כמו שאני כותב תמיד כשאני קורא קלאסיקות שנכתבו עליהם אינסוף ביקורות ושבחים, מה אני עוד יכול לחדש?
אני פשוט יכול לספר לכם כמה נהניתי וכמה זה בעיני ספר חובה אפילו כספר חושבה במערכת החינוך שלנו כחומר לבגרות.
הנושאים שבהם הוא עוסק הן עדיין רלוונטיות. גזענות, דעות קדומות, שנאת האחר ועוד.
בכל זאת למי שלא מכיר הנה תקציר העלילה.
הסיפור מתרחש בעיירה קטנה בשם מייקום והסיפור מתרחש בתקופת השפל הגדול בשנות השלושים.
הספר הוא למעשה ספר התבגרות של סקאוט וג'ם פינץ ודרך עיניהם של הילדים מתרחש אירוע שמעמיד את המוסר והמצפון וההומניות של אזרחי מייקום במבחן.
בחור שחום עור בשם טים רובינסון מואשם באונס של נערה לבנה ואביהם של סקאוט וג'ם אדם בשם אטיקוס פינץ' מתמנה להיות סנגורו של רובינסון.
בעקבות מינויו של אטיקוס הילדים נחשפים לגזענות קשה של תושבי העיירה כלפי אטיקוס והספר מראה בצורה מאוד עוצמתית בעיני את הרוע השנאה והתיעוב של תושבי העיירה כלפי אזרחים בעלי צבע שחור או מי שתמך בשילובם.
אטיקוס מצטייר בעיני כאחד הדמויות האמיצות שקראתי בספרות,
למען מי שלא קרא ומתכוון לקרוא (וחסר לכם שלא) אני לא אספר מה קרה במהלך המשפט ומה התרחש לאחר מכן.
מאוד התחברתי למשפחת פינץ , מאוד אהבתי את אטיקוס ומאוד אהבתי בעיקר את סקאוט, ילדה שהיא טום בוי מלאת השראה. אטיקוס מעבר לאומץ ולביטחון במהלך תיאור המשפט (חלק בספר שפשוט ולא נותן לך מנוח ומבחינת הכתיבה הוא פשוט סוחף) מתגלה כאבא למופת, בקיצור איש משכמו ומעלה.

הספר איכותי וכתוב היטב ומרגע שנכנס לתמונה אותו אירוע המשפט ועד סופו אי אפשר להניח את הספר מהיד.
לא אוכל לומר או להשוות בין התרגום של צבי ארד לתרגום הנוכחי של מיכל אלפון אני רק יכול לומר שהספר מאוד קריא וכתוב היטב וזורם והספר קל לקריאה איכותי ובהחלט מבין את נצחיותו והמילים שהרעיפו עליו.

אין לי הרבה מה לומר מעבר, קלאסיקה במיטבה. פשוט אל תחמיצו.

ערוך ביקורת

ביקורת של אביבה יובל על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

03/09/2015

הזמן: אמצע שנות השלושים של המאה העשרים

המקום: עיירה אמריקאית (דמיונית) קטנה, מייקם שבאלבמה.

המספרת: ג'ין לואיז פינץ. ילדה בת 9, בתו של עורך הדין היחיד בעיירה ואחות קטנה לג'רמי (ג'ים) בן ה-13. אמם של השניים נפטרה כשהיו קטנים...

לשאר הביקורות של אביבה יובל

הזמן: אמצע שנות השלושים של המאה העשרים

המקום: עיירה אמריקאית (דמיונית) קטנה, מייקם שבאלבמה.

המספרת: ג'ין לואיז פינץ. ילדה בת 9, בתו של עורך הדין היחיד בעיירה ואחות קטנה לג'רמי (ג'ים) בן ה-13. אמם של השניים נפטרה כשהיו קטנים ומאז מגדל אותם אביהם בעזרתה של המבשלת השחורה שלהם, קלפורניה.

בארץ הדרומית בה מתגוררים אטיקוס פינץ' ובני משפחתו מעמדם של אנשים שחורים משול לזה של תתי אדם, הם בהחלט ראויים לעסוק במלאכות שונות שהתושבים הלבנים מסרבים לעשות, אך אסור להם להתערבב עם התושבים הלבנים ובטח ובטח שלא להינשא להם או לקיים עמם יחסים.

מרכז הספר הוא תיאור כליאתו ומשפטו של אדם שחור המואשם באונס נערה לבנה. אטיקוס פינץ' שכמו תושבים נוספים, ומעטים, בעיירה לא רואה בשחורים פחות בני אדם, מקבל על עצמו את ייצוגו של הנאשם, שהוטל עליו על ידי בית המשפט המקומי ומחליט לעשות הכל על מנת שיזכה במשפט הוגן.

על רקע זה, המובא לידיעתנו בצורה חלקית בהתאם למידע אליו נחשפת ילדתו של אטיקוס בת התשע וליכולת שלה לנתח אותו, אנו נחשפים לעולמה של ילדה בת תשע החיה במקום ובעידן בו לדרך בה דברים נראים כלפי חוץ חשיבות גדולה מאוד. ג'ין היא לא ילדה טיפוסית, היא מתנהלת כמו ילדת פרא בדרך הרחוקה מאוד מלשקף ערכים שילדה דרומית טובה צריך לדגול בהם. התנהלותה נזקפת לחובתו של אביה שבני משפחתו חושבים כי העובדה שהוא מגדל את ילדיו לבדו בעקבות מות אשתו, הפכה אותו לרך מאוד כלפיהם בכלל וכלפי ג'ין הקטנה בפרט, שמגלה דעות עצמאיות בנוגע לדברים רבים ומתקשה להיכנע לתכתיבים החברתיים.

ברקע הסיפור נפרשים השלכותיו של השפל הכלכלי הגדול על אמריקה של שנות ה-30 ומוצגת ראשית עליית הנאציזם בגרמניה.

הספר 'אל תיגע בזמיר' פורסם לראשונה לפני 55 שנה, בשנת 1960. זהו ספרה הראשון של המחברת, הרפר לי. מאז הספקי הספר לזכות בפרס פוליצר, להיות מתורגם ל 40 שפות, להימכר במיליוני עותקים ואף הוגדר כאחד הספרים הטובים במאה הקודמת. הספר זכה לעיבודים שונים, ביניהם עיבוד קולנועי משנת 1962. תמונה מעיבוד זה עיטרה את כריכת הספר בשפה העברית כשיצא לאור לראשונה בשנת 1964.

את הספר תרגם צבי ארד, האחראי לתרגומם לעברית ממספר שפות של למעלה מ 200 ספרים והוא יצא לאור בהוצאת עם עובד. הכריכה הקדמית הייתה עיבוד לצילום מן הסרט ובו גיבורת הספר שגולמה בסרט על ידי מרי בדהם, יושבת על ברכי אביה, 'אטיקוס פינץ', אשר דמותו בסרט גולמה בידי גרגורי פק. לקראת צאתו של ספר נוסף המספר את קורותיהם של הדמויות בספר, ספר המתאר האירועים שקדמו לעלילת הספר, החליטה הוצאת עם עובד בשיתוף עם הוצאת ידיעות אחרונות, להוציא את הספר בתרגום עדכני של מיכל אלפון, אשר באופן אישי נהניתי מתרגומיה לא מעט בשנים האחרונות.

הספר הוא יצירה ספרותית משעשעת ועשויה היטב, המתבוננת בדרך רגישה באחד חולייה של החברה האנושית, הגזענות. התרגום החדש של מיכל אלפון קולח ועדכני והופך את חווית הקריאה בספר למענגת במיוחד. מומלץ בחום לכל אוהבי ספר באשר הם.

ערוך ביקורת

ביקורת של דרורה גרופר על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

28/07/2015

אני כל כך נסערת. הרבה זמן לא התרגשתי מספר שהנו רומן התבגרות ומתח ,או השייך לסוגת -הרומנים.

בעקבות פרסומים בתקשורת ובאינטרנט על ספרה החדש מאת לי הרפר שיצא זה עכשיו בארה"ב בשם- "Go Set A Watchman",
ולאור המחלוקת אודות הספר והרקע לכתיבתו ולפרסומו -החלטתי שאני חוזרת לקרוא את "...

לשאר הביקורות של דרורה גרופר

אני כל כך נסערת. הרבה זמן לא התרגשתי מספר שהנו רומן התבגרות ומתח ,או השייך לסוגת -הרומנים.

זכרתי במעומעם את עלילת הספר וכמובן את הסרט בכיכובו של גירגורי פק.
חיפשתי בספרייתי כי ידעתי שיש לי ממהדורה קודמת של שנות ה-70 -ולא מצאתי. מסתבר שהוא "עבר דירה" -כמו כל הספרים האהובים עלי -לספרייה של בתי הבכורה. בלית ברירה העותק היחידי חיכה לי בספרייה העירונית מ-1990 -מהדורה -15.

אין בכוונתי לכתוב כאן את תקציר העלילה. אני מפנה לביקורת המעולה כאן בסימניה של Moria - מ-08/05/2015 ,אם כי בהסתייגות אחת בלבד Moria -העניקה 4 כוכבים ואני מעניקה לספר את כל הכוכבים שבשמים.

כל מה שאני רוצה לכתוב ולאמר הוא -עד כמה הספר הסעיר אותי:

-מבחינת תוכנו-הגזענות והדעות הקדומות והתקופה - שנות ה-30 של המאה שעברה בדרום העמוק של אמריקה -באלאבאמה.

-מהעלילה עצמה -שמחזיקה את הקורא במתח.

-מהכתיבה הספרותית שהיא כה גאונית ,כה סוחפת ,מלאת חוש הומור שהעלתה בי חיוכים עד כי לא ניתן להניח את הספר מהיד
{זה מה שקרה לי ב-4 הימים האחרונים}.

-ומהדמויות האלמותיות.

אז מהי הסיבה לכתוב כאן דברי- שבח אודות הספר למרות היותי מודעת שחלק גדול מהקוראים באתר קרא בו?

מארבע סיבות :

האחת- מי שלא קרא או שכח שירוץ לקרוא ויזכה בחוויית קריאה שמזדמנת לידנו לעתים נדירות.

השנייה- מי שעוד לא קרא ולא התוודע לספר ולא חשוב כרגע מהו גילו בין התיכון או לזקנה -שיטוס לקרוא.

השלישית- התרגום הנהדר של צבי ארד למרות היותו מיושן אבל הוא מרגש .{עם עובד מתכוננים להוציא את הספר בתרגום חדש }.

הרביעית- כי הספר החדש/ישן אמור להגיע אלינו בשנה הבאה בשמו "Go Set A Watchman"-והשם סקרן אותי מאין מקורו וכיצד יתרגמו אותו לעברית. מקריאה באינטרנט התברר לי כי המקור נלקח מפסוק בתנ"ך ספר ישעיהו כא ו- "כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד" .בפרשנות רש"י הכוונה :"לך העמד המצפה .עתיד אחד מתלמידך לקרא תגר על מדותי על ארך שלוותה של בבל והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר (חבקוק ב, א) על משמרתי אעמודה ומצפה לראות מה ידבר בי [בית] אמר הקב''ה לישעיה העמידהו לאותו מצפה והבטיחהו מאתי שיעמד על מצפהו ואשר יראה במפלתה של בבל יגיד :"כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד".

לתרגום בעברית יש מספר הצעות באינטרנט כגון : "לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה ".....או "לך עמוד על המצפה",אבל הוצאת עם -עובד היא שתחליט את החלטתה,ואני מסוקרנת ומחכה כבר לספר החדש -ישן.

ולאן ולמי רומזת/מצביעה הכותרת "Go Set A Watchman"??- זהירות !!!!! יש בהמשך - ספולייר.

אם ב"אל תיגע בזמיר" אטיקוס פינץ' מדבר בזכות בית המשפט העליון והוא מאמין אדוק בהצהרת העצמאות של ארצות הברית, ולפיה כל בני האדם נבראו שווים, עכשיו בספר החדש "Go Set A Watchman" הוא תוקף את בית המשפט העליון של ארה"ב בזעם ,לאור שאוסר על הפרדה גזעית במערכת החינוך ומעניק שוויון בחינוך לכושים ומכאן שהם רשאים להיכנס ללמוד בבתי -ספר של לבנים.
ואטיקוס פינץ' שואל את בתו ההמומה, אם היא רוצה לראות מכוניות עמוסות שחורים מגיעות לבתי הספר, לכנסיות ולתאטרון.

כלומר אם ב"אל תיגע בזמיר" אטיקוס פינץ' האב והעו"ד הנו ליברל המחזיק בדעות שיש להתייחס אל הכושים כשווי זכויות ללבנים ב-1935, הרי שבספר "Go Set A Watchman" -הוא מתגלה כגזען בסוף ימי זקנתו ב-ב1954.

הוצאת ספרה החדש של הרפר מלווה במחלוקות לא מעטות. יש הסבורים שמתקיים כאן ניצול של אישה זקנה שלא ממש שולטת במתרחש. היא חרשת אילמת וחולה באלצהיימר, אחרים חוששים שהחלקים הטובים בספר החדש-ישן כבר נערכו והופיעו ב"אל תיגע בזמיר",
כיוון וטיוטת הספר "Go Set A Watchman" נכתב לפני "אל תיגע בזמיר" ומכאן שהספר החדש יחשוף כתיבה חובבנית ולא מעובדת די הצורך. וזאת תהא כבר רעידת אדמה בקנון הספרותי של אמריקה היום.

איני יכולה לסיים את הביקורת ללא הציטוטים האלמותיים מהספר:"אל תיגע בזמיר":

אטיקוס לבנו גי'ם -"מעדיף הייתי שתירה בפחיות בחצר הפנימית, אך יודע אני שאתה תצא לציד ציפורים. הרוג עורבים ככל שתרצה, אם תצליח לפגוע בהם, אך אל תגע בזמיר, כי חטא הוא."
בפעם הראשונה שמעתי את אטיקוס מציין מעשה כלשהו כחטא, ועל כן שאלתי לדעתה של מיס מודי בעניין זה.
"הצדק עם אביך," אמרה. "אין הזמיר עושה כלום אלא שר להנאתו. אין הוא מנקר את הירק בגניהם של הבריות, אינו מקנן במחסן התירס, וכל מלאכתו לשיר למעננו עד כלות נפשו. ועל כן חטא הוא להרוג את הזמיר."

אטיקוס לבתו סקאוט -"ראשית כל," אמר, "אם תוכלי ללמוד תחבולה אחת פשוטה, סקאוט, תוכלי לחיות בשלום עם כל סוגי הבריות. לעולם לא תביני אדם עד שלא תראי את הדברים מנקודת הראות שלו - ... עד שלא תלבשי את עורו ותתהלכי לך בו."

אטיקוס לבתו סקאוט -"יש אנשים ש - שעסוקים כל כך בדאגה לעולם הבא, עד שלא למדו איך לחיות בעולם הזה. את יכולה להתבונן ברחוב ולראות את התוצאות."

"לעולם אין אנשים שדעתם מיושבת עליהם מתגאים בכשרונותיהם," אמרה מיס מודי.

אטיקוס לבתו סקאוט -"... משפט זה, משפטו של תום רובינסון, נוגע בשרשי מצפונו של אדם. סקאוט, לולא ניסיתי לעזור לאדם זה, לא הייתי יכול להכנס לכנסיה ולהתפלל לאלוהים."

סקאוט -"אטיקוס, אתה טועה כפי הנראה..."
"כיצד?"
"כי רוב הבריות חושבים שהם צודקים ואתה לא צודק..."
"ודאי שהם רשאים לחשוב כך, וזכאים שנכבד את דעתם ," אמר אטיקוס. "אלא שבטרם אחיה בשלום עם זולתי עלי לחיות בשלום עם עצמי. והיחיד שאינו חייב לציית לדעת הרוב הוא מצפונו של אדם."
"... רציתי כי תעמוד על משהו בדמותה. רציתי כי תלמד מהו אומץ לב אמיתי, ולא תחשוב כי אומץ לב פירושו אדם ורובה בידיו. אמיץ הוא היודע שנכשל בטרם פתח בקרב, ואף על פי כן פתח בו ועמד בו, יהיה אשר יהיה. על פי רוב אתה נכשל, אבל לפעמים אתה זוכה. מרת דיבוס זכתה, בכל רמ"ח איבריה זכתה. לפי השקפתה יצאה מן העולם בלי שהיתה משועבדת למשהו או למישהו. לא הכרתי אדם אמיץ ממנה."

"לבכות על יסורי הגיהנום שאנשים גורמים לזולתם-בלי להרהר בכך,לבכות על היסורים שגורמים הלבנים לכושים-בלי לעמוד רגע ולחשוב שגם הם אנשים "...

----------------------------------------

המשפט "לעולם אל תיפגע בזמיר" טוב ונכון היה אז והיום באמריקה בנושא כושים -לבנים .

ואם הרפר לי הייתה מבקרת במדינתנו בשנים האחרונות הייתה אומרת כי הכותרת -"לעולם אל תיפגע בזמיר" -מכוונת להתנהגות החברה הישראלית כלפי הערבים ,הגר,היתום והאלמנה ...

נ.ב.-מתנצלת אם מישהו/מישהי נפגע/ה משימוש המילה "כושים" בביקורתי ולא "שחורים" או "אפרו- אמריקנים" ,הלגיטימציה באה מהספר עצמו.

ערוך ביקורת

ביקורת של גל פרל על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

11/03/2014

לשאר הביקורות של גל פרל פינקל

"משחלפה תקופת-שנים שדי בה לסקירת העבר, שוחחנו לפעמים על המאורעות שגרמו אסון זה. אני טענתי כי מבּנֵי יוּאֶל יצאה הרעה, ואילו ג'ם, שהיה גדול ממני בארבע שנים, אמר כי הענין התחיל זמן רב קודם-לכן. הוא טען כי ראשיתו באותו קיץ, כשבא אלינו דיל והציע לנו להוציא את בּוּ רֶדלי מכּלאו. אמרתי, שאם רצונו לראות את הענין מנקודת-ראות רחבה, הרי התחיל הכל בעצם באֶנדריו גֶ'קסון. לולא הבריח גנרל ג'קסון את האינדיאנים במעלה הנהר, לא היה סַימון פינץ' חותר במעלה האלאבאמה, ומה היה עלינו אילמלא חתר? כבר היינו מבוגרים מכדי ליישב חילוקי-דעות בקרב-אגרופים, ועל-כן פנינו אל אַטיקוּס. אבינו פסק כי הצדק עם שנינו." (מתוך הספר)

הספר "אל תיגע בזמיר" מאת הסופרת הרפר לי (שלמרבה ההפתעה הינה קרובת משפחתו של מפקד צבא הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית, רוברט אי. לי) מתרחש במחוז מיקום שבאלבמה, בשנת 1935. הספר מסופר מנקודת ראותה של הילדה, סקאוט פינץ', ועוסק בבעיה הגזעית בדרום ארצות הברית מנקודת מבטה. שני האחים: ג'ין לואיז ("סקאוט") פינץ', ילדה בת תשע, ואחיה הגדול ג'ם, הם ילדיו של עורך דין בשם אטיקוס פינץ'. דמיונם של סקאוט וג'ם עוסק בשכנם, הקרוי בו, שלא יצא מהבית מזה עשרות שנים והם סקרנים מה מראהו וניזונים בעיקר משמועות זדוניות על אודותיו. סקאוט וג'ם מתבגרים על רקע משפט שבו מתגייס אביהם לייצג צעיר שחור הנאשם באונס נערה לבנה. הנאשם, תום רובינסון, הוא צעיר שחור, שנחשב בעיירה כאדם טוב לב, הגון וישר, לפני האשמתו. הוא נאשם באונס הנערה הלבנה מאילה יואל, ואנשי העיירה, הנגועים בדעות קדומות, מקבלים כמובנת מאליה את אשמתו. השופט טיילור מטיל על עורך הדין אטיקוס פינץ' את ייצוג תום רובינסון בבית המשפט, ואטיקוס, המכיר את תום ומקבל את גרסתו, מסכים לייצגו.

מכאן מוצגות בעלילה הדעות הקדומות והגזענות השוררים בעיירה. תושבי העיירה בזים לאטיקוס, ומתקשים לקבל את העובדה כי הוא מייצג בבית המשפט אדם שחור. האחים סקאוט וג'ם מנודים על ידי בני גילם, והמשפחה חשופה לכעס ועוינות בעקבות מעשיו הלא פופולריים של עורך הדין אטיקוס פינץ'. העיירה שבה מתרחש הסיפור היא עיירה שלווה בה כולם מכירים את כולם, והאווירה בה כביכול משפחתית ונעימה, אבל בהמשך הספר מסתבר שישנן בעיירה גזענות ודעות קדומות. האנשים בעיירה לא מוכנים לשקול את גרסתו של רובינסון, צעיר שחור, ומעדיפים במקום זאת להאמין לנערה לבנה. הגזענות גורמת לכך שהם לא מוכנים לקבל את העובדה שעורך דין לבן יאמין לנאשם שחור וייצג אותו - דבר שסותר את עקרונות המוסר של העיירה.

תרגום שם הספר הוא: "אל תיגע בזמיר" - שם זה בא להדגיש שכפי שהזמיר הוא יצור שאינו פוגע ברכוש אדם או בגופו, ולכן חטא להרגו, כך אין להאשים את תום, שלא עשה דבר לפי החקירות שנערכו אך הואשם בשל היותו שחור, או לפגוע בו. האמירה מגיעה מפיו של אטיקוס (עורך דינו של תום) ומעידה על חוש הצדק שלו ועל אפיו המוסרי. הספר משאיר את הקוראים עם שאלות הרלוונטיות גם לזמננו: האם גם אצלנו קיימות דעות קדומות המעוורות את עינינו? האם גם אנו נוהגים על פי מוסכמות חברתיות החזקות מאיתנו?

הספר כתוב היטב ותיאור המאורעות מפי הילדה (שאינה מכנה את אביה מולידה בתואר אבא כי אם קוראת לו בשמו) מרתק. תרגום הספר בידי צבי ארד קולח ונהיר. מומלץ בחום רב!!!

ערוך ביקורת

ביקורת של אינגה אדרי על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

12/10/2013

ראשית כל אתוודה. אני לא קוראת את ההמלצות של חברי הפורום לפני שאני קוראת את הספר עצמו, אני כן קוראת שרשורים ודיונים, ולפעמים חלקים מסויימים מתוך ההמלצה.
כך קרה גם הפעם,לאחר שסיימתי לקרוא את הספר,לשמחתי הרבה מצאתי שתי המלצות מ-צ-ו-י-נ-ו-ת. האחת מעשה ידי סיון והשנייה של מנטה. (קבלו חח עצבני...

לשאר הביקורות של אינגה אדרי

אני לא אוסיף יותר מדי על הספר עצמו. כמו שציינו הבנות ששיבחתי לא מכבר, הסיפור מדבר על שני ילדים בשלהי שנות ה-30 שגדלים לאב עו"ד בארה"ב.
האב מתמודד עם תיק אונס, ומסנגר על כושי (ואני יודעת שאני לא פוליטילי קורקט, אך אני משתמשת בלשון הספר). הסיפור מסופר מפי בתו הקטנה.

מנטה דיברה על הדיוק שבכתיבה. זה אי אפשר לתאר כמה נכונות מילותיה. לכל מילה יש משמעות. כל פרט שולי, מתחבר בסופו של ספר למכלול ענק ומקסים.

ההרגשה שאני נושאת עמי בעקבות הספר, ומילים יתקשו לתאר אותה- "אוביקטייביות". (כאן עלולים להיות ספוילרים אז שימו לב. הרי לכולם ברור שתום לא באמת אנס את הגברת הזאת. כולם יודעים, ובכל זאת מכריזים פה אחד: "תום אשם". הילדים, שבידבורם כבר ניתן לראות שמתחילות להתשקע דעות קדומות, יושבים במשפט, ונראה כאילו הם היחידים שמצליחים לשמוע את האמת. ולכן כל כך מתרעמים עליה.
בעצם יש עוד מישהו ששומע את האמת ומאמין לה, ולא מפחד להודות בכך. אני לא זוכרת איך קוראים לו, אבל האדון שנותן לג`ים לשתות קולה, ושיש לו ילדים שהם חצי שחורים. הוא מסווה את התנהגותו בשתייה, כולם חושבים שהוא שיכור, וכך קל להם יותר להתמודד עם צורת חייו (דרך אגב זה קטע מקסים, השיחה של הילדים איתו מחוץ לאולם בית המשפט).
צלילות הדעת בספר הזה מתבררת כעונש.

ועכשיו חזור ל"אוביקטיביות". האם כעבור זמן לא רב גם ג`ים וסקאוט (הילדים) יפסיקו לשמוע את האמת האובייקטיבית ויתחילו לשמוע את מוסכמות החברה, ואם כן, מה זה אומר עלינו?

גם אם לא הצלחתי להעביר את המסר,
שלא תטעו, ספר מ-צ-ו-י-ן.

ערוך ביקורת

ביקורת של הלל אקוטונס על אל תיגע בזמיר

תאריך הכנסה לאתר

27/04/2013

רבים מנסים לתאר, פה ובמקומות אחרים, את החוויה הגלומה בקריאת ספר טוב; יש שנוטלים אותה למחוזות ההתעלות הנפשית ויש גם כאלה, נועזים יותר, שמשווים אותה לעניינים שמתחום תאוות הבשרים... אני, באופן אישי וסובייקטיבי לחלוטין, טרם הצלחתי לנסח לעצמי את הסוגיה בוודאות. אמש סיימתי את ספרה...